"הצוללן" של הכדורגל הישראלי חושף את המשבר הקשה בחייו: "התקשרתי לאשתי והתפרקתי"

שנתיים אחרי שאיתי שכטר, מהחלוצים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי, תלה את הנעליים ופרש - נדמה שהוא לא נח לרגע: פרשנות ביורו 2024, במשחק המרכזי, בשלל תכנים בערוץ הספורט וכעת גם בגמר ליגת האלופות והמונדיאל - הם רק חלק מסדר היום שלו, שנדמה שהוא עמוס יותר אפילו מאז הימים שלו כשחקן.

ה"צוללן", ה"ליצן" של הכדורגל הישראלי - צריך להיות עכשיו דמות רצינית על הדשא במשחק הגדול ביותר ביבשת. רגע לפני שהוא טס לגרמניה, לפרשן מכר הדשא את גמר ליגת האלופות הענק בין פריז סן ז'רמן לארסנל, הוא התפנה לריאיון מיוחד עם N12, ובהתאם לאנרגיות המטורפות שלו - בתוך זמן קצר דיבר על הכול.

נפתח כמובן עם הדבר הכי אקטואלי, אתה קולט שאתה הולך לפרשן את גמר ליגת האלופות ממש מגובה הדשא?
"לא נתפס. זה מדהים לראות את הכוכבים הכי גדולים, את הרמה הכי גבוהה של הכדורגל. אני מודה על כל רגע שאני פרשן, אבל השנה הראשונה הייתה לי מאוד קשה, כי לא הצלחתי לקבל את זה בהתחלה. אתה מגיע למשחקים - ופתאום אתה כבר לא הסיפור. נכון, אתה בא ומדבר ונותן את הזווית שלך, אבל אתה בצד. זה היה לי מאוד קשה בהתחלה".

ההרגשה היא שאתה רוצה לרדת למגרש ולנגוח בכדור?
"חודשיים אחרי שפרשתי הזמינו אותי לפרשן פעם ראשונה ביורו 2024. תחשוב שאני רגיל תמיד אחרי משחקים להיות בחדר הלבשה מלא, עם הרבה חברים, ושם, פתאום סיימתי לפרשן משחק בברלין, נשארתי שם ושאר הצוות המשיך למקום אחר, ופתאום אני נכנס לחדר במלון ואני לבד לגמרי. אני זוכר שירד גשם ופתאום אני מתחיל לבכות. ממצב שהייתי רגיל לצאת אחרי משחק לאכול משהו עם חברים, עכשיו אין לי למי להתקשר. אז התקשרתי לאשתי והתפרקתי, פעם ראשונה אחרי חודשיים של פרישה. שאלתי אותה מי אני? מה המהות שלי בחיים? מה הסיפור שלי בכלל? אני זוכר שלא ישנתי כל הלילה".

אז למה בעצם לא עשית את המעבר הטבעי לאימון?
"דווקא בגלל שאני מאוד טוטלי למקצוע, רציתי לקחת רגע אוויר מהדשא, מהאימון, ממבחן התוצאה. כשאני בא עכשיו למשחק בתור פרשן התוצאה כמובן מעניינת, אבל אני לא הולך לישון איתה בלילה. מגיל 6 עד 37 הייתי חוזר כל יום הביתה עם אדרנלין, הייתי חוזר מג'ונגל של משחקים, אימונים ותקשורת, אז רציתי לקחת אוויר. אני מודה שבשנה הראשונה זה היה לי קשה, להבין מי אני, אבל עכשיו בשנה השנייה אני הרבה יותר נהנה. אבל אני לא פוסל לאמן בהמשך. עשיתי קורס מאמנים".

אז נחזור לפרשנות. כמה קשה להיות פרשן בארץ שצריך לדבר על חברים, לפעמים על מי שהיו איתו בחדר ההלבשה עד לא מזמן?
"בסוף, גם חברים או אנשים שהיו איתי בכדורגל יודעים שאני צריך להיות לויאלי למקום שאני נמצא בו. גם אם יש מישהו ששיחק איתי הרבה שנים, הוא יודע שאין כאן משחקים. אם הוא לא טוב, אני צריך להגיד את זה. אם יש מישהו שמשחק לא טוב, אבל אני יודע שהוא שחקן הכרעה שיכול להשפיע במאני טיים, אני אפרגן לו כי אני יודע מה יש בו".

"קח לדוגמה את ערן זהבי, שהוא חבר שלי מגיל 20 - בשנה שעברה אנשים אמרו שהמשכתי לפרגן לו כשהוא היה לא טוב כי הוא חבר שלי. אבל אני ידעתי מה הוא יכול לתת כי אני מכיר אותו. ואז הוא הביא את האליפות בסוף. מצד שני, אפילו שהוא חבר שלי, בתחילת העונה כשדור תורג'מן היה טוב אמרתי 'תנו לו לשחק במקום זהבי', לא שינה לי שהוא חבר שלי".

