הסוד של לי קורזיץ: "חשבתי 'אם הסבל ממשיך - אני רוצה המתת חסד'"

"אני נכנסת להשתלה, ומפחיד אותי שלא אצא משם", כך אמרה לי קורזיץ, מי שהייתה אלופת עולם ארבע בפעמים בגלישת רוח ומצאה את עצמה במרוץ נגד הזמן ועל החיים, בסרט "הסוד של לי קורזיץ" של העיתונאי עידו סולומון ששודר הערב (שישי) בקשת 12. "להפסיד תחרות זה לא נורא, אבל הפסד כאן זה לאבד את החיים".

בסרטו ליווה סולומון את ספורטאית העל במסע המורכב להחלמה ממחלה קשה שאיתה התמודדה. המסע שלהם התחיל ביוני 2023, שבועות לפני ההשתלה שנועדה להציל את חייה. "רציתי שתבואו היום, שתראו אותי לפני. אני נוגעת בשיער שגידלתי כל כך הרבה זמן. כל החיים היה לי קשה להראות שאני סובלת או שאני בכאבים, אבל משהו בי הבשיל להיות שלמה עם הכל. אין לי מה להסתיר", אמרה קורזיץ.

המפגש הראשון התרחש בביתה במכמורת, ליד הים שהפך מילדות לאהבת חייה. הגינה, שאותה הציגה בגאווה, היא תחביב אבל גם רוב התזונה של קורזיץ שמוגבלת בגלל מצבה הרפואי. קורזיץ אובחנה עם סרטן דם חריף והרופאים המליצו לה להתחיל טיפולים להשתלת מח עצם באופן מיידי. למרות זאת בחרה גולשת הרוח לעכב אותם כדי לנסות להגשים חלום.

"הייתי אמורה להתחיל בטיפול וביקשתי לשמר פוריות. אמרו לי שאחרי כל מה שקיבלתי עד היום הסיכוי לא גבוה, כל בחורה שעברה טיפול הורמונלי יודעת איזו טלטלה זה לגוף. בא לי להגדיל את הסיכויים שלי לחיות. השינויים ההורמונליים יכולים לסכן אותי", שיתפה בכנות.

איך את עם זה שלא תוכלי להביא לעולם ילדים?
"זה היה החלום שלי, קטע שהתגלגלתי לגיל 40 ואין לי חמישה ילדים. כולם אומרים לי שאפשר לאמץ, ואני יודעת, אבל רציתי DNA קורזיץ. הייתי אלופת עולם ארבע פעמים, יש לנו משהו מיוחד במשפחה".

קורזיץ היא מהספורטאיות הגדולות שהיו בישראל. בגיל שבע החלה לגלוש, ואת התואר "אלופת עולם" היא הוסיפה לרזומה עוד לפני שמלאו לה עשרים, הצעירה ביותר שזכתה בתואר. שבע שנים אחרי, היא זכתה בתואר שוב, ושוב, ושוב. שלוש פעמים ברצף, וארבע בסה"כ, לצד שתי אולימפיאדות.

כל הזמן הזה רק מעטים מאוד מחוץ למעגל הכי קרוב שלה ידעו באמת על מצבה הרפואי. כשהייתה בת 15 אובחנה במחלת דם קשה וכרונית. הרופאים המליצו להפסיק עם הספורט כדי לא להחריף את מצבה אבל היא לא ויתרה, התחרתה וקיבלה טיפולים שפגעו לה קשות באיברים הפנימיים ובמערכת העיכול. "את שלוש אליפויות העולם האחרונות עשיתי בחיתולים עם הכאבים הכי גדולים. המקום היחיד שהרגשתי בן אדם זה בים, אתה עושה את הצרכים בים ואף אחד לא ראה אותי בוכה".

וכואב תוך כדי.
"הייתי מתעלפת לפחות פעם ביום מכאב, אבל לא חשבתי להפסיק".

לא היה אף אחד שאמר לך לטפל בעצמך קודם?
"לא, ראיתי פוטנציאל גדול למדליה אולימפית".

>> "הסוד של לי קורזיץ" זמין לצפייה כעת ב+12

בחודש יולי 2023 החלה קורזיץ בטיפולים כימותרפיים אינטנסיביים כדי להכין את הגוף להשתלת מח העצם. אחרי שכל הקריירה התרגלה לגייס את השרירים לשיפור הביצועים, עכשיו, בגיל 40, היא נאלצת להתמסר לטיפול שנועד להחליש אותה כדי לחסל את הסרטן ולדכא את מערכת החיסון כדי להקטין את הסיכון לדחיית השתל.

כמה מסוכנת ההשתלה?
"אני חיה בתוך בועה מסוימת, הלכתי לדבר עם הפרופסור, מנהל מחלקת ההשתלות, וברגע שרופא אומר 'יש לך סיכון לחיים, את יכולה למות', אז זה לא סתם. לא אשקר, אני כל הזמן מתעלמת, אבל משהו במילים שלו עשה לי ממש קשה".

זה מפחיד אותך?
"אני לא בן אדם שמפחד או חושש. משהו בסיטואציה עכשיו, זו פעם ראשונה שיש לי פחדים. להפסיד בים, או בתחרות, זה לא היה נורא. להפסיד פה, זה לאבד חיים, זה הפסד אמיתי. כל מי שחי ומתלונן, תדעו שהחיים אדירים, ולא בא לי שזה יעצור. מפחיד אותי שאיכנס להשתלה ושלא אצא משם".

לקראת ההשתלה התאשפזה קורזיץ לחדר מבודד במחלקת ההשתלות בבית החולים לתקופה לא ידועה, זאת עד שתעבור את ההשתלה ומערכת החיסון שלה תתייצב. כדי להקל על ההתמודדות הביאה עמה צדפים שאספה בים כדי להכין תכשיטים.

לצדה היו גם ההורים, שטענו כי לאורך השנים לא היה אפשר לעצור בעדה למרות מצבה המורכב. "בחיים לא הייתי עוצרת, רציתי מדליה אולימפית ולא עניין אותי כלום. אם הייתם נותנים לי צ'אנס, עכשיו הייתי מביאה מדליה אולימפית", התערבה קורזיץ ממיטת בית החולים.

יום ההשתלה הגיע, וקורזיץ במצב רוח טוב. "אני מרגישה טוב יותר מאתמול, לא קיבלתי אתמול כימו אז קמתי הבוקר יותר נורמלי. כל ההשתלה זה דבר מותח רצח, אני רוצה להיות אחרי זה. יש לי ויז'ן בים, גולשת, להראות לעצמי איך עברתי את הדבר הזה – ולהתחיל את השיקום", חלמה.

המטרה העיקרית בהשתלת תאי הגזע היא שהסרטן לא יחזור, ובמהלך תקופת ההתאוששות שלה יעקבו מקרוב אחר מצבה ויוודאו שהיא לא סובלת מזיהומים, ובעיקר שהשתל לא יתקוף את הגוף שלה. הימים שאחרי ההשתלה לוו בתופעות לווי קשות. "היה לי זוועה, בחילות של העולמות. לא יכולתי להסתכל על הטלוויזיה, לא לקרוא ולא לחשוב. הסתכלתי על תמונת ההרים שבחדר", סיפרה. "בכל פעם שממש קשה לי, אני פונה לבורא עולם. אני לא יודעת אם יש אלוהים או לא, אבל זה עוזר לי. אני יודעת שיהיה יותר גרוע, וזה מפחיד אותי מאוד. לא בא לי את הכימו, זו הרגשה נוראית. בכל יום אני מרגישה שהשרירים נאכלים".

מה עוזר?
"ביומיים האחרונים הרגשתי שכלום, שלא אעבור את זה. חשבתי לעצמי כמה סבל עברתי בחיים, שאם אני רואה שזה ממשיך, אני רוצה המתת חסד, אני לא רוצה לסבול עוד. לא בא לי לסבול עוד הרבה. זה קשה מדי. נמאס לי לסבול, ובגלל זה קופצות לי השטויות האלה לראש. אני לא אומרת שאני רוצה להתאבד, אני רק רוצה לחזור לים".

מותר לך להישבר.
"לא בא לי לעבור את כל שלושת השבועות האלה, אני בדיוק ביום שמביאים לי כימו, זה רק מתחיל. כבר לא אכפת לי מהשיער, רק לא לסבול, אני רק לא רוצה לסבול".

ימי ההתאוששות עוברים, קורזיץ מתרגלת למראה החדש עם שיער קצוץ, אך עדיין נדרשת לבידוד מוחלט. בהדרגה מצבה משתפר, והבדיקות מראות שמערכת החיסון שלה מתחזקת. מדובר בסימן ראשון לכך שמח העצם של התורם נקלט, ולראשונה הרופאים מאשרים לה לצאת החוצה.

בספטמבר 2023, חודש אחרי ההשתלה, לי הספיקה לצאת הביתה אבל הגוף שלה לא עמד בזה והיא חזרה לאשפוז. היא סובלת מזיהום בכליות, והחשש הגדול שהתממש הוא שהשתל התחיל לתקוף את הגוף. "הכל התחיל לקרוס, קשה לי לדבר. בא לי הביתה, וכל הקטע הוא שאני לא מצליחה להחזיק את עצמי בלי בית חולים וסטרואידים. ישר עולה לי החום, לא אכלתי לדעתי חמישה או שישה ימים. לא הצלחתי כלום, ירדתי מלא במשקל, כל מה שעליתי במשך שנה", שיתפה בכאב.

"כולם מנסים לעזור, גם אני מנסה לעזור לעצמי, אבל יש משהו בנפש שקשה לסבול לאורך זמן. אני כבר יודעת להתמודד, אבל יש ימים כאלה שצריכים לעבור אותם. זה קשה לדבר עליהם, אני יודעת לשים מסכה. אני חושבת שזה טוב שאני מדברת על זה, יהיה לי קל יותר להעביר את היום ככה. בא לי ללכת לכותל כמו בכל אלול, לשתול את גינת החורף, אבל הזמן עובר. כבר ירד גשם ראשון, אני אוהבת להיות בחוץ בגשם", המשיכה.

את ראש השנה של שנת 2023 עשתה קורזיץ בבית עם המשפחה, אבל אז החום עלה שוב והיא נאלצה לחזור לבית החולים. אחרי כמה ימים הצליחו לייצב אותו ואפשרו לה לצאת הביתה – אלא שאז נדבקה בווירוס שמערכת החיסון המוחלשת שלה התקשתה להתמודד איתו. "זה מתסכל, אין לי כוח לחזור לבית החולים יותר", אמרה.

ימים לאחר מכן אושפזה במצב קשה כשהווירוס הקשה עליה לנשום ומערכת החיסון שלה לא הצליחה להדוף אותו. "הרגשתי שאני לא נושמת. חשבתי שינשימו אותי ושזהו, קשה לי לנשום גם עכשיו. ממש פחדתי, לא נשמתי וחשבתי שאני עומדת למות. התחלתי לחשוב על חברים, על זה שאולי אהיה מורדמת חודשיים, התחלתי לדמיין דברים. אני שמחה שקמתי היום ושאני לא מורדמת", סיפרה כשהיא שוב בבית החולים.

7 באוקטובר תפס אותה במלחמת הקיום שלה, ובכל זאת היא הרגישה צורך להתגייס ככל יכולתה ושוחחה בזום עם אזרחים שהיו בשיאה של הטראומה הקולקטיבית. "רציתי לנסוע לדרום, ואני בקושי הולכת. אני חושבת כל הזמן איך אני יכולה לעזור, התחרפנתי מזה. בא לי לעזור בטריקים הקטנים בחיים. אם הצלחתי לעזור לאדם אחד, זה עולם ומלואו", הודתה אז.

שלושה חודשים אחרי ההשתלה, בנובמבר 2023, הסרטן של קורזיץ חזר ומצבה התדרדר באופן משמעותי עד כדי סכנה ממשית לחייה. הרופאים החליטו שהיא חייבת השתלת מח עצם נוספת, ניסיון אחרון להציל אותה. קורזיץ נאלצה לראות מרחוק את המשיטים האולימפיים, אבל דווקא אז קיבלה זריקת עידוד לא צפויה כששרון קנטור זכתה במדליית הכסף והקדישה אותה ללי. "ראינו אותך מנצחת ושהקדשת לי את המדליה הייתי כולי בדמעות, הפכתי למים. התרגשתי יותר ממך. הייתי בתחתית ומילה אחת שינתה לי את האווירה בראש. זה נתן לי כוח בפנים, פתאום לא הייתי חולה", הודתה קורזיץ בפני קנטור בפגישה בין השתיים.

שלושה חודשים וחצי אחרי ההשתלה השנייה, גופה של לי נקי מסרטן אך עדיין חלש. בדצמבר 2024, כשנה אחרי, קורזיץ מגשימה את החלום הגדול ביותר, זה שהעזה לחלום עליו כששכבה בבית החולים ביול 2023 – היא שוב בים, שוב גולשת. "זה לגעת באלוהים ברמות שאי אפשר לתאר. חיכיתי לרגע הזה, למים הכחולים, להיות לבד. היו לא מעט רגעים שחשבתי שלא אגיע לזה, אני בשוק שאני פה. גם אם חשבתי שאחיה, לא חשבתי שאחזור לים. אני שוב אני, אני זה הים והוא לא נפרד ממני. אני הכי אוהבת את הים בעולם", אמרה.

כיום השיער של קורזיץ צומח והיא ממשיכה להגשים את הניצחון הגדול של חייה. "מי האמין שיחזור לי השיער, שאחזור לגלוש, שאחזור לחיים? לא חשבתי שאפשר, אבל גם עם צלקות, וגם כשהגוף שלי בחיים לא יהיה אותו דבר, אני חיה ומבסוטה. אני נהנית מהחיים, אני פה בשביל להמשיך", חתמה בחיוך.