399 שקל לשיחה עם החתול: "בזכותה ששון הפסיק להביא עטלפים מתים"

"נולדתי עם היכולת הזו", מספרת נסטיה סורוקה, ישראלית בת 44 שמתגוררת כיום בגואה שבהודו ומנהלת עסק לתקשורת עם בעלי חיים. "אני מקבלת יותר מ-100 פניות בחודש, זה מעיד על הצורך האדיר של אנשים להבין את החברים הכי טובים שלהם", היא מבהירה. מגואה נותנת נסטיה מענה ללקוחות בכל רחבי העולם – בעברית, באנגלית וברוסית. "לא ידעתי שזה מיוחד. חשבתי שזה רגיל, ואיכשהו חייתי עם זה פשוט", היא מספרת.

הכול התחיל לפני כשבע שנים, כשהכלבה שלה ליבי פיתחה בעיות התנהגות. "לא מצאתי פתרון וסיפרתי לכולם שיש לי בעיה עם ליבי. חברה סיפרה לי על תקשורת עם בעלי חיים והראתה לי סרטון של מישהי בדרום אמריקה שמתקשרת עם פנתר שחור – היא ממש דיברה איתו. אז התחלתי לחפש קורסים ולמדתי את זה, ופתאום זיהיתי שגם אני יודעת לעשות את זה", היא נזכרת.

ההבדל בין "תקשור" ל"תקשורת"

אחרי שהבינה נסטיה שיש לה היכולת הזו, היא החליטה לסגור את סלון הכלות שניהלה עד אז ולפתוח חברה לתקשורת עם בעלי חיים. "הבנתי שאני יכולה לעזור לאנשים יותר בדרך הזו", היא אומרת. נסטיה למדה קורסים רבים בארה"ב ובאוסטרליה והוסיפה גם הכשרה כמטפלת התנהגותית לכלבים וחתולים. "זאת ממש הצלחה", היא מתגאה. "יש אנשים שבאים עם ספקות, אבל נותנים סיכוי וזה עובד – והם מתמסרים לזה. מי שמגיע אליי מבין שבעל החיים שלו כן מדבר, ושזה פשוט עובד".

נסטיה טוענת כי בידיה היכולת להתחבר לתודעה של בעל החיים, ולקבל ממנו מידע ישיר על החוויות, הרגשות והמחשבות שלו. היא מדגישה את ההבדל בין "תקשור" ל"תקשורת" ומבהירה שהיא עוסקת בתקשורת עם בעלי החיים ולא בתקשור. "בתקשור מגיעים דברים לא פרקטיים ואי אפשר לבדוק אותם, כמו מסרים. בתקשורת – זה ממש שיחה, דברים קונקרטיים. אני שואלת שאלות ומקבלת תשובות", מסבירה נסטיה.

איך זה פועל?
"אני בעצם מתחברת לאותו בעל חיים, מרגישה חיבור, ואז יש ממש חוויות שעולות. זה בא מעצם הקישור – היכולת בתוכי ומה שהחיה מעבירה לי. אני שואלת דברים מסוימים, למשל אם הוא אוהב את האוכל, ואני מקבלת את זה. הרבה פעמים אני עושה את התקשורת בעיניים עצומות, לפעמים הולכת לטבע כדי לשמוע. זה תלוי במורכבות ובצורך".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

"זה כמו פסיכולוגית לכלבים"

רוב הפניות לנסטיה (כ-70%) נוגעות לבעיות התנהגות או ליווי במצבים רפואיים מורכבים. "חרדות, נביחות, אגרסיביות – אני מנסה להבין מה גורם לזה, כי אנשים לא מבינים נכון", היא מסבירה.

"יש אנשים שמגיעים לסשן אחד ופותרים את הבעיה, ויש כאלה שצריכים ליווי מתמשך", היא מסבירה. בהתאם לכך, היא מציעה כמה רמות של ליווי, לפי הצורך: סשן בודד יעלה 399 שקל, חבילה של שני סשנים 599 שקל, למי שרוצה קצת יותר תמיכה, וחבילה מקיפה של שלושה סשנים ב-799 שקל שכוללת גם טיפול בכמה נושאים ותמיכה בטלפון ובוואטסאפ. "ממש כמו הדרכת הורים – לפעמים צריך ליווי", היא אומרת.

לפני כמה חודשים פנו אל נסטיה הבעלים של במבי, כלב שנשך את בני המשפחה המאמצת ועמד על סף מסירה. "בפגישות עם במבי הבנתי שיש כמה דברים שצריך להתייחס אליהם", אומרת נסטיה. "גם האנשים שלו צריכים לפעול כלפיו אחרת, וגם לתת לו הסבר מה יקרה אם הוא לא ישתדל". נסטיה מספרת שיצרה קשר עם הכלב והצליחה להגיע אל הפחדים שלו. "החוויות שלו עברו אליי בכמויות גדולות, מה שמאפשר לי להסתכל על העולם דרך העיניים שלו. בתור מטפלת, זה מאפשר לי להתאים לו את הטיפול המיטבי ולמצוא מילים בשבילו שיעזרו לו להתמודד. זה כמו פסיכולוגית לכלבים שממש מדברת איתם. לא בדיבור, בחלל המנטלי".

מה את אומרת להם?
"אני כל פעם מחפשת מה יעבוד עם הכלב הספציפי. זה לא איומים או פקודות. זה לפעמים משהו לרכך, לפעמים לתת לו זווית שלא ראה, או פשוט להכיל אותו. ההכלה הנכונה זה 80% מהעבודה. להכיל אותו עם הקשיים שלו, לתת לזה לגיטימציה, לתמוך בבעלים שלו. לתת להם כלים פרקטיים לעבודה בבית או בחוץ – והינה זה פשוט קורה. ההקשבה זה שורש העניין כאן".

במבחן התוצאה – במבי עדיין בבית. "היום הם שולחים לי סרטונים שלו עם בני המשפחה והלב שלי מקפץ משמחה", מחייכת נסטיה. "זה אף פעם לא מובן מאליו".

למצוא כלב שהלך לאיבוד – ולדבר עם המתים

הטיפול שנסטיה מציעה רלוונטי לא רק לכלבים אלא גם לחתולים ואפילו לארנבות ולציפורים. "להרבה ארנבות יש בעיות התנהגות", חושפת נסטיה. "הן לא מוציאות קול ולא 'מדברות', אז אנשים מתקשים למצוא שפה משותפת איתן. אני מתחברת ושואלת שאלות". היא מספרת על ארנבת שאכלה את הארונות בבית שחייתה בו, ובתקשורת איתה התגלה שהיא סובלת מכאבי שיניים. "אמרתי להם שכואב לה משהו בפה, לקחו אותה לווטרינר והוא גילה דלקת. טיפלו בה באנטיביוטיקה והיא הפסיקה לכרסם את הארונות", מתגאה נסטיה. גם בעלי הכנף מקבלים טיפול. "הרבה מגיעים עם שאלות למה הציפור מורטת נוצות, למשל. אני מתחברת ושואלת שאלות, ובסוף יוצאת תמונה שלמה".

החיבור הטלפתי של נסטיה עם בעלי החיים מאפשר לה לטענתה לסייע גם באיתור בעלי חיים שאבדו. "זאת עבודה אינטנסיבית ביותר בתחום", היא מודה. "מעטים בעולם מתעסקים בזה. אני נמצאת שם עבורם בתקשורת לשני הצדדים ומנסה לגרום להם להיפגש". נסטיה מספרת על חתול שאבד ואותר מאחורי את המגירות בבית. "התחברתי לחתול וראיתי אותו מאחורי משהו קטן ומתחת חשוך – חדר כזה. היא חשבה שאני טועה, אבל אחרי יומיים התקשרה – הוא היה בבית מאחורי המגירה".

כ-30% מהפניות לנסטיה הן מאנשים שמתגעגעים לבעלי חיים אהובים שמתו. "זה רגשית מאוד טעון, מורכב מאוד", היא אומרת. "ממה שהבנו, התודעה של בעלי חיים לא נעלמת אחרי הפטירה של הגוף הפיזי. אפשר לדבר איתם על מה שעובר עליהם עכשיו. אלו לא זיכרונות – אלו חוויות של התודעה שלהם שכבר אין לה גוף. לא דומה לבני אדם. זה שונה". נסטיה אומרת שאנשים רבים פונים אליה בגלל רגשות אשם. "אנשים תוהים אם עשו הכול נכון, אם הם גרמו למוות של בעל החיים, אם היה אפשר לעשות עוד משהו. יש גם כאלו שפשוט נורא מתגעגעים", היא מפרטת. "אני נמצאת שם כדי לחבר ביניהם שוב ולתת לגיטימציה, להכיל את הכאב ובסוף להביא ריפוי". במקרים אלו, יש פגישה אחת ועד חמש שאלות שניתן לשאול. "זה לא הרבה זמן, אבל זה מספיק כדי לתת לאנשים לסגור מעגל".

