הטעות של 30 המנדטים: מה הסקרים יודעים להגיד כל כך רחוק מהבחירות?

יש מדינות שבהן החיים הפוליטיים יחסית פשוטים, וגם הסקרים יחסית ברורים. תשאלו בריטי: למי תצביע? ישיב: לשמרנים או ללייבור, או לעוד כמה אפשרויות, די קבועות. תשאלו גרמנייה, למי תצביעי? תשיב: לסוציאל-דמוקרטים, או לירוקים, או לאיחוד הנוצרי-דמוקרטי. יש כמה אפשרויות. גם הן, בסך הכול, קבועות. ישנה ישראל: כאן שום דבר לא קבוע, הכול זורם ומשתנה. מה שמקשה לזהות הבדלים אידיאולוגיים, מקשה לקבל החלטה למי להצביע, מקשה לבדוק למי ישראלים יצביעו.

הינה דוגמה: ד"ר עליזה בלוך. אישה מרשימה, בלי ספק, שהייתה ראשת עיר בבית שמש. אישה שרוצה להשפיע ולתרום. לכאורה, אישה כזאת, שכבר הבשילה בשדה הפוליטי, שכבר גיבשה עמדות, שכבר התוותה דרך, אמורה לזהות את המפלגה שמתאימה לה – המפלגה שמייצגת עמדות דומות. אבל בלוך הסבירה לפני כמה ימים שהיא עוד שוקלת לאיזו מפלגה לפנות. "אני מקבלת הצעות ואני בצומת של קבלת הכרעה. אני אהיה במקום שבו ארגיש משמעותית ואהיה שם בכול הכוח". היא לא קיבלה הצעה – מהמפלגה שקרובה אליה אידיאולוגית, אלא הצעות – מכמה מפלגות, קרובות יותר או פחות, או שאין ביניהן שום הבדל, ואז לא ברור למה הן לא מפלגה אחת, מלבד הקושי ליישב עניינים של מנהיגות ואגו.

אז בלוך מתלבטת, היא לא גילתה בין מי למי. אנחנו מתלבטים איתה. איך אפשר להחליט למי להצביע כשעוד אין בהירות ביחס למיקום של מועמדים, לפריסה המלאה של מפלגות, שלא לדבר על העמדות, שנזנחו מזמן כסרח עודף כמעט ללא משמעות.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

קשה להחליט – וקל לראות שקשה להחליט. מה שהופך את הסקרים שאתם רואים השבוע – בערך 150 יום לפני הבחירות, אם יתקיימו במועדן בסוף אוקטובר – למדד שמאוד קשה להבין אותו ולסמוך עליו. הביטו בגרף: הוא מבטא את רמת הדיוק של חמישה סקרים בדרך לבחירות הקודמות, של 2022. מה רואים בו? רואים כמה ימים נותרו עד הבחירות, ורואים בכמה מנדטים הסקרים רחוקים מתוצאות האמת שהתקבלו בסוף. אפשר לזהות בקלות, שבמועד שאנחנו נמצאים בו, המרחק מהתוצאות גדול מאוד. מדובר על פער של יותר מ-30 מושבים במצטבר לעומת מה שהתקבל בסוף.

כלומר - אם לוקחים כל מפלגה, ובודקים כמה היא קיבלה בסוף, לעומת מה אמרו הסקרים שתקבל, יש הבדל. ב-2022, בשלב הזה של המרוץ, הסקרים לא חזו נכון את התוצאה המדויקת כמעט לאף מפלגה (נסו בעצמכם: לחצו כדי לחזות כמה כל מפלגה תקבל). דוגמה: נניח שסקר קבע שמרצ תקבל 5 מנדטים, אבל בסוף היא לא עברה את אחוז החסימה (ואנחנו יודעים שזו תקלה שקרתה למרצ ולהרבה סוקרים). זה פער של 5 מנדטים לעומת תוצאות האמת. הגרף מראה איך ככל שמתקרבים ליום הבחירות הפער בין מה שאומרים הסקרים לבין מה שקורה בסוף הולך ומצטמצם.

ולא שהסקרים ידעו לחזות את תוצאות הבחירות ב-2022: אלה היו בחירות בעייתיות, בין השאר, משום שכולם העריכו שהקואליציה תקבל פחות מכפי שקיבלה במציאות. כולם כולל כולם. כלומר, לא רק שהייתה שגיאה קבועה, זו גם הייתה שגיאה משותפת. אם תסתכלו בגרף, תראו את הקו השחור שמבטא את הממוצע המשוקלל של הסקרים (ממוצע המדד). לממוצע הזה יש תפקיד: הוא אמור לקחת את כל הסקרים, ולנסות להוריד את רמת הטעות של כל אחד מהם, באמצעות השוואה עם סקרים אחרים.

אלא שהממוצע לא יכול לעשות את מה שהסקרים לא עושים. אם חלק טועים לכיוון אחד ואחרים לכיוון אחר – הממוצע ייתן תוצאה יותר טובה, כי הוא יאזן את הטעות. אבל אם כל הסוקרים טועים לאותו כיוון – אם, כמו שקרה בבחירות הקודמות, כולם נותנים לקואליציה פחות מדי – גם הממוצע לא יכול לתקן את זה. גם הממוצע לא יהיה נכון.

החישובים המפורטים שערך עמיתי נח סלפקוב מראים, שבדרך לבחירות הקודמות-קודמות, של שנת 2021, המרחק של הסקרים מתוצאות האמת, בערך 150 יום לפני הבחירות, היה עוד יותר גדול. טעות ממוצעת של בערך 50 מנדטים. זה נובע, בין השאר, מהעובדה ש-150 יום לפני שנערכו בחירות 2021, הם עדיין לא הוכרזו. אלה היו בחירות שנקבעו בדצמבר ונערכו במרץ. כלומר, במועד המקביל לזה שאנחנו נמצאים בו היום, עוד בכלל לא הוחלט שיהיו בחירות. המערכת הפוליטית בקושי התחילה להתארגן לבחירות, והבוחרים עוד היו בשלב המנומנם שבו לא חושבים על השאלה "למי נצביע".

האם זה אומר שהסקרים בשלב הזה מיותרים? לא בהכרח, ונציין שתי סיבות עיקריות מדוע לא (מעבר לצורך הטריוויאלי של אנשים כמוני להתפרנס).

הראשונה – כי בסופו של דבר מה שמעניין את רוב הבוחרים זו לא השאלה כמה כל מפלגה תקבל. מה שמעניין אותם פחות זה האם לש"ס יהיו 8 מושבים וליהדות התורה 7, או דווקא ליהדות התורה 8 ולש"ס 7. מה שמעניין אותם פחות זה האם לבנט יהיו 23 מושבים ולאיזנקוט 18, או לבנט 21 מושבים ולאיזנקוט 20 (למרות שזה כמובן יכול להשפיע על השאלה מי מהם יוכל לתבוע להיות ראש ממשלה).

מה שמעניין, בטח בשלב הזה, הוא מה יקבל הגוש, או מה יקבל הרכב המפלגות שיקים את הקואליציה הבאה. בעניין הזה הסקרים, או לפחות הממוצע שלהם, כבר הרבה יותר קרובים למציאות אפילו זמן רב לפני הבחירות. בדקנו. אם מסתכלים על המצב 150 יום לפני הבחירות ב-2021: הסקרים נתנו לקואליציה שבסוף קמה בערך 2 מנדטים יותר מהתוצאה שקיבלה בסופו של דבר. אם מסתכלים על המצב 150 יום לפני הבחירות ב-2022: הסקרים נתנו לקואליציה שבסוף קמה בערך 5 מנדטים פחות מהתוצאה שקיבלה בסופו של דבר. כמובן, מרחק של 2 או 5 מנדטים יכול להפוך את התוצאה (כפי שאכן קרה ב-2022). אבל הוא לפחות נותן אינדיקציה לאזור שאנחנו נמצאים בו.

ועוד סיבה, שנייה, לערוך סקרים כבר עכשיו – משום שהם כלי עבודה חשוב. רק בעזרתם פוליטיקאים יכולים להבין איך ולקראת מה הם צריכים להתארגן. רק בעזרתם עיתונאים יכולים להבין במה להתרכז כאשר הם מסקרים מערכת בחירות. וגם הבוחרים, שצריכים לשקול את הצבעתם העתידית, יכולים לעשות זאת רק כאשר יש מי שנותן להם מושג על מצבו של שדה המערכה ברגע נתון. נכון, הוא ישתנה בהמשך, או לפחות יש סיכוי שישתנה, אבל אי אפשר שלא לזהות שהסקרים עצמם הם סוכני שינוי. הם דוחפים מפלגות להתאחד או להתפצל, הם דוחפים בוחרים להתמקד בנושא כזה או בנושא אחר, או לתבוע מהמנהיגים שינוי כזה או אחר.

ניתן דוגמה מהזמן האחרון: למה חילי טרופר החליט לפרוש מכחול לבן של בני גנץ? הוא הגיע למסקנה – אלה המילים שלו - ש"השפעה משמעותית אינה אפשרית יותר". עכשיו דמיינו עולם ללא סקרים. בעולם כזה, טרופר לא היה יודע שלגנץ כבר אין מצביעים, הוא לא היה יודע שאם רצונו להשפיע עליו לפרוש, הוא לא היה יודע כיצד להתחבר להתארגנות מסוג אחר שאולי תאפשר לו להשפיע, וביום הבחירות ייתכן מאוד שהיה מוצא את עצמו מחוץ לזירה הפוליטית.

אז כן – הסקרים חוללו מציאות. בגללם לפיד החליט לחבור לבנט. בגללם איזנקוט החליט, בינתיים, לא לחבור אליו. בגללם גלעד ארדן מתלבט מה לעשות. יש ישראלים שזה מעצבן אותם. אבל האמת היא שאין הבדל בין סקרים לבין כל פיסת אינפורמציה אחרת שהציבור נחשף אליה במערכת בחירות. יש נאומים שמשפיעים עליו, יש מאמרים שמשפיעים עליו, יש תחקירים שמשפיעים עליו, יש מציאות שמשפיעה עליו – ויש גם סקרים שמשפיעים עליו. מידע לשימושכם. רק הביאו בחשבון שצריך להשתמש בו באחריות.

בואו להשיב לסקר המדד: האם יש ישראלים בעלי עמדות ימין שמתביישים לומר את זה לסביבה הקרובה שלהם?

רוב הנתונים המופיעים בטור הם מתוך סקרים שנערכו על ידי צוות "המדד". הנתונים חושבו מתוך כ-20 סקרים, שנאספו באמצעות כמה פאנלים. חלק משמעותי מהסקרים הוזמן על ידי המכון למדיניות העם היהודי JPPI. עורך הסקרים: שמואל רוזנר | תכנות וניתוח: נח סלפקוב | תחקיר: יעל לוינובסקי | פיקוח סטטיסטי: פרופ' דוד שטיינברג | המדד הוא גוף מחקר עצמאי ואינו קשור למפלגה או תנועה רעיונית כלשהי