הטעות של גוש השינוי עשויה להשאיר את נתניהו בשלטון

לראשונה לאחר חודשים רבים רשמו השבוע המפלגות הערביות התקדמות בדרך להקמת הרשימה המשותפת על ארבעת מרכיביה – רע"ם, חד"ש, תע"ל ובל"ד. אולי היה נדמה שהקמת הרשימה היא בהישג יד כבר לאחר חתימת ראשי המפלגות על מסמך ההבנות בסח'נין בתחילת השנה, אך מהר מאוד התגלה שהפערים גדולים, ונדרשים מאמצי תיווך וויתורים מכל הצדדים כדי לממש את ההתחייבות של ההנהגה הפוליטית הערבית לציבור שלה.

עיקר המחלוקת בין המפלגות הערביות, או יותר נכון בין רע"ם לשאר, הייתה סביב סוגיית הכניסה לקואליציה או לממשלה בעתיד. רע"ם הכריזה שלא תסתפק בכניסה לקואליציה הבאה, אלא גם תחתור לישיבה בממשלה ולקבלת תיקים כשותפה בהחלפת הממשלה הנוכחית – ואילו בחד"ש, בתע"ל ובבל"ד חזרו שוב ושוב על כך שאינן יכולות לקבל שותפה שתחתור לשבת עם נפתלי בנט, אביגדור ליברמן ושאר הגורמים שלדעתם אינם שונים בהרבה ממנהיגי הממשלה הנוכחית.

הדיונים שנערכו בנושא היו מתוחים במיוחד, אחד מהם אף הסתיים בפיצוץ ובצעקות בין נציגי חד"ש לרע"ם. אך השבוע הכריזו ארבע המפלגות שהן התגברו על המחלוקת הזאת והסכימו להקים רשימה משותפת כבלוק טכני לחלוטין, ללא מצע פוליטי או חזון משותף כלשהו. בבל"ד, שהיו הכי נוקשים לגבי הדרישה הזאת, הסבירו שכל הניסיונות להגיע להבנות עם רע"ם נכשלו. "הפערים לא ניתנים לגישור, מדובר בשני עולמות שונים לגמרי", הדגישו בכירי המפלגה. למעשה, רע"ם השיגה את מה שרצתה מהרגע הראשון – חיבור טכני ברשימה אחת ללא מחויבות למצע של חד"ש או בל"ד ואפשרות לפיצול יום אחרי הבחירות.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

הסיפור כמובן לא נגמר כאן. השיחות על הצדדים הטכניים יחודשו בשבוע הבא, אבל הטכני חשוב לא פחות מהמהותי. נושאים כמו כמה מנדטים תקבל כל מפלגה, מי יעמוד בראש הרשימה, מי יבוא קודם בחמישייה הפותחת ועוד – אלו נושאים שעלולים לפוצץ את המשא ומתן. ברע"ם מתעקשים לקבל חלק גדול מ-15 המנדטים הצפויים למשותפת לפי הסקרים כיום, וידרשו גם את ראשות הרשימה בטענה שהם הכוח הפוליטי הגדול ביותר בחברה הערבית כיום.

בשאר המפלגות לא מתלהבים בכלל מההצעה הזאת ואף מסמנים קו אדום: מנסור עבאס לא יוכל לעמוד בראש הרשימה כי אינו דמות קונצנזואלית בחברה הערבית. "מי שהוביל לפיצול המשותפת בסבבי הבחירות הקודמים וישאף להתפצל ממנה יום אחרי הבחירות כדי לחבור לבנט וליאיר לפיד, אינו ראוי לקבל את ראשות הרשימה שתייצג את כלל הציבור הערבי", הסביר בכיר באחת המפלגות שמנהלות משא ומתן עם רע"ם.

נכון להיום קשה להבין אם רע"ם והעומד בראשה משתמשים בדרישות הללו כדי לסכל את הקמת המשותפת – שרוב הציבור הערבי חפץ בהקמתה – בלי לקבל עליהם את האחריות לכך ולהיענש בקלפי על ידי הציבור, או שהם באמת מתכוונים לריצה המשותפת. כך או כך, הם נשמעים רגועים יותר לאחר ההסכמה על הבלוק הטכני.

בהנהגת "גוש השינוי" לעומת זאת, לא רגועים בכלל מהתרחיש המתהווה. סקרים פנימיים שנערכו לאחרונה בקרב המפלגות הערביות מצביעים על כך שהרשימה המשותפת יכולה להגיע ל-15 או 16 מנדטים בבחירות הקרובות ולהעלות את שיעור ההצבעה בקרב הציבור הערבי ליותר מ-65%. מדובר בנתונים דרמטיים שיכולים להשפיע בעיקר על סיכויי גוש מתנגדי נתניהו להגיע ל-61 מנדטים, ללא המפלגות הערביות. במצב כזה, גם איחוד בין בנט ולפיד לגדי איזנקוט לא יעזור לגוש כל עוד המפלגות הערביות, שכוחן בכנסת היום 10 מנדטים, מגיעות ל-15 מנדטים בגלל האיחוד. למעשה, רוב המנדטים שמקבלת אותה רשימה ערבית משותפת באים על חשבון גוש המרכז-שמאל.

בגוש השינוי נמנעים מלקבל החלטה או אפילו מלהתייחס לסוגיה, אף שהם מודעים היטב לנתונים. ראשי המחנה מבטיחים פעם אחר פעם מעל כל במה שיש להם היכולת להגיע ל-61 מנדטים ללא ערבים וחרדים. בפועל אין להבטחה הזאת שום ביסוס בשטח. בכל הסקרים מפלגת הליכוד היא הראשונה בגודלה, וברוב סקרי המנדטים, גם אלה שאינם מחמיאים לנתניהו, הגוש שלו במרחק של מנדטים ספורים מהגעה ל-61. נכון לרגע זה, לשום גוש אין הכרעה בלי הערבים.

במצב כזה, ישראל שוב בדרכה להיקלע לפלונטר פוליטי חדש-ישן: או סבבי בחירות ממושכים ללא הכרעה בין שני הגושים והשארת נתניהו בשלטון, הלכה למעשה, כראש ממשלת מעבר, או ממשלת אחדות בשותפות עימו. כמובן, יש דרך אחרת, כזו שמונחת כל הזמן על השולחן – שותפות פוליטית ערבית-יהודית שתהווה אלטרנטיבה שלטונית ותיקון חברתי עמוק בישראל לכלל האוכלוסיות החיות בה, כזו שתביא לשילוב הציבור הערבי בחברה הישראלית באופן מהותי ושתיצור גם חיבור היסטורי והזדמנויות חסרות תקדים מול המדינות הסובבות אותנו במזרח התיכון. האפשרות הזאת כמובן דורשת אומץ פוליטי, ולא ברור אם יש כזה בכלל.