"כאב לה, שקלתי להרדים אותה"

עדן אגם, בת 58 מבאר שבע, חוותה בעצמה את הכוח של התקשורת הזו. לשתי הכלבות שלה היו בעיות רפואיות והתנהגותיות מורכבות, ונסטיה סייעה לה לקבל החלטות קשות. "הכלבה שלי תות התחילה לצלוע יום אחד", מספרת עדן. "לקחתי אותה לבית החולים הווטרינרי לבדוק אם היא סובלת, והתברר שיש לה עקמת גב ופריצת דיסק והיא הייתה קורסת תוך כדי הליכה. ראיתי שהיא מתנשפת וסובלת. תהיתי אם היא סובלת מספיק כדי לקצר לה את החיים ולעשות המתת חסד, או שיש לה עוד זמן לחיות. היה לי קשה להתמודד".

את נסטיה היא מצאה ברשתות החברתיות והחליטה לנסות. "התייעצתי איתה על תות: האם היא רוצה לחיות או למות? נסטיה אמרה לי לאחר התקשורת איתה שהיא רוצה לחיות. כואב לה, אבל היא לא רוצה למות מהכאב. היא לא רוצה להיפטר מהחיים". עדן מספרת שנסטיה חיברה אותה למישהו שנתן לה כיסא גלגלים עבור הכלבה, מה שעזר לה מאוד. "היום הכלבה שמחה וחיה בטוב", היא אומרת בהתרגשות. "רצה עם הכיסא הגלגלים ומאושרת. אם לא נסטיה, שקלתי להרדים אותה".

גם מיה איזק, בת 43 מחיפה, נעזרה בנסטיה למען החתולים שלה. היא גם למדה את הקורסים שלה וכיום יודעת לדבריה לתקשר בעצמה עם בעלי חיים. מה שחיבר בין מיה לנסטיה הוא החתול ששון, שנהג להביא לה עטלפים מתים מגג הבניין לתוך הבית. "ששון אימץ אותי בדירה של אימא שלי כשהיא נפטרה", היא מספרת. "הוא פשוט קפץ לגינה, עשה סיבוב וקפץ לי על הברכיים והבנתי שהוא רוצה בית, אז לקחתי אותו".

הבעיה התחילה כשששון החל לקפוץ מהמרפסת. "זה השאיר אותי חסרת אונים, כי זה פשוט לא מצב שאפשר לקבל אותו. חברה שעובדת עם בעלי חיים אמרה לי: 'יש מישהי שאני מכירה שהיא עושה תקשור עם בעלי חיים, אולי היא תעזור לך'. הייתי נואשת, התקשרתי לנסטיה והיא הסבירה לי איך היא עובדת". מיה מספרת שנסטיה יצרה קשר עם החתול בחוץ והסבירה לה מה קורה איתו. "היא אמרה לי איך הוא יצא – למרות שנסטיה לא מכירה אותי ולא יודעת איפה אני גרה", היא אומרת. "היא אמרה לי מתי הוא יחזור. הוא היה בחוץ שלושה-ארבעה ימים, וביום שהיא אמרה לי שהוא יחזור – חזרתי מהעבודה והוא באמת חזר הביתה. אבל זה לא נגמר שם".

ששון התביית, אבל אז התחילה בעיה חדשה. "הוא התחיל להביא עטלפים מתים. מצאתי עטלף ליד המיטה, עטלף בנעליים, ועוד אחד שעוד פִּרפר. רציתי למות". נסטיה דיברה עם ששון החתול, ואחרי כמה "שיחות" כאלו הוא הבין שהוא חייב להפסיק. "כבר שלוש שנים שהוא לא מביא עטלפים הביתה", מסכמת מיה.

אחרי שהטיפול בששון הסתיים עברו מיה ונסטיה לטפל בחרדות של החתול לולי. במהלך הטיפולים סיפרה נסטיה למיה כי היא מתחילה ללמד את מלאכת התקשורת. "התחלתי ללמוד את הקורסים שלה, וזה משפר לי את איכות החיים בבית עם החתולים", היא חושפת. "אם הייתי יודעת לפני 11 שנה שזה מה שיקרה לי בחיים, הייתי צוחקת. לתקשר עם חתולים – זה לא הייתי אני בשום צורה, אבל הכול השתנה ואני ממש מתקשרת איתם היום".

למעבר לאתר של נסטיה לחצו כאן

"לתת לאנשים את הכלים"

מוריה בן דרור, שהקימה את המרכז הארצי לתקשורת עם בעלי חיים "שפה אחת", כמעט שלא מציעה שירותים בתשלום לבעלי חיים. המטרה שלה היא ללמד אנשים לעשות זאת בעצמם. מוריה (56), אם לשלושה ילדים גדולים מהמושב אמירים, מספרת שהגיעה לתחום בשנת 2017 בעקבות בנה. "הבן שלי נסע לדרום אפריקה ואמר לי, 'אימא, עברתי סדנה לתקשורת עם בעלי חיים, תקשורת טלפתית'. אמרתי לו, 'תרשום אותנו כשאנחנו באים לבקר'".

את הסדנה הראשונה שלה בנושא היא עברה בדרום אפריקה, ומיד החליטה שהיא חייבת להביא את זה לארץ. "המשכתי ללמוד גם בארצות הברית, וגם בקורסים אינטרנטיים. הקמתי מרכז שנקרא 'שפה אחת', ובו התחלתי ללמד, בסדנאות ובקורסים דיגיטליים". מוריה מציעה מגוון קורסים ללימוד תקשורת טלפתית עם בעלי חיים. המחירים נעים בין מאות שקלים לכמה אלפים, תלוי בקורס ובעומקו.

"יש קורסים שהם בשביל הבן אדם עם בעל החיים שחי איתו, ללמוד להיות בקשר איתו", היא מסבירה. "יש קורס הכשרה – העברתי שני מחזורים של קורסים כאלו, בראשון נסטיה הייתה". את הקורסים היא מלמדת בעברית, אבל הקהל שלה הוא גם ישראלים בחו"ל. "יותר מ-1,500 איש כבר עשו את הקורסים שלי", היא מספרת. "המטרה שלי היא באמת ללמד את זה, ולתת לאנשים את הכלים. שלא יצטרכו אותך, שהם בעצמם יעשו את זה עם הכלב שלהם".

איך זה פועל?
"תקשורת טלפתית היא כמו גלי רדיו. אני מתכווננת על התחנה של הכלב בעזרת תמונה שלו ושם, ואני מכוונת את עצמי. אני נכנסת למין מרחב שקט, מתחברת אל הנשמה שלו, ואז אני מקבלת את האינפורמציה. זה לא בחושים הפיזיים, זה בחושים העל-חושיים. אחרי הרבה תרגול, לא ממש צריך לעצום עיניים. זה תלוי בבעל החיים – עם אחד אני פשוט יכולה לכתוב את כל מה שמגיע, ועם אחר פשוט אדבר".

"בהתחלה, כשאמרתי 'תקשורת טלפתית עם בעלי חיים', התגובה הייתה או פרצי צחוק או הרמת גבה. זה היה ממש לפרוץ את הדרך בארץ. אני חושבת שהמלחמה, וההבנה שיש תקשורת גם עם מי שכבר לא איתנו, פקחה לאנשים את העיניים, והיום זה כבר פחות מוזר".

"מבחינת הכלב – לא הצילו אותו"

במקביל לקורסים שהיא מעבירה, מוריה מייעצת באופן קבוע לאחת הכלביות בארץ. "בכל שבוע הם מביאים לי איזה בעל חיים שיש איתו קושי. מגורים שקופצים ומשתוללים, דרך כלב שהביאו אותו מעזה והוא לא מבין לאן הוא הגיע, ועד כלב שצריך לקחת אותו לטיפול וטרינרי והוא לא מסכים – והכול קורה בזום", היא מספרת.

"הרבה פעמים בכלביות יש מצג של הצלה – כביכול הביאו בעל חיים מסכן מהפזורה, אני נכנסת עם בעל החיים לתקשורת ומבחינתו לא הצילו אותו", אומרת מוריה. "לקחו אותו מהמקום המוכר שלו, מאימא שלו. אחרי שעושים איתו עבודה ואני מסבירה לו למה לקחו אותו ולאן הוא הגיע, פתאום הוא נפתח ופתאום הוא מוצא בית לאימוץ".

"כלב אחד שיצא לי לדבר איתו הגיע מעזה", נזכרת מוריה. "היה לו קשה שם, הייתה רצועה שנקשרה חזק לצוואר שלו וממש עצרה את הגדילה שלו. אבל הוא למשל התגעגע לאחד הילדים בעזה. היה שם המון פשע, ותנאי הגידול שלו היו מאוד לא מיטיבים. הוא גם היה פצוע". מוריה מספרת שלאחר התקשורת שלה איתו השתפר מצבו במהירות. "ביקשתי ממנו שיתוף פעולה, הסברתי לו את תהליך הטיפול שיעשו לו בצוואר, והוא הפך להיות פשוט כלב פתוח ואוהב".

