נוי, לוחם במילואים, רגיל להילחם. כשהיה בן 18 הוא עשה עלייה והתגייס לצה"ל. שנים אחר כך, כאשר מתקפת 7 באוקטובר תפסה אותו בניו יורק, הוא מיהר לתפוס טיסה לישראל ולעלות על מדים. אולם בעוד שאת החוקים של שדה הקרב הפיזי נוי מכיר היטב, עם מה שקורה לו במרחב הווירטואלי הרבה יותר קשה לו להתמודד.
"אני מקבל כל יום המון שיחות טלפון והודעות בלתי פוסקות בוואטסאפ ובאינסטגרם, רובן מגיעות מאינדונזיה", מספר לשומרים נוי, שמשתף את 25 אלף העוקבים שלו באינסטגרם בתוכן פרו-ישראלי. "לשנאה אני רגיל, אבל זה כבר משהו אחר. זה צעד אחד הלאה וזה ממש מרגיז. ההרגשה היא שזה מאוד אישי: יש להם את החשבונות שלי, את האימייל שלי, את המיקום שלי. זה מטורף מה שהולך עכשיו".
"ההטרדה בלתי פוסקת ומתרחשת בכל פלטפורמות המדיה החברתית", הוא מספר. "שתי שניות לפני שהתקשרתם קיבלתי חמש שיחות ממספר לא מזוהה. שלחו לי הודעות שקראו לי רוצח תינוקות וסמס-ים שתורגמו לעברית בגוגל. אני מקבל מוואטסאפ בלי סוף התראות על זה שמישהו מנסה לרשום את המספר שלי, כדי לקבל גישה להודעות, ועוד הודעות על זה שהאקרים מנסים לקבל גישה לכתובת המייל שלי. אני לא מתכוון לתת להם להשפיע עליי, אני מקווה שבסוף הם ישתעממו מזה. בינתיים אני מנסה להתעלם, כי זה באמת דבר שיכול לערער אותך".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
את השמות המלאים ואת שאר הפרטים המזהים של נוי ושל מרבית המרואיינים בכתבה הזאת בחרנו שלא לחשוף, ולאו דווקא משום שהם ביקשו זאת. הם לא נחשפים כאן משום שמאז תחילת המלחמה בעזה הם נתונים לקמפיין הטרדה אגרסיבי ברשת. במסגרת המתקפה הזו, נחשפים פרטיהם האישיים של מושאי המתקפה: חשבונות הרשת שלהם, מספרי הטלפון, כתובות המגורים, אפילו מספר הרישוי של הרכב.
אם מדובר בחיילים בסדיר או במילואים, אז גם פרטי היחידות שבהן הם משרתים נחשפים ברשת לעיני העולם. הקמפיין הזה מכונה "מתקפת דוקסינג" (מלשון דוקס - מסמכים). זו פרקטיקה שהפכה נפוצה בקרב משתמשים פרו-פלסטינים ברחבי העולם. נוי מספר שגורמי מקצוע בישראל המליצו לו "לשמור על פרופיל נמוך" - המלצה לא מאוד מקצועית, שחוזרת גם בשיחות עם קורבנות אחרים, שמצביעה על כך שלרשויות הישראליות, לרבות צה"ל ומערכת הביטחון, אין מענה למתקפות מסוג זה.
גם שרון, חיילת מילואים בת 23, עדכנה את מפקדיה בכך שנפלה קורבן לדוקסינג, ולא קיבלה מענה. כמוה גם נופר, חיילת אחרת שנפלה גם היא קורבן לדוקסינג, ושמפקדיה ענו לה ש"תהיה חזקה". בן, קורבן דוקסינג נוסף שעמו שוחח שומרים, סיפר כי פנה לעזרה לחבר שלו שעובד במשטרה. תשובה עדיין לא קיבל.
אלפי אינדונזים לומדים עברית
דוקסינג כאמור היא פרקטיקה של הטרדה מקוונת, שכוללת חשיפה זדונית של מידע פרטי. הפרקטיקה הופיעה לראשונה בשנות האלפיים בפורומים מקוונים דוגמת 4chan השנוי במחלוקת, ועם השנים זלגה לקהלים רחבים יותר. כך, אם בעבר חשיפה של מידע פרטי דרשה מיומנויות האקינג מסוימות, כיום ניתן לעשות חלק נכבד ממנה באמצעות כלים נפוצים וזמינים, שמאפשרים חילוץ של פרטים אישיים רגישים - כמו למשל ממאגרי מידע שנפרצו והודלפו. מתופעה שולית יחסית, הדוקסינג צמחה לתופעה גלובלית שרק גדלה והולכת.
מאז 7 באוקטובר התרבו פעולות דוקסינג שמבצעים פעילים פרו-פלסטינים שחשפו למשל פרטים אישיים של מאות יהודים באוסטרליה. צריך לציין שגם מהצד הישראלי השתמשו בדוקסינג: כך, למשל, פורסם כי צרפתים תומכי ישראל הטרידו פוליטיקאים צרפתים שהיו בעיניהם פרו-פלסטינים או שיהודים ישראלים ביצעו דוקסינג לערבים ישראלים (כמו גם לאזרחים יהודים שמסומנים כ"בוגדים" לאחר שהסתייגו מהמלחמה בעזה). יחד עם זאת, עיקר הפעילות מגיעה מהצד הפרו-פלסטיני, כאשר אחד ממעוזי הדוקסינג נגד ישראלים ברשת היא אינדונזיה - מדינה מוסלמית שאזרחיה ידועים בפעלתנותם במדיה החברתית.
שומרים הצליח להשיג גישה לערוץ הטלגרם הפרטי "Free Data Zionists", שממנו נפתחות פעולות דוקסינג רבות נגד ישראלים וחושף כעת כיצד פועלת השיטה. כ-400 החברים בערוץ, מהם אינדונזים ואחרים, לרוב תושבי מדינות אחרות בדרום אסיה, חולקים באמצעותו מספרי טלפון, כתובות אימייל, סיסמאות שדלפו, מיקומים, מספרי רישוי של מכוניות ופרטי חשבונות במדיה החברתית של "יעדים" - רובם חיילים ואישי ציבור ישראלים, כמו גם בני המשפחות שלהם.
המידע שמגיע מהקבוצה היחסית קטנה הזו עושה את דרכו בשלב הבא אל ערוץ אינדונזי גדול פי כמה, ובו למעלה מ-20 אלף חברים אשר פונים להטריד את היעדים הישראלים. חברי הקבוצה הזו הם חלק ממחנה מאורגן למחצה, הולך וגדל, של פעילים מקוונים המכונה #julidfisabilillah. הוא נוסד בשלהי 2023, בעיצומה של המלחמה בעזה, בידי פעיל אינדונזי המזדהה בשם ארלנגה גרשינוב (Greschinov) ומכנה את עצמו "מפקד היחידה לפעולות אנטי-ישראליות מיוחדות". גרשינוב הורחק מטוויטר בגין הובלה של קמפיין הדוקסינג, אך פועל בטלגרם באין מפריע.
שומרים יצר קשר עם גרשינוב, כדי לקבל מידע ביחס לפעילותו. גרשינוב לא הסתיר או התבייש במעשיו - ההיפך הוא הנכון - וחשף את היקף הפעילות שלו, שכוללת בין היתר לימודי עברית, לדבריו, כדי להיות יעיל יותר במאבק נגד ישראל. "התחלתי לשתף חדשות יומיות לגבי פלסטין כבר ב-7 באוקטובר. הפעילות של #julidfisabilillah החלה ב-18 בנובמבר. אנחנו יוצרים תוכן על פלסטין, מנסים לעצור את הנרטיב הציוני ולומדים עברית כדי להבין את דרך המחשבה הציונית".
על פי גרשינוב, "לפחות 200 אלף אינדונזים הצטרפו לתנועה. ההאקרים שלנו פיצחו מספרי טלפון של בכירים בישראל וחלקו אותם עם הציבור באינדונזיה". לדבריו, הפעילות אינה נעצרת ברשת ומגיעה גם אל החלונות הגבוהים ביותר בממשלת אינדונזיה.
כך, למשל, היה לטענתו עם קמפיין רשת שמטרתו למנוע מספינות בבעלות ישראלית לעגון בנמלי המדינה ולהקשות על תנועת סחורות מאסיה לישראל - קמפיין שהגיע עד ללשכת הנשיא, כאשר בסוף ינואר החולף הבהיר נשיא אינדונזיה כי כסולידריות עם הפלסטינים הוא מתעתד לאסור על ספינות ישראליות לעגון בנמלים אינדונזיים. לדברי גרשינוב המידע שהם משתפים מוצא את דרכו לפלטפורמות אחרות של מדיה חברתית, ובכללן טוויטר וטיקטוק. זאת אף שהפלטפורמות הרלבנטיות טוענות כי הן מסירות חשבונות שמשתתפים בדוקסינג.
כמו כן, כדי להבטיח שהמידע האישי של החיילים הישראליים יישאר חשוף ברשת גם בהמשך, ולא יהיה נתון לפעולות ניטור והסרה מצד הרשתות החברתיות, האקרים אינדונזים משתמשים ב-doxbin - אתר פופולרי מאוד בקרב גורמי שוליים בארצות הברית המוקדש כל-כולו לדוקסינג, כפי שמלמד גם שמו. נכון לעכשיו, המידע הפרטי של יותר ממאה חיילים ואישי ציבור ישראלים גלוי שם וזמין לכל.
"אני מכיר את הנתונים שלך!"
חיילת המילואים שרון בת ה-23, כמו חיילים וחיילות רבים אחרים בני גילה, מרבה להעלות לאינסטגרם ולטיקטוק תמונות שלה על מדים - תמונות החושפות בין היתר את זהות היחידה שלה והיכן היא משרתת ועם מי. חלק מהפוסטים שלה משותפים גם בדפי אינסטגרם פופולריים על חיילות צה"ל, כאשר בתגובות יש לא מעט עלבונות מצד הגורמים הפרו-פלסטיניים.
לפני כחודשיים הפוסטים עם התמונות של שרון החלו לגרור אחריהן שצף של תגובות שטנה, והטלפון החל לצלצל ללא הפסקה. כמו מאות חיילים ישראלים אחרים בשבועות האחרונים, פרטי הקשר שלה ומידע רגיש אחר פורסמו ברשת וזמינים לכל מי שמבקש להטריד אותה. "הייתי במילואים ואחרי משמרת לילה", היא משתפת בשיחה עם שומרים. "הלכתי לישון ופתאום זה התחיל: קיבלתי אלפי הודעות בוואטסאפ, באינסטגרם. קיבלתי ממש המון-המון הודעות, בעיקר מאינדונזים פרו-פלסטינים שאיחלו לי מוות. הם גם שלחו לי הודעות עם הרבה מידע על עצמי, כולל איפה אני גרה, ואיומים כמו 'אני מכיר את הנתונים שלך!'".
בדיעבד, שרון אומרת שהייתה צריכה אולי להיזהר יותר מפרסום מידע על מיקומה, כאשר כעת היא מבינה שהאיומים עלולים שלא להישאר רק במרחב הווירטואלי. "יש הרבה סטוקרים באינסטגרם, הם רואים מה אני עושה, איפה אני נמצאת, זו הייתה חוויה קשה", היא ממשיכה. "זה ממש שיבש לי את החיים - היו מתקשרים אלי באמצע הלילה, לא יכולתי לישון, היו מעירים אותי בשש-שבע בבוקר. הייתי חייבת להעביר את הטלפון למצב שינה. חסמתי שיחות נכנסות, אבל ככה גם לא יכולתי לדבר עם אף אחד. זה היה ממש מטריד ודי מפחיד".
שרון מספרת כי ניסתה ליצור קשר עם מטא, החברה שבבעלותה וואטסאפ, פייסבוק ואינסטגרם, אך היא לא הצליחה לעשות זאת. ההודעות שקיבלה כללו איומי מוות מפורשים שנכתבו באנגלית, באינדונזית ואפילו בעברית, בסיוע כלי תרגום אוטומטיים. מישהו בעל מספר טלפון אינדונזי ותמונת פרופיל של איש חמאס שלח לה, למשל, את ההודעה הבאה: "וואו קופה, נרצח אותך ואת המשפחה שלך". יחד עימה, גם חברות וחברים שתויגו לצדה בתמונות באינסטגרם עלו על הרדאר של המטרידים וזכו לאין-ספור תגובות שטנה.
קורבנות הדוקסינג מספרים שמדובר בפרקטיקה משבשת חיים, כאשר במקרה של חיילות וחיילים הדוקסינג יכול להוביל לחשיפת החייל, ואף למעצרים או העמדה לדין במדינות מסוימות בעולם. מעבר לכך, מסדי נתונים גדולים המכילים מידע של חיילים ישראלים יכול לשמש בעתיד גורמים עויינים.
"לצבא אין מה שצריך בשביל להתמודד"
על פי חוקי הגנת הפרטיות בישראל, דוקסינג היא פעילות בלתי חוקית, אלא שהחוק הישראלי אינו יכול לעשות הרבה - כאשר מדובר באלפי אינדונזים המתגוררים במדינה שישראל אפילו אינה מקיימת איתה יחסים רשמיים.
עם זאת, יש מה לעשות על על מנת להתמודד עם דוקסינג, כפי שמסבירה ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה. לדבריה, ניתן להנחות חיילות וחיילים לא לשתף מידע אישי ברשת ולא לפרסם תמונות של עצמם במדים לצד מידע פרטי. "הצבא צריך לקבל אחריות על הפצתן של הנחיות ברוח זו", אומרת שוורץ אלטשולר, "ואם כבר בוצע דוקסינג יש שני פתרונות: האחד הוא להגיב להטרדה באמצעות לוחמת סייבר שתתמקד בתוקפים, והאחרת היא להפעיל לחץ על פלטפורמות המדיה החברתית, כדי שימנעו את המשך ההטרדות הללו".
העובדה שהרשויות הישראליות אינן נוקטות שום פעולה בעניין, מעידה לדבריה על בעיה רחבה אף יותר: "לצבא אין מה שצריך בשביל להתמודד עם לוחמת מידע", אומרת שוורץ אלטשולר וקוראת להקמתה של יחידה צבאית ייעודית שתתמודד עם הנושא. "לכך עשויה להיות חשיבות מיוחדת בהתחשב בעובדה שבשנים הבאות, תופעת הדוקסינג צפויה להתרחב במידה ניכרת. צה"ל טרם עמד על טיבה, על היקפה ועל מאפייניה של צורת הלוחמה החדשה והמסוכנת הזו, שאינה נסמכת אפילו על צבאות אויב, אלא זמינה לשימושו של כל מי שיש לו חיבור לאינטרנט".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "מאז תחילת המלחמה, מהווים משרתי צה"ל מטרה לתקיפות רשת מטעם האויב. צה"ל פועל במגוון כלים לשמירת ביטחון משרתיו, הנושא מוכר ומטופל על ידי כלל הגורמים הרלוונטיים".