לוחמים רבים חייבים את חייהם לגיבורי הכתבה הזו: בעזה ובלבנון הם נשלחים ראשונים למשימות הכי מסוכנות ולעיתים קרובות גם לא חוזרים מהן בחיים. הצטרפנו לאימונים של היחידה הכי נושכת בצה"ל ושמענו איך הכלבה ברני הצילה את הלוחמים בבינת ג'ביל - והלוחם של הכלב פאנק מספר מה שמעו הלוחמים בזמן אמת בתקרית עם שלושת החטופים שברחו
אולפן שישי
פורסם: | עודכן:
"הכלבים שלנו, ברגע שהם רואים מחבל, הם יתפסו מה שיבוא - יבוא להם לתפוס צוואר, הם יתפסו צוואר. אם תאפשר להם לתפוס רק יד, הם יתפסו יד", מסבירים המאמנים של יחידת עוקץ. "מה שהכי חשוב, זה שהם לא יעזבו בשום מצב - הם מנסים מבחינתם להרוג, לטרוף".
הגענו לבסיס של יחידת עוקץ לא רק כדי לראות את ההכשרה של הדור הבא - אלא גם כדי לחלוק כבוד לגיבורה אחרת, ברני, שנפלה בלחימה בלבנון. לוחם ספד לה: "האימונים שהיינו עושים לפני שנכנסתי היו ברמה פנומלית. ברני, את כלבה מטורפת, ברגעים הקשים היית איתי. אני רוצה להגיד לך תודה - תודה שהצלת את כולם, תודה שהצלת אותי. ברני, את הגאווה הכי גדולה שלי".
"אם לא היא, אז היו באותו לילה מספר נקישות בדלת", מצהיר רס"ל במיל' ע', מפקד צוות באותו אירוע היתקלות. וסמ"ר י', הלוחם של ברני, מסביר: "הצרור הזה, אם זה לא היה פוגע בה, הוא היה פוגע בי ובעוד רבים מהכוח. היא הצילה לי את החיים".
"היא מספיקה לזנק על המחבלים"
דרום לבנון, לפני שלושה שבועות. לוחמי הצנחנים נלחמים מבית לבית כדי להשתלט על בינת ג'ביל, אחד המעוזים החשובים של חיזבאללה. יחד איתם נמצאים גם לוחמי עוקץ עם הכלבים שלהם, אלה שמיומנים לזהות חומרי נפץ ואלה שמתמחים בתקיפת מחבלים. "הגענו למרחב הקסבה של בינת ג'ביל, מטהרים, כובשים", משחזר ע', "הגענו לאיתור האחרון לאותו יום. לאחר סריקת הרחפן הראשונית, זיהינו שהדלת של הכניסה הראשית חסומה בצורה שנראית לא רגילה".
פרסומת
ע': "המפק"צ מהכוח שם לבנת חבלה על הדלת, פרצנו אותה ולאחר מכן אנחנו רואים ממש מול העיניים על הפתח קסדה, רואים מדים של חיזבאללה גם. החלטתי אפילו קודם שאנחנו גם נשלח את כלבת התקיפה, י' כבר מוכן עם ברני לשלוח אותה, הכלבה סורקת את המבנה ולאחר זמן מסוים מתחילה לעלות לכיוון הגרם שעולה אל הגג. היא מספיקה לזנק על המחבלים ואפילו לנשוך אחד מהם".
י': "אני מבין שהיא קופצת ונושכת".
ע': "ובאותה שנייה אנחנו שומעים צרור מאוד ברור של קלאצ'ניקוב'".
י': "כששומעים את הצרור, האדרנלין מתחיל לעלות".
ע': "אנחנו מכריזים התקלה, מתקפלים לאחור. משם הגדוד ובראשו המג"ד תפעלו את האירוע בצורה פנומנלית והפעילו על המחבלים מהגג בתוך שניות".
י: "גם אני, כלוחם, מגיב באש".
"בזכותה אף לוחם לא נשרט"
כלומר, אתה ממשיך להתנהג ולהילחם רגיל - גם כשאתה מבין שיש מצב שברני נהרגה הרגע.
