בנט יעשה "בנט"? כך הוא מתכנן להשיג את ראשות הממשלה

לבנימין נתניהו יש מזל אחד – שמולו לא ניצב בנימין נתניהו. לו היה נתניהו ראש האופוזיציה השבוע, לראש הממשלה נתניהו לא היה סיכוי. "זה אסון אסטרטגי! ראש הממשלה נרדם בשמירה", אמר כשהיה ראש האופוזיציה בזמן שנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן ניסה לקדם הבנות עם איראן ללא הצלחה.

אם כן, מה היה אומר על מצב שבו ישראל יצאה למלחמה נגד איראן, שילמה מחירים כבדים, ולפי שעה לא השיגה אף אחד מיעדיה? הפלת המשטר, הטילים הבליסטיים, ניתוק הקשר לפרוקסיס וכמובן הגרעין – כולם מחוץ להסכם. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שנתניהו כל כך התגאה בשותפות איתו, הולך ומסביר בעולם למה מגיע לאיראן להחזיק בארסנל טילים. ומה היה אומר ראש האופוזיציה נתניהו לו ראש הממשלה עוד היה מערבב בכל העניין את בקשת החנינה הפרטית? קשה להאמין שהיה עובר על זה בשתיקה.

אבל האופוזיציה של היום איננה נתניהו. נפתלי בנט, שמתיימר להיות מוביל המחנה הנגדי, הסתפק ברמז ולפיו היה מנצל את האשראי המדיני רק לטובת האינטרסים של מדינת ישראל. גדי איזנקוט בחר שלא לקיים מסיבת עיתונאים, אולי מחשש שזה יתפרש כשמחה לאיד ברגע קשה למדינת ישראל. הוא הסתפק בהתייחסות לנושא בחוג בית סגור לתקשורת בשבי ציון שבצפון.

אפילו במסיבת העיתונאים שכינס בנט השבוע בעקבות מזכר ההבנות עם איראן הוקדש חלק גדול מהזמן לשאלות בנוגע למתיחות בינו ובין איזנקוט. בנט קיווה שהחיבור עם יאיר לפיד ייצור מומנטום שיכפה על איזנקוט איחוד, או לפחות יסיים את הקרב על ההנהגה. בפועל בדיוק ההפך קרה. זו הייתה רק יריית הפתיחה. חלק מהבוחרים במרכז לא רוצים להצביע הפעם ללפיד אחרי הקדנציה העייפה של האופוזיציה, ואילו מצביעי ימין התקשו לקבל חיבור עם ראש האופוזיציה מהמרכז. התוצאה הייתה שהתחרות רק התחדדה.

איזנקוט ממשיך להתחזק וכבר עוקף את בנט ולפיד. כאן עולה השאלה הגדולה – האם בנט יעשה שוב בנט? האם בנט ידרוש את ראשות הממשלה גם אם לא ישיג את מספר המנדטים הגדול ביותר בגוש שלו?

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

בנט נשאל על כך השבוע, במסיבת העיתונאים שקיים, באופן הכי מפורש שיש, מפי כתב חדשות 12 אלי הירשמן: "האם אתה מתכוון לדרוש את ראשות הממשלה גם אם גדי איזנקוט יקבל יותר מנדטים ממך?" בנט נתן תשובה מפותלת ומתחמקת. הוא הסביר שלדעתו הוא האדם המתאים והמנוסה ביותר, וציין שבכל פעם שגוש השינוי העמיד מישהו שאינו ימני בראש, הוא לא ניצח. כאן כדאי לדייק: גם כשבנט הפך לראש ממשלה, זה לא היה כשהגוש הציב מועמד ימני. בנט פשוט חבר אליו ותמורת החבירה קיבל את ראשות הממשלה.

ועדיין אפשר ללמוד לא מעט מתשובתו של בנט. ראשית, בנט מגדיר ניצחון כ-61 מנדטים ציוניים. מקורביו מאשימים שמאז הפיצול של איזנקוט מבני גנץ לפני כשנה, הגוש כולו ירד אל מתחת לרף הזה. במילים אחרות – אם איזנקוט לא יצליח לקבל 61 מנדטים כשהוא מוביל את הגוש, זו תהיה ההוכחה שאינו המנהיג הנכון. אם יצליח איזנקוט להיות המפלגה הגדולה בגוש ולהביא 61 מנדטים לגוש, לבנט לא יהיו הרבה ברירות. הוא ייאלץ לשבת תחתיו, כי יהיה קשה מאוד להצדיק את הדרישה לראשות ממשלה.