כמו נסטיה, גם מוריה עוסקת בתקשורת עם בעלי חיים שהלכו לאיבוד – וגם כאלו שהלכו מן העולם. לדבריה, לפעמים בעל החיים פשוט מילא את תפקידו בעולמנו. "לפעמים אנשים מחפשים את בעל החיים שלהם שאבד, אבל קשה להם לשמוע שהוא פשוט סיים את התפקיד שלו", היא אומרת. "לפעמים בעל החיים פשוט ממשיך הלאה ולא חוזר. גם לי היו חתולים שכשעברתי דירה החליטו לעזוב אותי. הם היו באים לפעמים לבקר, אבל כבר לא רצו לגור אצלי".

התקשורת שמוריה מגדירה "הכי כיפית" היא עם בעלי חיים שמתו. "אין לו בעיות יותר, הוא סיים את החיים שלו והוא לא כועס יותר", היא מסבירה. "לפעמים הגוף הפיזי הוא מעמסה, וכשחיה נפרדת מהחיים נשארת רק האהבה". מוריה, כמו נסטיה, אינה מסתפקת בכלבים ובחתולים, ובעבר עבדה אפילו עם עיזים וסוס. "העבודה הייתה עם כל הדיר, לקראת כל מיני שינויים שעשו. לפעמים גם עבודה נקודתית עם עיזים מסוימות כשהמלטה הסתבכה, או עיזים שנפצעו או תקפו. עבדתי גם עם סוס שממש שנא בני אדם ולא נתן לאף אחד להתקרב אליו. היה צריך לתת לו זריקה, ואף וטרינר לא הסכים להתקרב. אחרי התקשורת איתו, הסוס פשוט נתן את עצמו והתמסר באופן מדהים".

התוקפנית שהפכה ל"כלבת ליטופים"

בכלבייה שמוריה מתנדבת בה, של עמותת "חבר למען הכלבים" בשטח חקלאי באזור יקום, נמצאת גם יערה דותן, כלבנית בעמותה בת 29 מהוד השרון, שהחליטה בעקבות ההיכרות עם מוריה ללמוד בעצמה באחד מהקורסים. "המקרה הראשון, הפרטני, שמוריה טיפלה בו אצלנו בכלבייה היה של כמה גורים בני ארבעה חודשים שהיו נרגשים בכל פעם שהיינו יוצאים איתם לחצר. הם היו קופצים עלינו באטרף בצורה כזאת שלא יכולנו לשחק איתם כמו שצריך. הראינו למוריה תמונות, היא תקשרה איתם וזה פשוט עבד", היא משחזרת.

"יום אחרי זה באתי לכלבייה – והם לא קפצו עליי", מבהירה יערה. "את רואה את הגורים רוצים לקפוץ, אבל את רואה איך הם ממש עוצרים את עצמם, בלי שאני אומרת להם כלום. זה היה מטורף", היא מסכמת. יערה מספרת גם על כלבה מבוגרת שהייתה תוקפנית, והתקשורת של מוריה איתה הפכה אותה לטענתה ל"כלבת הליטופים" של הכלבייה. "מוריה עשתה איתה תקשורת, וממש בתוך שבוע-שבועיים הכול השתנה".

תוך כדי התהליך של מוריה עם הכלבים בכלבייה התחברה יערה לעשייה והחליטה ללמוד בעצמה תקשורת טלפתית עם בעלי חיים. "התחלנו מפגשים פעם בשבוע של 'מועדון' שעושה יחד תקשורים. מאז בערך אחת לחודש אנחנו נפגשות בזום ועושות תקשורת עם כלב שאני 'מביאה' מהכלבייה". לדבריה, לתקשורת הזו יש השפעה משמעותית על הכלבייה, והיא מספרת שהפגישות עם מוריה שינו את כל האופן שבו הם רואים את העבודה.

יערה משתפת ברגע משמעותי שקרה לה – דווקא עם כלבה שהלכה לעולמה. "הייתה כלבה מבוגרת ששמרתי עליה והיא כבר הייתה בימיה האחרונים, אבל היא לא שחררה את החיים", היא מספרת בהתרגשות. "עשיתי איתה תקשורת לבד, דיברתי איתה על מה מונע ממנה לשחרר את החיים ועל כל מיני פחדים שלה, ואז פתאום השיחה כאילו 'התנתקה' – ובבוקר הגעתי וגיליתי שהיא נפטרה. ממש התרגשתי שזה קרה תוך כדי התקשורת".