מספר הקסם של גוש השינוי – ומה שיכריע את הכף בבחירות

שלושה שבועות לבחירות, כל סקר מצביע על תוצאה אחרת, וגם הסוקרים עצמם תנודתיים ומשנים את התוצאות באופן משמעותי למדי. המערכת הפוליטית חיה מסקר לסקר, החלטות מתקבלות, אלא שהפעם כדאי להתייחס למספרים האלה בזהירות גדולה במיוחד.

הסיבה היא לא שהסוקרים אינם מקצועיים – סקר הוא כלי חשוב מאוד למדידת מצב הרוח הציבורי. אבל סקר מודד מה אדם אומר שיעשה ברגע שבו נשאל. הבחירות מודדות משהו אחר: מה הוא עשה בפועל, אחרי כל האירועים, הלחצים, ההתלבטויות וההכרעות של הימים האחרונים.

במערכת הבחירות של 2026 יש כמה משתנים שעוד יכולים לשנות את התמונה באופן דרמטי:

האם תהיה נהירה למפלגות הגדולות

מדובר באותו "קמפיין השתייה" המפורסם שבכל פעם אנחנו שומעים עליו ברגע האחרון. הדוגמה הבולטת ביותר היא בחירות 2015: ארבעה ימים לפני הבחירות, הסקרים המרכזיים נתנו למחנה הציוני יתרון ברור – פער של 3 עד ארבעה 4 לטובת בוז'י הרצוג וציפי לבני. התוצאה האמיתית הייתה כמעט הפוכה: מפלגת הליכוד קיבלה 30 מנדטים, והמחנה הציוני 24.

ייתכן שיש מי ששיקרו לסוקרים, אבל ההסבר הסביר יותר הוא תנועה מאוחרת בתוך גוש הימין: מצביעים של הבית היהודי ומפלגות אחרות עברו ברגע האחרון לליכוד, בין היתר מתוך רצון להבטיח שזו תהיה המפלגה הגדולה.

ארבע שנים אחר כך, באפריל 2019, קיבלנו דוגמה אחרת לאותה תופעה. בימים שבין הסקרים האחרונים לבחירות התחזקו שתי המפלגות הגדולות באופן חד. לפי ניתוח שפורסם לאחר מכן, לליכוד נוספו בערך 7 מנדטים לעומת הסקרים האחרונים ולכחול לבן כ-5. שתי המפלגות סיימו עם 35 מנדטים כל אחת.

מהיכן הגיעו המנדטים האלה? במידה רבה מהמפלגות הקטנות באותם גושים.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

מי יעבור את אחוז החסימה

במערכת הבחירות הזו יש כמה מפלגות שמקבלות בין 4 ל-6 מנדטים – ירון זליכה ויועז הנדל, עופר וינטר, ואפילו בצלאל סמוטריץ' ורע"ם ביום קודר. הימין החדש של נפתלי בנט ואיילת שקד קיבלו 6 מנדטים בסקרים, ובסופו של דבר נותרו בחוץ. הפער היה זעיר: בספירה שפורסמה לאחר הבחירות חסרו למפלגה כ-1,461 קולות בלבד כדי לעבור.

זו נקודה קריטית להבנת הסקרים: גם אם סוקר מודד מפלגה כמעט באופן מושלם – למשל 3.2% במקום 3.3% – ההבדל בתרגום למנדטים אינו עשירית האחוז. הוא יכול להיות 4 מנדטים מול אפס, ואז להשפיע גם על חלוקת המנדטים של כל שאר המפלגות.

בחירות 2022 הן אולי הדוגמה הטובה ביותר – הסקרים תיארו מערכת צמודה מאוד בין הגושים. ואכן במונחי הקולות הם דייקו: מספר הקולות של שני המחנות היה כמעט זהה. אבל התוצאה שהתקבלה במנדטים לא הייתה צמודה בכלל. לגוש נתניהו היו 64 מנדטים, וזאת אחרי שמרצ קיבלה 3.2% ובל"ד קיבלה 2.9% – קרוב ל-300 אלף קול נמחקו.

זו אולי הדוגמה החשובה ביותר להבנת הבחירות הנוכחיות: אפשר למדוד את הציבור באופן מדויק ובכל זאת לטעות באופן משמעותי בתמונת המנדטים.

אחוז ההצבעה

שיעור ההצבעה הוא נתון דרמטי שמאוד קשה לנבא. מכל השאלות שנשאלות בסקרים זו הסוגיה שהכי קשה לנבא. אנשים אומרים שיבואו להצביע ובסוף נשארים בבית, ולהפך. מדובר בנתון קריטי – כמה יצביעו ואיפה: הוא משפיע על השאלה כמה שווה מנדט ומשפיע על אחוז החסימה, והפעם קשה במיוחד לנבא אותו, ויש לזה כמה סיבות.

ראשית, הציבור הערבי – זו אחת משאלות המפתח. אם יהיה שיעור ההצבעה בחברה הערבית גבוה, תהיה לכך השפעה על המפה כולה. מצד אחד אלה היו שנים מסויטות לחברה הערבית, בייחוד בפשיעה ובאלימות המשתוללת ברחובות, ומצד שני אין לה כל כך תמריץ להצביע. אפילו גדי איזנקוט מציב תנאים בלתי אפשריים לשותפות איתה.

ב-2021 היה שיעור ההצבעה ביישובים הערביים רק 44.6%, ב-2022 הוא עלה באופן ניכר והגיע לכ-53.2%. אם החברה הערבית תגיע להצביע בהמוניה – לשום צד לא יהיו 61 בלי רע"ם ואולי גם איתה.

שיעור ההצבעה בקרב מצביעי ליכוד

השאלה אינה רק כמה אנשים אומרים היום לסוקר או סוקרת שיצביעו לליכוד, אלא כמה מהם יישארו בבית. בבחירות 2019 סיבוב ב' היה שיעור ההצבעה בערים הליכודיות נמוך במיוחד, והגוש הנגדי לנתניהו, כולל המשותפת, הגיע ל-65 מנדטים. האם תומכי הליכוד יענישו את נתניהו על הקדנציה שכללה קרע בחברה ועל מחדל טבח 7 באוקטובר, או יחזרו ברגע האחרון לפתק שהם מכירים כבר שנים?

החרדים

גם החברה החרדית היא חידה ענקית, ושיעור ההצבעה הצפוי בה כמעט בלתי אפשרי לניבוי. מצד אחד הם מאוכזבים מכך שסוגיית הגיוס לא נפתרה ומתמודדים עם גילויי שנאה, ומנגד האלטרנטיבה מדאיגה אותם מאוד – הרי הדבק של גוש השינוי הוא הרצון לחולל שינוי עמוק וחד-פעמי בעניין החרדים: בחינוך, בגיוס ובכלכלה.

הפעם יש גם מפלגות חדשות שעשויות להיות כתובת למי שמחפש הצבעת מחאה אל מול המפלגות הקיימות והמוכרות (והמסואבות) – כל מפלגה כזו עשויה לזרוק אלפי קולות לפח.

ומה עם היורדים?

במערכת בחירות שבה כמה מנדטים יכולים להכריע מי יוכל להרכיב ממשלה, כל מנדט חשוב. מנתוני רשות המיסים עולה שכרבע מיליון ישראלים עזבו את הארץ בארבע השנים האחרונות (פחות ממאה אלף חזרו). מה הרכב הדמוגרפי שלהם? כמה יחזרו להצביע? רק ביום הבחירות – הפתרונים.

"מספר הקסם" של גוש השינוי

בגוש השינוי מציבים יעד – הם מעריכים ששיעור הצבעה גבוה בקרב התומכים שלהם יכריע בבחירות. המספר שהציבו הוא יותר מ-76% בשרון, בתל אביב ובחיפה – והם מקווים שהמוטיבציה של תומכיהם להחליף את השלטון תאפשר את זה.

וכמובן עוד יש מתלבטים, לא מעט: בתוך גוש נתניהו 2.6% עוד לא החליטו, בגוש השינוי – 1.9%; מתלבטים בין הגושים – 1.6%; ו"מתלבטים אחרים" או "לא פוצחו" – 4.2%.

בסך הכול 10.3% עדיין מתלבטים. במערכת בחירות צמודה כל כך, זה המון. חלק מהפערים שאתם רואים בסקרים נובעים מהאופן שבו כל סוקר מפלח את המתלבטים. במילים אחרות – הסקרים תנודתיים, ולא בכדי. הציבור הישראלי עדיין מתלבט, וכנראה יחליט אם להגיע לקלפי ומה לשים בו רק ברגע האמת – 27 באוקטובר 2026.