יובל נעים חושף את הפציעה שבגללה הפסיק לאמן: "אני צריך עזרה בללבוש חולצה"

מאמן הכדורגל יובל נעים, מהמאמנים האהובים בישראל בשני העשורים האחרונים בין היתר בהפועל רמת גן, בני סכנין ובית"ר ירושלים, אימן ב-2024-2023 את סקציה נס ציונה וירד איתה לליגה א' - אך לא זאת הסיבה שהוא נעלם מהרדאר מאז. בריאיון מיוחד למגזין החג של N12 הוא חושף לראשונה תאונה שהתרחשה באצטדיון בנס ציונה, תאונה שהשאירה אותו מוגבל וגרמה לו לחשוב על הפסקה תמידית מהמקצוע.

"אחרי אחד האימונים בנס ציונה הלכתי להתקלח, כרגיל", מספר נעים בן ה-59. "והייתה בעיה שם במקלחות, בעיה שהתרענו עליה כמה פעמים ולא סידרו, שהמים לא מתנקזים. איך שיצאתי מהמקלחת והתחלתי ללכת לכיוון חדר ההלבשה החלקתי. קיבלתי מכה מאוד חזקה בגב, בכתף וביד שמאל, איתה ניסיתי למנוע את הנפילה. מאז יש לי פגיעה בעצב".

הפגיעה הזאת משפיעה עליך עד היום?
"כן, אני מאוד מוגבל. אני צריך עזרה בללבוש חולצה כי אני לא יכול להרים את היד ולעשות תנועות נורמליות. אפילו בשינה זה מגביל אותי. בן אדם רגיל לישון גם על צד שמאל וגם על צד ימין, אז אם אני נרדם על צד שמאל מגיע כאב חד שמעיר אותי. כל הלילה אני מתעסק עם זה ואז ואז מגיע הבוקר ואני גמור מעייפות, במקום לקום רענן".

ניסית לטפל בכאבים?
"הלכתי לפרופסור עם שם מאוד גדול בארץ שאמר לי שגם אם אני אעשה ניתוח מאוד קשה ומסובך, עם תהליך החלמה של שנה וחצי - 90% שהוא בכלל לא יעזור לי. אז החלטתי שאם אלה הסיכויים, עדיף לי להשאיר את המצב כמו שהוא".

"הייתי לוקח 8-7 כדורי אדוויל במשחק"

בעצם החלטת שאתה לא חוזר לאמן?
"אני לא יכול לחזור לאמן. נקבעו לי 32% נכות לצמיתות מביטוח לאומי. כמאמן אני מאוד פעיל על הקווים, מאוד אמוציונלי. בכל תנועה לא טובה או לא נכונה שאני עושה עם היד אני מרגיש כאבים עצומים. העבודה שלי זה לא לשבת בשילוב ידיים במשרד, זה כדורגל. אז כל תנועה לא טובה גורמת לי לכאבים כמה ימים ברציפות. אז החלטתי לקחת פסק זמן מהאימון".

אז מה אתה עושה היום?
"היום אני עובד במחלקת הסקאוטינג של ההתאחדות לכדורגל, מאתר כשרונות צעירים. הולך ל-5-4 משחקים בשבוע של בני 18-12 ומכניס למאגר שחקנים שלדעתי יש להם פוטנציאל. זה דבר שהייתי עושה גם כשלא הייתי בתפקיד הזה, אז עכשיו אני עושה את זה ברגוע יותר. בלי מתח, בלי עצבים. אנשים לא יודעים אבל כמאמן הייתי לוקח 8-7 כדורי אדוויל במשחק כדי להירגע".

אתה מספר פה משהו מטורף על המקצוע הזה שנקרא מאמן כדורגל.
"אנשים לא יודעים ש-90% ממאמני הכדורגל בישראל סובלים. לא 'לא נהנים',סובלים. אתה חושב שרן קוז'וק, כשהוא רץ, לאליפות נהנה? ממש לא. הוא ברוב הזמן סובל. בטח ובטח מאמן של קבוצת תחתית שרוב הזמן מפסיד. אם לדוגמה הייתי מפסיד במשחק ביום שישי - כל הבית היה סובל. אני לא עושה קידוש, נכנס למיטה וקם ביום ראשון. האישה סובלת, הילדים סובלים. זה מקצוע מאוד קשה".

אז למה שחקנים שפורשים ממשיכים ללכת לכיוון הזה של אימון?
"הם חושבים שהם יוכלו לעקוף את השיטה, אבל הם לא יצליחו. הרבה בחורים צעירים מאוד רוצים להיות מאמנים, אז הם מתפשרים על המשכורת. להרבה מהם הכסף הוא לא פקטור, העיקר לעבוד. אחרים חושבים שאם ממנים אותם לשנה הם יצליחו להחזיק, אבל זה בדרך כלל לא ככה. זה אולי, אולי לחודש וחצי-חודשיים הראשונים, ואם אתה עושה תוצאות טובות, אז יש לך סיכוי להמשיך, ואם לא, אתה הולך הביתה, אז כבר זה לא לשנה".

אז אחרי הפציעה ומה שסיפרת פה על המקצוע - אפשר להגיד שפרשת מאימון?
"לא. בינתיים זה פסק זמן. גם אחרי התאונה כבר היו לי הצעות, גם בתקופה האחרונה, אבל אני לא יכול לתת את ה-100% שלי, אז סירבתי. יובל נעים זה לא מאמן שבא ומשלב ידיים. אם יבוא אליי בעלים של קבוצה ויגיד לי שהוא רוצה רק שאשב על הספסל רגוע - אני אגיד לו 'אל תיקח אותי. אני לא יכול לעזור לך'. מי שרוצה לשנות בי דברים, שלא ייקח אותי".

"התפללנו שיגידו לנו שהיא חטופה"

דבר נוסף שמעיב על חייו של נעים בשנתיים וחצי האחרונות הוא העובדה שאחייניתו (והנכדה של שלמה שרף), מאי נעים ז"ל, נרצחה במסיבת הנובה בטבח ה-7 באוקטובר. יובל והמשפחה כלל לא ידעו שהיא נמצאת במסיבה, והוא מספר שלמרבה הצער הוא הראשון שזיהה אותה.

"ב-7 באוקטובר קמתי כמו כולם מהאזעקות. לא הבנתי כמובן מה קורה. התעדכנו דרך הטלוויזיה עד הצהריים. רק בצוהריים פתאום אני מבין מאשתי ומהבת שלי שמאי הייתה במסיבה הזאת שכולם מדברים עליה. וזה לא מסתדר לי - איך היא הגיעה למסיבה הזאת? לא הצלחתי להבין. בימים הראשונים היא הייתה נעדרת ואנחנו מתפללים שיגידו לנו שהיא חטופה. זה משפט הזוי. אני מתפלל שהאחיינית שלי חטופה".

"אחרי כמה ימים הבנו שיש 4 אוטובוסים של חבר'ה שברחו מהמסיבה לשדות. אז אחי נסע לשם לבד ופתאום נכנסו לתקווה מאוד גדולה. אמרנו לעצמנו - מה, מתוך 4 אוטובוסים היא לא תהיה שם? התפללנו. אבל מפח הנפש היה מאוד גדול. הכי גדול שיכול להיות. כמובן שאני שמח על מי שכן היה שם, אבל זאת לא הייתה היא".

ומתי הבנת מה קרה?
"באותו לילה, ב-2:30, התקשר אליי חבר שעובד בבית חולים ברזילי ושואל אותי שאלות על מאי, בין היתר אם יש לה קעקוע. עניתי לו ואחרי חצי שעה הוא הודיע לי שזיהו אותה. בכל הדבר הזה אתה כל הזמן מחפש נחמות והנחמה היחידה שאולי הייתה זה שמצאו אותה שלמה, רק עם רסיס בחזה. אמרתי לחבר שאני לא מודיע למשפחה. לא רציתי להיות זה שאומר להם".

אמרת שידעת ראשון ולא סיפרת למשפחה, הם כעסו?
"הם הבינו אותי, הבינו שלא רציתי להיות זה שמספר להם בשורות כאלה. הם יודעים שאם היו לי בשורות טובות הייתי גם הולך אליהם ברגל מאיפה שצריך כדי להודיע".

אף אחד לא ידע שהיא במסיבה?
"מה שכואב בכל הסיפור הזה זה שקרו כל כך הרבה דברים כדי שזה יקרה ואז אומרים 'זה הגורל שלה'. היא בכלל לא הייתה צריכה ללכת למסיבה. היא בתשע וחצי בערב עשתה קידוש עם שלמה שרף ועם המשפחה ואז הוא שאל אותה לאן היא הולכת היום אז היא אמרה לו 'יש מסיבה בדרום, אבל אני מכרתי את הכרטיסים, אני לא הולכת'. אז הוא הלך לישון בידיעה שהיא לא יצאה מהבית".

"אחר כך מתברר שבסביבות 23:00 התקשרו אליה שני חברים, שאחד מהם גם כן נרצח, וביקשו ממנה לקחת אותם למסיבה, אז היא הסכימה. ואחר כך מתברר שהיא כן הצליחה כבר לברוח מהמסיבה באוטו והיא הגיעה לצומת, שמי שפנה בה שמאלה ניצל אבל השוטרים מהחישובים שלהם אמרו לה לפנות ימינה. אני לא יודע למה. היא הגיעה לבארי, השער היה סגור אז היא יצאה מהאוטו והלכה למיגונית, ושם היא נרצחה".

איך הדבר הזה השפיע עליך?
"אני אתן לך דוגמה. אני רואה את הנכדה הנוספת, ילדה בת 3, מדברת עם חברה שלה ואומרת לה 'מאי בשמיים, אני שולחת לה בלון'. זה מטריף אותי. זה השפיע חזק מאוד על כל המשפחה. מאי הייתה מאוד אהובה. ילדה חמה. מדהימה. מהדבר הזה הבנתי שאני צריך לקחת הכול בפרופורציות. הבנתי שהכדורגל זה לא חיים ומוות. שגם אם ירדנו ליגה וגם אם ניצחנו, הכל בסדר. אבל זה כל הזמן בראש שלי. הגעתי למצב שאני לא יכול לקרוא כתבות עליה כי זה מחזיר אותי לשם. ואם אני מרגיש ככה, אני לא יכול לדמיין מה עובר על ההורים שלה".

מאי מונצחת בלא מעט דרכים.
"נכון. זה מדהים. יש עכשיו מחלקה באיכילוב על שמה, יש אמבולנס שלוקח לבית חולים בחינם במקום ב-750 שקל. יש עמותה שנקראת 'השפריריות של מאי' שמממנת מסיבות בר ובת מצווה לילדים בסיכון - אולם, אוכל, הלבשה. כל כך הרבה דברים טובים. זה המעט שאפשר לעשות כדי לזכור אותה".

עורך הדין רפאל אלמוג, שמטפל בפרשה, התייחס לנסיבות תאונת העבודה ואמר: "כשמתקן ציבורי אינו מתוחזק כראוי, התוצאה עלולה להיות פגיעה קשה שמשנה חיים. לטעמנו, זה בדיוק המקרה כאן, עם השלכות רפואיות, תפקודיות וכלכליות משמעותיות. זו גם הסיבה שהוגשה התביעה, כדי לברר את האחריות ולמצות את זכויותיו של מר נעים".