גם אחרי כמעט 40 שנה, מיכה שטרית זוכר היטב את המפגש הראשון עם ארקדי דוכין ("עילוי") ואת הימים הראשונים במלון דירות זול בתל אביב: "אתה משלם 200 ומקבל כוך". בריאיון לפודקאסט החדש מבית N12 "ראיתי שמעתי" שטרית - שיקבל את פרס מפעל חיים של אקו"ם - בוחר שיר, סרט והופעה שהשפיעו עליו, מספק המלצה תרבותית חמה - ונזכר בתקופה שאריק איינשטיין היה מגיע אליו הביתה

"הרגשנו אאוטסיידרים, אבל ראינו בזה גם איזה יתרון, הבנו שיש לנו משהו שלא הביאו אותו למרכז עדיין, מהפריפריה", נזכר מיכה שטרית בימים הראשונים בתל אביב, בשלב שעוד "החברים של נטאשה" היו רק חברים שגרים יחד ב"כוך" קטן במלון דירות זול. שם, על הגג, גם התחיל להיווצר שיר הפריצה שלהם, שמתחיל במילים "מלנכולי על הגג, רוקד מול חצי ירח מוטרף".
"גם הסיפור הזה של מלנכולי נולד שם", נזכר שטרית בריאיון לפודקאסט החדש של N12 "ראיתי שמעתי", שבו הוא מספר על מקורות ההשראה של היצירות שלו. "יום גשום אחד, אני זוכר, אנחנו יושבים בלובי של הבניין, שותים עם יעקב חביב הבעלים, זיכרונו לברכה, תה. מגיע מישהו עם סנדלים, עובר את השלוליות, נכנס ללובי ואומר ליעקב 'השתחררתי מבית הסוהר, דודו אלהרר נתן לי צ'ק, קח את הצ'ק, אני צריך מקום לגור בו לשבועיים'".
"אני רואה שיעקב קצת נרתע מהבן אדם, אבל הם מכירים. ואז הוא אומר לו 'אם הם (הלהקה) יסכימו שתגור אצלם שבועיים, אז אין לי בעיה'. אני יודע שיש מלא חדרים פנויים, אני מסתכל על האיש הזה, והוא נראה די דומה לשמוליק קראוס ומשהו נוגע בי, ואני אומר 'סבבה', ואז מתברר שזה השחקן שרגא הרפז, והוא גר איתנו שבועיים, זה היה סרט מטורף, הוא עבר גירושים, 'מלנכולי' נולד סביבו, השיר הזה".
מלנכולי זה על שרגא הרפז?
"השיר כבר כמעט היה כתוב כולו, אבל חלקים ממנו נפתחו לי - הוא חיכה לפגוש את הבנות שלו ואז הודיעו שהפגישה מבוטלת, והוא כבר קנה כל מיני קוקיות וקשתות, ומעצבים הוא התחיל לשבור את זה".
אותם עצבים חלחלו לשיר הזועם - והפרובוקטיבי - שכולל את המילים "הירקון זורם ונשפך לים, הזונות גם". למרות המילה הגסה, השיר הצליח להשתחל לרדיו: "השירים הדהדו כי הם היו אחרים". אלבום הבכורה של הלהקה, שהפך לסיפור הצלחה, יוצא החודש מחדש על גבי תקליט ויניל לרגל בלאק פריידיי - וכמובן שגם "מלנכולי" בפנים.
הרפז, שחקן תיאטרון מוערך שהופיע על הבמות בתיאטראות רבים וגם בסרטים כגון "סולומוניקו", "העיט" ו"שנת אפס" - אבל גם הסתבך פעמים רבות עם החוק: הוא הורשע במעשי תקיפה ואלימות, וגם התנדנד בין מכוני גמילה בשל התמכרות לאלכוהול ולסמים. "אני לא ידעתי שהוא שחקן ששיחק בהבימה והחזיקו ממנו", משחזר שטרית. "כשהראיתי לו איפה הוא ישן, הראיתי לו מחזות, כי חשבתי אז ללמוד בבית צבי, רציתי להבין את העולם של המחזות. והוא אומר לי 'מה, מעניין אותך תיאטרון? אני אדבר עם גרי בילו'".

"לא ידעתי איך קוראים לה"
אבל הוא לא הפך למחזאי. בסוף שנות ה-80, כששטרית היה באמצע שנות ה-20 לחייו, הלהקה "החברים של נטאשה" פורצת - בין היתר בזכות אותו "מלנכולי על הגג". את רוב השירים בשלושת אלבומי המופת של הלהקה הוא כתב. השבוע הודיע אקו"ם כי שטרית, יחד עם שותפו ליצירה ארקדי דוכין, יקבל את פרס מפעל חיים של אקו"ם בחודש הבא.
מי זאת נטאשה?
"אז זה התחיל מזה שבאמת לא היה לנו שם. ארקדי הביא סדרה של תמונות מרוסיה ובאחת מהן יש אבא של ארקדי עם עוד חבר שמחזיק גיטרה, ואיזושהי בלונדה רוסייה יפה יושבת, והכול מושלג מסביב. אמרתי 'וואלה, החברים של נטאשה', וזה היה מספיק טוב".
אין לך מושג איך קוראים לה, כן? סתם המצאת לה נטאשה.
"כן, לא ידעתי איך קוראים לה, אבל אמרתי 'החברים של נטאשה', וזה גם מסתדר עם ארקדי, החיבור שלנו, זה יכול היה להיות החברים של ארקדי".
במרוצת השנים הוא כתב גם להיטים לאחרים כמו "לפעמים" של רון שובל, "בגלל הרוח" לשלומי שבת ו"עיר של קיץ" לברי סחרוף. מאז התפרקה הלהקה הוא הוציא עוד ארבעה אלבומי סולו – ובשנה שעברה השיא משואה.

"האמנתי שאנחנו נשנה את העולם"
את תחנות התרבות שלך היה לך קשה לבחור?
"כן, מאוד. זה תמיד איזשהו רצף, עם הזמן החולף כל דבר בא ובונה אותך עוד קצת ופותח עוד כיוון, מלמד אותך להסתכל על הדברים".
באיזה שיר בחרת שהשפיע עליך מאוד?
"אני ואתה, של אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב".
למה בחרת בשיר הזה?
"בילדות שלי ביוקנעם, הרדיו כל הזמן עבד בבית. בטלוויזיה יש רק ערוץ אחד, רשות השידור. מה שהיה שונה בשיר הזה מכל השירים ששמעתי עד אותו רגע - זאת הייתה הפעם הראשונה שבה האמנתי לדובר, למי שאני שומע. ואני באמת האמנתי שאני ואריק איינשטיין נשנה את העולם, כן, שאפשר לשנות. אני חושב שגם שם זו ההתחלה, הניצנים הראשונים של הכוח של המילים ושל מי שאומר אותם ואיך שהוא אומר אותם, וגם הגיטרה הזו שנוגעת נורא, יש בה איזה עצב דק כזה. אז הכול ביחד באמת זה היה איזה טריגר - פתאום הבנתי איזה כוח יש לשירים. משם התחלתי להקשיב יותר למילים, ותמיד ידעתי לזהות כמה אתה אותנטי, כמה אני מאמין לדובר".
הוא השיר שבעצם גרם לך להאזין למילים בפעם הראשונה.
"להאזין למילים, כן. אני חושב גם שזה אחד השירים הראשונים שלמדתי על גיטרה, קצת יותר מאוחר".
אבל בעקבותיו רצית גם לכתוב טקסטים?
"כן, אני חושב שזה המקום, ברגע שהבנתי את הכוח שיש לשיר, למילים בכלל, כן, זה תפס אותי".
השיר יוצא ב-1971, באלבום "בדשא אצל אביגדור". אריק כבר בן 32, כבר כוכב, מיקי גבריאלוב הלחין.
"אריק הוא מספר סיפורים אדיר, והוא גם ידע להביא את זה לטקסטים. כל מי שמכיר טוב את הרפרטואר של אריק - תמיד מייחסים לשלום חנוך, ליהונתן גפן וכאלה - אבל אריק כתב את מרבית השירים שאנחנו אוהבים".

"אני ואתה" הוא באמת שיר נאיבי - אנחנו לא באמת נשנה את העולם, אבל אולי בגלל שהיית בן תשע זה תופס אותך ככה, נאיביות של ילד?
"אני חושב שכל ילד יש בו איזה מקום שבו הוא קצת אידיאולוג".
היום כשאתה שומע אותו, אתה יודע, הוא נאיבי...
