"לא לפספס הזדמנות": בתוך החמ"ל שצד את המחבלים שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר

הסרטון הזה הפך עוד באותה שבת שחורה לאחד מסמלי זוועות 7 באוקטובר. גופתה של שני לוק ז"ל, בת 23 משריגים שנרצחה בטבח במסיבת הנובה, מוטלת בחלקו האחורי של טנדר עם מחבלי חמאס. מעליה רוכנים המחבלים שמובילים אותה כשלל מלחמה, בקריאות "אללה אכבר" ולקול צהלות של המון עזתי שטוף שנאה. בסרטון ובתצלומים של הטנדר בדרכו לעזה, נראים פניהם הגלויים של המחבלים שיכורי ההצלחה. זה היה קצה החוט במרדף של צה"ל והשב"כ אחר החוליה שרצחה וחטפה את לוק.

שלושה מחמשת המחבלים חוסלו: הראשון שלושה ימים אחרי הטבח, השני כעבור חודשיים והשלישי כעבור כמעט שנתיים. המחבל הרביעי נעצר בעזה והושלך לכלא הישראלי. החמישי, שנראה מימין בתצלום כשרגלו על ראשה של לוק, זוהה כתאמר מוחמד איברהאים אלצבאע'. הוא היה היחיד מבין החמישה ששרד את המלחמה כולה מבלי ששמו עליו את היד. כמו יתר חבריו לחוליה, גם הוא היה על הכוונת. הבעיה הייתה שהוא ידע את זה, וניסה להתנהל מתחת לרדאר.

אחרי שהפסקת האש נכנסה לתוקף באוקטובר אשתקד, קיווה שמגבלות האש שהושתו על הצבא יעניקו לו חסינות. אבל בכוח ניל"י ובמרכז האש של פיקוד הדרום לא ויתרו, ורתמו לשם כך גם את הכוחות בשטחי הקו הצהוב.

אנשי "רוכב שמיים", יחידת הכטב"מים הקטנים של חיל התותחנים, עקבו אחר אלצבאע' וצברו מידע מדויק על מיקומו. שוב ושוב החליטו בפיקוד הדרום לדחות את התקיפה. הוא הסתובב כמעט תמיד באזורים הומי אדם, ושהה במקומות רגישים לתקיפה. בכוח ניל"י הבינו שההיצמדות לאזרחים מכוונת. הם התאזרו בסבלנות והמתינו לשעת כושר. אחרי מעקב ממושך וניסיונות חוזרים, ב-19 באוקטובר בג'באליה, ההזדמנות הגיעה. אלצבאע' זוהה, הותקף וחוסל. במערכת הביטחון סימנו עוד איקס ברשימת מחבלי 7 באוקטובר.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

מאות שמות נותרו ברשימה

שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, כוח המשימה המיוחד ניל"י של צה"ל והשב"כ ממשיך במצוד אחר כל השותפים לזוועות, גם תחת מגבלות הפסקת האש - ובתקופה האחרונה בקצב גובר. לפי ההערכות, כ-4,000 מתוך 6,000 המחבלים שחצו את הגדר באותו יום כבר חוסלו במהלך המלחמה. ברשימות ניל"י נותרו עוד כמה מאות שמות של מי שפשטו לשטח ישראל ושבו לרצועה בחיים, אבל האיקסים לצידם ממשיכים להצטבר.

המצוד נמשך בשעה שהמשא ומתן על עתידה של רצועת עזה תקוע. הלחץ האמריקני להתקדם ליישום תוכניתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לסיום המלחמה נמשך גם לאחר הבחירות בישראל, אך בישראל מתארים קיפאון משמעותי, ללא התקדמות ממשית במתווה האמריקני. בשטח, חמאס עדיין לא פורק מנשקו וממשיך לשקם את שורותיו, וצה"ל ממשיך בסיכול מחבלי הארגון.

המידע על המחבלים מגיע לכוח ניל"י מכל הכיוונים: תשאול של חטופים ששבו לארץ, חקירות מחבלים בשב"כ וביחידה 504, שיחות שיורטו על ידי 8200, מסמכים ומחשבים שאמש"ט (יחידת איסוף מודיעין ושלל טכני) תפסו בעזה, וכמובן הסרטונים שהמחבלים עצמם צילמו והפיצו. החוקרים יכולים גם לבקש מידע ממוקד, למשל שחוקר של 504 יתשאל מחבל על חבר שלו שהפך ליעד.

מכל אלה בונים אנשי מודיעין פיקוד הדרום והשב"כ תיק הפללה לכל מחבל: מי הוא, מה עשה, איפה הוא גר או מסתתר, עם מי הוא בקשר ואיך נראה סדר היום שלו. המטרה היא שכאשר תגיע ההזדמנות המבצעית, יהיה בידי מרכז האש כל מה שצריך כדי לחסל אותו.

לצד מעשיו ביום הטבח, נבדק גם תפקידו של המחבל ופעילותו כיום, חלקו בתכנון פיגועים נגד כוחות צה"ל בקו הצהוב ונגד אזרחים ישראלים, ומעורבותו בשיקום יכולות חמאס ובבניית כוחו. במרכז האש מתרגמים את המודיעין לתוכנית תקיפה, בהתאם לסדרי העדיפויות המבצעיים וכפוף למדיניות האש ולבחינה משפטית.

גם בשבוע החולף חוסלו ברצועה כמה פעילים בזרוע הצבאית של חמאס, ובהם מחבלי נוח'בה וכאלה שפשטו לישראל במתקפת 7 באוקטובר. בצה"ל מייחסים להם גם הפרות שיטתיות של הפסקת האש. לפי נתוני צה"ל העדכניים, מאז כניסת הפסקת האש לתוקף חוסלו ברצועה כ-800 מחבלים בסך הכול. כ-60 מהם היו מפקדים בדרג מפקד פלוגה ומעלה, ובהם 34 מפקדי פלוגות, ארבעה סגני מפקדי גדודים, 13 מפקדי גדודים, ארבעה מפקדי חטיבות ושניים שעמדו בראש הזרוע הצבאית של חמאס. בצבא מתעקשים שלא מדובר בשינוי במדיניות התקיפות, ומייחסים את רצף החיסולים האחרון להבשלה של עבודה מודיעינית ומבצעית ממושכת, לצד ריכוז מאמץ לאיתור הזדמנויות לפגיעה בבכירי ופעילי הארגון.

על שולחנו של סא"ל י', ראש ענף תקיפה במרכז האש של פיקוד הדרום, מונח הספר "יום אחד באוקטובר". מדי פעם הוא חוזר אליו. התזכורת לזוועה שהתחוללה בעוטף מונחת מולו, אבל המילה "נקמה" אינה עולה בשיחה. אולי זה הז'רגון הצבאי שהורגל בו, אולי הזהירות שנלווית לשיחה על חיסולים ואולי משיקולי הדין הבין-לאומי. כך או כך, מעשים מדברים בקול רם יותר מסמנטיקה. "אני רואה בזה מעין שליחות", הוא אומר בריאיון למגזין N12. "הזיכרון של אותו יום שחור גורם לך לבוא אולי עם יותר מוטיבציה, אבל כשצריך להחליט על תקיפה אנחנו יודעים להתנתק מהפן הרגשי ולעשות את העבודה".

מהאופנוע בנובה למסתור בנוסיראת

סאהר נדאל לטפי צקר נהג באופנוע שעליו נחטפה נועה ארגמני לעזה. התמונה של נועה המבוהלת, שנקרעת מבן זוגה אבינתן אור ומובלת לעזה על אופנוע, הפכה גם היא לאחד מסמלי הטבח. התיעוד אומנם קשר את צקר לחטיפה, אבל כדי לאתר אותו ולהחליט אם ומתי לתקוף, נדרש גם מודיעין עדכני על מיקומו ועל פעילותו מאז אותו בוקר.

בסוף ספטמבר התקבלה ודאות גבוהה באשר לזהותו ולמיקומו של צקר והוא חוסל בנוסיראת, בפעולה משותפת עם הגדעונים (33), יחידת העילית המשטרתית ללוחמה בטרור שכפופה ללהב 433. באופן לא מפתיע, המחבל מהסרטון המשיך להיות פעיל גם הרבה אחרי שהמצלמה הפסיקה לתעד אותו. הוא היה פעיל בארגוני ג'יהאד עולמי ברצועה, סיפק אמצעי לחימה לחמאס במהלך המלחמה, ובתקופה האחרונה תכנן פיגועי טרור יחד עם מחבלי חמאס והג'יהאד האיסלאמי.

