"זה לא מפתיע – כולם ידעו": הנשק שמשנה את כללי המשחק מול חיזבאללה

הטלפון של דנה גת לא מפסיק לרטוט כבר שנתיים וחצי. פעם אלה היו פניות בנוגע למסלולי טיול בגליל או המלצות על יקבים, ומאז 7 באוקטובר אלה בעיקר בקשות מהשטח. בשבועות האחרונים, היא אומרת, "הם פנו כי הם צריכים עזרה. בדיוק כמו שהם פונים בבקשות למזגנים, מאווררים, פינוקים, תחתונים, דיאודורנטים – באותו אופן".

אלא שהפעם מדובר במשהו אחר לגמרי: ציוד להתמגנות מפני רחפני הנפץ של חיזבאללה, שמהם נהרגו בשבוע שעבר שני לוחמים ואזרח, ועשרות אחרים נפצעו. לא פתרונות אסטרטגיים ולא מערכות מתקדמות – אלא בקשות מיידיות, מהשטח, מחיילים בסדיר ובמילואים שאינם יכולים לחכות. "הם מבינים שאם הם יחכו עד שצה"ל יזיז את עצמו – הם כנראה לא יחזרו לילדים שלהם", היא אומרת.

הציוץ שפרסמה השבוע גת, שמפעילה חמ"ל עצמאי שעוזר לחיילים ולמפונים, נשמע כמעט טבעי, כאילו הגיוני שאזרחים יעסקו בהגנה על לוחמים מעבר לגבול ולא מערכת הביטחון עצמה. "אנחנו עוסקים בהשגת ציוד וכלים שיעזרו לחיילים בלבנון להתמגן מפני רחפני הנפץ", כתבה, והוסיפה שאינה יכולה לפרט: "כמה שפחות יפורסם, ככה פחות יגיע לאויבים שלנו". מאחורי הזהירות הזו מסתתרת ביקורת חריפה בהרבה. "יש לנו אחלה חיילים, אבל צה"ל הוא גוף מאוד לא יעיל, הוא לא חושב קדימה מספיק", היא אומרת.

מבחינתה, זה אותו דפוס שחוזר מאז אותו בוקר של 7 אוקטובר:."ההרגשה היא כמו בהתחלה, שהיה פתאום כזה, 'רגע, אנחנו יוצאים לקרב בלי כלום, מה עושים?' רק שאנחנו כבר שנתיים וחצי אחרי אותה התחלה". גם אז, היא מזכירה, זה התחיל במחסור בציוד בסיסי: "לא היו קסדות, לא היו וסטים". היום, לדבריה, הפערים פשוט לובשים צורה חדשה. "זה לא מפתיע", היא אומרת, "כולנו ידענו עוד לפני תחילת המלחמה על רחפני הנפץ בגלל המלחמה של רוסיה נגד אוקראינה. אם אפילו אני, בלוגרית יין, ידעתי על האיום הזה – אז המומחים של צה"ל אמורים להיות טובים ממני".

התגובות שהיא מקבלת כמעט שלא השתנו. גם עכשיו, כאז, יש מי שתוהה איך ייתכן שאזרחים הם שנדרשים לממן ציוד לחיילים. אבל מבחינתה הוויכוח העקרוני נעצר ברגע שהוא פוגש את החוסרים בשטח. "אני לא אתחיל להוכיח נקודה על הגב של החיילים", היא מסבירה, "זה חיים של בן אדם". ולכן, גם כשהכעס ברור, היא לא עוצרת. "זה חד-משמעית לא התפקיד שלנו, ומאוד מכעיס שצה"ל לא מתעסק בזה", היא מוסיפה, "אבל אני לא אתן לעוד חייל ליפול בגלל זה ולעוד משפחה להפוך למשפחה שכולה".

• הכוח נפגע מרחפן נפץ: הלוחם סמל ליאם בן חמו נפל בלבנון
• עאמר חוג'יראת, בן 44 משפרעם, נהרג מפגיעת רחפן נפץ בלבנון
• רחפן חיזבאללה נפץ התפוצץ על הכוח: סמל עידן פוקס נפל

זעיר, מתמרן וקטלני

אחרי שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכריז על הפסקת אש גם בלבנון, באמצע אפריל, דילל צה"ל את היקף הכוחות שהשאיר שם. ארגון הטרור חיזבאללה, לעומת זאת, לא הפסיק לחפש את נקודות התורפה שנשארו. בתוך המרחב שבין הנקודות שתפס צה"ל ובין "הקו הצהוב" הלבנוני, ובמקביל לשיגורים לעבר יישובי הצפון, הוא הכניס ביתר שאת אמצעי לחימה קטן יחסית, זול יחסית, אבל כזה שמערער הנחות יסוד שלמות: רחפני FPV, ראשי תיבות של First Person View, שמופעלים באמצעות סיב אופטי ומסוגלים לפעול לטווחים של עד כ-15 ק"מ ולשאת מטען נפץ.

העיקרון פשוט, ולכן גם מטריד כל כך. רחפן הנפץ הזה מצויד במצלמה שמשדרת למפעיל תמונה בזמן אמת, והמפעיל מנהג אותו כאילו הוא יושב בקדמת הכלי. כשהשליטה נעשית באמצעות תדר רדיו, צה"ל יודע במקרים רבים לשבש אותה, לנתק את התקשורת ולהפיל את הכלי. אבל ברחפן מבוסס סיב אופטי כמעט שאין מה לשבש: הפקודות והתמונה עוברות בכבל דקיק שמחבר בין המפעיל לרחפן. אין שידור אלחוטי שניתן לאתר, אין ערוץ תקשורת שאפשר לחסום, ובמקרים רבים גם אין GPS שאפשר לעוור.

לכן, אמצעי לוחמה אלקטרונית (ל"א) שהיו רלוונטיים נגד רחפנים אחרים הופכים כאן, במידה רבה, לבלתי יעילים. מה שנשאר הוא לגלות את הרחפן בזמן, לפגוע בו פיזית – או לפגוע במפעילו ובנקודת השיגור שלו – לפני שהכלי יוצא לדרך.

בניסיון לתת מענה לאיום, מפקד זרוע היבשה מינה את ראש חטיבת התקיפה, תא"ל ע', כממונה על פתרון לסוגיית הרחפנים והרום הקרוב לקרקע. תא"ל ע', טייס לשעבר בחיל האוויר, מונה בין היתר בשל החיבור גם לזרוע היבשה וגם לחיל האוויר, ותחתיו פועלים מפקד מחלקה וקצינים נוספים למציאת פתרונות.

"חשבו אולי שהטילים חשובים יותר מרחפנים"

"ההגנה מפני רחפנים מחולקת לשתי משפחות", מסביר ארז ריאחי, מנכ"ל חברת Esh-Tech, שפיתחה מערכת לייזר טקטית נגד רחפנים. "משפחה אחת נקראת soft-kill, שזה אומר שאתה משבש אותו, מוריד לו את ה-GPS או משתמש באמצעים של לוחמה אלקטרונית. המשפחה השנייה היא hard-kill, שזה אומר שבסוף אתה הורג פיזית את הרחפן. עד היום רוב הצבאות בעולם התעסקו במשפחה הראשונה כי זה קטן, זול ובטיחותי יותר. הפתרון של סיב אופטי הופך את כל הגנות ה-soft-kill ללא רלוונטיות. מכיוון שהתקשורת קווית, שום דבר לא יכול לשבש אותה".

ריאחי לא מציג זאת כהפתעה. להפך. לדבריו, מי שהסתכל על שדות הקרב בשנים האחרונות היה אמור להבין לאן זה הולך. "המערכת שלנו פותחה מהיום הראשון נגד רחפנים", הוא אומר. "הבנו מההתחלה שזה איום שהולך ומתפתח, עוד לפני המלחמה באוקראינה, ובכל יום שעובר אנחנו רואים כמה נכון זה היה". ובכל זאת הוא נזהר מלהפוך את הדיון לכתב אישום: "אני לא מחפש להאשים, זה עניין של סדרי עדיפויות. חשבו אולי שהטילים הבליסטיים של איראן חשובים יותר מרחפנים. אבל עכשיו הבעיה התפוצצה לנו בפרצוף ואנחנו חייבים לטפל בה".

המשפט הזה חוזר, בניסוחים שונים, כמעט אצל כל מי שעוסק באיום: לא הופתענו, אבל לא נעשה דבר כדי לקדם פתרון לתופעה. "את האיום של רחפן מונחה סיב אופטי אנחנו מכירים כבר יותר מעשור", אומר פיני יונגמן, נשיא חברת TSG שמפתחת בימים אלה מערכת לגילוי רחפני הנפץ והתרעה עליהם. "רחפנים כתוקפים מוכרים גם בצד שלנו וגם אצל האויב, זה לא משהו חדש. השדרוג הוא פשוט בשימוש המסיבי. כשמשתמשים בזה בכמויות גדולות, אז גם אם רק 2% מצליחים לחדור – הנזק מכאיב. אין פה חידוש טכנולוגי שלא ראינו בעבר".

לדבריו, "ב-7 באוקטובר, מה שעיוור אותנו בקו עזה – את המצלמות והאמצעים – היה רחפני הנפץ. אם הבנו שחמאס מחזיק בזה, אז ברור שגם חיזבאללה וגופים אחרים. שנתיים וחצי זה מספיק זמן להיערך".

במערכת הביטחון מנסים כעת לסגור את הפער במהירות. לפי גורמים ביטחוניים ששוחחו עם מגזין N12, אחד הצעדים העיקריים הוא הניסיון ליצור מעין "קיר מכ"ם" עם פריסה של מכ"מים ייעודיים, שאמורים לאפשר גילוי מוקדם של נקודות המראה ולחבר את המידע למערכות השליטה והבקרה של כיפת ברזל. "ברגע שנדע מהיכן הכלי ממריא, התמונה תשתנה", אומרים גורמי ביטחון. "היכולת לחבר את קצה הגילוי לקצה המבצעי היא שתאפשר להסיר את האיום עוד לפני הגעתו לקו המגע".

"הגילוי הוא צוואר הבקבוק", מבהיר יונגמן. "מדובר במטרות קטנות מאוד, שטסות נמוך מאוד, לפעמים בגובה של מטרים בודדים מעל הקרקע, ולכן קשה מאוד לגלות אותן באמצעים הקיימים". הפתרון שמציעה TSG אינו מתבסס על סנסור אחד, אלא על חיבור של כמה שכבות גילוי לתמונה אחת. "לא משנה אם המידע מגיע ממכ"ם, מחיישן אקוסטי או ממצלמה – אנחנו לוקחים את כל המקורות ומאחדים אותם לתמונה אווירית אחת", הוא מסביר. "כך אפשר לגלות את הרחפנים, לעקוב אחריהם בזמן אמת ולהתריע עליהם לכוחות".

למעשה מדובר בהעתקה של תפיסת ההגנה האווירית הקלסית – זו שמתמודדת עם טילים ומטוסים – אל הגובה הנמוך, שם מתנהל היום הקרב נגד רחפני האויב. "זו מערכת שלמה – גילוי, עקיבה והעברת המידע למיירט", הוא אומר. "בלי זה, גם הפתרון הכי טוב ליירוט פשוט לא יגיע בזמן".

הציידים של חיזבאללה

על פי הערכות מערכת הביטחון, חיזבאללה מפעיל בדרום לבנון מערך של כמאה מחבלים שזו התמחותם הבלעדית. אלה אינן בהכרח חוליות גדולות ומסורבלות, אלא מפעילים קטנים ומבוזרים, שפועלים מתוך סביבה אזרחית, לעיתים מגגות בתים בכפרי דרום לבנון. לפי אותן הערכות, המערך הזה שילח עד כה כ-160 רחפנים לעבר כוחות צה"ל, וכ-90 מהם היו מחוברים בסיב פיזי למפעיל.

שיטת הפעולה בנויה לרוב בשלבים: רחפן תצפית פשוט יותר מאתר את מיקומי הכוחות, המידע מועבר למפקדי השטח, ואז מתקבלת החלטה אם "לבזבז" רחפן נפץ על המטרה. אחרי האישור, משוגר הרחפן הקטלני, לעיתים מבוסס הסיב, ומכוון אל נקודת הפגיעה.

ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מתאר את האיום ככזה שאיננו שובר שוויון, אבל בהחלט משנה התנהגות בשטח. "זה לא שאין לנו יכולות", הוא אומר. "אבל בדרך כלל מפתחים אמצעי הגנה נגד נשק שובר שוויון ופחות שמים לב לדברים הטורדניים. עם רחפני FPV זה קשה שבעתיים, כי המידע עובר דרך הסיב האופטי".

קליסקי מדמה את הסיב לצינור מים: הכול זורם בפנים, ואי אפשר להוציא ממנו טיפה החוצה. "הם טסים נמוך מאוד, איפה שהמכ"מים לא יעילים", הוא מוסיף. "בנוסף, הם עשויים מחומרים מרוכבים או פלסטיק עם מעט מאוד מתכת, אז חתימת המכ"ם שלהם נמוכה מאוד".

