האיום שנתניהו לא צפה והמשבר שמלחיץ אותו יותר מהכול

לא בכל יום הכנסת מצביעה על פיזורה. למעשה זה לא קרה קרוב לארבע שנים. ועדיין בכנסת ישראל לא הייתה השבוע אווירה מיוחדת או שונה. זה היה כמו לצפות במשחק ספורט עם תוצאה ידועה מראש.

אולי זה בגלל שממילא הקדנציה מסתיימת בעוד כמה שבועות והפיזור לא מרגש אף אחד, או אולי אלו איומי הסרק של החרדים שאף אחד כבר לא לוקח ברצינות – הם כבר פרשו מהממשלה והמשיכו לשלוט במשרדים, הכריזו על משברים קואליציוניים והמשיכו להציל את הקואליציה בכל הצבעה חשובה (כולל השבוע). וגם הפעם הם הולכים עם ומרגישים בלי – מצביעים על פיזור הכנסת אבל נשארים פתוחים להצעות מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו.

ועדיין, לשלב האחרון בהחלט של הקדנציה תכנן נתניהו להגיע במצב אחר לגמרי. למעשה בפעם הראשונה הוא במצב של lose-lose: האיש שעשה קריירה מלבנות אלטרנטיבות ולהחליט ממש ברגע האחרון הגיע לקו הסיום עם אפשרויות לא מזהירות בכלל בכל חזית אפשרית.

נתחיל במלחמה עם איראן – נתניהו מפעיל לחץ כבד לחזור ללחימה. הוא מבין שאם המלחמה תסתיים ככה, היא תיתפס כתבוסה: למרות שאיראן ספגה מכות, היא נשארה על הרגליים ויש לה התעוזה לסרב להצעות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ולהשפיל אותו פומבית, גם במחיר סבב נוסף.

במובן הזה סבב נוסף הוא הפתרון המועדף מבחינת נתניהו. הוא מקווה שחידוש הלחימה יאפשר לו לחזור הביתה עם הישג צבאי בכל הנוגע לאורניום, או שאיראן תספוג מהלומה כל כך קשה, שתזחל לשולחן המשא ומתן. כך יוכל לטעון ל"ניצחון מוחלט" בכל החזיתות ולנסות למנף את הניצחון להישגים מדיניים נוספים.

אלא שזה לא כל כך פשוט: הציבור הישראלי כבר למוד שני סבבים, שבשניהם שמענו על "השמדה מוחלטת של הגרעין" ועל כך ש"לוחות הזמנים הוקדמו". האמון נמוך ביותר. בנוסף, רק עכשיו מתחילה ההתאוששות מהסבב הקודם: טיסות לחו"ל נדחו, ילדים מתחילים לחזור לשגרה וכולם כבר מחכים לקיץ רגוע ושפוי יותר. סבב נוסף פוגש את הציבור הישראלי שחוק עד הקצה.

גם בשאר הזירות המצב מורכב – אחרי שכבר התגאה שחיסל את חיזבאללה, נתניהו מוצא עצמו מול איום רחפני הנפץ. גם כאן הוא "הזהיר" ו"התריע", כבר לפני שש שנים, אבל רק השבוע כינס צוות בנושא. סגירת החזית תיצור תחושת חמיצות, ומנגד המצב הקיים בכי רע וחיילים משלמים בחייהם מדי יום. ובניגוד לטענה – ארגון הטרור הלבנוני לא צריך את איראן כדי לקנות רחפני סיב אופטי. את האיום הפרימיטיבי הזה היא מסוגלת לממן לבד.

אבל בחוק הגיוס נתניהו נמצא במצב הסבוך והמורכב ביותר, בשיאו של הפלונטר: הוא יודע שהחוק מרחיק מצביעים. הסקרים שהוא מריץ מלמדים על התנגדות גדולה לחוק, והציבור, כולל הבייס של הציונות הדתית, רואה בזה ויתור על הזדמנות היסטורית שלא תחזור. לכן הוא ניסה, יחד עם בצלאל סמוטריץ', לנצל את המתיחות עם איראן כדי "לקבור" את החוק בשקט. הוא קיווה שהחרדים יבינו את הרמז ויבינו שאי אפשר להעביר חוק כזה בזמן מלחמה, אבל הוא לא צפה את איום הרבנים שיפרקו את הגוש.

מצד שני, נתניהו לא יכול להגיע לבחירות בלי החרדים, והם מצידם כבר לא מוכנים להצהיר אוטומטית על נאמנות בלי פתרון לגיוס. אם ינצח בוודאי ילכו איתו, אבל אם לא? האם יהיו רשת הביטחון של ממשלת השינוי במורד הדרך? אני ממש לא בטוחה, אבל את נתניהו זה מלחיץ מאוד. החרדים אפילו משדרים שהם מעדיפים לשבת באופוזיציה ושחוק גיוס אחר יעבור "מעל הראש שלהם" לפני שהם נכנסים לממשלה, מה שמשאיר את נתניהו בלי ה-61 המובטחים שלו.

נתניהו נקרע בין אפשרויות גרועות: אם יקדם את החוק, יחטוף מכה אנושה בציבור. אם לא יקדם, יגיע לבחירות כשהגוש שלו מפורק. נכון שהחרדים תמיד העדיפו אותו, אבל לראשונה נוצר פה סדק אמיתי שפותח חלון לשיתופי פעולה ולדילים. מי כמו נתניהו יודע שאפשר למצוא מסילות לליבם של החרדים.

גם חקיקות הדגל שלו – ובראשן פיצול והחלשה של תפקיד היועץ המשפטי והתובע – אומנם מדברות אל הבייס, אבל הן מרחיקות קהל שסולד ממהלכים כוחניים שנועדו לתת כוח בלתי מוגבל לפוליטיקאים.

יש רק דבר אחד שנתניהו תולה בו תקוות: מפלגת ימין רך חדשה שתצליח לייצר חיבורים אטרקטיביים ואולי תטרוף את הקלפים. גלעד ארדן, משה כחלון ויולי אדלשטיין יכולים להיות בסיס טוב, אבל הנתונים מראים שריצה לבד לא תספיק להם. בסקר ששידרנו אמש ניתן לראות שגם חיבור שלהם עם גנץ לא עובר את אחוז החסימה (שני הצדדים הכחישו את הדיווחים).

אבל נתניהו עדיין מקווה שזה יקרה. יש לא מעט שמות על המגרש - דדי שמחי כבר החל בריצה עצמאית, יוסף חדאד ואחרים, אלא שהקושי המרכזי בחיבורים האלה הוא האגו - מי יעמוד בראש - וגם הכסף: קמפיין בחירות עולה מיליוני שקלים ואין כרגע מי שיממן אותו עבורם. עופר וינטר מתקרב להכרזה על ריצה אבל הוא לוקח בעיקר מגוש הימין ונתניהו חושש שיסכן את סמוטריץ'. גם איילת שקד לא ממהרת לצאת להרפתקה נוספת. ירון זליכה הוא אחד היחידים שמביאים ערך אלקטורלי, אבל שני הצדדים חוששים שיעבור צד אחרי הבחירות ומסתייגים מחיבור.

כרגע החיבור הזה עוד לא קורה, אבל תסמכו על נתניהו שישקיע את כל כולו בהנדסת הגוש שלו, ותאמינו לי שבתחום הזה אין סיכוי שהמודיעין הרלוונטי לא יגיע אליו.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן