החרדי שהפך לסטארטאפיסט: גדל בחינוך קיצוני "עם חגורות ומקלות"

מחלקה אונקולוגית, בכל מקום בעולם, היא מקום שבו הזמן מתכווץ סביב חרדה וציפייה. שייקי שטאובר מכיר את האווירה הזו היטב. אלא שהוא מכיר אותה מהצד החיובי, זה של התקווה. בשנים האחרונות עבר בין מחלקות אונקולוגיות בישראל ובחו"ל - גם הוא כבר לא סופר כמה - ותמיד באותה הפוזיציה. בחלוק לבן, מחזיק בידו קפסולה זעירה של חומר רדיואקטיבי. בעוד רגע היא תוחדר לגידול סרטני ותחל להרוס אותו מבפנים.

שטאובר, פיזיקאי במקצועו, הוא מבכירי העובדים ב-Alpha-TAU, סטארטאפ ביוטכנולוגי הממוקם בירושלים. הקפסולה הזעירה הזו (גודלה פחות ממילימטר), היא מסוג הדברים שעליהם יום אחד עוד עשויים לקבל טלפון מסטוקהולם. טיפולי הקרנה נגד סרטן אולי נראים חדשניים, אלא שהם חלק מעולם הרפואה כבר כמאה שנה, מתקדמים לאיטם. הקפסולה הזעירה הזו רוצה ליצור מהפכה: במקום הקרנה מבחוץ, מקור ההקרנה מגיע מבפנים, לא רק מתוך הגוף, אלא ממש מתוך הגידול עצמו.

"בפיזיקה אתה יכול לראות את נפלאות הבורא. אתה מסתכל על הבריאה, ואתה יכול מזה ללמוד על הבורא. זה לא רעיון שלי, זה רעיון יהודי עתיק"

ההצלחה בדרך? "תוצאות נהדרות בסרטן העור"

הוא זהיר מאוד, מן הסתם, בניסיון להעריך את סיכוי ההצלחה של הפיתוח. "אני לא יודע אם אפשר לתת הערכה מראש לפני שהניסוי מתבצע", אומר שטאובר. "פרסמנו תוצאות נהדרות בסרטן העור, עם אחוזי תגובה מאוד גבוהים לאורך מספר ניסויים שפורסמו בעבר. גם ראינו ניצנים חיוביים ראשונים מתוצאות ביניים שפרסמנו השנה בטיפולי לבלב, ואני מקווה שככה זה יימשך בעתיד". לשם הדוגמה הוא מביא נתון מהניסוי שערכו בחברה במטופלי סרטן הלבלב. 91% מהנבדקים בניסוי שנערך בישראל ובקנדה הגיבו לטיפול - כלומר התפתחות הגידול אצלם לכל הפחות נעצרה. אצל 18% מהם גם נרשמה התכווצות משמעותית באורך הגידול.

"אני מתעסק בעיקר בניסויים הקליניים", מרחיב שטאובר על תפקידו בכוח. "כל ניסוי קליני מורכב מטיפולים, אז אני מעורב בתכנון הטיפול ובזמן הביצוע אני נמצא שם, בבית החולים, בשביל לוודא שהכול נעשה כמו שצריך ולתמוך מבחינת בטיחות הקרינה. אנחנו עושים את הטיפולים במקומות שיש בהם רופאים, אבל גם פיזיקאים רפואיים שמולם אני עובד ישירות, כי אני מכיר את המוצר שלנו יותר טוב. אחרי הטיפול, כשמתקבלים המדדים, אני עוזר באנליזה".

"בפיזיקה אתה יכול לראות את נפלאות הבורא. אתה מסתכל על הבריאה, ואתה יכול מזה ללמוד על הבורא. זה לא רעיון שלי, זה רעיון יהודי עתיק", אומר אברהם ישעיהו שטאובר, עוד לא בן 40, בכובעו כיהודי ירא שמים. למרות שהוא מעיד כי הבית שגדל בו היה חריג מהסביבה, שבוודאי לא שאפה לעצב את הילד שגדל בשכונת בית וגן כפיזיקאי. "החיידר שלמדתי בו היה הרבה יותר קיצוני מהמשפחה שלי. מכל מיני סיבות ההורים שלי שלחו אותי לשם, אבל זה חיידר כזה שלא לוקח שקל מהמדינה, בסגנון סאטמר", הוא מבהיר. "אני זוכר את המנהל אומר לנו לפני יום העצמאות: 'אנחנו ליד הר הרצל. לא רק שאל תסתכלו על הזיקוקים, גם תסגרו את התריס כדי שחלילה לא תיהנו ממה שעושים הציונים'. הכול היה שם מאוד קיצוני. זה היה חינוך נוקשה, הכול שם היה אולד-סקול עם חגורות ומקלות וכל מה שבא ליד".