אבל האיום הזה אינו מוגבל לדרום לבנון בלבד – והוא עלול להתרחב מהר מאוד גם לזירות אחרות, קרובות בהרבה למרכזי אוכלוסין. "אנחנו רואים את זה בהתמודדות עם חיזבאללה, אבל זה תרחיש לא מופרך גם בגזרות אחרות", הוא אומר. "חוליות ביהודה ושומרון לא צריכות הברחות מורכבות כדי להצטייד ברחפנים כאלה – הן יכולות לקנות אותם באינטרנט. שום דבר לא ימנע מהן לכוון רחפן כזה לעבר יישובים סמוכים או מטרות אזרחיות".

"מדינת ישראל צריכה לעבוד בשני וקטורים – הגנה והתקפה", הוא מוסיף. "אם רק נמגן את עצמנו, האויב ימשיך לתקוף. צריך ליצור הרתעה שתגרום לו להבין שהוא משלם מחיר כבד על כל שימוש באמצעים כאלה".

רחפן מיירט, רשתות ורובי שוטגאן

מול האיום הזה בוחנת כעת מערכת הביטחון שורה של פתרונות, אך אף אחד מהם אינו עומד לעצמו. יש מכ"מים קטנים וטקטיים, חלקם מוצבים על חצובות סמוך לכוחות, שמטרתם להתריע על רחפנים ולהבחין בינם ובין ציפורים. בעבר סבלו המערכות האלה מאמינות נמוכה ומהתרעות שווא רבות, אך כעת מקודמת פריסה רחבה יותר שלהן. יש רשתות הגנה שנפרשות על כלי רכב ומוצבים. יש רובי שוטגאן, שמבוססים על תחמושת רסס ומגדילים את סיכויי הפגיעה ברחפן קטן בטווח קצר. יש גם כוונות מתקדמות כמו "פגיון" וקליעי "סמארט-שוטר" (יורה חכם), שנועדו לסייע ללוחם לכוון ולירות בעיתוי מדויק יותר. אבל במערכת הביטחון מדגישים: זה מענה לא הרמטי.

אחד הכיוונים שמקודמים במפא"ת (המנהל למחקר ופיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) ובחברות הביטחוניות הוא "רחפן מול רחפן". בצה"ל כבר נבחנות מערכות שבהן רחפן מיירט נשלח לעבר רחפן הנפץ ומשגר רשת שנועדה ללכוד אותו ולהפילו בלי פיצוץ. TSG מפתחת מערכת כזו, שמבוססת על רחפן גדול יחסית הנושא כמה רשתות בגודל של חמישה על חמישה מטרים. "אתה לא צריך פגיעה של ברזל בברזל", אומר יונגמן. "הרשת גדולה מספיק ללכוד אותו. הרחפן המיירט חוזר לבסיס, טוענים אותו ברשתות נוספות ומשגרים שוב. זה הרבה יותר יעיל מלשלוח עשרה רחפנים מתאבדים על רחפן תוקף אחד".

במקביל, חברות אחרות מציעות פתרונות מבוססי לייזר. Esh-Tech, למשל, פיתחה מערכת שמטרתה לא "לשרוף" את הרחפן באיטיות אלא לחורר אותו בקצב גבוה. "אנחנו משתמשים בלייזר שפועל כמו מכונת ירייה", אומר ריאחי. "הוא מחורר את המטרה כמו כדור, אבל בקצב מאוד גבוה. בלי הבעיות של כדור שנופל בסוף, ולכן זה מסוכן הרבה פחות מירי כדורים". לדבריו, היתרון של לייזר הוא קצב אש גבוה ועלות הפעלה נמוכה. "יש לו אין-סוף כדורים, עלות הפעלה כמעט אפסית, הוא לא מתעייף והיירוט הוא במהירות האור".

קליסקי מציע כיוון אחר: תותחי מיקרוגל. "הם מוציאים גלים אלקטרומגנטיים שנעים במהירות האור ומגיעים לרחפן במיליוניות השנייה", הוא מסביר. "הקרינה הזאת פשוט מבשלת את כל הרכיבים האלקטרוניים שעל הרחפן – את המצלמה ואת המערכות שמאפשרות לו לעוף". היתרון, לדבריו, הוא שהקרן אינה דורשת נעילה מושלמת על גוף הרחפן, משום שהיא מתבדרת במרחב ויכולה לפגוע גם בכמה כלים יחד. ועדיין, גם "מיקרוגל" לא פותר את הכול. צריך לגלות את הרחפן, להבין שהוא עוין, להחליט על ירי ולוודא שהשימוש באמצעי אינו מסכן כוחות או אזרחים.

השלב הבא: נחילים ובינה מלאכותית

הדבר הברור היחיד הוא שאין פתרון אחד. נדרש שילוב של גילוי מוקדם, שכבות יירוט, מיגון נקודתי, משמעת מבצעית ופעולה התקפית נגד מפעילים, סדנאות ומחסנים. האפשרות המועדפת מבחינת מערכת הביטחון היא להשמיד את הרחפנים במחסנים או לחסל את המפעילים עוד לפני השיגור, אך האתגר הוא לאתר אותם בזמן, במיוחד כשהם פועלים מסביבה אזרחית ומצפון לקו הצהוב, למרות המגבלות המבצעיות והמדיניות קשות. עד אז הכוחות נדרשים להסתגל: פחות תנועה חשופה, יותר רשתות, יותר ערנות לשמיים ויותר ניסיונות לזהות את הזמזום בזמן.

במובן הזה, רחפני הסיב האופטי אינם רק כלי נשק. הם מבחן למערכת הלמידה וההסתגלות של צה"ל ושל מערכת הביטחון כולה. המלחמה באוקראינה נתנה לעולם כולו שיעור מוקדם במהפכת הרחפנים הזולים. חמאס הראה ב-7 באוקטובר כיצד רחפני נפץ יכולים לעוור מערכות גבול. חיזבאללה לקח את הידע הזה, שילב אותו עם ניסיון מסוריה, עם למידה מאוקראינה ועם טכנולוגיה שמגיעה מאיראן, והפך אותו לכלי לחימה יום-יומי בדרום לבנון. ישראל, כעת, מנסה לצמצם במהירות פער שהיה צריך להיסגר מוקדם יותר.

"כרגע אין לנו פתרון מלא גם לרחפנים פשוטים, אז בטח שלא לנחילים", אומר ריאחי. "השלב הבא הוא כמובן בינה מלאכותית בתוך הנחילים, שתדע לתקוף במקביל בכמה מקומות. אם לא נהיה מוכנים, האיום יהיה מתוחכם יותר".

יונגמן מעריך שבגלל הסיב האופטי חיזבאללה לא יפעיל בשלב זה נחילים גדולים ומתואמים, אבל גם הוא מזהיר מפני האפקט המצטבר של שימוש בכמויות. "מכיוון שמדובר בסיב אופטי, על כל רחפן עומד מחבל שמנהג אותו. אז נראה אולי חמישה רחפנים במקביל, אבל הם לא טסים כנחיל מלוכד. בגלל הסיב האופטי והתמרונים הם עלולים להסתבך זה בזה וליפול".

בינתיים, בתוך כל השיח על לייזרים, מכ"מים, מיקרוגל ורשתות, הטלפון של דנה גת ממשיך לרטוט. היא לא מפתחת מערכת יירוט, לא מנהלת חמ"ל טכנולוגי ולא יושבת בדיוני מפא"ת. היא רק מקבלת הודעות מחיילים שמרגישים שהזמן קצר יותר מהבירוקרטיה. "אני אשמח לחזור לדבר על יין ומעיינות", היא אומרת.

אבל עד שזה יקרה, היא ממשיכה לגייס, לשאול, לחבר, ולנסות להביא לשטח את מה שאפשר. כי בסופו של דבר, מאחורי כל דיון על תפיסת הפעלה ומרוץ חימוש, יש לוחמים בשטח שנאלצים לאלתר. "גם מבחינת הרחפנים שחיילים קיבלו מאיתנו במלחמה – זו הזיה", היא אומרת, ומוסיפה שהדבר המטריד ביותר מבחינתה הוא לא רק המחסור, אלא מי שנאלץ לבקש: "מילא מילואימניקים, אבל למה חטיבות סדיר צריכות לפנות? מישהו מקבל כסף כדי לדאוג לזה והוא לא עושה את העבודה שלו".

כל הפרטים בכתבה אושרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.

תגובת דובר צה"ל

"צה"ל מתייחס בכובד ראש להתמודדות עם רחפני הנפץ, מתקיימים תהליכי למידה מואצים, ניסויים בטכנולוגיות חדשות ושיתופי פעולה עם גורמים בין-לאומיים בנושא. מתבצעות פעולות לשיפור יכולות הגילוי והיירוט באמצעות מכ"מים ייעודיים, העברת אמצעי התמגנות לכוחות הלוחמים בשטח והכשרתם להתמודדות עם האיום. צה"ל ימשיך לפעול כדי להמשיך ולשמור על ביטחונם של כוחות צה"ל".