הם הרגישו שהחיים שלהם לא מסתדרים, שדבר רע רודף דבר רע – והחליטו לעשות צעד רוחני קטן שמבחינתם שינה הכול. "היו לי שתי הפלות. הוספתי שם שני ואז נקלטתי", אומרת עדן נועה. לירוי שירה מספרת שהתחתנה כשנה אחרי ההוספה, ועומרי חיים מתעקש שמאז "משהו עמוק בזהות השתנה". פסיכיאטר מסביר את המנגנון הנפשי מאחורי התופעה, ולמה זה "מצליח" לרבים מהאנשים: "כמו אפקט פלצבו"
מגזין N12
פורסם:
"לפני כמה שנים הרגשתי שהחיים שלי נעצרו", מספרת עדן יחזקאל, בת 32 מרמלה, נשואה ואם לתינוקת. היא התגוררה אז עם בעלה הטרי בבית חמיה וחמותה ושם חוותה שתי הפלות – אחת מהן בשבוע מתקדם. "זו הייתה תקופה כזאת, שכל מה שרציתי היה חומק לי בין האצבעות", היא מתארת. "אפשר להגיד שאפילו הייתי במצב דיכאוני"
אלא שאז החליטה עדן להוסיף שם שני – נועה – ולדבריה, לאט-לאט החלו חייה להשתנות. "מאז, דברים בחיים שלי מסתדרים יותר, גם מבחינת הזוגיות", היא משתפת ומציינת שדאגה לעדכן את השם החדש גם בתעודת הזהות. "הייתי במצב דיכאוני והרגשתי את השינוי אחרי שהוספתי את השם במשרד הפנים".
כולנו עוברים תקופות שבהן אנחנו מרגישים "תקועים" בחיים, שכלום לא זז, שהאנרגיה לא משתנה, או במילים פשוטות – תחושה שהיקום לא בעדנו. ואף שרובנו נמשיך בשגרת יומנו עד שה"קארמה" תחזור להיות לצידנו, יש מי שהחליטו לקחת את התחושות האלה צעד אחד קדימה ולנסות לשנות את מצב העניינים בעזרת הוספת שם שני. חלקם מספרים שדווקא השינוי הקטן הזה, שיש שיראו בו טריוויאלי, חולל מבחינתם את כל ההבדל.
"קשה לתאר את זה במילים"
בתקופה הקשה שעברה עליה החליטה יחזקאל, בעקבות המלצת גיסתה, לפנות לרב שלמה עופר, שנוהג לייעץ לרבים בנושא שמות. לדבריה הרב שאל אותה על פרטים יבשים כמו שם האם, הגיל וכתובת המגורים והחל בבדיקת המפה הרוחנית. "הוא עשה לי פרצוף על כתובת המגורים, בגלל שלדבריו האנרגיה שם הייתה לא טובה לי". לאחר מכן אמר לה שהוא ממליץ שתוסיף שם שני לשם הפרטי.
הוא הסביר למה?
"כן. הוא ציין שהשם קצר ואמר שהוספה של עוד שם תיצור איזון מסוים. הוא הציע כמה אופציות ובסופו של דבר הלכתי על השם שהכי קרץ לי: נועה. היה גם ניגון כזה שהוא שר, פסוקים מתהילים, ותוך כדי הוא קרא את שמות כל האנשים שהוא החליט להוסיף להם שם ובירך אותם. זה היה אירוע מאוד רוחני ומרומם. מאוד התחברתי לתחושות שם".
פרסומת
השינוי בחייה של יחזקאל לא איחר לבוא: שלושה חודשים לאחר מכן עברו היא ובעלה לדירה משלהם, והיא נקלטה להיריון. הפעם עבר התהליך בקלות. "השינוי היה לא מיידי", היא מודה, "האמת היא שרק אחרי שהוספתי את השם בתעודת הזהות הרגשתי מין קפיצה, פתאום דברים התחילו להסתדר, דלתות התחילו להיפתח עבורי והרגשתי שבאופן כללי אני מאוזנת הרבה יותר, אבל יותר מכול הייתה לי לפתע הרגשה של שליטה על החיים שלי".
יחזקאל רואה בשינוי השם חוויה חיובית שעדיין נוכחת בחייה. לעיתים היא מבקשת מהסביבה שתשתמש גם בשמה השני. "האנרגיות באמת הפכו להיות טובות יותר אחרי הצעד הזה. גם ענייני בריאות, נגיד, שתמיד היו לי קצת – פתאום השתפרו. להיות למשל אחרי שתי הפלות ואז לעבור היריון שלם בקלות יחסית, זה משהו שקשה לתאר במילים. הזוגיות עם בעלי חזקה יותר, התקשורת בינינו טובה יותר וההרגשה הכללית היא פשוט של זרימה", היא מסכמת.
"רציתי שמשהו ממנו ילך איתי בעולם"
עומרי חיים גיטליץ מספר על תהליך וחוויה דומים. תחילה הוספת השם "חיים" הייתה הדרך שלו להנציח את זכר סבו שהלך לעולמו, שכן הסב היה דמות חשובה ומשפיעה בחייו. "סבא שלי היה טורקי אסלי, גבר של פעם", מספר עומרי. "הוא היה חזק ועם נוכחות שלא יכולת לפספס. ודווקא בתוך כל הגבריות הזו, הייתה בו מתנה נדירה: הוא נתן לי להיות אני. בלי לשפוט או להגיד לי איך 'גבר' אמור להיות. הוא היה חזק מספיק כדי שלא לפחד מהרגישות שלי. בטוח בעצמו מספיק כדי לאפשר לי להיות אחר, חופשי – אמיתי".
פרסומת
מותו של הסב האהוב השפיע עמוקות על עומרי הצעיר, שהרגיש שהוא רוצה לזכור את סבו באופן משמעותי. "רציתי שמשהו ממנו ימשיך ללכת איתי בעולם. לא כתמונה על הקיר אלא כחלק ממני ממש, ואז עלתה המחשבה להוסיף לשמי את השם חיים".
ומה אתה עושה עם המחשבה הזאת?
"זה לא היה צעד שעשיתי ככה סתם. בחרתי להתייעץ עם רב, בעיקר כי רציתי להבין אם יש לזה משמעות, אם נכון לעשות את זה ואם יש בזה עומק מסוים. הרב לא רק אישר – הוא גם תמך לגמרי. הוא ראה בזה משהו נכון, אני זוכר שהוא אמר שזה 'מתחבר', הרגשתי כאילו השם הזה חיכה לי ורק היה צריך רגע מתאים כדי להיכנס אל חיי. לאחר מכן הוספתי את השם באופן רשמי בתעודת הזהות".
זה השפיע על שגרת חייך?
"לפעמים אנשים חושבים שלשנות או להוסיף שם זה עניין טכני, עוד מילה במסמך, רק עוד שורה במשרד הפנים. אבל מי שעבר שינוי כזה יודע: לפעמים אות אחת או שם אחד מזיזים משהו עמוק בזהות. אני הרגשתי לחלוטין שמשהו בי השתנה. לא ברעש, לא בדרמה חיצונית. אבל מבפנים התחילה תנועה חדשה".
פרסומת
עומרי מספר כי בהיותו נער ובחור צעיר תמיד היה מוכר כ"בלגניסט" של החבר'ה. ילד צופים בולט עם אישיות מוחצנת שלסביבה לא תמיד היה קל להכיל עד הסוף. "פתאום השם חיים הפך לתזכורת יום-יומית: לבחור בחיים, בגוף, בתנועה, בבריאות ובשליחות. המודעות לספורט ולאורח חיים בריא התחזקה, ואולי גם משם, בלי ששמתי לב, נולדה ההסבה להוראה".
היום הוא מחנך מוערך, בן 38, ועוסק במקצוע שונה לחלוטין ממה שחשב שיבחר לעשות. "היום אני בוחר להעביר את ה"חיים" הלאה, להיות מי שמאמין בילדים גם כשהם בעצמם כבר לא בטוחים שיש במה להאמין. האנשים הקרובים לי יודעים את זה. בשבילם אני לא רק עומרי, אני עומרי חיים".
"מסמך כמו של דנה אינטרנשיונל"
גם רונן ס' החליט להוסיף לשמו את שם סבו חיים. הוא היה רק בן 10 כאשר נפטר הסב. כדי להוקיר ולהנציח את זכרו עלה רונן לתורה בבר-מצווה עם תוספת לשם – רונן חיים – מחווה שריגשה כמה וכמה בני משפחה. בגיל 17 החליט רונן להפוך את השינוי לרשמי ופנה למשרד הפנים.
"הפקידה שאלה חמש פעמים כדי לוודא שאני רק מוסיף שם ולא משנה אותו לגמרי", נזכר רונן. "היא שאלה אם השינוי הוא מסיבה בריאותית. היא ציינה שהרבה חולים מוסיפים לעצמם את השם הזה, לפעמים גם רבנים מייעצים להם לעשות את זה".
פרסומת
לאחר שהסביר את הסיבה הבהירה לו הפקידה שעליו להסתובב עם תעודת שינוי השם למשך 7 שנים לפחות כדי למנוע טעויות בזיהוי. 'אם שוטר יעצור אותך, אולי לא יופיע לו השם החדש, אז אתה חייב את המסמך הזה', הסבירה. 'זה הנוהל, גם דנה אינטרנשיונל הסתובבה עם זה', היא אמרה בחיוך".
אומנם רונן לא מאמין שתוספת השם שינתה את מזלו או גורלו, אבל הוא כן חיבר אותו יותר לסבו האהוב. "מדי פעם, כשאיזה נציג של בנק או עירייה מתקשר ומבקש את חיים, אני מקבל תזכורת שמעלה זיכרונות", הוא אומר בחיוך.
"מפעל השמות הפך להיות פרוץ"
"אדם ששטף החיים נעצר אצלו בשל טלטלות למיניהן – כמו חוסרים, חולי, מפלה כלכלית – מיד נכנס עמוק יותר לעולמו הפנימי", מסביר לנו הרב עופר. "כשאדם צולל עמוק יותר הוא גם מתחיל לשאול שאלות קיומיות כמו 'למה זה קורה לי?' לעיתים המענה על השאלה הוא במציאת המזל האישי, מי שמבקש שינוי – תוספת השם עשויה לתת לו את התקווה והמענה", מסביר הרב.
פרסומת
הרב עופר מספר שמדי שבוע הוא מקבל עשרות אנשים שמבקשים עצה ומשתפים בקשיי היום-יום שלהם. כרב שנודע בקרב קהלו כמי שמתמחה ביצירה ובקריאה של מפת הגורל של אדם, לפי שמו ותאריך הלידה, הוא זוכה גם להיות חלק מתהליך שינוי שמם של אנשים רבים: הוספה או החלפה.
יש שמות שמראש ידועים כ"קשים" יותר ביהדות?
"יש שמות שהם מעין 'תמרור עצור', יש גם לבדוק אם האדם נקרא על שם אדם שנפטר בקיצור ימים, או אדם שרוב ימיו היה בחולי נפשי או גופני, או מישהו שסבל מאוד, או שחס ושלום התאבד. גם אדם שהקשר שלו עם הסובבים היה שלילי או היה כזה שגרם חס ושלום נזק גופני לאחרים. כל מי שנקראים על שמם, זה עשוי להיות קשור לייסורים וחוסרים רבים.
"כשהאבא קורא לבנו בשם בברית המילה, זה לרוב בהשראה רוחנית. אך אם האבא הוא אדם שלילי וכו', ייתכן שהשם שיחליט עליו לא יהיה בכוח אותה השראה רוחנית. תוספת שם מרחיקה את החיבור השלילי שבין האדם ובין זה שהוא קרוי על שמו, וזה עשוי להביא ישועה".
איך אתה מחליט למי להוסיף שם, ואיך בוחרים את השם?
"הבדיקה של שם האדם נעשית תוך בחינת המפה של אותו אדם, המספר שלו בגלגל המזלות, היסוד בנפש אש, מים, רוח או עפר, הקונוטציה של השם, הגימטריה, וגם החיבור לשם, וכן שם האימא ובן הזוג. לצערי מפעל השמות הפך להיות פרוץ מאוד, ורוב האנשים שמציגים עצמם במקצועות כאלה או אחרים כושלים ומכשילים הרבה אנשים תמימים. חסרים להם הרבה נתוני מפתח. הבדיקה שלנו מבוססת על סוד האותיות של הרמ"ק (רבי משה קורדובירו מצפת) וספרי הקבלה".
פרסומת
יש אנשים שתייעץ להם שלא להוסיף שם?
"אדם שחייו מתנהלים ברוגע ואין לו בעיות חריגות, גם אם השם שלו בעייתי, אשתדל לעזור לו בדרכים אחרות ולא בהכרח בשינוי השם או בהוספת שם".
איך אתה ממליץ לבצע טכנית את שינוי השם?
"תוספת שם נעשית רק במעמד של עשרה אנשים, ועדיף שבתוך בית כנסת. יש נוסח מסודר, ורק אז השם נחקק בשורש הרוחני. בשנים האחרונות נומרולוגים ורבנים שונים שולחים את אלה שרוצים לבצע תוספת שם לתיקון שאני עורך בראשון לציון, כי שם זה נעשה במעמד ספר תורה, בהדרכה נכונה ובכוונה הראויה".
"פתאום דברים התחילו להסתדר"
תמרה שלגין מצפת, נשואה ואם לשני ילדים קטנים, לא התחברה לשם שהוריה העניקו לה – תמר. כבר בנעוריה בחרה להוסיף רק אות אחת לשמה ולהפוך לתמרה. "כילדה סבלתי מחוסר ביטחון ומקשיים חברתיים רבים", היא מספרת. "היו לי קשיי תקשורת, רציתי שינוי וידעתי בכל ליבי שזה יעשה לי טוב".
פרסומת
בגיל 16, לפני שניגשה להוציא את תעודת הזהות כמו יתר בני גילה, החליטה תמר שזו העת להפוך לתמרה. "הרגשתי שזה אותנטי יותר, ידעתי שזה השם שלי". כנערה מופנמת היא החלה לחוש בשינוי, לדבריה. "פתאום דברים התחילו להסתדר לי, אפילו הכרתי את בן הזוג שלי, מי שהיום הוא בעלי. אני אישה מאמינה ומחוברת לרוחניות ואני סבורה שלהוספת האות הייתה השפעה ישירה על העצמאות שלי".
שלגין מספרת כי ככל שחלף הזמן, כך הרגישה שהביטחון ממלא אותה מבפנים. בעקבות זאת קיבלה החלטה מקצועית מפתיעה: "פתחתי את הסטודיו הראשון בגליל העליון לריקוד על עמוד, ואני גאה מאוד בצעד הזה. אני מאמינה שתוספת האות לשם המקורי שלי סימנה את תחילתה של דרך חדשה בחיי. למרות שחברות ילדות עדיין מתקשות לפעמים להתרגל וקוראות לי תמר, אני תמרה".
"כשהרב שמע ששמי לירוי, הוא קרא לי לשיחה"
לירוי שירה סויסה, בת 31 מקריית אתא, לא תכננה לשנות את שמה. לפני שלוש שנים היא הייתה ללא זוגיות ועבדה כמנהלת חשבונות, אף שחלומה היה לפתוח עסק משלה. הכול התחיל כשהלכה אימה לרב אריה סויסה בעיר מגוריה "כדי שיברך אותי ואת האחיות שלי", היא מתארת. "כשהיא סיפרה לו שקוראים לי לירוי, הוא ביקש שאגיע אליו לשיחה פנים אל פנים".
לדבריה, בשבועות שלאחר מכן החלה לחוות רצף אירועים לא נעימים. "הברקסים באוטו שלי התקלקלו, היה פיצוץ בצינור המים בבית. הרגשתי שאני פשוט חייבת ללכת אליו. הכול קרה מהר כל כך, דבר רע רדף דבר רע". כאשר הגיעה לפגישה עם הרב, הוא המליץ לה שתוסיף לשמה את השם "שירה". "הייתי נואשת כל כך באותה תקופה שלא היה לי אכפת על איזה שם בדיוק הוא ימליץ", היא אומרת. "רק רציתי שמשהו כבר ישתנה".
פרסומת
תהליך הוספת השם, היא מספרת, היה טקסי ומסודר. "הרב הסביר שכדי להוסיף שם צריך מניין של גברים ולעשות סעודה קטנה. הגעתי לבית הכנסת אחרי התפילה, קראתי את ברכת הגומל מול המניין, ושם הוסיפו לי את השם החדש. לאחר מכן שיניתי את השם בכל מקום: תעודת זהות, דרכון, רישיון נהיגה, מסמכי בנק. היום אני לירוי שירה, לא רק לירוי".
לדבריה, אומנם השינויים בחייה לא הגיעו בן לילה, אבל אט-אט דברים התחילו להסתדר. "שנה ושלושה חודשים אחרי זה התארסתי, וחודשיים אחר כך כבר התחתנו. במקביל הקמתי את העסק להחלקות שיער שחלמתי עליו שנים. אני מרגישה שהתוספת של השם 'שירה' פתחה לפניי דלתות והביאה לשינויים חיוביים בחיים שלי, למרות שהשינויים התממשו בהדרגה".
"אני לא מתחברת לשם השני שלי"
אבל יש גם מי שבחרו להוסיף שם, ועם הזמן דווקא התחברו פחות לרעיון. "בהתחלה הצגתי את עצמי עם השם החדש, הוספתי אותו בתעודת הזהות וממש הודעתי על זה לכולם", מספרת רותם, שהוסיפה בשנות ה-20 לחייה את השם מיה כשם שני. "אימא שלי למדה נומרולוגיה, והייתה לה תוכנה שהיא עבדה איתה ובה רואים לפי השם ותאריך הלידה ועוד נתונים את המפה שלך".
פרסומת
כיום רותם היא אם לשתיים, הקטנה שבהן בת כמה שבועות. לדבריה, המפה הרוחנית שלה הציגה כמה "דברים טובים פחות", ומשם הגיעה ההצעה להוסיף את השם השני, בתקווה שיאזן את האנרגיה. "אחרי החתונה אימא שלי הוסיפה שם גם לבעלי כדי שזה יפתח לו את המזל", היא אומרת. "אני באופן אישי מאמינה ששינוי עמוק יותר ועבודה עצמית ופנימית היו מה שעזר לחיים שלי לתפוס כיוון חיובי יותר".
"מצד אחד אני לא מתחברת לשם השני שלי. מצד שני, לפעמים נגיד ברשומות או בקופת החולים אומרים 'רותם מיה' – ואני כן מקבלת את זה ולא מתקנת. יכול להיות שהשם באמת פתח לי מזל ונתן לי בן זוג לעבוד איתו על דברים, אבל עבורי זה לא עניין מיוחד, זה פשוט השם שקיבלתי".
"השם הוא מרכיב מרכזי בזהות"
ד"ר אילן וולקוב, פסיכיאטר מומחה, מנהל המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם מיינדמי (MindMe), מציג את הפרשנות שלו לתופעה. "בתקופות של משבר אנשים מחפשים דרך להחזיר לעצמם את תחושת השליטה", הוא אומר.
"כאשר אדם חווה מחלה, פרידה או רצף אכזבות", מדגים ד"ר וולקוב, "נוצרת לעיתים תחושה שהחיים 'נתקעו'. שינוי שם או הוספת שם יכולים להיתפס כסמל ליציאה מהסיפור הישן ולפתיחה של פרק חדש. מבחינה פסיכולוגית השם הוא אחד המרכיבים הבסיסיים בזהות שלנו. לכן אם עושים בו שינוי, זה יכול ליצור תחושה של שינוי עמוק יותר. זאת לא רק פעולה טכנית, אלא הכרזה פנימית: 'אני הולך להשתנות'".
פרסומת
"בדרך כלל שינוי השם עצמו אינו פותר את הבעיה", מדגיש ד"ר וולקוב, "אבל הוא עשוי לשמש נקודת התחלה לתהליך שינוי, כמו הבטחה שנתנו לעצמנו מול הסביבה – קצת כמו בטקס נישואים, שגם בו משנים לעיתים את שם המשפחה".
"בפסיכולוגיה אנחנו מכירים תופעה שבה שינוי סמלי יוצר שינוי באופן שבו אדם תופס את עצמו", מסביר וולקוב את המנגנון הפסיכולוגי שמאחורי שינוי השם. "אם אדם מאמין שהשם החדש מסמל התחלה חדשה – הוא עשוי להתחיל להתנהג אחרת. במובן הזה מדובר במנגנון של 'אפקט פלצבו' נפשי. מצד שני, שינוי השם לבדו לא בהכרח ישנה את המציאות – ויש להתמודד עם קשיים כמו דיכאון או זוגיות רעועה".
על הפנייה לרבנים ולדמויות רוחניות אומר ד"ר וולקוב כי "במצב של חוסר ודאות קשה, אנשים מחפשים נרטיב שיסביר מה קרה, לפעמים מדובר בפסיכולוג או בפסיכיאטר, לפעמים בדמות רוחנית. כל עוד מדובר במעשה שמחזק תקווה ולא מחליף טיפול רפואי או נפשי נדרש, זה יכול להיות גורם מיטיב. תקווה היא אחד הגורמים החשובים ביותר בהחלמה נפשית. הבעיה מתחילה כשאדם נשען רק על סמליות, בלי לטפל בגורמים העמוקים יותר של המצוקה".
מצאתם טעות לשון?