הנתון שיכריע את הבחירות והתוכנית הסודית ליום שאחרי

הסקרים האחרונים לפני בחירות 2026 חוזים שלשום צד לא יהיו 61 מנדטים. כל אחד מהשחקנים סביב שולחן הפוקר יקבל "יד" מסוימת ויצטרך לשחק איתה הכי טוב שהוא יכול. אבל במשחק הזה יש שני סיבובים. בסיבוב הראשון, עד סגירת הקלפיות, היד הטובה יותר, מבחינת ארגון הגוש, נמצאת אצל גוש השינוי בהובלת גדי איזנקוט. בסיבוב השני, מהשעה 22:00, מתחיל משחק אחר לגמרי ושני הצדדים נחושים לנצח בו.

הסיבוב הראשון: איזנקוט סידר את הקלפים

בחירות 2026 ממשיכות להיות תמונת ראי לבחירות 2022, רק הפוך. גוש השינוי, בהובלת איזנקוט, נערך בצורה מושלמת: ארבע מפלגות, שני הסכמי עודפים, ואף מפלגה אינה נמצאת באזור אחוז החסימה. השבוע אפילו בני גנץ, שהחזיק אצלו כמה אלפי מצביעים של הגוש, פרש.

נתניהו, לעומת זאת, הגיע לקו הסיום כשהוא עסוק בתחנונים לרסיסי מפלגות. השבוע בילה את הימים בפגישות עם רבנים ויועצים בניסיון לשכנע את עופר וינטר לפרוש, ואת הלילות בפגישות ובשיחות עם מוטי לייטנר, יו"ר מפלגת הציבור החרדי. כרגע ללא הצלחה. במקום שמסרי הקמפיין יהדהדו, נתניהו מצוטט כשהוא מתחנן למפלגות האלה לפרוש - או תוקף אותן בחריפות: רק היום פרסם סרטון, יחד עם השר אלי כהן, ליד אסדת גז - ובו הוא תוקף את ירון זליכה בגלל התנגדותו למתווה הגז.

גם בקרב על אחוז ההצבעה שיכריעו את הבחירות, יש לאיזנקוט כמה הזדמנויות. לפי סקר מנו גבע, כוונת ההצבעה בגוש השינוי גבוהה כרגע מזו שבגוש נתניהו (82% בגוש השינוי מול 76% אצל נתניהו) וכשמפרקים את התמונה לקהלים - החרדים, החברה הערבית והערים הליכודיות - בכל אחד מהם מחכה לנתניהו אתגר עצום.

הציבור החרדי סיפק במשך שנים למפלגותיו יתרון כפול: גידול דמוגרפי ומשמעת הצבעה. השאלה הפעם היא מה יעשו הפעם הבוחרים החרדים לאחר שלא הוסדר מעמדם של לומדי התורה - האם יצביעו למסגרות פוליטיות חרדיות מתחרות, ובהן צבע שחור, הציבור החרדי ומפלגת אח"י? האם יהיו כאלה שיישארו בבית? בדרך כלל החרדים מגיעים ל-80%-84% הצבעה, אם הנתון יירד מתחת ל-80% זה יהיה משמעותי.

על פי המשאלים, גם שיעור ההצבעה בחברה הערבית צפוי להיות גבוה ולהגיע לכ-62%, וזאת על רקע התסכול העמוק מהפשיעה. אם התחזית תתממש, תהיה זו עלייה משמעותית לעומת 2022, אז עמד אחוז ההצבעה על 54%, וקצת פחות מההישג של המפלגות הערביות ב-2020, אז טיפסו ל-15 מנדטים. הישג גדול לערבים יחסום את נתניהו בוודאות, אבל גם יקשה מאוד על גוש השינוי שיתרחק מאוד מהמספר הנכסף - 61 ואולי לא יצליח להרכיב ממשלה, אפילו עם רע"ם.

ומה יהיה בערים הליכודיות? בבחירות 2021, שבסופן הוקמה ממשלת בנט, עמד אז שיעור ההצבעה על כ-56%–57%. נתניהו זכה ב-30 מנדטים והפסיד את השלטון. שנה וחצי לאחר מכן, בבחירות 2022, התמונה השתנתה: בדימונה הגיע שיעור ההצבעה לכ-63.6%, בבאר שבע לכ-61.3% ובנתניה לכ-58.3%. באותן בחירות עלה הליכוד מ-30 ל-32 מנדטים, והגוש שתמך בנתניהו השיג רוב שאפשר את הקמת הממשלה. האם יהיה דחוף לליכודניקים לצאת להצביע? נדע בעוד פחות משבוע.

22:00: השולחן מתהפך

בשעה 22:00, עם סגירת הקלפיות, ניכנס לעולם חדש לגמרי. והסדר שהביא את גוש השינוי עד הקלפי לא מבטיח את מה שיקרה אחריה: מהשלב הזה, הכול כמובן תלוי ומותנה בתוצאות.

נתחיל דווקא מהיום שאחרי - יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, חולק עם שומעיו תזה מעניינת: לדבריו, תקיפה באיראן תהיה ממש אחרי הבחירות, בתחילת נובמבר, מיד אחרי בחירות האמצע בארה"ב שיתקיימו ב-3.11. קרי - בעיצומו של המשא ומתן הקואליציוני כאן בארץ וההחלטה על מי להטיל את מלאכת ההרכבה. הוא חוזה שתהיה מערכה קשה, עם מחירים כבדים, ושנתניהו וטראמפ ינצלו אותה כדי לכפות אחדות. את המסרים שיוצאים מאיראן ומישראל אנחנו שומעים כבר עכשיו.

הבעיה המרכזית של נתניהו, בנוסף לכך שראשי גוש השינוי פוסלים אותו אחרי מחדל 7 באוקטובר, היא שאף אחד לא סומך עליו. אחרי שרימה את גנץ, אף אחד לא מוכן לעשות איתו עסקים. השבוע, כשדווח שאריה דרעי ייתן ערבויות להבטחות ללייטר, כולם התפוצצו מצחוק. היה בסביבת ראש הממשלה אפילו מי שהציע שנתניהו עצמו יעביר חקיקה שתמנע ממנו לכהן עם תחילת הרוטציה (סטייל חוק הנאשם) כדמי רצינות למי שיצטרף תחתיו לממשלת אחדות. זה כמובן לא באמת סביר או נשלח ברצינות, אבל זה מלמד על הלך הרוח: אצל נתניהו מבינים שיידרשו יצירתיות-על, תעוזה, לחץ אגרסיבי על חברי גוש השינוי ואף עורמה כדי להרכיב ממשלה בלי לנצח בבחירות. לא דברים שנתניהו לא מנוסה בהם.

היתרון המרכזי של נתניהו הוא הלכידות הפנימית של הגוש שלו אל מול מה שמתחולל בגוש השינוי. ראשי הגוש משלבים זרועות בניסיון להגיע ל-61, אבל כבר מתחילים להיערך ליום שאחרי. בסקר חדשות 12 השבוע הגיעו בנט וליברמן יחד ל-23 מנדטים (כשבנט מתחזק בעקביות וכבר מתייצב על 15). כבר למדנו שהגוש הזה הוא חולות נודדים. כרגע השניים לא מתואמים, אבל אף אחד מהם לא הפסיק לחלום לרגע על ראשות הממשלה.

בהקשר הזה יאיר גולן, יו"ר הדמוקרטים, הוא דמות מפתח. האם ילך עם איזנקוט, המועמד הטבעי מבחינת מצביעיו, וימליץ עליו לראשות הממשלה, או ינהל משא ומתן קשוח ויחבור למרבה במחיר? הכול תלוי במספרים: ככל שהפער יהיה יקטן, כך יגדל הסיכוי שבנט או ליברמן (או שניהם יחד) ינסו לאתגר את המנהיגות של איזנקוט. קרב פנימי בתוך הגוש עלול להוביל לכך שיפסידו את ההזדמנות לקבל ראשונים את המנדט להרכבת ממשלה - עניין קריטי עבורם גם להמשך.

רק השבוע בנט פרסם ציוץ שבו הבהיר כי יבטל את חוקי ההפיכה המשפטית. אין בכלל ספק שזה מהלך שנועד לקחת קולות מאיזנקוט ולא מהצד השני, כחלק מאותו ניסיון לגדול ברגע האחרון. מצביעי גוש השינוי כבר הראו שהם מעוניינים יותר בניצחון ופחות עסוקים בשאלה מי ינהיג ביום שאחרי. אותה הצהרה של בנט גם זכתה לברכה מצד גולן, שמיהר לומר שבנט אימץ את הדרך שלו. בנט הבהיר לאחר מכן שהוא יערוך תיקונים במערכת המשפט, אבל באופן מדוד ולא בצורה שתוביל לבחירת שופטים קיצוניים.

אם כן עד הקלפי, איזנקוט שיחק את היד שלו טוב יותר. מהשעה 22:00 משחק חדש. הבחירות האלה, כפי שזה נראה כרגע, יוכרעו בנקודות, לא בנוקאאוט: על ידי אלה שלא יגיעו לקלפי, על ידי מפלגות שמתנדנדות סביב אחוז החסימה, ועל ידי המהלכים שהמפלגות השונות יובילו ביום שאחרי, בניסיון להפוך את התוצאה שהשיגו קיבלו בקלפי - לממשלה.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן