צונאמי של ישראלים: איך הפכה יפן ליעד פופולרי ואהוב?

יפן אולי רחוקה, אבל בתוך חדר קטן בתל אביב - לא יותר מ-30 מ"ר גודלו - בקצה מתחם שונצינו, בין מוסכים ומסגריות, מתקיימת מובלעת של ארץ השמש העולה כאילו שההמולה המזרח תיכונית שמסביב איננה, אפילו מילה אחת בעברית קשה למצוא. המרחק בין שיבויה לשונצינו? לא יותר מצעד אחד מבעד לדלת. מי שאחראית לחיזיון הנ"ל היא סיגל יזרעאלי, שמפעילה בית ספר ללימוד יפנית כבר מאז 2008.

"יש שינוי גם בכמויות וגם בגיל. אתה לא תאמין כמה הגיל ירד", מעידה יזרעאלי, שמספרת שמספר התלמידים כיום גדול פי שלושה בהשוואה לראשית הדרך, לפני 18 שנה. "מתקשרים אליי אנשים עם ילדים בני שבע שרוצים להתחיל ללמוד יפנית. טיול בר מצווה ליפן נהיה לגמרי מקובל כבר. הדיסנילנד של של פעם, היום זה יפן".

"אצל הרבה מאוד זה אנימה ומנגה והרבה זה בעקבות הבום הזה של טיולים ביפן. אנשים שרוצים לבוא ושהם קצת מבינים. ויש כאלה שחזרו מטיול ביפן וכל כך כל כך התאהבו שהם חייבים לנסוע שוב והפעם הם רוצים לדעת יפנית. זה, אני חושבת, הרוב. אנחנו גם אומה כזאת של מעתיקים אחד מהשני. אז ברגע שמישהו מתחיל כולם רוצים אחריו. מישהו שם תמונה יפה מיפן באינסטגרם, אז ישר כולם רוצים גם איפה זה, 'כי גם אני רוצה'. אז כל העניין של יפן נורא אופנתי עכשיו".

הנהירה הגדולה: "הכול שם זול"

"יפן גם נהייתה הרבה יותר זולה בשנים האחרונות, גם כי ישראל נורא יקרה וגם פשוט הין נהיה נמוך בצורה מאוד מאוד קיצונית", היא מסבירה. "זה ממש קרה בצורה דרמטית והיום יפן יותר זולה מניו יורק יותר זולה מפריז מכל המקומות, אחרי שתמיד היא הייתה נחשבת הכי יקרה".

ואכן, נתוני משרד התיירות היפני מעידים על קפיצה נחשונית, שלא נאמר צונאמי, של ישראלים ביפן. אם ב-2010 ביקרו במדינה רק 14,189 ובשנה שלאחר מכן ירד הנתון ל-6,931 ב-2024 כבר קפץ המספר יותר מפי ארבעה ל-59,500 מבקרים ישראלים. ב-2025 נרשם זינוק עצום - יותר מ-93 אלף ישראלים נסעו לארץ השמש העולה, ומתחילת 2026 ועד חודש מאי כבר נרשמו יותר מ-30 אלף ביקורים.

ולא מדובר רק בנועה קירל ודניאל פרץ שהחליטו לערוך ירח דבש ביפן (שנקטע מסיבות רפואיות) - התיירות במדינה נמצאת במגמת זינוק מתמדת, וב-2024 נרשם שיא חדש של כ-37 מיליון מבקרים. ממשלת יפן שואפת להגיע ל-60 מיליון תיירים בשנה עד לסוף העשור.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

"יש להם את החיידק הזה"

בקצה יפן הקטנה שבתל אביב יושבת יוקו היגוצ'י, שעובדת בשנה האחרונה כמורה ליפנית בבית הספר של יזרעאלי. גם לה חלק גדול בהפיכת יפן ללהיט העכשווי בישראל. היא כאן כבר ארבע שנים כרעייתו של של נספח התרבות. היא ובעלה מפעילים חשבון אינסטגרם שצבר כבר מאות עוקבים, כמעט כולם ישראלים, ושבו הם משתפים בחוויות שלהם כיפנים בארץ החומוס, בעברית.

היגוצ'י כבר הוצבה בעבר בישראל, לפני כ-15 שנה. "אז הופתעתי לגלות כמה אנשים כבר ביקרו ביפן או רצו לנסוע ליפן. אבל עכשיו המצב שונה מאוד. למשל, הרבה אנשים כבר היו ביפן פעמים רבות, לפעמים הם אפילו מכירים את יפן יותר ממני. אתם אוהבים לטייל", מעידה אשת הנספח על אומתנו היגעה. "הטיול הראשון שלהם הוא במסלול הרגיל מטוקיו לקיוטו. אבל אז הם חוזרים ורוצים לבקר במקומות פחות תיירותיים. הם מוצאים לעצמם מקום משלהם, וזה מאוד מעניין. בנוסף, המצב הכלכלי של הישראלים כיום שונה מאוד. יפן זולה מאוד. הכול שם זול. זו אחת הסיבות לכך שיותר ישראלים נוסעים לשם".