"אני עדיין מאמין לו, ואני עדיין מאמין בזה שאני ואתה, זאת אומרת, מה שהופך להיות אנחנו יכולים לשנות".
אתה עדיין מאמין שאתה יכול לשנות את העולם?
"השאלה היא מה אתה מגדיר עולם. את עולמך הקטן, אצלך בבית, בשכונה, אתה יכול לשנות".
"פתאום אריק איינשטיין בדלת בגודל טבעי"
אתה עבדת עם אריק שנים אחר כך.
"כן, יותר קרוב לדאבל של הפועל תל אביב, ב-2000".
אתה מתרגש כשאריק מגיע?
"הכי התרגשתי כשהוא הגיע אלינו הביתה. כשהוא הגיע בפעם הראשונה והוא דפק אצלי בדלת ואתה פותח ועמד שם אריק – זה הזכיר לי את 'להיטון' משנות ה-70, שהיו מוכרים פוסטר מחולק גודל טבעי והתחילו תמיד מהרגליים כדי שתקנה את שאר הגיליונות והיה לי את אריק איינשטיין בגודל טבעי בפוסטר. ואז אני פותח את הדלת ואריק איינשטיין עומד שם והוא מדהים, כמו בסרטים, כמו שחשבת שהוא יהיה עם העיניים הממזריות האלה והחיוך הקטן, ואין פתאום מרחק בין מה שחלמת, בין הדמות שהוא הקרין ושידר לבין מי שהוא במציאות. הוא עומד שם והוא לא מאכזב אותך, זה היה קטע מאוד חזק. ואז בכלל לשבת איתו כל יום ולשתות קפה ולעשן סיגריה ולהיפגש יום ועוד יום..."

כתבת לו את "בגללך" והלחנת לו שירים.
"כן. ואז בשנת 2000 עם הזכייה של הפועל תל אביב בדאבל זו הייתה חוויה לראות את אריק כל כך מאושר עם קבוצת הנעורים שלו, שמח עם הזכייה הזו, ולהקליט את שיר האליפות 'אדומה שלי', למילים שהוא הביא".
אריק פעם אמר לי "זה מיקרופון ואני עומד מאחוריו ושר שיר, זהו, זה הסיפור. זה שמכין פה את הקציצות הוא גאון, אני שר שיר". ואז הבנתי מה זו צניעות, ענווה, גם בשיר הזה.
"נכון, אבל כל מי שעולה על במה, אני חושב שהוא לא יכול להגיד שהוא צנוע".
"אני ואתה" הוקרן כחלק מסדרת לול, שגם אותה אתה בחרת כסדרה שלך.
"כן, כי הריצו את הסדרה הזו כל הזמן. בכל יום עצמאות זה היה רץ והם הצחיקו אותי ואת כל המשפחה שלי בכל קטע".
אתה בדמעות כשאתה רואה את זה עכשיו.
"כן, זה נוגע בי חזק מאוד, בשבילי שנות ה-70 זה קיץ אחד ארוך ואין-סופי שלא נגמר".
"ארקדי הגיע לתל אביב עם חליפה מרוסיה"
בחרת סרט משנות ה-70, אמריקני.
"כן, התלבטתי בין הדרקון של ברוס לי לזה".
אבל הלכנו על "אחר צוהריים של פורענות" של סידני לומט מ-1975, עם אל פצ'ינו.
"כן, חתיכת סרט, אחד הסרטים, הוא כתוב נהדר".
הסיפור המעניין הוא שהגיבור שודד את הבנק בשביל לממן ניתוח לשינוי מין לבן הזוג שלו, וכל זה היה בשנות ה-70 בניו יורק – אנחנו היום לא מצליחים לדבר ככה – ומריעים שם לשודד. מטורף כמה פתיחות לגייז ולטרנסג'נדרים הייתה שם.
כן, סרט עם אמירה חברתית חזקה".
הסרט הזה הוא גם על להיות חריג. כשהגעת לתל אביב, נגיד, הרגשת חריג?
"מאוד, אני וארקדי הגענו מהקריות. כולם היו מעוצבים מאוד, עם תספורת מוהיקן, ואנחנו לא... ארקדי הגיע עם חליפה מרוסיה, באנו מבתים של פועלים, עבדנו בכל מיני עבודות מזדמנות, ידענו ששם בתל אביב זה העניין של המוזיקה, לשם צריך להגיע. אני זוכר שהגענו והרגשנו הכי רוקנרול".

"נפלנו על בית המחסה הזה של יעקב חביב בבניין שלמה המלך - באיזשהו שלב לא הצלחנו להחזיק את הדירה בשכירות, כי המחיר היה גבוה, ואמרו 'אתה חייב ללכת לבית הזה', גם צילמנו שם לא מעט בסרט דוקומנטרי שקוראים לו 'כל האנשים הבודדים'. זה היה בית שבו כל מי שאין לו לירה על התחת, בא ומשלם איזה 200 שקלים, מקבל איזה כוך. גרנו שם תקופה, המשפחה מהעטיפה של האלבום הראשון החזיקה את בית המחסה".
שם אתם כותבים את האלבום הראשון של נטאשה?
"כן, זה היה פעם בית מלון שבעל הבית פירק אותו לגמרי כדי שלא ייתנו לו ארנונה של בית מלון והפך אותו לבית מחסה. כשהגענו לשם, הוא מראיין כל מי שמגיע לבניין, הוא אמר לנו 'ספרו לי עד כמה אתם מסכנים', אמרנו לו שאנחנו עובדים ב'חטיפי תימן' בכיכר מלכי ישראל, בג'חנון ובמלוואח, אנחנו שוטפים כלים, לפעמים חותכים סלט. הוא נותן לנו חדר ועברנו לשם ארקדי, מיקי, קוזו ואני – ארבעת הנטאשות".

"אף פעם לא חשבתי אם זה מצליח או לא"
אתה מרגיש שיש בך ניצוץ של גאונות?
"לא יודע, אני אז הרגשתי שארקדי עילוי. בפעם הראשונה כשפגשתי אותו בקריות, פשוט התפוצץ לי המוח - מנגן הרמוניות, איך שהוא מנגן גיטרה ובאס, הוא היה בכלל בסיסט, ופסנתר ומלחין מטורף, גם כותב – הוא מביא שירים למות. עם הזמן הבנתי שאנחנו ביחד כוח מאוד חזק. הוא הגיע בגיל יחסית מבוגר, מהגר בן 16, ואני נולדתי כאן והכרתי מוזיקה ישראלית וספרות ועניינים".
אבל כשיוצא לך משפט כמו "אז מה בינתיים? על הברכיים?", בעיניי משפט גאוני - אתה מרגיש שיש שם איזה ניצוץ, שמישהו נתן לך איזו מתנה, או שזה בא בחציבה בסלע?
"אני כל הזמן הייתי בתחושה שאני כותב כמו כל אלה שאהבתי והערצתי, שלום חנוך וכאלה. אחרי זה קלטתי שאני באמת מצאתי את השפה שלי, אני מושפע מהרבה כותבים ישראלים, מתיאטרון, מהספרות העברית, אחרי זה נחשפתי לכל הפולק-רוק האמריקני וגם הבריטי".
וכשיוצא לך משפט טוב...
"אני עומד מאחוריו. אני אף פעם לא חשבתי אם הדבר מצליח או לא מצליח, אבל אמרתי, כן, אני עומד מאחורי השיר הזה. וכשאתה מחבר צליל לטקסט - מה שיפה זה שכשאתה כותב בנגינה ולא רק על נייר, אפילו משפט על דברים בנאליים יישמע אחרת – 'מי אוהב אותך יותר ממני?' אמרו את זה מלא, אבל זה פתאום פגש את המנגינה. גם 'בגלל הרוח' - אני חשבתי שזה נפוץ בגלל הרוח היהודית, הרוח הישראלית, ואז גיליתי שבעצם לא השתמשו בזה לפני שכתבתי את זה. אם אתה עושה עכשיו חיפוש בגוגל 'בגלל הרוח' ותחפש מקורות חוץ ממיכה שטרית לא תמצא".
זה סתם יצא לך?
"זה לא סתם, אני משתדל, אני כותב יחסית לאט, לפעמים זה בא במכה, אבל זה או מהיר מאוד או איטי מאוד, אין לי איזשהו אמצע".

