יעל דיין הובאה היום (ראשון) למנוחות אחרי שהלכה לעולמה אתמול בגיל 85. הפגישה - האחרונה שלנו, בדיעבד - התקיימה בזמן שבישראל סערו רוחות אחרות לגמרי, של סחרחורת פוליטית בלתי פוסקת וחמש מערכות בחירות בתוך שלוש שנים וחצי. באותו ריאיון שנערך ביולי 2022, שמעולם לא פורסם ורואה כעת אור לראשונה, דיין סיפרה בגילוי לב על מצבה הרפואי, על משפחתה, על הפוליטיקה במבט מבחוץ - אך נמנעה מסיכומים לחיים שלמים בציבוריות הישראלית.

האישה שהפכה לסמל בשמאל וגם בקהילה הגאה בישראל לא רצתה לקשור כתרים לעצמה, הדגישה שהיא דבקה באותן עמדות - וסיפרה על שיחותיה עם פוליטיקאים שרצו בעצתה: "הוואטסאפ שלי פתוח לכולם". רגע לפני פרידתנו, שאלתי אותה אם היא מרגישה תחושת פספוס בשל מצבה הרפואי, ודיין השיבה - כשהיא מחוברת לבלון החמצן שליווה אותה שנים ארוכות: "משלמים מחיר. כנראה". 

בגלל הסיגריות.

"בגלל הסיגריות. אבל הילדים כאן, הנכדים כאן". 

וזו הנחמה? 

"זו לא רק נחמה. זה טעם החיים".

אז אין איזה תסכול או כעס?

"יש הכול. יש כעס ויש תסכול. אבל יש גם הנאות וצחוקים. צריך לאסוף מכול הבא ליד וליהנות מזה".

מצבה הרפואי הקשה על עצם קיום השיחה, וניכר כי המחלה כבר נתנה בה את אותותיה. בריאיון סיפרה אז על שגרת יומה: "יש חברות וחברים שמבקרים. ארבעת הנכדים שלי מבקרים ונשארים. זה בעיקר משפחה וחברים. הנכדים מגיעים ואנחנו משחקים משחקי קופסה או יורדים למטה לאכול או לשחק עם כדור. הם מאוד אוהבים לבוא הנה".

"יש לי קבוצה קבועה של חברות וחבר אחד שמגיעות לבקר תמיד בשבת בבוקר, יושבים ומדברים על הכול. גם במשך השבוע באים חברים", סיפרה דיין בגאווה - ועברה לדבר על הפוליטיקה העכשווית של אותם ימים: "אני עוקבת אחרי מה שקורה ומתקשרים אלי לשאול את דעתי, גם פוליטיקאים".

יעל דיין (צילום: יוגב כרמל, N12)
"הילדים והנכדים זה טעם החיים". יעל דיין בביתה ב-2022 | צילום: יוגב כרמל, N12

"אני עדיין חלק ממפלגת העבודה"

דיין עברה למרצ ב-2003 אך נותרה מחוץ לכנסת ועברה למישור המוניציפלי, ואף כיהנה כסגניתו של ראש עיריית תל אביב רון חולדאי. למרות אותה עזיבה, היא הצהירה כמעט שני עשורים לאחר מכן: "אני עדיין חלק ממפלגת העבודה. ואני לא יכולה להיות פעילה כמו בעבר, אבל מה שאני יכולה, אני עושה. אנשים במפלגה כותבים לי כל הזמן".

באותם ימים מרב מיכאלי נבחרה שוב ליו"ר המפלגה, ודיין סיפרה: "אנחנו בקשר. לא רק שהצבעתי לה אני גם מאמינה בה והיא קשובה לכל מה שיש לנו הוותיקים להציע. אנחנו מתכתבות בוואטסאפ והתכתבנו לא מעט עכשיו לפני הבחירות". גם ללפיד היא כתבה, לרגל כניסתו למשרד ראש הממשלה לזמן קצר: "אמרתי לו שיש לו צ'אנס, אפילו אם זה לשעות או לימים ספורים, לתת דחיפה למשהו. ושאני מאחלת לו הצלחה. הוא השיב שמה שכתבתי זה מקסים". כששאלתי על התרשמותה מלפיד, השיבה: "יש לו את זה, הוא גם ימשוך עזרה מכל מי שמציע".

יום לפני פגישתנו, דיין קיבלה פרס מפעל חיים מהמשרד לשוויון חברתי על פעילותה למען קהילת הלהט"ב. שאלתי אותה אם 30 שנה קודם לכן, כשהתחילה להיות הלוחמת הפומבית עבור הקהילה, היא האמינה שהגייז בישראל יתקבלו בלגיטימיות כזו בתוך דור. "קיוויתי. לא פסלתי את זה. קיוויתי וזה קרה", השיבה - והסבירה כי השינוי ביחס לקהילה, שהחל בתל אביב, חלחל לכל הארץ: "אי אפשר למחוק, לא את תל אביב ולא את ההשפעה של תל אביב. זו עיר שהיא מרחב מחיה לדמוקרטיה ולצדק חברתי ולהתנהלות במרחב העירוני. כשיש הסכמה לגבי שוויון, זה כבר הרבה מאוד".

"הביקוש כאן (בתל אביב) הוא גדול - ביקוש לתרבות מכל הסוגים, ולהזדהות ולשיוויון, שזה חלק מהדמוקרטיה", היא הוסיפה. "יש עוד הרבה מה לעשות בכל מה שקשור להומואים, לסביות, טרנסים ובי, כי זה עוד נגוע בגזענות ובאפליה ובהשפלות, בעיקר כלפי הטרנסים. אני לא ניידת, אבל כל עוד הקול שלי יכול להישמע...".

יעל דיין בכנסת (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)
"הדגל החשוב הוא הפתרון המדיני. שתי מדינות". בכנסת בשנת 2000 | צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

בשיחתנו היא סירבה להתרגש מההנהגה הנשית במפלגות השמאל - מרב מיכאלי וזהבה גלאון - באותה מערכת בחירות: "זה משמח. אבל לא צריך להתעסק עם זה. זו עובדה. זה טוב, צריך פשוט לתת לזה לרוץ ולכוחות השוק להכריע. העבודה יכולה להיות יחד בקואליציה, בכל קואליציה. מרצ עצמאית, אני מקווה שהעבודה תמיד תהיה גדולה יותר", הסבירה - חודשים לפני שמרצ לא עברה את אחוז החסימה. "מרצ עצמה איננה איזה גוף שהוא מסעיר וסוחף. אבל העבודה יכול להיות כזו".

על ממשלת השינוי, שהגיעה אז בדיעבד לימיה האחרונים, אמרה דיין: "חשוב שהערבים יהיו בפנים, אני חושבת שהערבים חייבים להיות בקואליציה, ומפלגת העבודה - כמתווכת וכחלק ממחזיקי החופה שהולכים יחד". דיין הביטה אז על חלק מהוויתורים שעשו מפלגות השמאל במטרה לשמר את הממשלה, אך לא הביעה זעזוע: "כנראה שאלה לא היו הדגלים החשובים. זה לא מפחיד אותי. הדגל החשוב הוא הפתרון המדיני. שתי מדינות, זה עדיין הדבר ובל יעבור". על איתמר בן גביר, שאחרי אותן בחירות נכנס לקואליציה ולממשלה, לא היו לה מילים חמות: "בן גביר הוא פושע. מבחינתי אין לו מקום בשום מוסד 'רסמי', ודאי לא בכנסת".

לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv