"המיואשים": המחנה שלא יסבול הפסד בבחירות הקרובות

טוב לפתוח טור פוליטי בשיר עברי. בשבוע שעבר נעזרנו בבלדה לעוזב קיבוץ כדי לנתח את מצבם של עוזבי הליכוד. השבוע נשתמש ב"הינה אנו המיואשים" של אריאל זילבר כדי לנתח את מצבם של המיואשים. וליתר דיוק - את מצבם של מי שמרגישים שהמצב מתקרב לבלתי נסבל, וחוששים מפני קטסטרופה. ולא, אנחנו לא מדברים על החוששים מקטסטרופה ביטחונית (איראן גרעינית), או מקטסטרופה מדינית (צונאמי של חרמות), או מקטסטרופה כלכלית (אבטלה בגלל בינה מלאכותית), למרות שהם במקרים רבים חוששים גם מאלה. אנחנו מדברים על פוליטיקה, על בחירות 2026, על מי שסבורים שבחירות 2026 הן כל כך גורליות, שאם יפסידו בהן זה יהיה... מה בדיוק יהיה? לא ברור מה בדיוק יהיה, אבל זה יהיה רע כל כך עד שההפסד יהיה "בלתי נסבל".

בחירות פרלמנטריות, מהסוג שיש בישראל, לא תמיד מספקות תמונה לגמרי ברורה של ניצחון ושל הפסד. אין לנו הכרזות בסגנון "טראמפ נבחר, קלינטון הפסידה" מהסוג שמספקת המערכת האמריקנית. אין לנו אפילו "אורבן הודח" מהסוג שמספקת הונגריה, משום שכבר הרבה מאוד שנים אף מפלגה אצלנו לא זוכה לרוב בכנסת. בישראל צריך קואליציה. משמע, ניצחון והפסד הם לעיתים קרובות עניין יחסי, מציאות שנוצרת בעיני המתבונן. כך או כך, קרוב לשליש מהישראלים אומרים ש"הפסד של הצד שהם תומכים בו" יהיה אירוע "בלתי נסבל".

מי הם בוחרי הקטסטרופה? בחנו את התשובות שנתנו ל-15 סקרים כדי לצייר את הפרופיל שלהם. ואם צריך לשים את האצבע על מאפיינים עיקריים שלהם, מדובר בחשדנות עמוקה וספקנות עמוקה של קבוצה גדולה למדי של ישראלים חילונים, שתומכים במפלגות מחנה השינוי, מביחד של נפתלי בנט ויאיר לפיד ועד הדמוקרטים של יאיר גולן. לא שאין ישראלים חילונים שתומכים במחנה השינוי ויכבדו כל תוצאה - יש רבים כאלה. לא שאין ישראלים שאינם חילונים ואינם תומכי מחנה השינוי ובכל זאת לא יסבלו הפסד - יש גם כאלה. אבל הקבוצה הגדולה היא זאת שתיארנו. מיקום פוליטי הוא המנבא הגולמי החזק ביותר של נטייה לתחושת קטסטרופה: כל צעד ימינה, משמאל לשמאל-מרכז, משמאל-מרכז למרכז, וכן הלאה, מוריד את סיכויי הקטסטרופיזם בכמעט 50%.

הם לא בטוחים שהבחירות יהיו חופשיות. הם לא מאמינים לראש הממשלה, לא באופן כללי, ולא לאף אמירה שלו באף נושא. הם חושבים שפרשת קטארגייט עוד יותר חמורה ממה שמספרים לנו. הם סבורים שהמינוי של דוד זיני לראשות השב"כ מפוקפק, ונעשה בעיקר מסיבות פוליטיות ולא בגלל התאמה מקצועית. גם על דונלד טראמפ הם סומכים פחות מישראלים אחרים. שלא לדבר על שר הביטחון ישראל כ"ץ. וגם על הקצונה הבכירה - ממצא קצת מפתיע, כי הוא מלמד שהמתח הבסיסי שבוחרי הקטסטרופה שרויים בו מתקיים לא רק מול המערכת הפוליטית, אלא גם מול המערכת הביטחונית. ושימו לב לדבר מעניין: הם חושבים קצת יותר מישראלים אחרים שאפשר לסמוך "על רוב בני האדם", אבל הם חושבים קצת פחות מישראלים אחרים שאפשר לסמוך "על רוב הישראלים".

למעשה, יש להם אמון בעיקר בשני מוסדות: בית המשפט העליון, והיועצת המשפטית לממשלה. מה שמקל עליכם לנחש, אם לא ניחשתם עד עכשיו, שרובם מצביעים למפלגות האופוזיציה. הם מיוצגים בקרב תומכי הדמוקרטים יותר מאשר בכל מפלגה אחרת. שני שלישים מתומכי הדמוקרטים אומרים שהפסד של המחנה שלהם יהיה בלתי נסבל. אבל גם יותר ממחצית התומכים ב"ישר!" של גדי איזנקוט אומרים כך. ושיעור דומה של תומכי ביחד, של נפתלי בנט ויאיר לפיד.

מה שמעניין בקבוצת הקטסטרופה אינו העובדה שהאמון שלהם בראש הממשלה, בנימין נתניהו, נמצא קרוב מאוד לרצפה. זה צפוי למדי - ובהחלט נותן אינדיקציה פשוטה יחסית לשאלה מה ייחשב בעיניהם הפסד. מבחינת רובם, לבחירות הקרובות יש נושא מרכזי שהוא "החלפת השלטון הנוכחי". כאשר הם אומרים שלטון, הם מתכוונים קודם כול לנתניהו, אבל לא רק אליו. המשך כהונתו של נתניהו כראש ממשלה יהיה הפסד, בלי קשר לשאלה איזו קואליציה תהיה לו. אבל, זה לא אומר שכל תוצאה שאינה כוללת את נתניהו כראש ממשלה תיראה להם כניצחון. כי הם רוצים להחליף את נתניהו - ורוצים להחליף גם את ה"שלטון". אחרת, זה יהיה "בלתי נסבל". אחרת, תועמק מאוד הפסימיות שלהם ביחס למדינת ישראל ולעתידה. (האם בסוף 2026 נתניהו עדיין יהיה ראש הממשלה? לחצו להשתתף בתחזית האירועים של המדד)

זהו נושא מרכזי שאפשר לזהות כאשר בוחנים את הישראלים שמרגישים שהפסד יהיה בלתי נסבל: כבר עכשיו לא בטוח שהמצב נראה להם נסבל. האם ישראל היא המקום הטוב ביותר לגדל בו ילדים? רוב גדול של ישראלים שאומרים שיכבדו כל תוצאת בחירות, חושבים ש"בוודאות כן". כלומר, בוודאות, זה המקום שבו טוב לגדל ילדים יותר מאשר בכל מקום אחר. מצבם של הישראלים בקבוצת הקטסטרופה לא דומה. רק אחד מכל חמישה מהם משוכנע שישראל היא המקום הטוב ביותר לגדל בו את ילדיהם. וזה לפני שהפסידו בבחירות של 2026 - אם יפסידו בהן. רק אחד מהם "מאוד אופטימי" ביחס לעתידה של מדינת ישראל. בקרב הישראלים האחרים, אלא שיקבלו כל תוצאה, גם אם לא ישמחו בה במיוחד, שבעה מכל עשרה אומרים שהם מאוד אופטימיים.

כאשר מלאו שנתיים למלחמה, הקטסטרופיסטים היו "מיואשים" הרבה יותר מישראלים אחרים. ואלה שלא היו מיואשים היו כועסים, או מודאגים. כמעט לא היו מהם אופטימיים, או נחושים - קטגוריות בולטות בקרב מי שאומרים שיכבדו כל תוצאה, כולל הפסד בבחירות. מדובר בפסימיות, והיא מחלחלת להרבה מאוד מקומות, לא תמיד צפויים. הינה דוגמה: זאת קבוצה שבה יש יותר חברים שסבורים שישראל תקים יישובים ברצועת עזה. לא שהם תומכים בזה - כמעט כולם מתנגדים לזה כמובן בתוקף רב. אבל בגלל שיש להם גישה קטסטרופלית, קל להם יותר להאמין שהתסריטים המופרכים ביותר, הגרועים ביותר בעיניהם, הקיצוניים ביותר, באמת יתרחשו. רק אחד מחמישה מהם חושב ששלטון חמאס בעזה באמת יופל. כי הם לא כל כך מאמינים שדברים טובים יקרו. רק מעט מהם חושבים שהמלחמה תסתיים בתוך כמה חודשים. לעומת זאת, רבים מאוד מהם חוששים שישראל תהפוך ל"מדינה מנודה" בעולם.

מה יעשו אם המחנה שלהם יפסיד? קודם כול, הם לא בטוחים שהמחנה שלהם בכלל יכול לנצח. למעשה, רובם די לא משוכנעים, או לגמרי לא משוכנעים, שהציבור והמפלגות יקבלו את תוצאות הבחירות. אז ייתכן, או ישנו חשש, שאפילו ניצחון יהיה הפסד. ומה יקרה אז? את זה קשה מאוד לחזות מראש כמובן. אבל עוצמת הקשר שלהם לישראל תעמוד לבחינה לא קלה. כבר עכשיו רבים מהם לא לגמרי משוכנעים שזה המקום. בסביבה החברתית שלהם מדברים על האפשרות של עזיבה הרבה יותר מאשר בסביבתם של הישראלים שיכבדו כל תוצאה. לא שהם רוצים ללכת. הם רוצים להישאר. אבל קשה להם עכשיו, ואם ירגישו שהפסידו, זה יהיה - כך הם אומרים "בלתי נסבל". זאת כמובן לא סיבה לתת למחנה שלהם לנצח, אבל אולי כן סיבה לחפש מראש דרך להקל על הקושי שלהם, אם המחנה שלהם יפסיד.

מה אתם חושבים על האתגר החרדי של ישראל? לחצו כאן כדי לצרף את קולכם לדיון

כל הנתונים המופיעים בטור הם מתוך סקרים שנערכו על ידי צוות "המדד". הנתונים חושבו מתוך כ-15 סקרים, שנאספו באמצעות כמה פנלים. חלק משמעותי מהסקרים הוזמן על ידי המכון למדיניות העם היהודי JPPI. עורך הסקרים: שמואל רוזנר | תכנות וניתוח: נח סלפקוב | תחקיר: יעל לוינובסקי | פיקוח סטטיסטי: פרופ' דוד שטיינברג | המדד הוא גוף מחקר עצמאי ואינו קשור למפלגה או תנועה רעיונית כלשהי