את יכולה להצביע על הבדל בין האופן שבו ישראלים תופסים את יפן לעומת אנשים ממדינות אחרות בעולם?
"היום יותר ישראלים חיים ביפן, ולכן יש להם רשת חברתית שם. לישראלים יש קשרים חזקים יותר מאנשים ממדינות אחרות וכבר יש להם שם חברים או מכרים, או חבר של חבר שגר ביפן, אז הם מרגישים יותר קשורים למקום. הרשת כבר קיימת. כאן בישראל, זה לא תמיד כך, אבל לעיתים קרובות אנשים מתארחים אצל חבר של חבר של דוד, או משהו כזה. מעולם לא ראיתי דבר כזה במדינות אחרות, וזה מאוד ייחודי", מסכמת היגוצ'י בנימוס יפני אופייני.

"צריך להיות קצת משוגע לדבר"

אחרי הנתונים והמספרים, הגיע הזמן להיכנס פנימה - למה אנשים באמת נמשכים ליפן? "העניין הזה של יפנית הוא לא כזה נפוץ ואנשים שהם רוצים ללמוד יפנית ואוהבים את יפן מרגישים נורא לבד הרבה פעמים", מוציאה יזרעאלי מעט אוויר מהבלון הזה. "אז דווקא פה פתאום הם פוגשים אנשים שהם כמותם, שאוהבים את אותו דבר, יש להם את החיידק הזה, אז גם נוצרות פה חברויות. נוצרים פה גם זוגות אנשים שמתחברים פה נוסעים ביחד לטייל ביפן אחרי שכבר חשבו שיטיילו לבד. אנחנו שותים תה ביחד, אוכלים ממתקים יפנים. כן, זה לגמרי יפן קטנה כזאת שאנשים נורא אוהבים לבוא אליה. וממש לא ציפית שיהיה כך. אבל זה משמש להמון אנשים הסחה קצת מכל מה שקורה, בטח בתקופה כזו. הם רגע יוצאים מהבית, עוזבים את הילדים הקטנים, את הכול, זה הזמן שלהם".

"הגיעו אליי פעם מלהקים מ'היפה והחנון'", מספרת יזרעאלי. "הם חשבו שפה הם בטוח ימצאו חנונים. אתה יודע איך העפתי אותם? חוצפנים". כן, גם בעידן שבו אפשר למצוא ברחובות של ערי ישראל חנויות ממתקים יפניות ואנימה פופולרי כמו שפעם היה מיקי מאוס, לא מעט סטיגמות עדיין מעורבות בעניין. סליחה מראש על התיוג המפלה, אבל אם צרפת מתקשרת עם תשוקה, במקרה של יפן החיבה לתרבות הזרה אולי נופלת יתר תחת הגדרה של אובססיביות.

"תחשוב מה זה להגיע עד כדי כך שאתה אוהב את המקום ואוהב את התרבות ואוהב את הדבר הזה בשביל שאתה תשב ותשנן מילים וסימנים ולהתעסק עם חוקי דקדוק. תסתכל שם על הפוסטר הזה", אומרת יזרעאלי ומצביעה על לוח תלוי על הקיר ובו 2,136 הסימנים המרכיבים את הכתב היפני. "אתה צריך להיות קצת משוגע לדבר. אבל זו אובססיביות חיובית, אני חושבת. בוא נסתכל רגע על פלח אחד של המאוהבים ביפן - נגיד אצל בני נוער רואים את זה בצורה מאוד מובהקת. בעבר היו מגיעים ללמוד יפנית הרבה בני נוער שמחפשים את הזהות שלהם מכל הכיוונים ואת מקומם בחברה, בקטע של מי אני ומה אני, הרבה מהם היו כאלה שהגיעו מבתי ספר לא סטנדרטיים, לא מערכת החינוך הרגילה. אלה היו אנשים שמראש הם נמשכים לסדרות האנימציה ודרך זה נפתחים לתרבות יפן, אתה מכיר את המונח 'ילדי סנטר', היית מוצא אותם פה.

"אבל היום המצב שונה - אם אוהבי אנימה ומנגה היו פלח נישתי וקצת אאוטסיידרי, כיום מאוד מקובל ונפוץ לצפות באנימה, ולא רק נוער, זה תופס גם בוגרים. ראית כמה כותרי אנימה יש בנטפליקס? עשרות. יש כנסי אנימה בארץ שמגיעים אליהם אלפי אנשים מכל הפלחים והגילים".

"לראות מה כל כך משגע אותי"

לחדר נכנסת ליהי סאן, כלומר ליהי זוהר מנהריה. יזרעאלי מקפידה לפנות לכל תלמידיה בתואר הכבוד 'סאן'. זוהר, כיום כבר משוחררת, התחילה להגיע כשהייתה לוחמת ביחידת החילוץ של פיקוד העורף. היא הקדישה את האפטרים השבועיים במיוחד כדי להגיע לשיעורי היפנית. "נורא קשה להסביר למי שלא היה ביפן את הקסם. קשה להסביר את זה, זה משהו שאתה צריך לחוות אותו", היא אומרת.

"זה באמת שונה באופן קיצוני מישראל. אני לא חושבת שזה מונע מזה שאנחנו רוצים להתרחק מפה - גיאוגרפית או מנטלית. זה פשוט תשוקה שכזו. אימא שלי הייתה אומרת שהייתי מדברת על יפן ואם הייתי רואה בטלוויזיה משהו על יפן הייתי יושבת וחוקרת. וכשהייתי נערה כבר הבנתי שאני צריכה לנסוע לשם להבין למה אני ככה. הייתי כבר בכמה מדינות בעולם, אבל שום דבר לא הרגיש לי מיוחד. אבל זה עוד לא קרה. בעזרת השם אני מתכננת להיות שם שלושה חודשים ולראות מה מה כל כך משגע אותי".

כך יפן "החמידה" את עצמה

המפגש עם החיילת המשוחררת הצעירה, שרק מתחילה את הרומן שלה עם יפן, מחזיר את יזרעאלי לטיול שלה אחרי הצבא, אי אז בשנות התשעים, כשרק מעטים היו בוחרים במסלול הזה. "ההיקסמות שלי באה ממקום אקדמי", היא מספרת. "אצל החבר'ה הצעירים זה פחות. יש היום המון עניין של תרבות פופולרית ומוזיקה, יש את הג'יי פופ, הז'אנר של הפופ היפני שהיום כבר מאוד פופולרי בארץ. זה משהו שיפן מאוד מתפתחת. יש לזה היום מושג רשמי Cool Japan שהוא ממש סעיף במדיניות חוץ של יפן. הם שמו להם מטרה לקדם את הנושא כאחד השגרירים הכי גדולים של יפן. אז יש את המוזיקה, וכמובן את המנגה והאנימה. מפיצים את זה בכל בכל העולם וככה מגיעים לעוד ועוד אוהבי יפן. והחבר'ה הצעירים נורא נמשכים לזה".

"Cool Japan היא בעצם סוכנות ממשלתית שכל המטרה שלה הייתה להחזיר את יפן לחיק הקהילה הבין-לאומית אחרי מלחמת העולם השנייה", מסבירה קרן זוהר. "היו בזמנו חרמות מאוד חזקות על יפן והסוכנות הזו התחילה לשלוח את הזרועות שלה כמו תמנון בהתחלה לעמי אסיה השכנים. הם הצליחו התחיל להכניס חזק ספרי קומיקס, משחקי וידאו ותרבות יפנית לתוך קוריאה, וזה נהיה משהו שצעירים ככה מסתירים מההורים שלהם כי עדיין במקומות כמו קוריאה, טייוואן ובטח בסין השכבות הזקנות יותר מאוד-מאוד לא אוהבות את יפן, בגלל זוועות המלחמה. השכבות הצעירות דווקא תופסות את יפן בדיוק ההפך ומאוד-מאוד להוטות על יפן, לא מעט בזכות אותה סוכנות ממשלתית. כל המחשבה במהלך הזה הייתה שיפן החמידה את עצמה בעקבות המלחמה".

זוהר, בת 28, סטודנטית תואר שני, חיה בטוקיו כבר שנתיים ועוסקת בחקר שילובים טכנולוגיים בבריאות הנפש ביפן. במקביל היא פועלת להנגיש את הנעשה במדינה הרחוקה לקהל הישראלי, בעיקר דרך הרשתות החברתיות. הצמיחה של יפן, היא מסבירה, היא בין היתר גם תולדה של תרבות הצריכה המערבית שיפן מצאה את הדרכים להשתלב בה היטב.

"תחשוב איך מדינה שנתפסת בתור מדכאת אכזרית, מיליטריסטית וקשוחה מאוד. ופתאום אתה מקבל דבר כזה חמוד. כל תרבות ה'קאוואי', שזה 'חמוד' ביפנית יוצרת גל הערצה שהוא שונה מתרבות המערב שאתה רק רוצה להשתייך אליה. עושים את זה למשל על ידי חפצי איסוף, פרטי האופנה - הרצון להתלבש כמו יפניות - וגם במוצרי טיפוח עור או באוכל. וכך לאט-לאט אתה כבר לא צריך לעשות מאמץ אקטיבי בעצמך, אלא אתה נותן לגלגל השיניים לעשות את שלו והוא רץ לבד. למשל, אתה לא תפגוש הרבה אנשים שיגידו 'וואלה, הטיול ליפן דווקא לא היה משהו' כמו שלפעמים אומרים על הודו, או שאומרים 'וואלה הייתי בארה"ב וזה דווקא לא המקום שלי'. כל מי שחוזר אומר על יפן 'יואו איזה מדינה, אחי'. כי יפן בגלל העושר שלה תמיד מצליחה לגעת בכולם".

"יפן נותנת לך להמשיך לשחק - כמבוגר"

"כל אחד ימצא כאן משהו שייגע בו. וזה למרות שיפן מדינה ממש קשה. בתור מישהי שחיה פה ומתמודדת עם הבירוקרטיה", היא משתפת. "וגם לא כל הרחובות נקיים, לא כל האוכל טעים, יש פה התעלמות מאוד מאוד בוטה מבעלי מוגבלויות למיניהם, מהורים לילדים שצריכים ללכת עם עגלות, מבעיות תזונתיות כמו צליאק, לקטוז או אפילו טבעונות. אז זו קצת פסאדה. לא שהכול שקר, אבל הם הצליחו לבנות לעצמם מדינה שהיא בית בובות. כשאתה ילד אתה מפסיק לשחק במשחקים ויפן נותנת לך בתור מבוגר את האופציה להמשיך לשחק כמבוגר. זה רוב הקסם שלה".

דוגמה מצוינת להצלחה של קמפיין Cool Japan, שאותו השיקה ממשלת יפן כבר לפני יותר מארבעים שנה הוא עמרי גילהר, הייטקיסט של רכב צמוד וסיבוס "הגדרה מאוד מדויקת שלי", אומר גילהר בחיוך ומוכיח אחרי שנים אכן תפסה לעצמה יפן מקום ונחלה בעולמה של ישראל הסאחית.

"לא היה לי שום חיבור ליפן עד לפני נראה לי שלוש שנים", אומר גילהר בן ה-34. "בתקופת הקורונה, ביליתי בבית יותר זמן. וזה גרם לי לקרוא ולראות מה קורה בעולם ואחד מהסיפורים הכי מיוחדים שתפסתי זה שיפן סגרה את הגבולות שלה בתחילת הקורונה ולא פתחה אותם עד לאותו היום. לא הבנתי מה קורה שם, מה זה הדבר הזה, ואז התחלתי קצת לחקור על יפן וההיסטוריה שלה. הבנתי שיש פה משהו מעניין בתרבות שלהם והתחלתי לראות סדרות יפניות, ולא אנימה, אלא על איך הם מתנהגים באמת. הבנתי שיש פה משהו מעולם אחר ושמעניין אותי להבין מה זה. אתה מזהה מאוד מהר שיש משהו שונה בהתנהגות של היפנים ושאני לא הבנתי. ומאז נפתחתי".

ירח הדבש שתכנן גילהר עם אשתו בארה"ב הפך מהר מאוד לטיול ארוך ביפן, אחריו באו נוספים. בשעת פרסום הכתבה הזו הוא כבר בטיול השלישי שם. "ההייפ הכי גדול שיש עכשיו בעולם הקולינרי בארץ זה מסעדות ראמן שנפתחות בכל מקום. אם זה הקוקו נקו שנפתח בפלורנטין ויש שם תורים של שעות עוד לפני שהם פותחים, או סושיות למיניהן או מקומות שמגישים מאצ'ה. בשנתיים האחרונות זה צמח להיות משהו לא הגיוני.

"אני בעצמי לא מבין איך זה מגיע למצב הזה, אבל ברור שיש עניין מאוד חזק של האינסטגרם וכשיש טרנד מאוד חזק זה ממש נכנס לכל מקום. הנופים היפנים הם נופים שונים. אני ואתה רגילים לנופים האמריקנים או האירופים. אבל הנופים היפנים זה לא משהו שהישראלי ה'רגיל' מורגל לראות אותם. זה מה שתופס אותך. ככה אנשים שאני מכיר שהם לא יפנופילים בכלל הגיעו לנושא הזה".

לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv