"לראות את הסימנים שלא ראינו בשנות ה-30": היהודים בגרמניה מרגישים לא בטוחים

"'שבת הילדים' זה מוסד של ממש, אנחנו כבר עושים את זה כבר הרבה שנים. יש לנו היום לפעמים 100 ילדים עם ההורים שלהם כאן. צעירים ומבוגרים, זה תמיד מאוד יפה", אומר הרב בוריס רוניס בבית הכנסת רייקה שטראסה בברלין. זהו אולי בית הכנסת היפה ביותר בגרמניה. כמו בכל חודש עמלים כאן ילדי הקהילה על הכנת חלות, רגע לפני שה"קינדר שבת" - שבת הילדים המסורתית מתחילה. "יש כאן דוברי רוסית, יש כאן דוברי עברית, יש כאן דוברי גרמנית, חלקם מגיעים מאמריקה, מאוסטרליה, מ... ממאדים. הם מגיעים מכל מקום", הוא מוסיף.

כשהם לא שרים ומחייכים, מרגישים בבית הכנסת את תחושת הדחיפות בקרב אנשי הקהילה. לא משנה לאן מביטים בבית הכנסת, מישהו מדבר על פוליטיקה. "אני ממש חושבת שמטורף שהם הציבו כאן שלט בחירות, ממש מול בית הכנסת", אומרת אולריקה בוי, יהודייה ברלינאית. "'ביקורת נגד ישראל אינה אנטישמיות'. הרחוב ארוך. לא חייבים לעשות את זה ממש מול הכניסה לבית הכנסת הגדול ביותר בגרמניה", היא מוסיפה בשיחה עם חברותיה.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

השאלה שחוזרת על עצמה שוב ושוב

בשבועות האחרונים יהודי גרמניה מרגישים שמשהו סוגר עליהם. בברלין זה השמאל הקיצוני שניצח בבחירות, ובמזרח גרמניה זה הימין הקיצוני. שיחות סלון רבות עוסקות לאחרונה בשאלה אחת. "נושא הביטחון בהחלט מעורר בי חששות", מודה קרן לושנר, יהודייה נוספת שחיה בברלין. "אני מכירה לא מעט אנשים שגם אומרים, 'האם אני בכלל יכול להישאר כאן עכשיו, או שאני צריך לעזוב את ברלין?'".

השאלה הזו חוזרת על עצמה שוב ושוב, מהדהדת בין כותלי בית הכנסת בשלל שפות. "האם זה הגיוני שאנחנו נישאר כאן? או שעלינו לראות את הסימנים שאותם לא ראינו בשנות ה-30", אומר יעקב קוזינסקי, יהודי מברלין, בשיחה אחרת בין כותלי בית הכנסת. יש סימנים בכל מקום, דגלים אדומים", מסכימה דבורה סימון.

שי קונצמן, ישראלי שחי בברלין, שוקל לחזור לארץ בעקבות מה שקורה. "זה עובר לך בראש?", הוא שואל את חברתו הישראלית יעל פודמזו, שגם היא חיה בברלין. "עוד לא", היא אומרת. "אני עוד לא משוכנעת שהמצב שם משמעותית טוב מפה, בטח לא כלכלית, בטח לא מבחינת הביטחון האישי. אני מדברת עם הבנות בעברית גם פה ברחוב ואני לא מסתכלת. אני נושאת מגן דוד על הצוואר שלי תמיד, ולא, כרגע אני לא רואה בישראל כאופציה שהיא עדיפה על פה. נראה מה יהיה אחרי הבחירות".

נכון שהיהודים בגרמניה עוד לא ארזו מזוודה, וכרגע השאלה לאן נעזוב או אם נעזוב היא ברובה עדיין היפותטית, אך הסכנות ברורות לכל מי שמסתכל ימינה או שמאלה, ואפילו הקנצלר לא נשאר אדיש. "עם זה אנחנו לא משלימים. אנטישמים ואויבי ישראל, מימין או משמאל, תמיד ימצאו בנו יריבים מרים", אמר לאחרונה קנצלר גרמניה פרידריך מרץ. "אנחנו לא נסבול את זה, אנחנו לא נקבל את זה", הבהיר.

"המצב נעשה הרבה יותר גרוע"

בינתיים, הרב בוריס רוניס מבהיר כי "גם אני חוויתי תקריות אנטישמיות. זיהו אותי כיהודי, כרב, אני חייב לומר בכנות שבהתחלה הייתי בהלם". הוא הוסיף כי "פתאום ניגשת אליי אישה שהייתי אומר עליה שהיא נראית באמת נחמדה, אישה גרמנייה נחמדה שממנה בחיים לא הייתי מצפה לדבר כזה, נעמדת מולי ומתחילה לקלל אותי. זה נמשך רק 20 או 30 שניות ואז היא הסתובבה, ירקה שלוש פעמים והלכה".

מאז 7 באוקטובר האנטישמיות בגרמניה הרקיעה שחקים. לפי דוח של ארגון RIAS, בכל שעה עגולה קורה אירוע אנטישמי בגרמניה. רוב התקריות בבירה. "המצב החמיר", אומר הרב רוניס. "אדם חושב שלוש פעמים לאילו מקומות הוא הולך. יש אזורים שעדיף להימנע מהם, מקומות שאומרים עליהם, שכיהודי עדיף שלא תלך לשם. המצב נעשה הרבה יותר גרוע", הוא אומר. בבחירות בספטמבר זכתה אליף ארלף, שכונתה כבר "ממדאני של ברלין".

בריאיון שאנחנו מקיימים עם ראש העירייה היוצא, קאי ואגנר, הוא מבהיר מדוע המצב רק יחמיר לדעתו, אם מפלגת די לינקה אכן תצליח להקים ממשלה. "מפלגת השמאל די לינקה היא בבירור אנטישמית ומאפשרת לשונאי שוטרים לפעול במסגרתה. במהלך השנתיים האחרונות חדרו אליה גורמים עוינים", הוא אומר.

"אני נתקל שוב ושוב בכך שאנשים מפחדים מאז הבחירות בברלין, בעיקר שוטרות ושוטרים, אבל גם יהודיות ויהודים", חושף ראש העיר היוצא. "העובדה שאני שוב חווה את זה בברלין, שיהודים אומרים: 'אני חייב לעזוב את העיר', זה מזעזע אותי". שלוש השנים האחרונות היו קשות למדי, אבל לפחות היהודים ידעו שהפוליטיקאים עומדים מאחוריהם. עכשיו מגיעה המפלגה הזו, ואומרת בצורה ברורה מאוד - אנחנו רוצים לצמצם את תגבור המשטרה, וכמובן שאנחנו רוצים להיאבק למען חופש הביטוי של תומכי פלסטין.

עד כמה זה מסוכן בעצם?
ואגנר: "אני חושב שזה מסוכן מאוד, משום שזה ייצור אווירה שאנחנו ממילא מרגישים בברלין, מרגישים בערים אחרות ומרגישים ברחבי העולם. חופש ההפגנה וחופש הביטוי הם ערכים חשובים מאוד, גם אני לא רוצה לפגוע בהם. אבל במקומות שבהם קוראים קריאות המעודדות ביצוע עבירות פליליות, במקומות שבהם השנאה לישראל ניכרת, ובמקומות שבהם שוב ושוב מטילים ספק בזכות הקיום של ישראל, שם המשטרה חייבת להתערב, ובעקביות".

לא רק בברלין

ואם לרגע יהודי הבירה הגרמנית סברו כי הפתרון הוא פשוט, למשל לעבור לעיר אחרת, הרי שבמזרח גרמניה התחזיות המפחידות כבר מתממשות, פשוט מהקיצון השני. בסקסוניה-אנהלט, מפלגת הימין הקיצוני אלטרנטיבה לגרמניה, ניצחה בבחירות עם 44% מהקולות - מספר שיא שלא ראינו מאז השואה.

אגב שואה, זה נושא שהמפלגה מנסה לטאטא מתחת לשטיח כבר שנים. "היטלר והנאצים הם בסך הכול כתם קטן על פני יותר מאלף שנים של היסטוריה גרמנית מוצלחת", אמר יו"ר המפלגה, אלכסנדר גאולנד בשנת 2018.. מה שהיה בגדר דיבורים, הופך למעשים. למשל בעיר היידנאו אושרה הצעת AfD לאסור הצבה נוספת של אבני שפה המנציחות יהודים שחיו בעיר ונשלחו למחנות ההשמדה. בעיר מוצבות בסך הכול חמש אבנים כאלה, אך מעתה והלאה הנצחת יהודים לא תתרחש במרחב הציבורי, אלא בבית הקברות הצפוני של העיר.

היעד הבא של המפלגה - קיצוץ תקציבים לאתרי הזיכרון למחנות הריכוז וההשמדה בגרמניה, וצמצום סיורי החובה של תלמידי בית ספר באתרים הללו. קבוצות תלמידים לא-יהודיות מגיעות כיום במסגרת שיעור היסטוריה למחנה הריכוז זקסנהאוזן שליד ברלין. הדברים שהמדריך אומר בסיור מוגדרים בידי AfD כ"פולחן אשמה ופגיעה בגאווה הגרמנית". וזה בדיוק מה שהם מתכוונים לשנות, אם יינתן להם הכוח לעשות זאת.

חצי יום הילדים האלה מסיירים במקום שבו אבות אבותיהם ביצעו את הפשעים הקשים ביותר, ודווקא בגלל זה הם לא מפסיקים לשאול שאלות. "בספרים רואים תמונות וקוראים טקסטים. כאן אפשר, פשוטו כמשמעו, ללכת מעל הגופות", אומר דניאל טומנסב, תלמיד כיתה ט' בבית הספר בברנדנבורג. "אפשר לראות כאן מה האנשים שעברו כאן, למעשה נאלצו לעבור, ורואים באילו שיטות בלתי אנושיות השתמשו".

"כשיושבים בכיתה בשיעור היסטוריה, מלמדים אותך על התקופה הזאת מתוך תפיסה שאתה צריך להיבחן על החומר ולהצליח במבחן", מסכים אוסקר מולר, תלמיד אחר בכיתה שהשתתפה בסיור. "כאן אתה נמצא כדי לחוות את הדברים מבחינה מוסרית, כדי לחוות את הסבל, ולא כדי לקבל ציון טוב בבית הספר".

לא ברור עוד כמה זמן סיורים מהסוג הזה יימשכו, כי תומאס טילשניידר שמכהן כיום מטעם AfD בתפקיד סגן נשיא הפרלמנט בסקסוניה-אנהלט כבר הבטיח: "ברגע שנהיה בשלטון נלמד הרבה יותר ביסמרק והרבה פחות היטלר". בחודש שעבר הוא ניסה להגיע ליום הזיכרון בבית הכנסת בהאלה, שם מפגע נאו-נאצי הצליח לפני שבע שנים לרצוח שני עוברי אורח ביום הכיפורים. אלא שבכניסה לשם הוא נתקל בחומה אנושית. "לא נאפשר לקיצוניים מהימין לחדור שוב לבית הכנסת שלנו", הבהיר לו שם בחור אמיץ אחד בשם רון דקל, יו"ר אגודת הסטודנטים היהודים בגרמניה.

דקל נולד במינכן, אבל גדל עד גיל 10 בפרדס חנה. היום הוא כאן, נלחם את המלחמה של הדור הצעיר בגרמניה. "בערב לפני זה התקשרנו להרבה אנשים מכל גרמניה, אם הם רוצים להגיע ולהגן ביחד על בית הכנסת. היינו 13 אנשים. כולנו שם חווינו אנטישמיות", הוא מסביר. "חבר מאוד טוב שלי לפני שנה, הרביצו לו עד כדי כך שהוא כמעט מת, פה בברלין. ואז מגיע מישהו שמדבר כל כך רע על יהודים, הוא מגיע לשם והוא חושב שהוא יכול להשתמש עכשיו ביהודים בשביל שאנחנו ניתן לו חותמת כשרות".

דקל מבהיר כי "מה שראינו פה בגרמניה, זה שיהודים ובעיקר יהודים צעירים, לא נותנים לאנטישמיות לנצח". כשהמסר הזה מהדהד בגרמניה, ורגליים קטנות רצות בבית כנסת שכמעט נשרף בליל הבדולח, מקבלות משמעות אחרת לגמרי".