אבל קרה לך מקרה שהרגשת עם עצמך שאולי עצרת את עצמך בגלל שאתה מכיר את האנשים?
"אם יש משהו שאני מרגיש שאני חייב להגיד - לא מעניין אותי כלום ואני אגיד אותו. אבל אם יש משהו שאני מרגיש שהוא בתפר, או שהוא לא ייתן כלום אם אני אגיד אותו, אני לא אגיד. בסוף צריך לזכור ששיחקתי בכל המועדונים הגדולים, אני מכיר את כולם, כולם. מהאפסנאי עד האוהד. אני מפרשן לא מאהדה או אהבה למישהו אלא רק מאהבה למשחק. אני מתלהב בגול של מכבי, בניצחון של הפועל בדרבי ובמשחקים בטדי כשיש 30 אלף צופים. ככה הייתי כשחקן וככה אני עכשיו כפרשן".

דיברת על החברות עם ערן זהבי. הוא פרש שנה אחריך. הוא התייעץ איתך? נתת לו עצות?
"כשערן סיים עם מכבי, אני הבנתי שאלא אם הוא מקבל איזו הצעה גדולה שבאמת תעניין אותו, הוא יפרוש. הוא קיבל כמה הצעות, אבל לא משהו שהוא באמת רצה לעשות וששווה לו להעביר בשבילו עוד פעם את המשפחה והכול. עד היום לא פשוט לו, לא קל. זה לא קורה הרבה שמישהו פורש בשיא. תחשוב שבמשחק האחרון שלו הוא פרש עם צמד במשחק אליפות. זה מטורף. אמרתי לו את זה שהפרישה היא מאוד קשה, הוא מבין את זה. יש לנו הרבה מאוד שיחות על זה. הוא לאט לאט מוריד מעצמו עוד ועוד אבל אני מאמין שגם בקרוב הוא גם יהיה חלק מהכדורגל. אני לא יודע מתי אבל הוא יחזור".

כמנהל המקצועי הבא של מכבי ת"א?
"אני לא יודע אם המנהל המקצועי הבא, אבל הוא יהיה חלק מהכדורגל, אני יכול להבטיח לך".

נחזור למעמדך החדש בתקשורת. מה אתה אומר על זה שאומרים שתקשורת הספורט דרמטית מדי? שהפרשנים מתלהבים לפעמים יותר מדי?
"בסוף - זה אנחנו כמדינה. כישראלים. אנחנו עם של אנרגיות. של תשוקה. של טירוף. אנחנו לא אוסטריה או שווייץ. יש בזה כמובן הרבה מינוסים, אבל גם פלוסים. עכשיו כשבן אדם רואה טלוויזיה, הוא יתחבר הרבה פעמים לאנרגיות, לרגש, לתשוקה. ככה זה גם בדרום אמריקה. ברור לי שיש כאלה שיותר יתחברו לזה ויש כאלה שפחות, אבל אני מחבק ואוהב את כולם. ככה הייתי גם כשחקן. אבל מה שאני מבטיח זה שאני, גם כפרשן, עושה את העבודה הכי טובה שלי מתוך התשוקה. כשאני נמצא ברגע אני מגיב בטירוף. יכול להיות שאחר כך אני איכנס לאוטו ואני אגיד לעצמי שהגזמתי, אבל זה אני".

אומרים היום שבעולם הפודקאסטים, תקשורת הספורט קצת יורדת לרמה נמוכה.
"אני לא רואה את זה ככה. אני אוהב את זה שמנסים להביא שחקנים שפרשו, שייתנו את הזווית שלהם. ברור שיש דיונים יותר אמוציונליים, אבל אנחנו מנסים להביא את המקומות שהיינו בהם - איך זה מרגיש לשחק באירופה, להיאבק על אליפות או לרדת ליגה. אתה לא רוצה לדבר רק פרופר מקצועי כל הזמן כי הצופים הם לא כולם אנשים של פרופר כדורגל. לפעמים יש אנשים שרוצים לשמוע את החוויות שלך כשחקן. אני ברוך השם עברתי מאמנים וחייתי את המשחק מכל הזוויות. אגב, אני רואה שגם באנגליה עושים לפעמים טירוף באולפן, אבל בגלל שזה באנגלית זה נשמע יותר טוב...".

כפרשן שיושב היום לצד שדרים ופרשנים אחרים שפעם קטלו אותך, היה איזה כעס עליהם בהתחלה?
"בטח. יש לך במהלך הקריירה דברים שאנשים אומרים עליך ואתה זוכר אותם. לדוגמה אני זוכר שרז זהבי אמר עליי דברים קשים. כשהגעתי לערוץ דיברתי איתו על זה ושאלתי אותו למה הוא עשה את זה ככה באגרסיביות? 'יכולת לבקר, אבל למה ככה?' אז הוא הסביר לי את הצד שלו וזהו, המשכנו הלאה. היום אני גם מעביר ביקורת על אנשים ואני זוכר שבהתחלה שאלתי את אשתי 'איך אני אראה אותם אחר כך באירועים?'. אבל זה חלק מהמקצוע. לפעמים אתה מפרגן ולפעמים מעביר ביקורת".

"שאלתי את אשתי 'מי אני?'. אני זוכר שלא ישנתי כל הלילה".

איתי שכטר

עוד מימיו כשחקן, שכטר היה ידוע בחיבור החזק שלו לדת והמסורת היהודית. כבר ב-2010 עורר סערה כשחגג שער במוקדמות ליגת האלופות מול זלצבורג כשהוא שולף כיפה מהגרב. ב-2017 חגג עם כיפה שער במדי בית"ר ירושלים מול בני סכנין. מתברר שהדת ממלאת חלק לא קטן בחייו: "האמונה שלי בבורא העולם היא הכי גדולה, אני כל בוקר מתפלל במניין. בשישי הילדים איתי בבית כנסת. אני לא מנסה לעשות את זה בכוח, אני מנסה להכניס את זה בצורה טובה לבית, גם עם אשתי ועם המשפחה. מבחינתי בורא העולם זה הכול, כל צעד, כל רגע בחיים שלי זה איתו. יש שחקנים שפורשים אז הם מיד צריכים פסיכולוג. אני הפסיכולוג שלי זה בורא עולם".

אתה חושב שבעתיד תתחזק עוד יותר? תפסיק לעבוד בשבת?
"בגדול, כבר עכשיו אני כמעט לא עובד בשבת. בדרך כלל השידורים שלי הם במוצאי שבת. בימי שישי ובחגים אני לא עובד. אני מקווה שאני אוכל להתחזק עוד יותר. כמה שיותר".

כשחקן היית ידוע גם הרבה בצחוקים שלך. היו קוראים לך אפילו 'ליצן'. עכשיו כפרשן אתה צריך להיות הרבה יותר 'מעונב'.
"יש שידורים שבהם אתה באמת צריך להיות הרבה יותר רציני ולדבר על טקטיקה וחילופים, אבל יש גם שידורים שאתה יכול להביא הומור ולהיות יותר משוחרר. אני לא אהיה מישהו אחר, וככה גם הערוץ נותן לי. הם נותנים לי להיות מי שאני. אין דבר כזה לעשות טלוויזיה ולהיות מושלם. כשתהיה מי שאתה, לפעמים יאהבו אותך יותר ולפעמים פחות. אם יגידו לי 'מעכשיו אנחנו לא רוצים יותר צחוקים, תהיה רק רציני' - אני פשוט לא אבוא יותר. אני אחפש משהו אחר".

דיברת על זה שיש צופים שזוכרים אותך גם כהוא עם התדמית של הצוללן, שנופל כדי לקבל פנדל. נראה לך שקשה להם לראות אותך מעביר ביקורת על אחרים עכשיו?
"אני, בכל מועדון שהגעתי, בהתחלה הייתי מקבל קללות. היו אומרים 'מאיפה הביאו לנו את הצוללן הזה?'. אבל בסוף, כשמסתכלים על הקריירה שלי, יש לי מעל 100 גולים בליגת העל. לא ראיתי מישהו מבקיע 100 גולים רק בצלילות. היה לי ערך מוסף, שהייתי יודע לסחוט פנדלים, אבל אין דבר כזה להבקיע רק בצלילות. כשנכנס ה-VAR אמרו שעכשיו אני לא אקבל יותר פנדלים כי יראו את הצלילות, אבל מה שקרה בסוף זה שקיבלתי יותר פנדלים כי היו שורקים לי את מה שהשופטים כבר לא שרקו בגלל התדמית שלי כביכול".

נחזור לליגת האלופות. מתי נראה קבוצה ישראלית מגיעה לשלבים גבוהים במפעל הזה?
"דווקא השנה הייתה למכבי ת"א הזדמנות טובה, ראינו שפאפוס שהדיחה את מכבי הגיעה לשלב הבתים. אבל זה יהיה קשה. גם הליגה עצמה יותר קשה וגם הרבה שחקנים ישראלים טובים יוצאים החוצה ומשחקים בחו"ל. להביא זרים טובים זה קשה... אבל יש לי חלום שהנבחרת של רן בן שמעון תעלה דווקא ליורו. עם חיבור טוב של השחקנים הצעירים, עם השחקנים עם הניסיון, עם קצת מזל, וואלה, אולי נעשה את זה".

מי תנצח בגמר ליגת האלופות?
"אני רוצה ארסנל, אבל פריז הכי טובים. לואיס אנריקה הפך את הקבוצה הזאת למכונה. הלב אומר ארסנל, הראש אומר פריז".

ומי תזכה במונדיאל?
"הלוואי בשביל ניימאר שברזיל תזכה במונדיאל. מאוד התרגשתי לראות שהוא קיבל בסוף את הזימון לסגל הנבחרת. אבל ספרד, צרפת ואנגליה הן הפייבוריטיות. מבין כולן אני חושב שספרד תזכה".

איפה נראה את איתי שכטר בעוד 5 שנים?
"ממשיך בערוץ הספורט, כי אני נהנה וזה הולך ומתעצם. אני עושה דברים כיפים, נהנה, מגדל את המשפחה בכיף. נהנה מהרגעים הקטנים ולא חושב רחוק. מכל רגע, אני כל יום שאני קם בבוקר, מתפלל, שותה קפה, אומר תודה לאלוהים, וכל יום בשבילי אני נהנה ממנו. כל יום".