י': "כן. חיי האדם, לפני הכול".
ע': "כל האמצעים שיש לצה"ל להציע היו שם ובסגירת מעגל די מהירה כבר היינו ביתרון ברור. לא נראה לי שיש הרבה אירועים כאלה שהצלת החיים בהם היא כל כך חד-משמעית כמו באירוע הזה: היה שם שישה מחבלים שהיו מוכנים עם אצבע על הקלאצ' שלהם ואני בטוח שגם רימון ביד בלי ניצרה. שישה שמחכים לך, שעומדים להפתיע אותך - מי שמבין לחימה יודע שזה אירוע שבפירוש לא מסתיים טוב, יהיו בו נפגעים מהצד שלנו, ולא מעט. ובאמת בזכות ברני, האירוע הזה נחסך ובסוף אף לוחם מהכוח אפילו לא נשרט, זה משהו מאוד יוצא דופן".
י': "לפני שיצאנו להתקפה, ישבנו שם בספה. לקחתי אותה לידי, חיבקתי אותה, אמרתי לה שהיום הולכים לתקוף, היום הולכים לנצח".
ובעצם זאת הייתה השיחה האחרונה שלכם?
"כן".
יש לי בבית שני כלבים, ארתור ואלכס, שאני באמת אוהב אותם הכי בעולם. אני יכול להבין אבל מה זה הקשר שלך עם ברני, או שלא באמת?
י': "מישהו שלא גדל ביחידה לא יכול להבין מה זה הקשר הזה עם ההולך על ארבע, שבאמת הולך איתך לאורך כל ההכשרה ומעבר לזה. אתה קם בשבילו בלילה, אתה קם בשבילו בבוקר, כל עולמך זה הוא, וכל עולמו זה אתה, הוא מחכה לך, ואתה מחכה לו. את הקשיים הכי קשים שלך בצבא, אתה עובר איתו. זה יצור שאתה מספר לו כבר הכול, אתה מדבר איתו".
פרסומת
מה אתה מספר לה? מה סיפרת לברני?
י': "בתקופה האחרונה, אם זה שאני אחרי פרידה..."
אתה באמת בא אליה ומספר לה שאתה וחברה שלך נפרדתם?
י': "היא לא מדברת איתך, אבל בהרגשה היא מבינה אותך, מקשיבה לך".
יום הזיכרון ללוחמים על ארבע והדילמות בשטח
34 כלבים נהרגו מאז 7 באוקטובר בלחימה בכל הגזרות. בעוקץ רואים בהם לוחמים ולוחמות לכל דבר. כולם זוכים לקבורה צבאית בבית העלמין לכלבים ביחידה, גם מי שמת ממחלה או באימונים. פעם בשנה מתקיים כאן יום זיכרון מיוחד לגיבורים על ארבע.
עברנו ולא יכולנו להישאר אדישים לתמונה שלך ושל אוגי מול הקבר של מיילו.
"הכלב הראשון שלי היה מיילו", עונה סמל ת' מפלגת מגן. "עשינו מסלול ביחד, הכול. תמיד קשה להיות פה, אבל עכשיו במיוחד. לא כל כלב זוכה לקבורה כזו הולמת ולטקס קבורה שבאמת לא מבייש כל לווייה רגילה. בסוף הם לוחמים".
תספרי לי על מיילו.
ת': "אוי, הוא היה מדהים. מיילו היה כלב תקיפה בעוונותיו והיו קצת בעיות עם התקיפה, אז הוא עבר לאמל"ח, הוא היה מצוין, הריח כל דבר - כל דבר שרצית שתמצא הוא מצא ישר".
פרסומת
קשה להיקשר לכלב חדש?
ת': "מאוד קשה. אבל אוגי היא המתנה שלי. היא באמת מרפאת, היא כל כך רגועה והיא כל כך רוצה אהבה וחיבה והיא באמת מדהימה. הוא (מיילו) עזר לי להיות הלוחמת שאני, ובזכותו אני ממשיכה, ובזכותו אני ממשיכה איתה. הוא לא יודע אפילו כמה למדתי ממנו - למשל יש דבר כזה, אהבה ללא תנאים. זה קיים בעולם שלנו בין בני אדם, ובין אדם לכלבו, ובין כולם".
החיבור בין הלוחמים לכלבים גורר גם דילמות לא פשוטות בשדה הקרב. במקרים רבים לוחם עוקץ שולח את הכלב האהוב שלו למשימה, שבסבירות גבוהה הוא לא יחזור ממנה. "הדילמה הזאת קיימת כמעט בכל סיטואציה", הם מסבירים. "הכול פה זה עניין של בגרות, ולדעת לעשות את ההפרדה בין הכלב שאתה נורא אוהב ובין כמה חשוב היכולת ומה שהוא מביא איתו לשטח".
יש רגשות אשם?
ד': "שאלתי את עצמי את השאלה הזאת הרבה, והגעתי למסקנה שאני יודע מבפנים שאני עשיתי הכול בשביל למנוע את המוות שלו (הכלב שלו סוריק נהרג בג'נין לפני כשנה) וזה כבר היה אירוע בלתי נמנע. ובאמת, אם לא הוא, אז עכשיו היו חס וחלילה עוד משפחות שכולות במדינת ישראל".
פרסומת
כדי להיות לוחם בעוקץ, לאהוב כלבים זה יתרון או חיסרון?
ד': "זו שאלה טובה. אני חושב שזה לא בהכרח משהו שאמור להשפיע. אם אתה בן אדם מספיק בוגר, אתה יודע לעשות את ההפרדה בין העבודה לבין האהבה לכלב".
אם יכולתם לומר עוד משהו לכלב שלכם?
נ', שכלבו זיגי נהרג מפיצוץ מטען בח'אן יונס ב-2024: "אני חושב שהייתי אומר לו תודה. על התקופה המשותפת, על הרגעים שהיו שם בשבילי".
ד': "הייתי אומר לו תודה וגם סליחה כי הוא לא ידע מה הוא עושה, בסופו של דבר, אפילו שהוא עשה את הדבר הכי גדול שהוא יכול לעשות".
"היא גוננה עליי בגופה"
עדו שלו, לוחם עוקץ לשעבר, הגיע לשם עם בתו. הוא מגיע לכאן לפחות פעם בשנה, כבר יותר מ-20 שנה. טוסקה, הכלבה שלו, הצילה אות ובהיתקלות עם חיזבאללה. "אני מגיע להגיד לה תודה. היא נהרגה, אני נפצעתי בינוני-קשה, היא גוננה עליי בגופה".
פרסומת
כמה אתה מתגעגע אליה?
"המון. אם לא היא, לא היה אותה", הוא עונה ומצביע על בתו. "החלום שלי הוא שבכל יום הזיכרון יגידו את החללים ובסוף גם 'איקס כלבים'. בשנה שעברה מפקד היחידה אמר שעשו איזו בדיקה, ובממוצע כל כלב שנהרג זה במקום חמישה חיילים בערך. כלומר, 33 כלבים (מתחילת מלחמת חרבות ברזל) זה בערך פחות 150 אימהות שדפקו להם בדלת, אז אני חושב שמגיע להם הכבוד שגם את זה יגידו".
היית רוצה להכיר אותה?
"כן", עונה בל, בתו של עדו. "היא נשמעת לי כלבה מטורפת - חכמה, היא עוזרת, היא מצילה חיים ומקשיבה".
היום יש לכם כלב?
עדו: "כרגע, היום לא. היא רוצה כלבה, כן. (צריך לשכנע) את האימא, לא אותי".
"גם אנחנו שמענו את הצעקות של החטופים"
אחד האירועים הדרמטיים במלחמה הוא הסיפור של הכלב פאנק בסג'עייה. "הוא כלב מאוד-מאוד-מאוד חברותי, מאוד אנושי, מאוד שמח, מאוד מראה חמלה ואהבה", מספר אופק, לוחם עוקץ לשעבר. "זה נשמע קצת מוזר שאני אומר את זה על כלב, אבל עברתי איתו כל כך הרבה דברים, ובכל פעם שהייתי מסתכל לו בעיניים, פשוט ממש היה אפשר לראות שזה מרגיש כאילו הוא מקשיב לך ומבין אותך".
אופק היה המפעיל של פאנק או ה"נוהג", כפי שקוראים לזה בעוקץ. אופק גם היה עם פאנק בסג'עייה באותו לילה דרמטי בדצמבר 2023. "הוא היה כלב חנ"ם, כלב שמזהה חומרי נפץ. היינו באזור לחימה, שלחנו את פאנק שיבדוק לנו אם אין מטענים בתוך המבנה. הוא הסתובב שם בסביבות החצי דקה, עלה לקומה השנייה - שמענו יריה. הסתבר שמחבל ירה בו, הוא הצליח לברוח מחזרה למטה במדרגות אז המחבל ירה בו עוד פעם, ואז הוא נהרג במקום. אני והכוח שהייתי איתו התחלנו להשיב אש. התחלנו לנסות רגע להבין מה הסיטואציה, מה עושים מפה".
פרסומת
הכוח של אופק נסוג לאחור, אבל כמה ימים אחרי, נאמן לאתוס של עוקץ, אופק מבקש לנסות לחלץ את פאנק, ולהביאו לקבורה מכובדת ביחידה. "ביקשתי מהכוח שהיה איתי, אם יש את האופציה ואיכשהו אפשר להוציא אותו, אם בסוף זה לא פוגע במשימה וזה לא משהו שמסכן חיים, כי האזור שעבדנו בו היה אזור לחימה של חמאס, אזור שהרבה מחבלים הסתובבו בו, וכל פעם ניסו לעשות התקפות כאלה ואחרות. שבוע אחר כך הכוח באמת חזר לאותו מבנה שפאנק נהרג בו. שם הוא גם מצא את הגופה שלו".
אחרי שגופתו של פאנק מחולצת מעזה, מצליחים גם לפענח את אמצעי המודיעין שהיו עליו - ואז מתגלה הממצא המדהים: הקלטות של שלושת החטופים, שהסתתרו במבנה שאותו סרק פאנק - אלון שמריז, יותם חיים וסאמר טלאלקה. שמריז, לוחם בעברו, זיהה את הכלב, ידע שיש עליו מכשירי הקלטה ומצלמה, והחל לצעוק לעברו.
למרבה התסכול, ההקלטות המצמררות מתגלות שלושה ימים אחרי שכוח צה"ל יורה בטעות בחטופים.
אלא שעכשיו אופק חושף בפעם הראשונה עוד פרט מדהים: מתברר שהכלב פאנק לא היה היחיד ששמע את הצעקות של החטופים באותו ליל קרב בסג'עייה. "תוך כדי שאנחנו משיבים באש שמענו צעקות של 'הצילו, הצילו, יש פה חטופים, אנחנו חטופים'".
פרסומת
שמעתם בזמן אמת צעקות של חטופים מתוך המבנה?
"כן. אבל חשוב לציין שערב לפני זה קיבלנו מידע מודיעיני שחמאס התחיל לשים הקלטות של חטופים בכל מיני פירים ובבתים ממולכדים - בכי של תינוקות, כל מיני צעקות של אנשים בעברית - כדי למשוך כוחות צה"ל. ומה שקרה, בגלל שקיבלנו את המידע המודיעיני הזה ובדיוק באותו זמן היינו בהתקפה שלנו ומחבל הרג את הכלב שלי - ידענו בוודאות שאנחנו תחת איום. אז בעקבות שני הממצאים האלה, אמרנו שאנחנו לא יודעים מה קורה בפנים ואין לנו עוד אמצעים כרגע לגלות מה קורה בפנים. החלטנו לקפל לאחור ולבקש עזרה של חיל האוויר".
"בזכותו החטופים הצליחו לברוח"
את המידע הזה, ששמעתם קולות של חטופים, אתם מעבירים למעלה, אפילו אם חושדים שזו הקלטה?
"הגורמים הבכירים שהיו איתנו בשטח, אם זה המ"פ או המפק"ץ, מי שהיה הגורם הכי בכיר באותו שטח, ידע על זה. הם גם עלו בקשר והתייעצו מה לעשות. בסוף חשוב לזכור שבאותה סיטואציה גם היינו תחת אש".
המידע שנחשף כאן מצטרף לסימני שאלה רבים סביב הדרך הטרגית שבה הסתיימה הבריחה ההרואית של אלון, יותם וסאמר. צה"ל, כפי שעלה גם בשבוע שעבר בתחקיר תוכנית "המקור", לא באמת בדק כמו שצריך את שרשרת האירועים שהובילה לתוצאה הנוראה. ללוחמי עוקץ אין שום אחריות למה שקרה ועדיין, קשה שלא לחשוב על כך שניתן היה למנוע את הטרגדיה ולהציל את שלושת החטופים.
פרסומת
"פאנק היה הישראלי האחרון שראה אותם בחיים, וגם בזכותו הם הצליחו לברוח מאותו איתור", מסביר אופק. "הסוף היה באמת מר וכואב, אבל בזכותו הם קיבלו עוד שלושה ימים של חיים ושל תקווה. אחרי שחילצו אותו מעזה, אז החזירו אותו ליחידה. חיכו שאני גם אחזור ליחידה, כי אני באותו זמן כבר הייתי עוד פעם בעזה. ואז עשינו לו טקס גבורה מכבד ביחידה שבו קברנו אותו, הספדנו אותו, התייחסנו אליו בכבוד, כמו שמגיע לכל חייל ולוחם במדינה שלנו שנהרג במהלך שירותו. אחר כך נפלה עליי פתאום ההבנה שוואו, איבדתי עכשיו חבר שלי לקרב".
"לא חלחלה ההרגשה שהיא לא כאן"
למה אתה הכי מתגעגע?
י': "מתגעגע לאימונים שלנו ביחד, לריצות. לסוף יום, כשאני מכניס את האוכל ומסתכל ומחכה שברני תסיים לאכול ומכבה לה את האור ואומר לה לילה טוב. הייתי מאוד מחובר אליה. זה היה קשר של שנתיים מסיביות, שעברנו כמעט בכל המקומות, ועדיין לא חלחלה ההרגשה שהיא לא כאן, לא לצידך, על ארבע, ליד הרגל".
בכית?
י': "הלכתי לים עם גיטרה, מחברת ועט ושם המילים דיברו בעד עצמם לתוך המחברת, והעיניים הגיבו. בסופו של דבר, גם כלוחם וגם כלוחם עם כלב, אתה מבין שאנחנו חיים במציאות, שהחיים יכולים לעבור כהרף עין. וזה מה שאני אומר לחניכים שלי הקטנים, לחיילים שלי, לאחיינים שלי, לכל האנשים שאני אוהב - שבמציאות של היום,
תחיו כאילו אין מחר".
פרסומת
עוד מסורת יפה בעוקץ היא הטיפול בכלבים, גם אחרי שהם יוצאים לפנסיה. "הכלב עכשיו נמצא אצלי בבית, הוא השתחרר ביחד איתי. זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי בשירות שלי", מספר בגאווה ע'.
כן, זה משהו מקובל, שכלב שהיה איתך בשירות גם עובר איתך לאזרחות?
"כן. צריך מזל, צריך שהוא גם ישתחרר בתזמון המדויק שלך. לי היה הרבה מזל, וממש השתחררנו באותו יום שגזרתי חוגר, הוא גזר ביחד איתי וכרגע הוא אצלי בבית, פנסיונר, עושה חיים. כבר שכח שהוא היה לוחם".
השבוע, ביוזמת עמותת עוקץ ופורום עורכי דין להגנת בעלי חיים, עבר בכנסת בקריאה ראשונה חוק שהגיש חבר הכנסת משה פסל, שנועד להבטיח יחס מכובד לכלבי עוקץ שסיכנו את חייהם בשירות. הלוחמים שמאמצים אותם יקבלו קצבה מיוחדת מהמדינה לצורך הטיפול בהם.
תחקיר: נוי ברכה
מצאתם טעות לשון?