מחבל אחר שתועד באותה חטיפה היה אחמד שאער, שנראה דוחף את אבינתן אור ומרחיק אותו מארגמני. העבודה המודיעינית עליו נמשכה כעשרה חודשים. הוא כמעט לא יצא מביתו ומיעט בקשר עם אחרים. החוקרים צמצמו את החיפוש לכמה מבנים, משם למבנה אחד ולבסוף לחדר שבו נהג לישון. בליל התקיפה נדרשו אנשי המודיעין לתמצת את חודשי העבודה לשתי דקות ולהציג את המידע שנחוץ לביצוע. הטיל פגע בחלון שסומן, אבל אז נראו אנשים בורחים מהבניין. במשך שבוע חיפשו החוקרים ראיות שיבהירו אם שאער נפגע, עד שהגיעו אינדיקציות למותו, ובהן הספדים שפורסמו עליו.

אירוע נוסף היה המרדף אחר ואאל מטריה, מפקד מחלקה שחדר לבסיס נחל עוז והיה מעורב בחטיפת קרינה ארייב ולירי אלבג. כמה ניסיונות לתקוף אותו ואת מפקד המחלקה הנוסף שפעל איתו לא יצאו לפועל. לבסוף התקבלה מהשב"כ אינדיקציה על מיקומם ברחוב. אמצעי התצפית הופנו לשם, והיעדים אותרו. בשניות האחרונות לפני הפגיעה נעצר מטריה בצומת, ושם חוסל לצד שותפו.

חלק משמעותי מהעבודה על החיסולים הוא בחירת העיתוי. גם כשמיקומו של יעד ידוע וקיימת יכולת מבצעית לתקוף אותו, התקיפה יכולה להידחות עד להיווצרות תנאים מיטביים, ולצמצם את הפגיעה בסביבתו. גם לאחר ביצוע התקיפה התהליך לא מסתיים. התקיפות מתוחקרות, ובמקרים שבהם מתברר שהייתה טעות בהערכת הנזק הצפוי או בשיקול הדעת, האירוע נבחן במטרה ללמוד ממנו ולשפר את תהליכי התקיפה בהמשך. "אני אישית עובר מספר פעמים, גם לבד במשרד וגם עם כל הצוות, כדי לוודא שוב ושוב שהדברים נעשו כמו שצריך ושהכול מתוכנן", מתאר י'. "לצערי לפעמים גם יש טעויות. אנחנו נמצאים במלחמה וזה לפעמים קורה".

התרברב שרצח עשרה ונעלם לכמעט שנתיים

ההיכרות עם המחבלים מתחילה לעיתים בגלילה בטיקטוק. פרצופים שמופיעים בסרטונים מפשיטת המחבלים נבדקים באמצעות מערכת לזיהוי פנים, והשם שמתקבל מוצלב עם מידע נוסף. החוקרים עוקבים גם אחר סביבתו בניסיון למצוא קשר שיוביל אליו. "יש לנו טכניקות ושיטות שרק כשהגעתי לכאן הבנתי כמה הן מרשימות", אומר י'. "זה מעל לכל דמיון, הרבה מעבר למה שחשבתי לפני שהגעתי".

אנשי הפענוח מסייעים לצמצם את החיפוש בתוך המבנה עצמו. פרטים קטנים, שכל אחד מהם מקבל משמעות כשהוא מתחבר לאחרים. חלק מהמחבלים העלו לרשת סרטונים מיום הטבח ואז התחרטו ומחקו, בניסיון להעלים את התיעוד שקושר אותם אליו.

מחמוד עפאנה, שפשט למפלסים והתרברב בשיחת טלפון עם אביו שרצח עשרה ישראלים במו ידיו, נקט אמצעי זהירות קיצוניים לאחר חשיפת השיחה במועצת הביטחון של האו"ם באוקטובר 2023. "אני בתוך מפלסים. אבא, הרגתי עשרה! הדם שלהם על הידיים שלי", סיפר בגאווה. "אני מדבר איתך מטלפון של יהודייה! הרגתי אותה ואת בעלה". הוריו הנרגשים בירכו אותו על ה"הישג".

כשחזר לרצועה, המרצח הרברבן נכנס למחילה. הוא התרחק מאמצעים טכנולוגיים, חי לבדו ומיעט לסמוך על אחרים. הוא לא הסתובב במקומות הומי אדם, ונדד ממסתור למסתור. במשך כמעט שנתיים הצליח לחמוק מכוחות הביטחון עד שתנועת הכוחות ברצועה, שאילצה מחבלים רבים לעבור ממקום למקום, יצרה הזדמנות להגיע גם אליו. עפאנה חוסל לבסוף בתחילת ספטמבר 2025.

