הסוד ששמר על הטייסים בשמי איראן וגרם לטילי האויב להתפוצץ באוויר

מאחורי הדלתות הסגורות של מרכז המחקר והפיתוח של אלישרא במרכז הארץ חוזר שוב ושוב אותו משפט: "כל מטוסינו שבו בשלום לבסיסם". במשך שנים היה זה משפט הסיום הכמעט אוטומטי בהודעות דובר צה"ל לאחר תקיפות מוצלחות. כמה מילים יבשות שנבלעו בדרך כלל בין הדיווחים על המטרות שהושמדו, ולעיתים קרובות נלקחו כמובן מאליו. במקומות אחרים הוא עלול להישמע כמו קלישאה, אבל כאן הוא נשמע כמעט כמו הגדרת תפקיד.

מי שמוביל אותנו בין המסדרונות הוא י', סמנכ"ל הלוחמה האלקטרונית האווירית באלישרא, חלק מחטיבת מודיעין ל"א של אלביט מערכות. הוא לא איש של ראיונות, ובדרך כלל גם אין לו סיבה להיות כזה. למעשה, זו הפעם הראשונה שבה אלישרא מאפשרת לעיתונאי להיכנס אל הקמפוס שלה במרכז הארץ, שבו מפותחות חלק ממערכות הלוחמה האלקטרונית המתקדמות והרגישות ביותר של ישראל. המטרה שלהן היא לשבש מערכות הגנה אווירית, להטעות מכ"מים, לעוור סוללות נ"מ ולגרום לטילים להתפוצץ לשווא.

המרוץ נגד השעון

י' עצמו נכנס לתפקיד ב-8 באוקטובר 2023, יום אחרי המתקפה הרצחנית של חמאס. לפני כן שירת במשך 25 שנים בחיל הים, לאחר שהתגייס לקורס חובלים ב-1997, ובתפקידו האחרון היה ראש מחלקת מערכות לחימה. את המעבר מהים לתעשייה הביטחונית הוא תכנן לעשות בקצב רגוע יותר, אבל למציאות היו תוכניות אחרות. "זו הייתה כניסה מאוד סוערת לתפקיד", הוא מחייך. מאז, כמעט בלי הפסקה, הוא והצוותים שלו חיים במצב חירום מתמשך.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

במהלך מבצע "שאגת הארי", בזמן שמטוסי הקרב של חיל האוויר טסו אלפי קילומטרים לאיראן, תקפו וחזרו פעם אחר פעם – המהנדסים כאן לא זזו מהמסכים. חלקם לא חזרו הביתה במשך ימים, אחרים סגרו שבתות במעבדות. "יצאו מטוסים, חזרו, הקליטו, ראינו מה היה, שיפרנו והם יצאו שוב", מתאר י' בריאיון למגזין N12. "קראנו לזה PFM (Pre-Flight Mission) Overnight. חזרו, פרקנו, הבנו מה קרה, נתנו פתרון, ולפעמים כבר בגיחה הבאה הוא היה באוויר".

מאחורי המונח הזה מסתתר מרוץ הנדסי נגד השעון: המטוסים חזרו עם הקלטות ונתונים שנאספו במהלך המשימה, המהנדסים פרקו וניתחו אותם, זיהו שינויים במערכי ההגנה האווירית ובאיומים שפגשו, עדכנו את מערכות הלוחמה האלקטרונית – ולעיתים כבר בגיחה הבאה המריאו המטוסים כשהם מצוידים בגרסה משופרת של חליפת ההגנה שלהם.

עבור אנשי אלישרא, זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה הם נדרשו לעדכן מערכות תוך כדי לחימה. במהלך מבצע "עם כלביא" ביוני אשתקד, כשחיל האוויר ביצע עשרות תקיפות על מתקני גרעין ואתרי טילים בליסטיים, הותקנו על המטוסים חליפות הגנה עצמית מתוצרת החברה, שסיפקו שכבת הגנה נוספת וקריטית מפני האיומים שעמדו בפני מטוסי הקרב הישראליים.

היכולת המבצעית שהוכיחה את עצמה ב"עם כלביא", לצד היכולת לעדכן ולשפר את המערכות בזמן אמת בין גיחה לגיחה במהלך מבצע "שאגת הארי", הן בין הסיבות לזכיית הפרויקט בפרס ביטחון ישראל לפני ימים אחדים. משרד הביטחון הגדיר אותו באופן כללי כ"פיתוח מערכות לוחמה אלקטרונית לשמירת העליונות האווירית של חיל האוויר", אך מאחורי הניסוח היבש מסתתרת אחת ממערכות ההגנה המורכבות והרגישות ביותר שפועלות כיום על מטוסי הקרב הישראליים.

מלחמה שאי אפשר לראות

לוחמה אלקטרונית היא אחד התחומים החשאיים ביותר בעולם הביטחון. אם טיל הוא נשק שאפשר לראות, הרי שלוחמה אלקטרונית היא מלחמה בלתי נראית. היא מתנהלת בתדרים, בגלי רדיו, במכ"מים, בשידורים ובאותות אלקטרומגנטיים. במקום להפציץ את האויב, היא מבלבלת אותו. במקום להשמיד מכ"ם, היא גורמת לו לראות דברים שאינם קיימים או לא לראות את מה שנמצא מולו.

במילים פשוטות, זו היכולת לגרום לאויב לחשוב שהוא מבין מה קורה – בזמן שהוא למעשה מסתכל על תמונה מזויפת. במשך עשרות שנים נחשבת ישראל לאחת המובילות בעולם בתחום הזה. לקחי מלחמת יום הכיפורים, שבה שילם חיל האוויר מחיר כבד מול מערכי הנ"מ המצריים והסוריים, הובילו להשקעות עצומות בתחום.

אבל מה שהשתנה בשנים האחרונות הוא לא רק היכולת – אלא גם הקצב. אם בעבר פיתוח ועדכון של מערכות כאלה היו נמשכים חודשים ארוכים, היום התהליך מתבצע בצמידות כמעט מלאה לחיל האוויר. "ככל שאתה מבין יותר טוב מה חיל האוויר צריך, אתה יכול לתת לו בדיוק את מה שהוא צריך. לא בערך. לא כמעט. בול", אומר י'.

במהלך המלחמה הפכה השותפות הזאת להדוקה מתמיד. טייסים, קציני חיל האוויר ובכירים במערכת הביטחון הגיעו למעבדות במרכז הארץ, צפו מקרוב בעבודה והעבירו משוב ישירות לצוותי הפיתוח. "ככה נוצר פה איזשהו אקו-סיסטם מאוד בריא", הוא מסביר. "התעשייה עובדת בשותפות מלאה עם משרד הביטחון, מפא"ת וחיל האוויר, וכולם מזינים אחד את השני כדי שייצא המוצר הכי טוב שחיל האוויר יודע לקבל".

להכניס 30 מערכות לקופסה אחת

המונח הלא-רשמי הוא "חליפת הגנה עצמית" למטוסי קרב. בפועל מדובר במערכת מורכבת שמפעילה מספר שכבות הגנה שפועלות יחד. היא כוללת מערכת לוחמה אלקטרונית שמזהה ומשבשת איומים, מערכת אלקטרו-אופטית שמזהה שיגורי טילים ומערכת פיזור מוץ ונורים שמטעה טילים מתבייתים.

אבל אחד הדברים שמייחדים את המערכת הישראלית, לדברי אנשי החברה, הוא דווקא הפשטות היחסית שלה. "ההישג הגדול הוא שזו מערכת אחת שיודעת לעשות הרבה מאוד דברים", אומר י'. "בעולם אתה רואה הרבה פעמים מערכות מבוזרות. פה יש מרכז אחד מאוד חזק, מאוד חכם, שמנהל את הכול".

טובי המוחות באלישרא שקדו במשך שנים על אתגר שנשמע פשוט על הנייר, אך נחשב לאחד המורכבים בעולם הלוחמה האלקטרונית: מזעור. עשרות סנסורים, אנטנות, מקלטים, משדרים ורכיבי עיבוד שכבר קיימים במערכות ל"א אחרות נדרשו להידחס למערכת אחת קומפקטית. במטוס קרב כל סנטימטר הוא נכס, וכל קילוגרם נוסף בא על חשבון ביצועים, טווח או חימוש. כשמצליחים לדחוס 20 עד 30 רכיבים שונים לקופסה בגודל של כונן מחשב ממוצע, מדובר בפריצת דרך של ממש.

בחברות הביטחוניות בישראל ולקוחותיהן – משרד הביטחון, צה"ל וחיל האוויר – ממעטים מטבע הדברים לדבר על היכולות הללו. רוב הפרטים מסווגים, והטכנולוגיות עצמן נועדו להעניק למטוסים ישראליים יתרון במרחבים המוגנים במערכי נ"מ מהמתקדמים בעולם. מה שכן ניתן לומר הוא שמערכות הלוחמה האלקטרונית נועדו להפוך גם את האזורים המוגנים והמאוימים ביותר לחדירים הרבה יותר עבור מטוסי הקרב.

בחלק מהמקרים הן עושות זאת באמצעות הטעיה אלקטרונית מתוחכמת של מכ"מים וטילי נ"מ, יצירת תמונת מצב כוזבת או שיבוש היכולת לזהות את המטוס. המטרה הסופית נותרת זהה: לאפשר לטייסים להשלים את משימתם בסביבה עוינת ככל האפשר – ולחזור הביתה בשלום.

היתרון אינו מסתכם רק במזעור ובחיסכון במשקל – שני פרמטרים קריטיים בעולם התעופה – אלא גם ביכולת לעדכן את המערכת במהירות. "חלק מהקסם הזה", מסביר י', "הוא שאתה מבין מה צריך לעדכן – וזה קורה נורא מהר". לדבריו, בניגוד למערכות אחרות שבהן עדכון גרסה עלול להימשך חודשים ארוכים, כאן "קל לנו כל פעם לעדכן ולתת מענה, ולא עכשיו בין גרסה לגרסה שנה או שנתיים".

"המקום שבו קורה כל הקסם"

אחרי השיחה אנחנו נכנסים אל מעבדת הקרב - אחד האזורים הרגישים ביותר במתחם. מול עמדות העבודה, מעבר למחיצת זכוכית, ניצבים רכיבי אוויוניקה של מטוסי קרב מדגמים שונים בשירות חיל האוויר. במבט ראשון הם נראים כמו אוסף של קופסאות מתכת, כבלים ומתגים. אבל עבור האנשים שיושבים כאן, אלה המטוסים עצמם. כאן נבחנות גרסאות חדשות של המערכות, כאן מדמים איומים שעוד עשויים להופיע בעתיד, וכאן מוודאים שכל עדכון יעבוד בדיוק כפי שתוכנן לפני שיעשה את דרכו אל המטוסים המבצעיים. "זה המקום שבו קורה כל הקסם", אומר אחד מאנשי הצוות.

כמה קומות מתחת למעבדת הקרב נמצאת מעבדת המסוקים. במרכז החדר ניצבת חליפת ההגנה כפי שהיא נראית לפני התקנתה על כלי הטיס. במרכזה יחידת הבקרה הראשית – המוח של המערכת – שאליה מחוברים חיישנים ואמצעי ההגנה השונים. יחד הם יוצרים מעטפת הגנה שמסוגלת לזהות איומים, לנתח אותם ולהגיב בתוך שברירי שנייה.

אחד המהנדסים מצביע על החיישנים הפזורים סביב המערכת ומסביר כיצד כל אחד מהם אחראי לזהות סוג אחר של איום – קרן לייזר שמכוונת אל המסוק, שיגור טיל או תשדורת מכ"ם. כל המידע הזה זורם בתוך שברירי שנייה אל המחשב המרכזי, שמחליט כיצד להגיב: להפעיל מערכת שיבוש, לשגר מוץ ונורים או להפעיל את מערכת ה-DIRCM, קרן לייזר שמסוגלת להטעות טילים מתבייתי חום. "תחשוב על זה כעל חליפת הגנה", אומר אחד המהנדסים. "יש לה עיניים, אוזניים וידיים. היא מזהה את האיום, מבינה מהו, ומגיבה הרבה לפני שהטייס בכלל מספיק לחשוב על זה".

הטיל שעוד לא הומצא

האתגר הגדול ביותר של מפתחי הלוחמה האלקטרונית הוא פרדוקסלי: הם נדרשים להגן מפני איומים שעדיין אינם קיימים. "כשאתה מפתח מערכת ל"א", מסביר י', "היא צריכה לתת מענה גם לטיל החדש, שבזמן הפיתוח בכלל עוד לא קיים". לכן המערכות נבנות מראש כך שניתן יהיה לעדכן ולשדרג אותן במהירות, להוסיף יכולות חדשות ולהתאים אותן לאיומים המשתנים.

למרות הצלחתה במלחמה נגד איראן, המערכת לא פותחה עבור הזירה האיראנית. למעשה, המפתחים מדגישים שהעידן שבו בונים מערכת עבור זירה ספציפית כמעט נעלם. "היום המערכת צריכה לדעת להתמודד עם הכול", אומר י'. "לא משנה לאן תטיס אותה".

אחת השאלות המסקרנות ביותר היא עד כמה הטייס בכלל מודע למה שקורה סביבו. התשובה מורכבת. הוא יודע שיש איומים. הוא רואה תמונת מצב. הוא מקבל התרעות. אבל ברוב המקרים הוא לא צריך להפעיל את המערכת בעצמו. "המערכת אומרת לו איפה יש איום, מטפלת בו, והוא יכול להתרכז במשימה", מסביר י'.

המערכת אוספת ומנתחת מידע על יכולות היירוט של מערכי ההגנה האווירית, מיקומן של סוללות הנ"מ, דפוסי הפעולה שלהן והאופן שבו הן מזהות ומאתרות מטרות. ככל שמצטבר יותר מידע על שגרת הפעילות של מערכות ההגנה, כך ניתן להפעיל מולן אמצעי הטעיה מתוחכמים יותר – החל משיבוש מכ"מים ועד יצירת תמונת מצב כוזבת שגורמת למערכת נ"מ להגיב לאיום שאינו קיים או לשגר טיל למקום הלא נכון.

"כל מטוס שחוזר, זה יושב עליך"

באופן טבעי, רוב הפרטים המבצעיים נותרו חסויים. אבל גם בלי להיכנס לפרטים, דבר אחד ברור: המערכה נגד איראן הייתה שונה מכל מה שחיל האוויר הכיר. מדובר היה בטיסות למרחק של אלפי קילומטרים, בסביבה מבצעית רחוקה ולא מוכרת, ובמפגש עם אחד ממערכי ההגנה האווירית הצפופים והמתקדמים בעולם. במהלך הלחימה הצליחו האיראנים להפיל כמה כלי טיס בלתי מאוישים של צה"ל באמצעות טילי קרקע-אוויר. אותם טילים איימו גם על מטוסי הקרב, ובחלק מהמקרים נדרשו הטייסים לבצע תמרוני התחמקות כדי להימנע מפגיעה.

"כשפתאום המטוסים מגיעים לשם בהמוניהם, הם חוזרים עם מידע", אומר י'. "אחרי הגיחה הראשונה כבר הבנו יותר טוב מה קורה, ואז התחלנו להשתפר עוד ועוד". מבחינתו, כל המידע שחזר מהשטח היה הזדמנות לשפר את המערכת לקראת המשימה הבאה. אבל לצד האתגר הטכנולוגי, הוא זוכר בעיקר את תחושת האחריות. "כל גיחה שאתה שומע עליה, כל מטוס שחוזר, זה יושב עליך. מהמנהלים ועד אחרון האינטגרטורים. זאת האחריות שלנו".

באלישרא לא מרבים לדבר על רגשות. זהו מקום של מהנדסים, אלגוריתמים ומפרטים טכניים. אבל כששואלים את י' מה היה הרגע הזכור ביותר עבורו מהמלחמה, התשובה מגיעה מיד: הטלפונים מהטייסים. "היו שיחות מאוד מרגשות", הוא מספר. "התקשרו ואמרו תודה. אמרו שהם מרגישים שיש עוד מישהו ששומר להם על הגב". עבור מי שמבלים את רוב זמנם מול המסכים במעבדות, זו הייתה אולי ההוכחה המוחשית ביותר לכך שהעבודה שנעשית כאן מגיעה עד לקוקפיט. או כפי שמנסחים זאת במסדרונות הקמפוס: כל מטוסינו שבו בשלום לבסיסם.

כל הפרטים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.