שני עננים קודרים ירחפו השבוע מעל מליאת הכנסת שתתכנס לפתיחת כנס הקיץ. יהיה זה מושב קצר במיוחד - חודשיים ועשרה ימים, ואם בנימין נתניהו יצלח אותו, שלטונו יובטח לפחות עד תחילת 2025 בשל פגרת הקיץ הארוכה. כבר עכשיו אפשר לומר בבירור שחברי קואליציית ה-64 נחושים לשמר אותה בכל מחיר. איש מהם לא חושב שאירועי 7 באוקטובר הם סיבה מספקת לחזור ולבקש את אמון הבוחר הישראלי. לפיכך, השאלה הגדולה היא מה יעשה בני גנץ ומתי.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
אם יפרוש בקרוב, בזמן ניהול המערכה, הוא יקשה על נתניהו לשרוד: ניהול מערכה רגישה ומורכבת כשמצד אחד איתמר בן גביר ומצד שני ג'ו ביידן הוא משימה כמעט בלתי אפשרית. מה גם שפרישת גנץ תסמן עבור רבים את סיום המלחמה בעזה והמעבר לשלב הלחימה, ואת תחילת המערכה הפנימית על הפלת הממשלה. אם יחכה גנץ לשוך הקרבות, ייתכן שנתניהו וממשלתו ישרדו עד סוף הקדנציה, בסוף 2026.
לכן כדאי להתבונן בשני המשברים שמתרגשים על הממשלה, ולשים לב להבדלים ביניהם. נתחיל מחוק הגיוס - נתניהו הצליח להפתיע את גנץ. הוא לא ניסה לפתור את סוגיית הגיוס אלא לעכב את פרישת המחנה הממלכתי. ואכן, קשה יותר לפרוש מהממשלה על רקע חוק שאתה עצמך הגשת, גם אם בינתיים המציאות השתנה מקצה לקצה.
סיקור נרחב:
- היועמ"שית: יש מניעה משפטית לקדם את חוק הגיוס מהכנסת הקודמת
- גנץ תומך בהצהרת גלנט, קריאות בקואליציה לפטר את שר הביטחון
- כך חברי הכנסת הגיבו על חוק הגיוס - כשהממשלה הקודמת קידמה אותו
- נתניהו אמר "נחסל את חמאס", השרים תקפו: זה דשדוש מוחלט
נתניהו גם ריכך את ההתנגדות בתוך הליכוד, שגנץ תכנן לרכוב עליה, ואולי גם עיכב במעט את ההליכים בבג"ץ. במובן הזה נתניהו הצליח. גנץ עצמו אומנם אמר שזו אינה העת לתרגילים פוליטיים אך הוסיף: "אם תמשיך בנתיב הזה ייתכן שתפתור בעיה פוליטית, אך מדינת ישראל תישאר עם בעיית שירות והוגנות".
אלא שמשבר "היום שאחרי" הוא כבר סיפור אחר לגמרי, והוא גם מתווסף לסוגיית הגיוס. מדובר בסוגיה מהותית שנמצאת בלב ניהול המערכה בעזה. הצהרתו של שר הביטחון יואב גלנט שלפיה המדיניות הישראליות מובילה לממשל צבאי ישראלי בעזה, שימנע ממנה להגן על עצמה בגזרות אחרות, היא לא עוד אמירה שתישטף בניוז סייקל היומי. הדילמה של גנץ מתחדדת - מבחינה מהותית הוא מסכים עם גלנט במאת האחוזים. כבר תקופה שבמחנה הממלכתי מתגבשת ההבנה שלנתניהו אין תוכנית סודית שהוא מתכוון לשלוף מהכובע כפי שעשה בהסכמי אברהם. הוא פשוט מתקדם בלי תוכנית. מנגד, פרישה על נושא שנתפס "שמאלני" עלולה להוביל לאובדן המנדטים שגנץ צבר מימין.
לכן אפשר לומר שמה שמקרב את פרישת גנץ היא השילוב בין שתי הסוגיות והמכנה המשותף שלהן - הניהול. בשני נושאים מרכזיים - הגיוס ו"היום שאחרי" - נתניהו גורר רגליים ומסרב להחליט. הוא פועל בדחיינות אין-סופית - עד שהכלב ימות או הפריץ ימות. התוצאה היא שגם עסקת חטופים ומערכה בצפון אינן נראות כרגע באופק. לכן אפשר להניח שגנץ יפרוש מהממשלה סמוך לפתיחת המושב, אך הקואליציה של נתניהו - קואליציית ה-64 - תעשה הכול לשרוד את הטלטלה.
ומה באשר לגלנט? במערכת הפוליטית העריכו השבוע שגלנט לא יתנגד להיות מפוטר, לכן הוא לא מפחד ללכת עם האמת שלו עד הסוף. הוא מבין שהמלחמה מדשדשת, שאין לו סיכוי בפריימריז בליכוד, ומעדיף שישלחו אותו הביתה מאשר שיצטרך לומר "כשלתי ב-7 באוקטובר". זו גם הסיבה שנתניהו לא יעשה זאת. הוא לא רוצה לתת לגלנט את התענוג ולזמן לעצמו עוד ליל גלנט. גלנט אולי נתפס כחסר עתיד פוליטי בליכוד אבל זוכה לאהדה בציבור הכללי, כולל בימין. הוא שר הביטחון בזמן מלחמה ויש לכך משקל. כך למשל כשבוחנים את מדד האמינות 66% כבר לא מאמינים לנתניהו מול 47% שלא מאמינים לגלנט. נתניהו לא יכול לבטל במחי יד את הביקורת שלו.
התוצאה היא שמדינת ישראל מתנהלת עם ראש ממשלה ושר ביטחון שמסוכסכים ביניהם ופועלים זה נגד זה. העולם כולו חזה השבוע בשר ביטחון שמודיע שישראל חותרת לממשל צבאי בעזה, וזה כמובן כבר לא אירוע פוליטי אלא אירוע מדיני וביטחוני שעוד יהיו לו השלכות מרחיקות לכת על משך המערכה.