גם כשהמחבל כבר מזוהה ונמצא במעקב מהאוויר, ההמתנה יכולה להימשך זמן רב. באחד המקרים כטמ"ם של חיל האוויר עקב במשך כשעה אחר מחבל שהיה קשור לאחד החטופים, בתוך מרחב צפוף באוהלים ובאנשים. החימוש שוחרר רק אחרי שנפרד מהקבוצה שאיתה הסתובב ונכנס לבדו לתא שירותים. "יש גם פעמים שאנחנו פשוט עוצרים את התקיפה", אומר י'. "אנחנו מבינים שההישג הוא לא גבוה או שיש דברים שיכולים להקטין את ההישג".

אם אין ודאות מלאה כי מדובר במחבל שאותו מבקשים לחסל, התקיפה לא יוצאת לפועל. לעיתים המשמעות היא המשך מעקב במשך זמן ממושך עד שניתן להגיע לוודאות הנדרשת ולחלון הזדמנויות מבצעי מתאים.

שבעה חטופים בתיק של מפקד אחד

מיקוד נוסף של כוח ניל"י הוא במחבלים שהחזיקו את החטופים בשבי. בתוך רשימת היעדים של הכוח, מחבלים שהיו מעורבים ברצח, בחטיפה ובהחזקת חטופים מקבלים עדיפות על פני מי שידוע רק כי פשטו לישראל, בין היתר בשל המשמעות שיש לחיסולם עבור שורדי השבי ומשפחות הנרצחים.

אחד מהם היה מחמוד עבד אלפתאח עווד, שהיה מעורב בהחזקת שבעה חטופים במנהרה: דניאלה גלבוע, קרינה ארייב, דורון שטיינברכר, נעמה לוי, זיו ברמן, עמרי מירן ואיתן מור. גם לאחר שחרורם המשיך לפקד בחמאס ולשקם את יכולות הארגון, עד שחוסל בסוף ספטמבר. "המעקב יכול להיות ממושך מאוד או קצר יחסית, וזה לא בהכרח תלוי בדרגתו של היעד", אומר י'.

מגבלות הפסקת האש מחייבות את אנשי ניל"י ומרכז האש בסבלנות ובתיעדוף של היעדים, כשלא מדובר בפצצות מתקתקות. באוגוסט הוחמרה מדיניות התקיפות על רקע הלחץ הבין-לאומי על ישראל: כפי שפרסמנו ב-N12, חיסול ממוקד של מחבל שאינו מהווה איום מיידי הותנה באישור הרמטכ"ל עצמו, לאחר שקודם לכן יכלו גם מפקדי האוגדות והפיקוד לאשר תקיפות כאלה. "אם היינו תוקפים את כל מי שאנחנו יודעים איפה הוא נמצא, היינו עובדים 24/7 והיו תקיפות ברצועה כל היום".

במערכת הביטחון מסבירים שמדיניות האש משתנה בהתאם לשלב הלחימה, להערכת המצב ולתנאים המבצעיים. בכל שלב, לדבריהם, התקיפות מבוצעות במסגרת המדיניות שנקבעה, בליווי ייעוץ משפטי וכפוף לדין הבין-לאומי. בצה"ל מדגישים כי כוחות פיקוד הדרום פרוסים ברצועה בהתאם להסכם, וכי במקביל למהלכים האזרחיים, הפעילות להסרת איומים אינה נפסקת.

גם לאחר ההחמרה במדיניות האש נמשך המצוד. בסוף ספטמבר חוסל בצפון הרצועה מחמד חמד מחמד גבאין, מפקד חמאס שהיה מעורב בהחזקת תשעה חטופים, ובהם זיו וגלי ברמן, לירי אלבג, אגם ברגר ומתן אנגרסט. בתקופה שקדמה לחיסולו תכנן פיגועים ופעל לשיקום יכולות הארגון. "כמה חיכיתי לרגע הזה. גאה באחיי לנשק ששלחו אותך לגיהינום", כתב אנגרסט בסטורי. אלבג הוסיפה: "תירקב בגיהינום, יא נבלה".

יומיים לאחר מכן חוסל גם חסן מחמוד ציאם, מפקד בחמאס שפשט לישראל ב-7 באוקטובר והחזיק בשבי את עמית סוסנה, קית' ואביבה סיגל ודפנה אליקים. בני הזוג סיגל תיארו אותו כמי ש"גרם לנו לסבל קשה ומתמשך וסיכן את חיינו".

גורמים צבאיים ששוחחנו עימם הגדירו את החיסולים כ"סגירת מעגל מול משפחות הנרצחים", אלא שמבחינתן מדובר לכל היותר בסגירת חשבון. בספטמבר 2024 חיסלו צה"ל והשב"כ את אחמד ואדיה, מפקד פלוגת הנוח'בה שפשט על נתיב העשרה עם מצנח רחיפה ופיקד על הטבח שהתנהל בו. הוא זכור מאחד התיעודים המזעזעים ביותר מיום הטבח, שבו שתה קולה לעיני הילדים קורן ושי תעסה, רגע אחרי שאביהם גיל קפץ על רימון כדי להציל את חייהם. "אין מאושרת ממני ביום הזה", אמרה אז אלמנתו סבין, אך הוסיפה: "עד שלא נראה תמונה שלו שהוא מת לא נוכל להרגיש שסגרנו מעגל".

לאחר חיסול המחבל שרצח את התצפיתנית נועה מרציאנו ז"ל בבית החולים שיפא, אמרה אימה עדי: "אין בכך נחמה אמיתית, אבל יש בכך ידיעה שנעשה צדק, ולו חלקי עבור נועה". יונתן ועידו שמריז, אחיו של אלון ז"ל, אמרו לאחר חיסול המחבל שהחזיק בו: "שום פעולה לא תחזיר לנו את אלון, אח שלנו הגיבור, ושום חיסול לא יוכל למחוק את הכאב ואת החלל שנפער בחיים שלנו".

בצה"ל מסבירים כי אותם מחבלים שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר הם גם אלה שהשתתפו בלחימה לכל אורכה של המלחמה, וכעת עוסקים בבניין כוחו המחודש של חמאס, כך שהרצון לסגור מעגל עם מבצעי הזוועות משתלב במאמץ לעצור תהליכי שיקום והתעצמות שהצבא לא יכול להשלים עימם.

"ברגע שמגיעים לביצוע - יש שקט"

חיסול בכירים מחייב זהירות מיוחדת מחשש להחמיץ הזדמנות שקשה יהיה לייצר מחדש. מח"ט צפון הרצועה, עז א-דין ביכ, שרד תקיפה במאי וחוסל לבסוף בדירה בעיר עזה בסוף ספטמבר. קדמו לכך חודשים של מעקב מודיעיני אחר פעילותו, האנשים עמם הסתובב ודפוסי התנועה שלו, עד שנוצרו התנאים לפגוע בו בוודאות ובדיוק.

"הבכירים מודעים יותר לאיום, ומעטפת ההגנה שלהם מקשה עלינו להגיע אליהם", מסביר י'. "אתה רוצה לוודא שאתה לא מפספס את ההזדמנות הזאת". לקראת התקיפה הוא עובר על התוכנית שוב ושוב, לבדו ועם הצוות, ובוחן מה עלול להשתבש. בחמ"ל מתכנסים אנשי מודיעין, מתכננים, גורמים נוספים ממערכת הביטחון ויועצים משפטיים. "ברגע שמגיעים לכדי ביצוע - יש שקט. יש מישהו אחד שנותן את האישור".

לפעמים גם פרסום החיסול מתעכב. חיסולו של אחד מחוטפי איתן מור, למשל, נחשף רק לאחר שמור שב ארצה. במקרים אחרים עוכב הפרסום מחשש לסכן חטופים שנותרו בשבי. הרמטכ"ל אייל זמיר הגדיר את המרדף אחר מחבלי 7 באוקטובר "משימה קבועה ומתמשכת". הוא הבהיר כי "נמשיך לרדוף את האחראים, ולא נרפה עד שנבוא חשבון עם כל מי שהיה לו חלק בטבח, במוקדם או במאוחר".

"כרגע אני לא רואה את סוף המשימה", מודה סא"ל י'. "אני קם כל בוקר כדי לבצע את המשימה שלי בצורה הטובה ביותר, בעבודה מקצועית ודקדקנית ובשיתוף גורמים רבים. הלוואי שיהיה פה שלום ולא נצטרך לעמוד על חרבנו כל הזמן, אבל כרגע נראה שיש לנו עוד הרבה מאוד עבודה".

הפרטים המופיעים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.