גם היום הוא ממשיך לכתוב בעט: "התנועה זו של הכתיבה, יש בה גם משהו נפשי - זו מיומנות שאסור לוותר עליה. אני תמיד יושב מול דף ריק, זה לא משנה אם זה במחשב או במחברת או בנוטס. אני יכול להחזיק גיטרה ולנגן מחזור של אקורדים שעתיים-שלוש עד שזה מציף לי שורה, או שאני יכול לקרוא טקסט ואני שומע את המוזיקה, זה קרה לי עם יוסי בנאי וגם עם הטקסטים של אריק".
"רעיתי צאן, אהבתי לעשות משלוחי עופות"
במופע שביקשתי ממך לבחור, מופע מכונן, הלכת על אהוד בנאי והפליטים.
"כן, בצמח. אני זוכר שאנחנו רואים אותו, אנחנו גם צריכים להופיע שם. אנחנו עוד לא ממש 'נטאשה', אבל הוא שם. והשיר הזה 'זמנך עבר', אהוד ככותב – אתה קולט שהבן אדם מביא איתו הרבה דרך, מסע, כתיבה נהדרת. יש בשיר הזה פסיכדליה, נסיעה קדימה ואחורה בזמן. קלטתי בדיעבד שהגיבור הראשי ב'רדיו בלה בלה' זה א. וקסמן, ואולי בדיעבד זה מהמפגש עם השיר הזה וההרכב הזה".
אהוד בנאי הצליח בגיל מאוחר, לפני כן הוא עבד כפועל בניין. מה העבודה הכי ביזארית שעשית?
"חקלאות אני בחרתי ואהבתי, זה לא ביזאר בשבילי. אהבתי מטעים, אהבתי לעשות משלוחי עופות, אהבתי את המטע, אהבתי את השדות, גם עבדתי בצאן, יצאתי איתם למרעה. ביזאר? עבדנו במסעדות ארקדי ואני, שטפנו כלים, עבדנו בחברת שמירה, הרבה עבודות מזדמנות כדי שנוכל לגנוב כמה שעות אולפן כדי להקליט סקיצות ראשונות. כשהגעתי לנהלל, הייתי ילד מאוד שקט ומאוד סגור אבל הגעתי עם גיטרה, וכשישבתי לנגן איזה שיר, פתאום יושבים חבר'ה, פתאום אתה קולט את הכוח. אתה זוכר שהתחלנו את השיחה שלנו עם אריק, כשאתה מאמין לדובר - אתה מבין את הכוח של מילים, סיפור"
אהוד סיפר שכשהוא על במות וצועקים לו "זמנך עבר", הוא לא מבין אם זמנו עבר והוא פתטי או שהם מבקשים את השיר. זה קורה לך לפעמים שאתה מרגיש על הבמה "וואלה, זמני עבר?"
"לא, דווקא אני עכשיו היום יותר בזמן. כשהייתי צעיר יותר, היה לי יותר מדי עתיד. ובאיזשהו זמן גם היה לי עבר ועכשיו יש לי הרבה מאוד הווה, אבל אני יכול להכיל בתוכו את העבר ולמצוא מה שטוב. ואת מה שלא מקדם אותי הלאה, אני יכול לסנן. גם השכחה עובדת, למזלנו. בנוגע לפתטי – ממש לא, אני מרגיש שיש הרבה צעירים שעוברים את ההתלבטויות שעברתי בשנות ה-20 ומוצאים הרבה דברים בתוך השירים".
ביקשתי ממך המלצה עכשווית על משהו שיצא עכשיו, בחרת ב"סולם האהבה" של ברי, האלבום הראשון שהוא מוציא אחרי 15 שנה.
"את ברי אני תמיד אוהב לשמוע ואני תמיד שמח שהוא מוציא משהו".
מה אתה אוהב באלבום החדש? ויותר מזה, אני שואל, מה עושה הגיל? זה ש-15 שנה ברי לא הוציא אלבום, הוא רגע לפני גיל 70.
"אני מתחבר לאלבום הזה ממקומות אחרים לגמרי - האנרגיה של האלבום, ברי והחבורה המופלאה שלו, האש שלו וזה תמיד אותנטי, וזה תמיד ברי עם האנרגיה הזאת. אני אוהב את ברי על הרבה דברים. עוד לא צללתי לאלבום עד הסוף, אני תמיד אוהב לחטוף את המכה הראשונה, ההאזנה הרציפה - אני הכי מאמין לה כי אז אני בהאזנה של מאזין ולא של מוזיקאי - וזה עשה לי טוב, הרגשתי, אהבתי, אני מאמין לו".


