הבסטי של טראמפ: כך הפכה קטאר לאיום האסטרטגי הגדול של ישראל

בשבוע שבו הודה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בפומבי לאמיר קטאר, שיבח אותו כ"אדם פנטסטי" והציג את דוחא כשותפה מרכזית למהלכים האמריקניים במזרח התיכון, ישבו בירושלים לא מעט אנשים ושאלו עצמם איך הגענו לכאן. איך מדינה שאירחה את הנהגת חמאס ערב 7 באוקטובר וממשיכה לארחה גם כיום, שמימנה את רצועת עזה במשך שנים, שמעניקה במה בין-לאומית לאחים המוסלמים ושמפעילה את אחד מכלי התקשורת האנטי-ישראליים המשפיעים בעולם, הפכה לבעלת הברית המועדפת של הבית הלבן ולמתווכת המרכזית בין וושינגטון לטהראן.

השאלה הזו אינה רק שאלה על קטאר. היא גם שאלה על ישראל. במשך שנים ארוכות האמינו בירושלים שאפשר להשתמש בקטאר לצרכים נקודתיים בלי לשלם מחיר אסטרטגי. היא הייתה הצינור לעזה, המתווכת לחמאס, הכתובת להעברת מסרים ולעיתים גם הפתרון הנוח ביותר לבעיות שאיש לא באמת רצה לפתור. אלא שבמבט לאחור, יותר ויותר גורמים מדיניים וביטחוניים מבינים שיותר ממה שהשתמשה ישראל בקטאר – קטאר השתמשה בישראל.

"הציבור מתקשה להבין איך מצד אחד נחשפת פעם אחר פעם מעורבות קטאר במימון ארגוני טרור ובפעילות עוינת נגד ישראל, ומצד שני היא ממשיכה ליהנות מחיבוק חם מצד המערב", אומר ד"ר אודי לוי, לשעבר ראש יחידת "צלצל" במוסד, בריאיון למגזין N12. "זה בדיוק היופי באסטרטגיה של קטאר. מצד אחד היא מציגה עצמה כמתווכת חיונית שאפשר לסמוך עליה, ומצד שני היא מקדמת איסלאם רדיקלי, מסייעת לארגונים קיצוניים ופועלת באופן הפוגע באינטרסים האסטרטגיים של מדינת ישראל".

ד"ר אריאל אדמוני, חוקר קטאר באוניברסיטת אריאל ובמכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, סבור שהמפתח לפיצוח דוחא הוא ההבנה שמדובר במדינה קטנה בעלת שאיפות גדולות במיוחד. "קטאר רוצה להפוך למתווכת בלתי ניתנת לעקיפה", הוא אומר. "המטרה שלה היא להישאר על הגלגל. היא מוכנה לספוג ביקורת, ויתורים ואפילו פגיעות, כל עוד היא נשארת שחקן חיוני שאי אפשר להתעלם ממנו".

מנסיכות אלמונית לשחקנית עולמית

עד סוף שנות ה-80 הייתה קטאר מדינה שולית יחסית. היא נחשבה בת חסותה של ערב הסעודית, כמעט שלא השפיעה על המערכת האזורית, וכלכלתה התבססה על נפט בהיקפים מוגבלים, דיג ושליית פנינים. נקודת המפנה הייתה באמצע שנות ה-90, עם פיתוח מאגרי גז אדירים שלימים הפכו את הנסיכות הזעירה – שחיים בה כ-3 מיליון בני אדם, רק כעשירית מהם אזרחים והשאר מהגרי עבודה – לאחת המדינות העשירות בעולם.

מי שעיצב את החזון החדש היה האמיר חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני, שהבין כי לדוחא אין יכולת להפוך למעצמה צבאית. תחת זאת הוא בחר להפוך אותה למעצמת השפעה.

הכסף הגדול של הגז אפשר לה לעשות כמעט הכול. היא הקימה את קרן ההשקעות הקטארית, שכיום מנהלת נכסים בשווי של כ-600 מיליארד דולר. היא רכשה נכסים אסטרטגיים ברחבי העולם, החל מבנק ברקליס וכלה בבית הכולבו הרודס ובקבוצת הכדורגל פריז סן ז'רמן. יותר מ-200 מיליארד דולר היא השקיעה במונדיאל 2022 – השקעה שאין לה היגיון כלכלי, אך יש לה היגיון תדמיתי עמוק.

"לא סתם הם משקיעים בלימודי המזרח התיכון, לא סתם הם קונים את פריז סן ז'רמן ולא סתם הם הביאו את המונדיאל", אומר יקי דיין, לשעבר קונסול ישראל בלוס אנג'לס. "אלה לא השקעות של מישהו שאוהב כדורגל. אלה השקעות אסטרטגיות". והאסטרטגיה ברורה: להפוך את השם קטאר למותג עולמי.

המכונה של דוחא

אבל כסף לבדו אינו מספיק. צריך לדעת כיצד להשתמש בו. בעשור האחרון השקיעה קטאר כ-250 מיליון דולר בשדלנות (לובינג) וביחסי ציבור בארה"ב בלבד. בארבע השנים האחרונות קיימו לוביסטים מטעמה 627 פגישות פנים אל פנים עם מקבלי החלטות אמריקנים – יותר מכל מדינה אחרת. גם פאם בונדי, עד לא מכבר התובעת הכללית של ארה"ב, עבדה בעבורה.

במקביל השקיעה קטאר יותר מ-6 מיליארד דולר באוניברסיטאות אמריקניות. מחקר של מכון NCRI שפורסם בארה"ב לאחר 7 באוקטובר מצא כי קטאר היא התורמת הזרה הגדולה ביותר למוסדות אקדמיים במדינה, וכי במוסדות שקיבלו מימון ממדינות המזרח התיכון נרשמה שכיחות גבוהה משמעותית של אנטישמיות, רטוריקה אנטי-ישראלית ופגיעה בחופש האקדמי. החוקרים אף מצאו שבקמפוסים שקיבלו מימון כזה היה שיעור התקריות האנטישמיות גבוה בכ-300% לעומת מוסדות שלא קיבלו תרומות דומות.

"קטאר משקיעה לא רק באוניברסיטאות אלא גם בקמפיינים שרובם אנטישמיים ואנטי-ישראליים, בלוביסטים ובמוקדי השפעה", אומר דיין. "היא בוחשת בפוליטיקה, בתקשורת ובעסקי ממשל". לוי, שעמד בראש היחידה שעסקה במלחמה כלכלית בארגוני טרור ובמדינות שמעניקות חסות לטרור, מגדיר את היעד בפשטות: "הם רוצים שהדור הבא במערב יתפוס את ישראל בצורה שונה לחלוטין. לא עוד לובי ישראלי דומיננטי, אלא לובי קטארי דומיננטי".

בעיני אדמוני, הכוח הקטארי נשען לא רק על גז, על כסף או על תיווך, אלא גם על אסטרטגיית השפעה ארוכת טווח. "קטאר תמיד הבינה שזה לא יכול להיות רק ברמת האינטרסים הפוליטיים", הוא אומר. לדבריו, דוחא בונה לאורך שנים "רשת קשרים סבוכה מאוד" במוקדי כוח פוליטיים, כלכליים, אקדמיים ותקשורתיים במערב. "ההשקעה הקטארית באוניברסיטאות הועילה בכך שהקאדר הבא של הסטודנטים שילכו למזכירות המדינה (משרד החוץ), סביר להניח שכבר היו באיזושהי משלחת בדוחא", הוא מסביר. "זה מיזם מתמשך שעובד יותר ויותר. הם מבינים שעיצוב הנרטיב מחייב להיות מושקעים כל הזמן במוסדות אקדמיים, במוסדות תקשורת ובמוסדות שעל התפר, כמו מכוני מחקר".

מקטארגייט ועד המונדיאל

קטאר, אחת המדינות העשירות בעולם שראש הממשלה בנימין נתניהו הגדיר "מדינה מורכבת שאינה מדינת אויב", הבינה מזמן שכסף קונה השפעה. בישראל התגלגל הדיון הציבורי לפרשת קטארגייט ולחשד כי האמירות הצליחה לגייס לעצמה, לכאורה, סוכני השפעה בלשכת ראש הממשלה. לפי החשדות, יועצים בכירים בלשכת נתניהו פעלו לקידום אינטרסים קטאריים, בין היתר באמצעות ניסיונות להלבין את תדמיתה של דוחא כפטרונית חמאס ולפגוע ביחסי ישראל–מצרים.

אלא שבמבט רחב יותר, הפרשה הישראלית אינה חריגה. דפוס הפעולה הקטארי שנחשף בישראל דומה לזה שנחשף, לפי שורה של חקירות ותחקירים, גם במוקדי כוח אחרים במערב. ב-2022 טלטלה את אירופה פרשת קטארגייט אחרת, ובמרכזה חשדות לשוחד שהועבר לחברי פרלמנט אירופי כדי לקדם אינטרסים של דוחא. בצרפת נחקרו חשדות למבצע השפעה למען קטאר שבמסגרתו פעלו לכאורה עיתונאים, שדלנים ואישי ציבור לקידום האמירות תמורת תשלום.

בארה"ב הורשע הסנאטור הדמוקרטי לשעבר בוב מננדז בלקיחת שוחד וטובות הנאה בתמורה לקידום אינטרסים של ממשלת קטאר. במקביל מטפחת דוחא במשך שנים קשרים ענפים עם דמויות מפתח במוקדי הכוח האמריקניים, ומשקיעה סכומי עתק בלוביסטים, ביועצים ובחברות השפעה. מטרתם אינה רק לקדם את האינטרסים הקטאריים בוושינגטון אלא גם לבלום יוזמות וחקיקה שעלולות לפגוע בנסיכות, וכן להדוף ביקורת ציבורית ופוליטית ולעצב את תדמיתה כשותפה חיונית וככוח חיובי באזור – בדגש על תפקידה ההומניטרי והדיפלומטי.

הביזנס של טראמפ

ההשקעות הללו הניבו פירות. אם בקדנציה הראשונה שלו תיאר טראמפ את קטאר כמדינה שמממנת טרור "ברמה גבוהה מאוד", הרי שבשנים האחרונות השתנה היחס באופן דרמטי. לדברי דיין, מדובר במערכת יחסים חריגה אפילו לעומת הממשלים הקודמים. "יש כאן ערבוב גדול הרבה יותר מהרגיל בין אינטרסים עסקיים, אישיים ופוליטיים", הוא אומר. "סטיב וויטקוף הוא דוגמה בולטת, אבל הוא לא היחיד".

ואכן, תחקירים בארה"ב חשפו קשרים עסקיים בין גורמים קטאריים ובין מקורבים לטראמפ, ובהם וויטקוף וג'ארד קושנר. הראשון ניצל בעבר מפשיטת רגל הודות למאות מיליוני הדולרים שהוזרמו מקרן קטארית לעסקה שהיה מעורב בה, והשני גייס מיליארדים מקרנות במפרץ. אלא שמדובר רק בחלק מתמונה רחבה יותר: במשך שנים השקיעה קטאר מיליארדי דולרים בשוק הנדל"ן האמריקני, בעסקים ובבניית רשת קשרים בלב האליטה הכלכלית והפוליטית. "קטאר מבינה את השפה של טראמפ", אומר דיין. "הם מביאים את שלוש הכ"פים – כסף, כוח וכבוד". הסמל הבולט ביותר לקשר הזה לבש צורה של מטוס בואינג 747 בשווי מוערך של כ-400 מיליון דולר, שהוענק לטראמפ ושודרג לשימוש נשיאותי.

המשחק הכפול

בזמן שבוושינגטון רואים בדוחא "בעלת ברית נהדרת", במזרח התיכון רואים טוב יותר את התרמית. מצד אחד, קטאר מארחת את בסיס חיל האוויר האמריקני הגדול ביותר במזרח התיכון. מצד שני, היא מקיימת קשרים הדוקים עם איראן. מצד אחד היא מתווכת בין ישראל לחמאס. מצד שני, היא מארחת את הנהגת ארגון הטרור העזתי בבירתה. מצד אחד היא מציגה עצמה כגורם מתון וקונסטרוקטיבי. מצד שני, היא נחשבת במשך שנים לספונסרית המרכזית של תנועת האחים המוסלמים.

"זו מדינה שלא מפסיקה לשחק את אותו משחק כפול", אומר דיין. "ביד האחת היא תומכת בטרור ומעבירה מזוודות לחמאס, וביד השנייה היא המתווך האולטימטיבי". לוי מגדיר זאת בצורה חריפה עוד יותר. לדבריו, קטאר אינה רק מתווכת אלא גם גורם הפועל באופן שיטתי לקידום האיסלאם הפוליטי ולהחלשת ישראל. "היא מממנת את כל ארגוני הטרור – חמאס, חיזבאללה, החות'ים – ומסייעת בצורה בלתי רגילה לאיראן לעקוף את הסנקציות".

בעיני אדמוני, מה שנתפס במערב כסתירה הוא למעשה לב האסטרטגיה הקטארית. "הריאל-פוליטיק הקטארי מאפשר להם לעבוד עם השיעים, עם הסונים, עם איסלאמיסטים ועם חילונים בעת ובעונה אחת", הוא מסביר. "הם משמרים את הצד האמריקני, משמרים את הצד האיסלאמיסטי, ובמקביל פועלים נגד ישראל בזירות שונות. מבחינתם אין כאן סתירה".

"נפלנו לתוך המלכודת שלהם"

שום סוגיה אינה ממחישה את הדילמה הישראלית טוב יותר ממזוודות הכסף לעזה. בשנת 2018 מוסדה העברת הכספים הקטאריים לרצועה. מדי חודש בחודשו הועברו 30 מיליון דולר, שלפי ההסברים הרשמיים נועדו לצרכים אזרחיים. בפועל, לאורך השנים זרמו לרצועה כ-2 מיליארד דולר, וחלק ניכר מהכסף סייע לחמאס לבסס את שלטונו ולהעצים את כוחו. בישראל ראו בכך פתרון לבעיה שקירבה את עזה לקריסה הומניטרית מוחלטת ובקטאר ראו בכך השקעה אסטרטגית.

במקביל להעברת הכספים הצליחו הקטארים לבנות יחסי אמון עמוקים עם גורמים ישראליים. "אחרי שחמאס השתלט על רצועת עזה ב-2007, הקטארים פתרו לממשלה בעיה קשה", מתאר לוי. "הם קיבלו עליהם את מימון הרצועה עבור חמאס והפכו כביכול לבעלי דיאלוג עם המוסד הישראלי".

רגע לפני טבח שמחת תורה עוד היו בישראל מי שהרעיפו מחמאות על המושיעים מדוחא. אחרי מתקפת הפתע, כשהקונספציה קרסה, החלו פתאום להישמע קולות שטענו כי אותם מיליארדים שזרמו מדוחא לא קנו שקט – אלא סייעו לבניית המפלצת החמאסית שהתפוצצה בפנים של ישראל. "אנחנו נפלנו לתוך המלכודת שלהם", אומר בכיר המוסד לשעבר. "מצד אחד הם ציירו עצמם כגורם מרכזי בתיווך עם חמאס, ומצד שני הם מימנו את רצועת עזה עבורו. באומנות רבה הם רכשו את ליבם של גורמים בישראל באמצעות סיפורי אלף לילה ולילה וביקורים בדוחא, ובמקביל פעלו בכל זירה אפשרית נגד ישראל".

"גורמי ביטחון עבדו עם הקטארים, ואז גם עשו איתם עסקים"

ערב 7 באוקטובר התגוררו רבים מבכירי חמאס בדוחא. ישראל ידעה זאת, ארה"ב ידעה זאת וגם הקטארים לא ניסו להסתיר זאת. במשך שנים הציגה דוחא את האירוח כחלק מהיכולת שלה לשמש ערוץ תקשורת עם ארגון הטרור. אלא שאחרי הטבח קשה הרבה יותר לקנות את ההסבר הזה. קטאר לא הייתה רק צינור לחמאס. היא הייתה אחד הגורמים שסייעו לו להתבסס כישות שלטונית לאורך שנים: מימנה את הרצועה, אירחה את הנהגתו והעניקה לו לגיטימציה בין-לאומית. "קטאר רואה עצמה כמנהיגת המחנה של האיסלאם הפוליטי", אומר לוי. "האחים המוסלמים הם חלק מרכזי בזהות האסטרטגית שלה".

"כמדינה קטנה עם יכולות צבאיות מוגבלות, היא רוצה להיות גורם שאי אפשר לעקוף", מסביר דיין. "הם רוצים להיות אלה שמדברים עם כולם. עם האיראנים, עם האמריקנים, עם חמאס, עם העולם הערבי. הם בנו את עצמם כנושאים ונותנים האולטימטיביים". מבחינת ישראל, הבעיה היא שבדרך להפוך למתווכת בלתי ניתנת להחלפה, טיפחה קטאר בדיוק את הכוחות שמאיימים עלינו.

"הם די כבשו אותנו, את גורמי הביטחון, דרך הדיאלוג איתם", אומר לוי. "ואז התחילה הבעיה הגדולה יותר. לכל אלה שהיו איתם בקשר הם הציעו בהמשך גם עסקים כלכליים. ראינו לאורך השנים גורמי ביטחון שקיימו ערוצי הידברות נהדרים עם הקטארים, ואחר כך עשו עשרות מיליוני דולרים משיתופי פעולה איתם. ככה קונים אנשים. אנשים התחילו להסתנוור מהכסף הקטארי ומהפוטנציאל לעשות עסקים עם קטאר, וזה מטשטש הרבה מאוד נוריות אזהרה לאורך הדרך". לדבריו, "היום זה גורם שאתה עובד איתו, ומחר הוא כבר שותף עסקי. ואז אתה נשאב לתוך קונספציה".

"היום שאחרי", גרסת קטאר

הפרדוקס הגדול הוא שדווקא אחרי הטבח, כשנאלצה להדוף ביקורת בין-לאומית שקשרה אותה ישירות למעשי הזוועה של חמאס, קטאר לא נעלמה מהתמונה. להפך. דווקא אחרי 7 באוקטובר היא הפכה לחיונית יותר מבחינת המערב כשהזדרזה להבהיר שרק היא מסוגלת להביא לידי שחרור החטופים. שוב היא שימשה צינור בין ישראל לחמאס, וגם כיום היא ממשיכה להיות גורם מפתח כמעט בכל דיון על "היום שאחרי" ברצועת עזה.

בישראל מדברים על פירוק שלטון חמאס. בקטאר מדברים על הקמת מסגרת פלסטינית מאוחדת שתכלול את עזה ואת יהודה ושומרון. ראש ממשלת קטאר כבר הצהיר בעבר כי אחרי המלחמה צריכה לקום ישות פוליטית אחת "בשליטת מי שהפלסטינים יבחרו". מבחינת ירושלים, זו בדיוק הבעיה. קטאר אינה מסתפקת בתפקיד המתווכת, אלא מתכננת לקבוע את הטון הכי משמעותי בעזה ב"יום שאחרי". רק לאחרונה עודכנה ישראל מפי הנשיא טראמפ שבניגוד לעמדתה, יהיה לטורקיה ולקטאר חלק פעיל בוועד המנהל של מועצת השלום לרצועת עזה.

"גם בקבוצות העבודה שמוקמות עכשיו בלבנון וגם במנגנונים שנדונים לגבי עזה, הקטארים רוצים להיות בפנים", אומר אדמוני. "חלק מהאסטרטגיה שלהם הוא לוודא שגם בשלב הביצוע, לא רק בשלב התיווך, הם יישארו גורם אינהרנטי בתהליך".

במשך שנתיים הסבירו בישראל שהקשר עם דוחא הוא מחיר הכרחי. בלי קטאר, אמרו, אי אפשר להגיע לחמאס. בלי קטאר לא יהיו עסקאות. אלא שהמדיניות הזאת יצרה מציאות הזויה: בזמן שישראל נלחמה בארגון הטרור שנתמך במשך שנים בידי קטאר, היא גם הקפידה שלא להפעיל לחץ גדול מדי על הפטרונית שלו. לפי גורמים שהיו מעורבים בנושא, השב"כ ואגף המודיעין בצה"ל ביקשו לאורך המלחמה להחריף את הצעדים נגד קטאר, בין היתר באמצעות סגירת משרדי אל-ג'זירה והפעלת לחץ ישיר על הנהגת חמאס היושבת בדוחא. אלא שבפועל, כל עוד הוחזקו החטופים בעזה העדיפה ישראל לשמר את ערוץ התיווך הקטארי ולהימנע מעימות חזיתי עם האמירות.

רק לקראת סוף המלחמה נשברה במידה מסוימת המשוואה הזאת. ניסיון ההתנקשות הכושל של ישראל בבכירי חמאס בדוחא המחיש לראשונה שגם קטאר עצמה עלולה לשלם מחיר על הקשר ההדוק עם הנהגת הארגון. פחות משלושה שבועות לאחר מכן התנצל נתניהו לפני ראש ממשלת קטאר על הפגיעה באיש ביטחון קטארי והתחייב שלא יפר שוב את ריבונות המדינה. דווקא אז התברר עד כמה גדולה השפעתה של דוחא על חמאס: עצם העובדה שהצליחה להוביל את הארגון לגמישות גדולה יותר במשא ומתן העלתה מחדש את השאלה כמה השתמשה במנוף הזה, אם בכלל, לאורך המלחמה.

"ראינו בישראל קונספציה שגויה שהתמקדה בשאלה אם הקטארים יסכימו לחזור לתווך אחרי שנפגעו", אומר אדמוני. "אבל מבחינתם זו בכלל לא השאלה. התיווך הוא נכס אסטרטגי. הוא מעניק להם רווחים מכל השחקנים בזירה. הם לא יוותרו על הכלי שמקנה להם את המעמד הזה. יש כאן דינמיקה הפוכה מזו שישראל וארה"ב מייחסות לקטאר".

הזרועות של דוחא מתארכות

המלחמה עם איראן המחישה כמה התרחבה השפעתה של דוחא. בשבועות האחרונים הפכה קטאר לערוץ התיווך המרכזי בין וושינגטון לטהראן. אומנם פקיסטן מוגדרת המתווכת הרשמית, אך מאחורי הקלעים האמריקנים רואים בקטאר את הכתובת היעילה ביותר מול המשטר האיראני. "מי שסגר את הפערים בסוף הוא הקטארים", אומר דיין. "הם ישבו בטהראן, סגרו את הפרטים הקטנים והיו סופר-דומיננטיים במשא ומתן".

מבחינת ישראל, מדובר בהתפתחות מדאיגה במיוחד. במשך שנים ניסתה ירושלים לשכנע את וושינגטון שתנקוט קו תקיף נגד איראן. כעת מי שמחזיקה בחלק מהמפתחות לשיח בין שתי המדינות היא דווקא מדינה שמקיימת מערכת יחסים קרובה עם טהראן. "שני הצדדים צריכים אותם", אומר אדמוני. "האיראנים יודעים שבסופו של דבר הקטארים יבליגו כדי לשמר את היחסים איתם, והאמריקנים מעצימים את קטאר כחלק מהתהליך. כך נוצר מצב שבו שני הצדדים תלויים בהם במידה מסוימת, וזה בדיוק מה שדוחא רוצה".

החשש הזה מתעצם גם בלבנון. הקמת "תא למניעת חיכוך" חדש בהשתתפות קטאר ופקיסטן, תוך הוצאת ישראל, צרפת ויוניפי"ל מהתמונה, נתפסת בישראל כסימן נוסף להתרחבות השפעתה של דוחא בגבולותיה של ישראל. אם בעבר הייתה קטאר שחקן בעזה, היום היא מבקשת להיות שחקן גם בלבנון, גם באיראן, גם בתימן וגם בכל זירה אזורית אחרת.

החזית החשובה באמת

אבל ייתכן שהחזית החשובה ביותר מבחינת הקטארים לא מתנהלת במזרח התיכון כלל, אלא במערב. בישראל עוקבים בדאגה אחרי התגברות השיח האנטי-ישראלי בקמפוסים, ברשתות החברתיות ובחלק מהארגונים הבין-לאומיים. אף שאין הוכחה חותכת לכך שכל הפעילות הזו מוּנעת בידי קטאר, בירושלים מסתכלים על ההשקעות האדירות שלה באוניברסיטאות ובמוקדי השפעה ומתקשים להתעלם מהתמונה הרחבה.

"הם השקיעו סכומי עתק במערכת החינוך במערב. המטרה שלהם היא שהדור הבא במערב יתפוס את ישראל בצורה הפוכה לחלוטין", מציין דיין. "קטאר עובדת אסטרטגית, לא טקטית. היא חושבת עשורים קדימה".

בזמן שבישראל מתנהלים לרוב לפי מחזורי בחירות, מלחמות או משברים נקודתיים, הקטארים בונים שכבה אחר שכבה של השפעה: באקדמיה, בתקשורת, בספורט, בעסקים, בפוליטיקה ובדיפלומטיה. "אם הם היו יכולים להיפטר מישראל, הם היו עושים את זה", אומר דיין. "הם מבינים שהם לא יכולים לעשות את זה צבאית, ולכן הם פועלים בדרכים אחרות. לכן, כמו שאנחנו בונים את עצמנו צבאית מול חמאס, חיזבאללה ואיראן, כך אנחנו צריכים לבנות את עצמנו במערכה על התודעה מול קטאר".

ואולי זו השורה התחתונה של הסיפור הקטארי. קטאר אינה איראן. אין לה טילים בליסטיים בכמויות עצומות, אין לה תוכנית גרעין ואין לה צבא שיכול לאיים ישירות על ישראל. אבל יש לה משהו אחר. כסף. המון כסף. והבנה עמוקה כיצד להפוך כסף לכוח, כוח להשפעה והשפעה למציאות פוליטית.

"לדעתי, זו בדיוק האסטרטגיה של קטאר", מבהיר לוי. "היא רוצה שחמאס ימשיך להיות הגורם הדומיננטי ברצועת עזה, אבל שישראל תהיה כבולה בידיה וברגליה באפשרות שלה לפעול נגדו. בלבנון קטאר לא רוצה לראות מציאות שבה חיזבאללה מפסיק להיות כוח מרכזי, ובנוגע לאיראן היא מעוניינת בהסכם שיחזק עוד יותר את הברית ביניהן. בשורה התחתונה, הקטארים רוצים שישראל תצא מהאירוע הזה מוקצית בכל העולם, שמעמדה ייפגע בצורה בלתי רגילה, שיכולותיה לנהל מערכה ייחלשו מאוד, ושהיא תאבד את ארה"ב ואת המערב. ומצד שני היא ממשיכה לשדר: 'לא, אני איתכם'. אבל היא פועלת בצורה בלתי רגילה כדי להחריב אותנו".