וגם אתה הרגשת את החגורות?
"לא יותר מדי, כי הייתי ילד יחסית טוב. ייתכן גם שהוא ידע שההורים שלי לא כל כך יאהבו אם אני אחזור עם סימנים הביתה. זה היה כלי חינוכי מרכזי אצלו, אבל הוא גם היה איש של ערכים. הוא עשה הכול בעצמו, בגלל שלא היה לו תקציב, אז הוא ממש היה צריך לעשות הכול בצמצום. החיידר התנהל כמופע של איש אחד. הוא היה גם המנהל, גם המורה, וגם השרת של בית הספר".

כל מוסדות הלימוד שבהם עבד לאחר מכן היו מהמובחרים שיש למערכת החינוך החרדית להציע. שטאובר למד בישיבה קטנה של "עטרת ישראל" המסונפת לישיבות "מיר" ו"פוניבז'" הנחשבות, ובהמשך בישיבה הגדולה כבר עבר ל"מיר" עצמה. הוא גם למד תקופה מסוימת בישיבה בצרפת. אחרי נישואיו כבר עבר לאקדמיה.

הדרך של שטאובר מהחיידר ועד לעבודה כפיזיקאי שעוסק בגלי אלפא ואיזוטופים רדיואקטיביים הייתה, כפי שניתן לנחש, לא סטנדרטית. "אבא שלי מבית חרדי מיינסטרימי של חסידות ויז'ניץ, אבל הוא למד בישיבות ליטאיות, בהן גם פוניבז'. הוא גדל בתל אביב ואחרי זה הם עברו לבני ברק. אימא שלי נולדה וגדלה בז'נבה, והם הכירו בשידוך שם. אני נולדתי בשווייץ, אבל גדלתי בבית וגן. מסלול קלאסי של חיידר, תלמוד תורה ואז ישיבה. אבל שני ההורים שלי הגיעו ממשפחות שבהם עבדו וזה היה מקובל לגמרי. מוסדות לימוד החרדים הם אלו שמתווים את הדרך של לימוד תורה כל החיים, לא המשפחה", הוא מבקש לחדד. "אם אתה בן אדם עובד, אבל המוסדות מחנכים לכיוון של להיות בן תורה - הילדים שלך יקבלו חינוך להישאר וללמוד כל החיים".

"כשהייתי במכינה לפני התואר הראשון נגנבתי על פיזיקה"

היום את שטאובר ניתן לקטלג כמה שנהוג לכנות "חרדי מודרני". מגורים בשכונה מעורבת, עבודה מכובדת לשני בני הזוג, תארים אקדמיים, רכב צמוד וחופשות בחו"ל. מפתה ככל שזה יהיה לספר סיפור על מי שהרהורי מרידה בעולם שממנו הגיע הציפו אותו ושלחו אותו לעולם המדעי, מדגיש שטאובר שזה לא היה המקרה אצלו. "גם בתור ילד, אימא שלי הביאה לי ספרים עם דברים שקשורים למדע ולקחה אותי למוזיאון המדע. אפילו הייתי אצל אשתו של רב משה שפירא, אני לא יודע כמה החילונים מכירים אותה. הוא היה תלמיד חכם גדול שנפטר לאחרונה, אבל אשתו, הייתה דוקטור לפילוסופיה. הרבנית גם מאוד אהבה מדעים וקיימה חוג מדעים אצלה בבית הרב".

אתה זוכר מה משך אותך כל כך דווקא במדע?
"אני זוכר סיור בתור ילד במוזיאון המדע, נדמה לי, שהסבירו לנו על חוקי ניוטון. הראו לנו איך שיורים כדורים והם פוגעים אחד בשני, למרות שהם נורו ממקומות שונים, וזה היה נראה לי מגניב. אבל האמת היא שאם תלך בחול המועד למוזיאון המדע, תראה הרבה ילדים חרדים. מהבחינה הזו לפחות לא הייתי חריג בכלל, וכמובן לא חלמתי שאני אעסוק בזה. בעיקר לא חשבתי שאלך ללמוד. גם חרדים שעובדים, כמו אבא שהוא איש עסקים, הוא לא בן אדם שלמד לימודים אקדמיים. למרות שזה משהו שקצת מתחיל להשתנות".

ללימודים אקדמיים הוא הגיע בהשפעת הבית שבו גדל. הגדיל לעשות חמיו, אבי אשתו, שממש הפציר בו לא סתם לצאת ולעבוד אלא לבחור בדרך של לימודים. חרדי שעובד ובכל זאת הולך למסלול אקדמי ילך ללמוד מקצועות כמו משפטים, חשבונאות, כלכלה. התואר הכי מדעי שחרדי מן היישוב יירשם אליו יהיה כנראה רפואה, אבל לא יותר מזה. שטאובר מסכים שהבחירה בפיזיקה הופכת אותו לחריג. "חרדים מסתכלים על לימודים אקדמיים ככלי להתפרנס בכבוד ולא ככלי להגשמה עצמית או סיפוק של הסקרנות", הוא מסביר.

"בגלל שאני רק פיזיקאי ולא פסיכולוג, אני לא מצליח להסביר את הרגע שבו החלטתי את ההחלטה הזאת", מוסיף שטאובר. "בישיבה אני זוכר שמישהו הראה לי ספר על תורת הקוונטים, ספר מדע פופולרי כזה של האוניברסיטה המשודרת, קראתי אותו כמובן. לא הבנתי הרבה, אבל בכל זאת הצלחתי להבין את הדברים העיקריים. האמת היא שהיו עוד בחורים שהיו איתי בעניין, ושוחחנו על הספר הזה. מהבחינה הזו לפחות לא הייתי חריג".

אז בכל זאת, מה משך אותך ללכת למסלול כל כך חריג?
"יכול להיות שהיה בזה גם סוג של רצון להוכיח את עצמי", הוא מרחיב על הבחירה דווקא בפיזיקה. "אמרו לי שאלו הלימודים הכי קשים. אז 'טוב', אמרתי לעצמי, 'אני אראה להם מה זה'. גם היה את עניין היוקרה שעמד ברקע. אני לא יודע עד כמה הייתה לי תשוקה לזה. בגדול, כשהייתי במכינה לפני התואר הראשון נגנבתי על פיזיקה".

"עוד לפני הלימודים, הלכתי למכינה כדי להשלים בגרות. עזוב להשלים בגרות, להשלים יסודי", הוא מוסיף. מה שרוב קוראי הכתבה הזו למדו כילדים קטנים במשך שנה שלמה, שטאובר למד ביום אחד. "הלכתי לקדם-מכינה במכון לב, ושם לימדו אותי סדר פעולות חשבון. הייתי אז בן 29. בשביל להשלים יסודי זה בנוי כך שבסמסטר אחד של שלושה חודשים, היום הראשון הוא השלמה של כיתה א', יום שני השלמה של כיתה ב', וכן הלאה. אחרי זה, כשעוברים לכיתות היותר גבוהות זה עובר לשבועות וחודשים. לאט לאט הפערים מתרחבים. גם אני למדתי קצת חשבון בתור ילד, אבל בחיידר זה לא רק עניין של רמה. אתה גם שוכח, וגם אין באמת מערכת שבודקת אותך עם מבחנים". שנתיים אחרי שהשלים את כיתה א' שטאובר - אז כבר סטודנט במחלקה לפיזיקה של האוניברסיטה העברית - כבר חישב נוסחאות פיזיקליות.

"אני גם שואל את עצמי איך עשיתי את זה. זה בהחלט מטורף לגמרי. מתמטיקה אומנם זה לא כמו שפה, אפשר ללמוד אותה יחסית במהירות, אבל עדיין יש דברים שצריכים לשקוע", הוא מפרט. "המרצים בפיזיקה אוהבים לקרוא לזה שפת המתמטיקה. אני זוכר את עצמי בשנה א' יושב ומנסה לפתור בעיה במבחן, ופתאום שכחתי משהו מאוד בסיסי שלמדתי אותו שנה קודם במכינה. משוואות עם שני נעלמים או משהו בסגנון הזה. אני חושב שזה קשור לזה שלמדתי את זה ממש שנה קודם".

ועם זאת, שטאובר מעיד שיש גם יתרונות בללמוד חומרים בסיסיים כל כך דווקא בגיל מאוחר. "הילדים שלומדים מתמטיקה והם שונאים את זה, לא יכולים לקלוט שיש בזה המון יופי. גם אני הגעתי מעולם של צורת חשיבה מאוד שונה, הצורה של הגמרא הרבה יותר דומה לחשיבה משפטית, אולי קצת פילוסופית. היא לא דומה לחשיבה מתמטית. ההבדל בין צורות החשיבה השונות ייצר לי הנאה רבה".

ועם זאת, נראה לי שאם אני מאפשר לך עכשיו לחיות את חייך מההתחלה, בכל זאת תעדיף ללמוד את זה בתור ילד.
"בהחלט. יש יתרונות, יש חסרונות. כנראה שהיתרונות עולים על החסרונות. השאלה גם בתור ילד, מה אתה עושה במקום זה? אולי עדיף שילד ישנא מתמטיקה ולא ישנא את הגמרא. אני לא יודע".

באופן טבעי, השיחה מובילה אותנו לאחת מהסוגיות הבוערות ביותר בנוגע ליחסים בין חרדים ללא-חרדים - סוגיות לימודי הליבה. שטאובר - בעצמו אב לשלושה ילדים קטנים - נזהר מלהביע עמדה נחרצת בנוגע לעניין ומציע גישה דיפלומטית, אפשר להבין אותו. באותה נשימה, שטאובר מודה שגם הוא היה מעדיף בכל זאת להתוודע למתמטיקה בסיסית כל כך בכיתה א'. "יש ילדים שמתאימה להם יותר המסגרת החרדית הקלאסית של בתי הספר הפרטיים, אי אפשר לבטל את היתרונות שבהם לגמרי", הוא אומר. "אבל בוודאי שגם יש יתרונות בלימודי ליבה ובתי הספר הממלכתיים-חרדיים שנפתחים היום, יש להם המון כלים שאין בחיידרים. אבל אי אפשר להפעיל לחץ על ההורים, כפי שקורה היום מכל מיני כיוונים פוליטיים, שלא לשלוח לממ"חים. ברור לי שהדבר הנכון הוא לתת להורים להחליט לפי טובת הילד".

אז איך בכל זאת נכון לקדם לימודי ליבה?
"אני אקדים ואומר שהממ"ח תופס תאוצה מאוד חזקה, ויותר ויותר בתי ספר גם מתוך המיינסטרים הופכים להיות ממ"חים. אני לא יודע את האחוזים, אבל זה צומח. חסידות בעלזא הולכת לכיוון הזה. עכשיו שמעתי על בית ספר בנות הדסה ברוממה, שהיה מזוהה עם סאטמר ולא למדו שם אפילו עברית, ועכשיו הפך להיות ממ"ח. הדבר הזה תופס תאוצה גם בזכות הפיתוי התקציבי, וגם הרבה הורים רואים את היתרון שיש בזה, מעבר לתקציבים והרבה מעבר גם ללימודי הליבה".

"הבן הגדול שלי לומד בממ"ח, אבל רק כי זה באמת מה שמתאים לו. הוא לא בנוי להיות בחיידר. בנוסף לזה יכול להיות שיש לאפשר להורים שהילדים שלהם בתוך בתי ספר פרטיים ללמוד מחוץ למסגרת בית הספר לימודי ליבה, לעשות להם מבחנים אקסטרניים קצת כמו הבגרויות שעושים, ולאפשר להם לקבל בסוף השנה את ההפרש בין התקציב שמקבל המוכר-שאינו-רשמי לבין מה שמקבל בית ספר רגיל. לדעתי עשוי להיות ביקוש גדול, תלוי איך יעשו את זה, בטח כשיש גם תמריץ כספי בצד".

