אחרי שקטפה תפקיד בסדרה שהיה מבחינתה הגשמת חלום, כוכבת הדרמה החדשה מדברת על הדרך הארוכה עד הפריצה, האודישן המפתיע - ועל ההשוואות לפרשה מהחיים עצמם: "אנשים רואים דמיון אבל אין קשר לסיפורים אמיתיים"
מגזין N12
פורסם: | עודכן:
צעירה נעצרת בשדה התעופה במוסקבה בחשד להחזקת סמים ואימה הופכת עולמות כדי לשחרר אותה. לא, זה לא הסיפור של נעמה יששכר או של שחקנית הכדורסל האמריקנית בריטני גריינר ששוחררו מהכלא הרוסי, אלא של גלי - ישראלית שטיילה עם אימה בהודו ונלקחת לחקירה רגע לפני העלייה לטיסת המשך לישראל בסדרה "הבת". על אף שצופים רבים מצאו הקבלה חיננית בין המקרים, הדרמה החדשה של קשת 12 נפתחת בדיסקליימר כי "הדמויות, העלילה והאירועים המתוארים בה הם פרי דמיון וכל קשר למציאות הוא מקרי לגמרי".
השחקנית טליה לין רון, שגילום דמותה של גלי הוא התפקיד הראשי הראשון שלה, מבינה את ההשוואה המיידית לחיים עצמם. אפילו יששכר עצמה העלתה סרטון לחשבון האינסטגרם שלה, ובו היא שותה הפוך ותוהה: "כש'בדיוני' מרגיש יותר מדי אמיתי'".
"יש המון אנשים שראו דמיון מבחינת האופן שבו גלי ואימא שלה (שמגלמת לירז חממי, ע"א) נעצרו לפני העלייה למטוס, אבל חוץ מזה אין קשר לסיפורים אמיתיים. יש תפניות, והעלילה מקבלת צורות שונות", מודה טליה ומוסיפה: "זה חלום של כל שחקנית לקבל את התפקיד הזה".
הסדרה של אדם ביזנסקי ("המדובב") ודנה אידיסיס ("על הספקטרום", "ברלין בלוז") צולמה בגיאורגיה, בהודו ובישראל לפני שלוש שנים, ואת האודישן הראשון עברה טליה כבר לפני ארבע שנים. היא בדיוק סיימה לימודי משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין ושיחקה בהצגה "סיפור אהבה" בבית ליסין. שנה לאחר האודישן הסוכן שלה הרים אליה טלפון והזכיר לה את התפקיד, שממנו היא לא ממש הרפתה. "יש לך קולבק" (אודישן חוזר), הפעם עם הבמאי יונתן גורפינקל והמלהקת הילה יובל.
פרסומת
טליה נזכרת באודישן שהביא לה את התפקיד הנחשק: "בגלל שיתר המועמדות גם עברו את האודישן וידעו מה קורה בחדר הזה, חברה אמרה לי: 'תקשיבי, הוא הולך להפתיע אותך ולבקש ממך לעשות את המונולוג גם באנגלית'", היא משחזרת. ובמקרה הזה, היה לה יתרון יחסי כבת למשפחה שמחציתה מתגוררת בארצות הברית. "נכנסתי לחדר ונתתי את הכול באופן מושלם. אחר כך היו עוד שני מאצ'ים עם לירז, ואני זוכרת שעשינו את הסצנה הראשונה. אני אמורה לצחוק בסוף שלה, כולי צוחקת וצוחקת, ואז נתתי לה מרפק של החיים לתוך הצלעות. כל כך כאב לה שהיא הייתה בהלם, ואני נבהלתי עד שפשוט התעלמתי. שאלו אותי אם אני רוצה שנעשה את הסצנה שוב, אז ישר אמרתי להם: 'כן כן!'. בדיעבד, יונתן אמר שזו הפעם הראשונה באודישנים לסדרה שהם ראו יחסים בין אימא ובת. אימא שמנסה להראות את הכאב שלה, והבת מתעלמת לחלוטין".
"לילה לפני לא ישנתי דקה, עשיתי את האודישן, הרגשתי שהיה שם משהו מיוחד. אבל עברו כמה ימים ואמרתי 'טוב, אין מה לעשות, אני יודעת שנתתי את כל מה שיש לי'. ואז הסוכן שלי מתקשר אליי ואומר 'יש טפסים שאני צריך שתבואי לחתום עליהם'. חניתי רגע באדום-לבן בדיזנגוף, ואז הוא אומר לי: 'התקבלת'. קמתי, צרחתי באמצע בית הקפה, אני חוזרת לרכב ומגלה שקיבלתי דוח. ישר התקשרתי להורים. זה רגע שחיכיתי לו כל החיים".
"זה מה שרציתי, זה משוגע"
יעברו כמה שנים ומלחמות עד שהסדרה תגיע למסך. עוד לפני עלייתה תרכוש אותה אפל עבור שירות הסטרימינג שלה, שם היא תעלה תחת השם הלועזי Unconditional, מה שמרמז על המאבק ללא תנאים של אימה של גלי למען שחרורה. טליה, בת 30 מתל אביב, עוד מתרגלת לחשיפה: "זה משהו שחלמתי עליו כבר הרבה זמן. מאז שאני קטנה, הסבתא האמריקנית שלי לקחה אותי לברודוויי. רק הייתי נוחתת והיא הייתה לוקחת אותי ואת אימא שלי להצגות. אני מרגישה שהיא הנחילה לי את זה. מה שמשנה זה שאני חלק מהדבר שכל החיים רציתי. לבטא אומנות ואת עצמי. יש לזה מקום ואנשים רוצים לראות את זה, זה משוגע".
פרסומת
ההפצה הבין-לאומית משדרגת את המעמד?
"זה מרגש אותי בעיקר בגלל שהמשפחה בארצות הברית תוכל לצפות. גם סבתא שלי. כשחזרתי מהפרמיירה בארבע לפנות בבוקר, ישר התקשרתי אליה כי היא הייתה ערה בארצות הברית והיא כל כך מתרגשת בשבילי. ביום שבת לפני ההקרנה היא שלחה לי הודעה: 'שיהיה בהצלחה מחר. תמיד ידעתי שהילדה הקטנה שישבה לידי בתיאטרון תהיה מיוחדת'".
פרויקטים תוצרת ישראלית נתקלים כיום בעוינות. כשאפל פרסמה את הטריילר לסדרה ברשתות, הן התמלאו בקריאות נגד שידור "תעמולה ציונית" בפלטפורמה. מה את חושבת על התגובות האלה?
"קודם כול מותר שלאנשים תהיה דעה, אבל אני בעיקר מקבלת תגובות מדהימות. זו סדרה - והמשמעות של אומנות זה לאחד בין אנשים. לי יש את היכולת להיות חלק מדבר כזה, ועל זה אני שמה את הדגש. שיצפו ויגידו את דעתם. מעבר לזה, 'הבת' היא סדרה אוניברסלית ויכולה לגעת בכל אחד. זה חוצה תגובות או מפה פוליטית. זה סיפור אנושי וגלובלי על אימא ובת, ואני חושבת שזה מה שהצופים יחוו וזה מה שיחבר ביניהם".
מה הבאת מהחיים שלך לסדרה ולסיפור לא שגרתי כזה?
"הקשר שלי עם אימא שלי. בסוף, אחד הקשרים הכי חשובים ועוצמתיים שיש לנו בחיים זו אימא. גם אבא, כמובן, אבל החיבור לאימא הוא מרכזי אצלנו במשפחה. בגלל זה הסיפור יכול לגעת בכל אחד, וכל אחד יכול להתחבר אליו באופן כזה או אחר. בנוסף לזה, גדלתי עם שלושה אחים גדולים, אז היה הרבה אקשן. אני מרגישה שכל החיים הם הכינו אותי לאודישן הזה, לתפקיד הזה, לצילומים האלה. חלק גדול מהאופי והאישיות שלי זה שגדלתי עם אחים ששומרים עליי ומגינים עליי".
פרסומת
"הגישה שלה היא פרייסלס לכל שחקן"
הקשר האימהי עם לירז חממי ("מנאייכ", "ילד רע") פרץ את חומות הצילומים. זו הייתה הפעם השלישית בסך הכול של טליה על סט, הראשונה בתפקיד גדול, והדבר המיידי שעורר בה השראה היה הגישה של חממי.
"החזרות והאופן שבו היא ניגשת לטקסטים זה פרייסלס לכל שחקן", אומרת רון. "ראיתי בדיוק על מה היא מתעקשת, איפה היא צריכה חידוד, ואז לראות איך זה בא לידי ביטוי על הסט זה מאסטר קלאס. אתה מבין למה היא זו שצריכה לספר את הסיפור, זה בוקע ממנה ואפשר רק להידבק. חוץ מזה, הרגשתי שהיא שומרת עליי. היא המנטורית שהייתי צריכה כדי להתקשר, לשאול ולהבין. ממש כמו אימא".
השיעורים המעשיים במשחק עשו חסד עם טליה כמו שאף מורה למתמטיקה או היסטוריה לא הצליח להעביר. "בבית הספר היסודי ובתיכון מאוד התקשיתי מבחינה לימודית", היא אומרת. "הרגשתי לא מתאימה למסגרת הזאת ולאופן שבו מלמדים. כל פעם נתנו לי את ההרגשה שאני לא מספיק, או לא ברמה. ואז פתאום נכנסתי למגמת תיאטרון, ובפעם הראשונה בחיים הרגשתי שייכת ונראית".
פרסומת
"עד היום אני אומרת שהכול בזכות המורים במגמה. אני זוכרת את הפעם הראשונה שנכנסתי לחדר ועשינו אימפרוביזציה ולא טעיתי. בפעם הראשונה לא טעיתי. אני מאחלת לכל אחד למצוא את המקום שאליו הוא מרגיש שייך, שהוא בסדר ולא טועה. שלא הכול ציונים. אני גיליתי שם מהי אותנטיות, וזה ליווה אותי לאורך כל חיי".
גם כשהחלה ללמוד תואר ראשון בקרימינולוגיה וספרות באוניברסיטה העברית "כדי להוכיח לעצמי שאני יכולה", נרשמה טליה במקביל לחוג משחק חובבני. "הייתה שם את השחקנית נתי קלוגר", היא מספרת. "יום אחד היא קוראת לי הצידה: 'בואי רגע. מה את עושה פה?'. עניתי לה: 'סתם באתי להשתעשע, אני עושה תואר'. זה היה הטייטל שלי. ואז היא אומרת לי: 'מה את רוצה? להיות שחקנית?'. אני זוכרת שהשאלה הזאת תקפה אותי פתאום. משהו בי עוד כל כך פחד מלהגיד את זה. היא אמרה לי: 'תקשיבי, לכי להירשם לבחינות בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. גם ככה מאוד קשה להתקבל. אם תתקבלי, תשברי את הראש. אם לא - קיבלת את התשובה שלך'. נרשמתי ביום האחרון בהחלט, בהתחלה עוד הייתי על סטנד-ביי ורק אחר כך התקבלתי, ואז אחרי שלוש שנים אחד הפרויקטים הראשונים שעשיתי היה בבית ליסין עם נתי".
אז את התואר אני מבין שלא סיימת…
"לא סיימתי, אבל אני כן עושה עכשיו השלמה לתואר בבימוי והוראת תיאטרון בסמינר הקיבוצים. זה תיקון לכל חוויה לימודית שאי פעם הייתה לי".
פרסומת
לפני שאנחנו נפרדים אני שואל אותה לאור השליטה שלה באנגלית, אם יש לה כוונה גם לנסות את מזלה בחו"ל, קרובה לסבתא בניו יורק, ובתעשייה עם דלתות והזדמנויות רבות יותר. "זו שאלה", היא עונה. "אני לא שוללת, אבל יש בי משהו ממש ישראלי. אני מרגישה מאוד ישראלית, ואוהבת את העם והמדינה שלנו. אוהבת לגור בתל אביב וחושבת שזו אחת הערים הכי טובות. היום זה יכול להיות הרבה יותר קל". ובכל זאת היא לא שוללת לגמרי קריירה מעבר לים: "לא חייבים לגור רק פה או שם. אפשר להיות על הקו".
הפרק הבא של "הבת" ביום שני, אחרי החדשות
מצאתם טעות לשון?