השבוע הגיע לשיאו הפרק החדש ביחסי טראמפ-נתניהו: מה שהתחיל בידידות מופלאה שהביאה המון הישגים לישראל, הפך ליחסי תלות שבהם נתניהו לא באמת יכול להגיד לא לנשיא ארה"ב, גם כאשר זה נוגד את האינטרס הישראלי, בטח אחרי שגרר אותו לענייני החנינה שלו. איך הגענו לכאן ומה מלמדת ההיסטוריה?

בנימין נתניהו תמיד ידע לצעוק מהיציע הוראות למאמן. "לראש ממשלה חייבת להיות יכולת להגיד מילה אחת לנשיא ארצות הברית. לא!", אמר בעבר. אבל כשהוא על המגרש, מתברר שנתניהו הוא ראש הממשלה הצייתן והכנוע ביותר מול הבית הלבן. גם כשכבר ניסה לפעול נגד טראמפ במלחמת 18 השעות בתחילת השבוע, הוא התקפל כמו לפטופ והחזיר מיד את המטוסים.
"אין לו יותר שום סמכות על שום דבר שנוגע למדיניות הביטחונית שלנו", טוען שמעון שיפר, הפרשן המדיני של ידיעות אחרונות. "מרוב 'ליגה אחרת' ו'ידידות' וכן הלאה, נתניהו איבד את היכולת לבוא ולהגיד לו לא", אומר אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר, ושגריר ארה"ב בישראל לשעבר דן שפירו מסכים: "היכולת של ראש הממשלה להגיד לא לטראמפ היא הרבה יותר קטנה מאשר מול נשיאים אחרים".
איך הגיע נתניהו למצב שבו הוא לא יכול לסרב לאמריקנים? ואיך זה קשור למאמצים שלו לקבל חנינה? איך האיש היחיד בעולם שהיה יכול לשכנע נשיא אמריקני לקרוא את הסכם הגרעין ולתמרן אותו למלחמה באיראן
הגיע למצב שבו הוא ננזף בצעקות ומרכין את הראש? למצב ש"הוא יעשה כל מה שאני רוצה לו לעשות", כפי שאמר טראמפ בעצמו?


"הדבר שאתה מתעקש עליו מצדיק את המחיר"
קצת היסטוריה: ראש הממשלה הראשון שנכנס למסלול התנגשות עם הבית הלבן היה דוד בן-גוריון. ב-1956, במבצע קדש, ישראל כבשה את כל חצי האי סיני, הנשיא האמריקני אייזנהאוור איים בהפסקת הסיוע ובן-גוריון החזיר את צה"ל לגבול. יצחק רבין אמר לא לנשיא ג'רלד פורד סביב הסכם הביניים עם מצרים אחרי מלחמת יום הכיפורים ו"נענש" ב"הערכה מחודשת", מונח מכובס להקפאת אספקה של מטוסי F16.
מנחם בגין החיל בחורף 1981 את החוק הישראלי על הגולן, רונלד רייגן עצר את הסיוע לישראל. יצחק שמיר בנה התנחלויות, ג'ורג' בוש האב הקפיא ערבויות של עשרה מיליארד דולר. שמיר סירב ללכת לוועידת מדריד, בוש המציא עונש חדש. "הם אמרו - אם אתם לא הולכים לוועידת מדריד, כל ארגז שיוצא מארה"ב לישראל יהיה חייב במכס כולל הברגים למטוסי חיל אוויר, וכולל כל הדברים שאתם יכולים לדמיין", נזכר הדיפלומט אסי שריב, לשעבר הקונסול בניו יורק. "זה עיכב מאוד דברים חיוניים לישראל ובסופו של דבר לישראל לא הייתה ברירה, והיא הלכה - עם בנימין נתניהו כסגן שר החוץ - לשיחות רשמיות ראשונות אי-פעם בין ישראלים לפלסטינים".

ראש הממשלה אהוד אולמרט התעקש להפציץ את הכור בסוריה למרות ההתנגדות של בוש הבן. "בוש, לפי הספר של אליוט אברמס, הסתובב לקונדוליסה רייס ולאברמס ואמר להם 'בגלל זה אני אוהב אותו, כי יש לו ביצים כאלה גדולות'", מספר שריב.
"כשיש דבר חיוני על הפרק באופן קונקרטי, אתה לא צריך - אתה חייב להגיד לא, זו המהות שבשבילה שמו אותך שם", מצהיר ברק. "האמריקנים לא יאהבו את זה, אבל בתת ההכרה הם יכבדו את זה, הם מבינים שאתה הולך להתנגש איתם ושאתה מבין שאתה תשלם מחירים על זה - אבל התוצאה, הדבר שאתה מתעקש עליו, מצדיק את המחיר. ולכן זה חוזר לבעיית המחיר, על מה באמת אתה מגן, ובעיית המחיר מכניסה למשוואה את האינטגריטי שלך. ברגע שהאינטגריטי שלך הוא בסימן שאלה, כמו במקרה של ביבי, אתה לא יכול לסמוך על זה שהשיקולים שלו הם נקיים. ולכן כל עניין ה'לא לומר לא' מתעוות".
"זה קו שאסור לנו לחצות אותו"
טראמפ מדבר כיום על נתניהו כמו שלא יעז לדבר על מנהיגים אחרים. לאמיר קאטר הוא לא יגיד "אתה השתגעת, בלעדיי אתה היית בכלא", גם לא לפוטין. גם סגנו ואנס מדבר בגלוי על הטעויות של נתניהו.
הראשון שעלה על הבעיה היה נשיא ארה"ב ביל קלינטון, בכהונה הראשונה של נתניהו, בפגישה הראשונה ביניהם בבית הלבן. אחריה אמר "מי דה פאק האיש הזה חושב שהוא, נשיא פאקינג מעצמה או אני?".

העניין הידרדר במרוץ בין ברק אובמה לבין מיט רומני. נתניהו לקח צד, את הצד הלא נכון. "נתניהו ורון דרמר ניסו לעזור לרומני", נזכר פרופ' איתמר רבינוביץ' מאוניברסיטת תל אביב, לשעבר שגריר ישראל בוושינגטון. "אובמה נבחר לנשיא. עדיין הוא הסכים לקבל את דרמר כשגריר בארצות הברית, אבל היחסים היו תמיד טעונים והמגמה השלילית ביחסים הגיעה לשיאה כאשר נתניהו בא לקונגרס לדבר נגד נשיא ארצות הברית, זה דבר שלא היה לו תקדים וגם לא קרה מאז". לפי ברק, "זה קו שאסור לנו לחצות אותו אבל לא היה אפשר לשכנע אותו. למה? כי לביבי חשובה באופן עמוק האריזה יותר מהמהות".
נתניהו היה משוכנע שהכושר הרטורי שלו ישכנע את חברי הקונגרס להתנגד להסכם הגרעין עם איראן, והוא נאם שם נגד נשיא מכהן. אובמה, אגב, תיעב את נתניהו עוד קודם, אבל מסיבות אחרות. "אובמה מספר שהוא קלט שבסביבה הקרובה שלו נתניהו קורא לו ה'בוי' - זה הביטוי הכי מכוער שנהוג בין לבנים גזענים לדבר על הכושי", מספר שיפר. "עד היום ברק אובמה נפגע מזה בצורה האישית ביותר".

"אחרי 7.10 הפכנו למדינת חסות"
הנאום של נתניהו בקונגרס נגד נשיא מכהן היה סוג של שיא, או שפל, תלוי מהיכן מסתכלים. "לא קרה כבר כזה מצד ראשי ממשלה קודמים וכנראה לא מצד ראשי מדינות אחרים - לבוא לקונגרס לדבר כנגד הסכם שכזה", אומר שפירו. "זה היה מתסכל כי זו לא הייתה הדרך שבה מערכת היחסים הזו התנהלה בדרך כלל - השתדלנו לשמור על עיקרון 'ללא הפתעות' וללא חדירה לפוליטיקה פנימית, זה היה נחשב לדבר מחוץ לתחום".
הגאון המדיני השיג ההפך משקיווה. "זה למעשה שיפר את היכולת של אובמה להשיג את תמיכת הקונגרס בהסכם הגרעין, כי זה הפך את ההחלטה למחנאית במיוחד", מסביר שפירו. "כל הדמוקרטים, גם אלו שהיו להם ספקות לגבי העסקה, הרגישו שהם צריכים לתמוך בנשיא שלהם כאשר מנהיג זר - אפילו של בת ברית - פועל בדרך הפוליטית הזו. בסוף הקונגרס אישר את העסקה והייתה לנאום השפעה מועטה על התוצאה".
"בעיניי האירוע הכי בעייתי של נתניהו מול נשיאים אמריקניים היה אחרי 7 באוקטובר", טוען שריב. "שיחת הטלפון לביידן הביאה את נאום ה'דונט' המפורסם של הנשיא, אחר כך הגיע לפה שר החוץ אנתוני בלינקן ונכנס לישיבת קבינט, אני לא זוכר ששר חוץ אמריקני נכנס לישיבת קבינט. לאחר מכן, הרמטכ"ל ושר הביטחון הישראלי היו נוסעים להציג תוכניות צבאיות לאמריקנים. אני לא חושב שאי-פעם הפכנו להיות מדינת חסות ברמה הזאת של תוכניות צבאיות על מבצע בעזה - אנחנו לא מדברים על כיבוש איראן".
"המתח נותר, ונותרו מעט מאוד נכסים"
כשטראמפ נבחר לכהונה שנייה, נתניהו היה אמור לגזור את הקופון על כל המרורים שישראל אכלה בגללו.
אני לא רואה ראש ממשלה אחר שהיה מצליח לשכנע בכזה דבר, מתקפה משותפת על איראן, נשיא אמריקני, ואני לא רואה נשיא אמריקני אחר שהיה משתכנע.
"המלחמה לא הצליחה", עונה פרופ' רבינוביץ'. "כשמסתכלים על תוצאות המלחמה, ישראל וארה"ב לא ניצחו את איראן. היא הוכתה מכות קשות אבל קם בה משטר שירש את המשטר המקורי, והוא יצא עם הישגים ועם נכסים מן המלחמה. ולכן הם שותפים למשהו שלא הצליח, וזה בעייתי. לכן כיום נותר המתח משום שטראמפ רוצה לסיים, והוא רוצה לסיים בהסכם שאנחנו יודעים שיהיה הסכם לא טוב מבחינת ישראל. ולכן החשד של טראמפ הוא שנתניהו דרך לבנון רוצה לגרור אותו להמשך המלחמה, ולכן יש ביניהם מתח.
"לטראמפ יותר חשוב אפילו מהקהילה היהודית זה הקהילה הפונדמנטליסטית. לדאבוננו, גם התומכים הנחרצים האלה של ישראל התרחקו מאיתנו. השם טאקר קרלסון הוא שם ידוע, אחד הדוברים הבולטים של הקהילה הזאת, והוא מבקר מאוד חריף שלנו ושל ההליכה המשותפת למלחמה נגד איראן - כלומר נותרנו עם מעט מאוד נכסים".

וכך הגיע נתניהו למצב שבו עניינים נסגרים מעל ראשו, והוא מקבל הוראות. טראמפ מגביל את ישראל בלבנון, טראמפ מודיע מתי לנצור אש או לסובב את המטוסים באוויר, טראמפ עומד לחתום עם איראן על עסקת גרעין גרועה בהרבה מזאת של אובמה, ונתניהו חסר אונים. "אין מאבק ציבורי ישראלי בהסכם הזה. אפס רעש, לא מופעל לובי יהודי בכל הכוח כמו שהופעל אז", מציין שריב. "אנחנו לצורך העניין איבדנו את היכולת שלנו להילחם בזה קצת אחרי הבקשה מטראמפ להילחם, וגם ברגע שהפכנו את התלות באמריקה לנושא כל כך משמעותי".
הדיווחים על ריגול - והדיבור על החנינה
הקשרים החבריים שהיו בין טראמפ לנתניהו הפכו לחיסרון. "טראמפ מאוד פופולרי בישראל ומאוד פופולרי בבייס של נתניהו, אז זה יותר מסובך עבורו למצוא את עצמו במחלוקת", מאבחן שפירו. "זה מאוד מביך אם טראמפ מביע משהו שלילי או מקטין כלפי נתניהו".
איפה הימים שנתניהו היה יכול להתעמת עם נשיאים דמוקרטים?
שפירו: "אין לו את האופציה הזו עם טראמפ, אף רפובליקני בוושינגטון לא יאתגר את טראמפ בשום נושא, והדמוקרטים כרגע לא כל כך אוהדים את נתניהו, והם גם רוצים שהמלחמה תסתיים. אז אם טראמפ אומר לנתניהו שזה הזמן לסיים את המלחמה או 'אל תתקוף באיראן, אל תגיב', לראש הממשלה אין את אותם הכלים - בישראל או בוושינגטון - כדי להדוף את הלחץ הזה". ופרופ' רבינוביץ' מעיר: "אתה פתאום מגלה שהפנטגון מדליף שישראל מרגלת אחרי בכירים אמריקנים, כלומר זה יוצא מהבית הלבן וזה מגיע לכל ענפי הממשל".
ויש כמובן את העניין הזה - הרגע שבו טראמפ ביקש מעל בימת הכנסת מהנשיא יצחק הרצוג: "למה שלא תיתן לו חנינה?".
ופרופ' רבינוביץ' מפרט: "ראש הממשלה מבקש מהנשיא 'טובה אישית'. ברגע שאתה מבקש טובות, התלות שלך כמובן גוברת". ולפי שפירו, "זה נותן לטראמפ מנוף לחץ מאוד גדול על נתניהו - ראש הממשלה מאוד מעריך את זה ורוצה שזה יימשך, אבל אם זה ישתנה - אם עכשיו הוא יגיד 'תשכח את זה, אני לא מעוניין, תן למשפט להימשך' והוא אולי אפילו יורשע - זה יהיה לא נכון לו מבחינה פוליטית, אז זה מעצים את עמדת הכוח של טראמפ באופן ניכר".
טראמפ עצמו אמר לביבי "אם לא אני, היית בכלא". עד כמה החנינה מחייבת את נתניהו, מסנדלת אותו?
שריב: "אני חושב שאין שום סיכוי שתהיה חנינה, נתחיל בזה. לכן המשחק של טראמפ בדבר הזה הוא לא נכון מבחינת נתניהו, אבל זה מסנדל את נתניהו כי הנשיא האמריקני יכול להגיד לו 'זה לא רק שאני עוזר למדינה שלך, אני עוזר לך אישית' והוא אמר את זה והוא משתמש בזה. זה דבר מאוד חמור, ששם את נתניהו על פניו בחשש לניגוד עניינים, אבל הואיל והשורה התחתונה היא שלא תהיה חנינה אז קיבלת משהו שאתה צריך לשלם עליו ובעצם לא קיבלת כלום, אתה רק משלם עליו".