אבל אם איזנקוט יהיה גדול ממנו ולא יגיע ל-61 מנדטים ציוניים, בנט יוכל לטעון שזה לא ניצחון אמיתי. כאן כבר כדאי להקשיב לחלק השני בתשובתו של בנט, בדבר הצורך בראש ממשלה ימני. במקרה כזה בנט עשוי לטעון שנדרש איזון אידיאולוגי ולכן דווקא הוא צריך להיות ראש הממשלה. בתרחיש זה יהיה מעניין לראות מה יעשה אביגדור ליברמן, שחוזר ואומר שלא ייתן יד לעוד תרגיל שבו מועמד עם מספר מועט של מנדטים ידרוש את ראשות הממשלה כתנאי להצטרפותו. להזכירכם גם הוא רואה עצמו מועמד לראשות הממשלה, וגם הוא, כזכור... מהימין.

בנט קובל על הרעש האין-סופי בגוש, אבל היה יכול לסיים אותו ברגע, עם סיכום שמי שיוביל הוא זה שירכיב. איזנקוט מצהיר שוב ושוב שראש המפלגה הגדולה צריך להוביל. הוא היה מוכן להתחייב לכך גם כשהיה בפיגור, אבל בנט לא מוכן לעשות זאת, והוא יודע למה. עוד הבדל קטן בטרמינולוגיה ששווה לציין – בנט נוהג לומר "ממשלה בראשותי", איזנקוט מעדיף "בממשלה שנקים".

בקיצור, גם אם איזנקוט יוביל בסקרים, מוקדם להספיד את בנט. אומנם הוא חזק פחות במנדטים, אבל מעטים הפוליטיקאים שמיומנים כמוהו במשא ומתן. זה האיש שלא ענה לטלפון ב-2015 והצליח לחלץ מנתניהו את תיקי המשפטים והחינוך. זה האיש שב-2019 ניהל מגעים עם גנץ כדי לקבל את תיק הביטחון עם 3 מנדטים בלבד. נתניהו עצמו הודה שחילק את תיק הביטחון כדי למנוע ממנו לעבור צד. וכמובן – האיש שהפך ראש ממשלה עם 7 מנדטים בלבד, שהפכו במהרה ל-6. כמובן, מים רבים עוד יזרמו בנהר, אבל כדאי לשים לב טוב-טוב למוקשים שבנט מניח כבר עכשיו.

ועדיין, מבחינה פוליטית מצבו של נתניהו קשה בהרבה מזה של איזנקוט ושל בנט. אומנם סקרים פנימיים שערך נתניהו מחמיאים יותר מאלה שמתפרסמים בערוצי הטלוויזיה, אבל הם מנבאים לו הפסד. הבעיה המרכזית שלו היא מול הציבור הליכודי, שמאס בכניעה האין-סופית לחרדים. הבעיה היא שאצל שותפיו – החרדים – המצב בדיוק הפוך. הם חוששים שחלק מהמצביעים פשוט לא יבואו להצביע. מבחינתם מה שניתן עד כה רחוק מלהספיק. במקביל מתחממות על הקווים לפחות שתי מסגרות פוליטיות חרדיות חדשות שמבקשות לנגוס בכוחן של ש"ס ויהדות התורה. גם איתמר בן גביר מזהה את ההזדמנות ובונה על מצביעים חרדים שבחרו בפעם הקודמת בש"ס.

לכן נתניהו מחפש איך לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. השבוע ביקש להסיר מסדר היום את חוק המעונות, אבל נאלץ לתת משהו אחר – בתקווה שיעבור יותר בשקט. במקום שיוותרו לחרדים על הסנקציה הכלכלית המשמעותית, הפסקת מימון המעונות, יוזמה חדשה של אריה דרעי תפטור אותם מאימת המעצר למשך שנה – סנקציה מרתיעה בהרבה. נתניהו ינסה לחזק כך בעיקר את דרעי, שעבד איתו יד ביד לדחות את הבחירות.

מחוק גיוס שהתיימר לגייס אלפי חרדים בשנה נותר חוק שמאפשר לכל מי שלומד להמשיך בלי להסתכן במעצר. ייפסל בבג"ץ? סביר להניח שכן, אבל זו הסיבה שמתקדם במקביל חוק יסוד: לימוד תורה. הוא אמור להיות מהלך משלים שייתן לחרדים כיפת ברזל משפטית מפני פסילה של חוקים כאלה.

כרגע נראה שנתניהו הצליח לגייס רוב לשני המהלכים הללו. בצלאל סמוטריץ' בעצמו חתם בעבר על חוק יסוד: לימוד תורה וכמעט כולם מתנגדים למעצרים. הבעיה היא שהם רק מנציחים את הבעיה במקום לפתור אותה, וכל זה לטובת שיקולים פוליטיים רגעיים של נתניהו ודרעי.