"אין ספק שזה מאוד מהפכני, כי יש הרבה גידולים שאין להם טיפול היום. אנחנו עכשיו במהלך של ניסוי שמקווה ליצור להם טיפול"

אם היינו מנהלים את השיחה הזו לפני 30 שנה כנראה שהיינו מגיעים למסקנה שבעיני החרדי הממוצע להיות פיזיקאי זה די נחות. איך הבחירה המקצועית שלך נתפסת היום?
"נראה לי שזה נחשב. גם החרדי שלומד אומר שללמוד זה הכי חשוב, אבל אם כבר הוא רוצה לעבוד, אז שיעסוק במשהו רציני. אולי הוא אומר שלימוד תורה יותר חשוב, אבל הוא כן יודע להעריך את זה. זה כבר לא נתפס כדבר נחות".

בקהילה שלך אתה מרגיש לעיתים חריג?
"לא. זה תלוי כמובן לאיזה בית כנסת אתה הולך", הוא משיב בחיוך. "החריגות היחידה שאני מרגיש נובעת מהנדירות. אני מכיר שלושה פיזיקאים חרדים שיש בארץ, חוץ ממני, שעשו את המסלול שאני עשיתי עם מכינה ואוניברסיטה. לי זה לא כל כך מפריע. כשאני אומר לאנשים, אז הם פוקחים עיניים. אני גם גר בשכונה שכולם שם עובדים, וזה לא איזה שכונה חרדית מיינסטרים".

פריצת דרך? כך עובד הפיתוח של שטאובר ושותפיו

הטכנולוגיה של אלפא-תאו, כמו כל המצאה טובה ומשנה-מציאות, התגלתה במקרה על ידי מייסד החברה - הפיזיקאי פרופ' יצחק קלזון ז"ל, שנפטר לפני כשנה. הוא וסטודנט שלו באוניברסיטת תל אביב גילו את מנגנון ההתפרקות של רדיום 224 - איזוטופ רדיואקטיבי שבדומים לו כבר נעשה שימוש ברדיותרפיה, וגייסו לצידם את חוקר הסרטן פרופ' יונה קיסרי, שנתן את הליווי מהצד הרפואי.

המוצר שהגיע לעולם כתוצאה מהמפגש הזה הוא מעין ייצור כלאים בין טיפול הקרנה מסורתי, לבין תרופה קלאסית, כזו שמזריקים לגוף כמו חיסון. טיפולי הקרנה "פנימיים" כבר נעשים בעולם, החידוש הגדול שעליו שטאובר וחבריו עובדים בהר חוצבים הוא גם בעצם טכניקת ההחדרה, שמייתרת ניתוח או אופרציות פולשניות אחרות. עוד חידוש הוא בסוג החומר המוזרק - איזוטופ רדיואקטיבי מסוג רדיום 224, שבשל התכונות הפיזיקליות שלו מאפשר את הרס הגידול מבפנים עם מינימום פגיעה היקפית.

"ביהדות השתדלות היא ערך, ואנחנו כל הזמן מנסים להיות אקטיביים. הרמח"ל אומר שבעצם הדרך שהקדוש ברוך הוא מטיב עם ברואיו זה בזה שהוא מאפשר להם להיות טובים בעצמם, טובים כמותו"

כמה קרוב היום שבו ניתן יהיה ליהנות מהפיתוח? כרגע המוצר נמצא תחת מחקר קליני במספר בתי חולים בישראל ובארה"ב, ושטאובר נזהר מלתת הערכה לגבי המועד שבו כלל חולי הסרטן יוכלו ליהנות מהפלא (בחברה מעריכים כי בקרוב הפתרון שהם מפתחים יוכל להפוך ל"מבצעי"). מה שהוא מדבר עליו בהרחבה רבה ובחפץ לב הוא מידת המהפכנות של הפיתוח שבו הוא מעורב. "אין ספק שזה מאוד מהפכני, כי יש הרבה גידולים שאין להם טיפול היום", הוא מתגאה. "אנחנו עכשיו במהלך של ניסוי שמקווה ליצור להם טיפול. אז כן, יש הרבה אנשים שבלי ה'דארט' (השם המסחרי של המוצר שאותו מפתחים ב"אלפא-תאו" - י"כ) הסרטן יהרוג אותם. פשוט כך".

סוגי הסרטן העיקריים שאליהם מכוונים באלפא-תאו את מאמציהם הם סרטן העור, הלבלב והכבד. המשותף לכולם הוא שהם מגיבים באופן לקוי או חסר לטיפולי ההקרנה מהסוג הקיים היום. "זה יהיה שינוי גדול, לא רק בגלל שנוכל לטפל בגידולים שלא יודעים להגיב לסוגי הקרינות שמשתמשים בהם היום, אלה גם בגלל שהנזק האגבי בטכנולוגיה שלנו מאוד קטן. אתה משתמש פה ברמות אקטיביות הרבה יותר קטנות של קרינה. זו בשורה מאוד גדולה. תחשוב שאנשים אחרי הקרנות יוצאים כשנושר להם השיער והציפורניים. זה קורה כי נפגעות המון מערכות ופתאום אתה נותן לבן אדם משהו שהוא עם תופעות לוואי הרבה יותר עדינות", הוא מרחיב. "אני לא אגיד שלא תהיינה תופעות לוואי בכלל, כמובן".

כשאני מבקש לדבר איתו על אמונה, מגיב שטאובר בספק-פליאה-ספק-חשש. "אני לא פילוסוף, אני פיזיקאי", הוא מבהיר. נדמה שלא משנה כמה הוא כבר נקלע לצומת הדרכים העקלקלה הזו שבין יראת שמיים למדע, תמיד תצוץ רתיעה. "דווקא אלה דברים שאתה יותר חושב עליהם כשאתה בישיבה, כי בחור ישיבה נמצא בעולם שדורש ממנו אישוש לדרך שהוא הולך בה. בישיבה הרבה בחורים שואלים שאלות כבדות בנושאים האלו, והרבה פעמים גם רבנים כבר מכניסים את התשובות בתוך הלימוד. סיפור הבריאה, למשל. אני יודע שרבנים בגיל קצת יותר מאוחר מדברים על סיפור הבריאה בתורה, ומסבירים שהתורה היא לא ספר היסטוריה. זה ספר שבא ללמד אותך איך להתנהג, הוא לא בא ללמד אותך מדע או היסטוריה. אל תסיק ממנו על מה שהיה".

היו רגעים שהרגשת סתירה בין אמונה למדע?
"כסטודנט אתה גם יותר מדי עסוק בשביל להתעסק עם זה. נראה לי שדווקא הלימודים היותר בעייתיים שיכולים להיות בהקשר הזה, הם לימודי החברה והרוח. שם יש הרבה מחשבות כפירה וסתירה, שם באמת יש יותר התנגשויות חזיתיות. בעולם שלי אני מתעסק בדברים טכניים לגמרי, שאין להם נגיעה באופן ישיר לדרך החיים של האדם. כשמדובר במדע, אני מרגיש שזה שני עולמות שמונחים זה לצד זה ולא בקונפליקט. הפיזיקה אומרת איך חלקים מתנהגים, היא לא אומרת איך אנשים צריכים להתנהג".

כאיש מדע, אתה לא מרגיש שאתה קצת משחק אותה אלוהים?
"זו שאלה פילוסופית ותיקה ביהדות - ריפוי מול רצון האל - מה המקום של ההשתדלות או של הבחירה שלנו. זאת אומרת, האם אנחנו צריכים להיות ממש כמו הבודהיסטים, לפחות כמו שאני מבין את זה, שמנסים לזרום לגמרי עם הטבע ובכלל לא להשפיע עליו. אבל ביהדות זה לא ככה, ביהדות השתדלות היא ערך, ואנחנו כל הזמן מנסים להיות אקטיביים. הרמח"ל אומר שבעצם הדרך שהקדוש ברוך הוא מטיב עם ברואיו זה בזה שהוא מאפשר להם להיות טובים בעצמם, טובים כמותו. הוא נותן לך אפשרות לעשות הטוב בעצמך, לא רק ליהנות מהטוב שלו. וזו הטבה אמיתית".

אין איזה ניצוץ אלוהי כשאתה מחזיק ביד משהו שעשוי להציל כל כך הרבה אנשים?
"יש לעיתים תחושת שליחות אלוהית. של זכות לשנות גורל של אנשים".

לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv