"אחבק אותם בעדינות ואלחש להם שהם בבית, בידיים של אימא"

"כשאתם תכירו אותם, אתם תעופו עליהם", אומרת מכבית מאייר, דודתם של התאומים גלי וזיוי ברמן, בחיוך מלא הקלה. הדודה שמופיעה באופן קבוע במסכים, בהפגנות ובמחאות, מרשה לעצמה עכשיו אפילו להתבדח: "כן, אני גם יודעת לחייך, זו הבעת הפנים שלי מלפני 7.10".

שעות ספורות אחרי שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע על ההסכם בין ישראל לחמאס, מאייר הנרגשת כבר דמיינה את המפגש: "אני זהירה, אני יודעת שאנחנו באמת לא יודעים מה מצבם אבל אני חוטאת במחשבות - אני חושבת שכשאראה אותם אני אחבק אותם בעדינות, אולי הם יהיו חלשים ושבריריים כאלה, ואחבק אותם ואלחש להם באוזן שהם בבית, בידיים של אימא, וזה כל מה שרציתי שיקרה", אמרה בריאיון ליואב לימור ונסלי ברדה ב"חדשות הבוקר" של קשת.

יותר משנתיים נמצאים האחים התאומים גל וזיו ברמן, שנחטפו בשבת השחורה מקיבוץ כפר עזה, בשבי בעזה, ומשפחתם לא מפסיקה להילחם לרגע למען שחרורם. בשבת השחורה שני האחים, שהיו צמד בלתי נפרד, שהו בדירותיהם בקיבוץ. זיו נחטף לאחר שהמחבלים הציתו את ביתו והוא נאלץ לצאת החוצה.

אחיו גלי לקח איתו סכין מטבח ויצא לעבר ביתה של חברתו אמילי דמארי. בהודעה האחרונה שלו כתב גלי: "היא לבד, מפחדת", ושלח סלפי משותף עם אמילי מהממ"ד. השניים נחטפו לעזה כשאמילי שוחררה מהשבי אחרי 471 ימים, ואילו גלי עדיין מוחזק בשבי, וגם זיו - בנפרד מאחיו, ככל הידוע.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

המפגש אחרי הבשורה: "תודה שזכינו"

"החיוך לא יורד לי מהפנים ואני לא מפסיקה לבכות", הוסיפה מאייר. "אחרי המפגש אנחנו ניקח כמה צעדים אחורה וניתן לה (לטליה, אימם של האחים) - סוף סוף היא תהיה בשליטה, מה שנגזל ממנה בשנתיים האלה, יכולת השליטה על הסיטואציה האכזרית כל כך שבה הבנים שלה נמצאים והיא לא יכולה להושיע. כבר עכשיו אני רואה איך היא מקבלת את השליטה, 'טלי איז באק', הטליה שאני מכירה, וניתן לה ולהם את הזמן".

אחרי הבשורה המשמחת, האם טליה התחבקה בהתרגשות עם הוריה - הסבא והסבתא של גלי וזיוי. הסבתא גילי אמרה לה בדמעות של שמחה: "תודה שזכינו ליום הזה, את הגיבורה של המשפחה, אני לא מאמינה".

"אני כבר מרגישה שהם ביחד"

מאייר התייחסה בשיחה לכך שככל הידוע, השניים הוחזקו בשבי בנפרד: "אני חושבת על זה שאולי כבר הפגישו אותם, או שאולי עוד רגע הם ביחד, ושהם מחבקים אחד את השני בפעם הראשונה אחרי שנתיים - הילדים האהובים האלה, התאומים הבלתי-נפרדים האלה שהיו בגיהינום הזה בנפרד ולא יכלו להיות ביחד ולחזק אחד את השני. אני כבר מרגישה שהם ביחד".

מלבד עדויות בודדות של החוזרים מהשבי, בהם אמילי דמארי, לא פורסמו סרטונים או תמונות של הברמנים מהשבי. "אנחנו לא יודעים הרבה אבל הדמיון עובד שעות נוספות"", אומרת מאייר. "המחשבות מתרוצצות ואנחנו לא יודעים מה יגיע, באיזה מצב פיזי, מנטלי ונפשי הם יהיו - אנחנו מתכוננים להכול. הספקתם להכיר אותנו כמשפחה חזקה ונחושה, וכל מה שנעשה זה רק לרפא ולשקם אותם. אני רואה לנגד עיניי את תמונת הניצחון הזו שלהם, שכל הזמן הסתובבנו איתה בכל המקומות".

על הקשר הצמוד עם אימם של התאומים היא מספרת: "התסכול גדול מאוד לאורך כל המסע הזה - עם כל מה שאני ובני המשפחה שלנו עושים, אני לא יכולה להחליף ברגע אחד את הייסורים היום-יומיים שלה, את מה שעובר לה בראש ובלב. עכשיו אני מרפה את זה סוף-סוף, זה נעלם מהמחשבות שלי".

"עד היום פחדנו מדפיקה בדלת"

שעות ספורות קודם בישרה מכבית לטלי על העסקה: "הגעתי אליה בלילה כשקיבלנו הודעה רשמית. זה מפחיד להגיע אליה בלילה ולדפוק לה על הדלת, דפיקה בדלת זה דבר שעד היום כל כך פחדנו ממנו, אבל הגעתי - לא יכולתי לשנייה אחת לחשוב שאני לא מבשרת לה את זה. דפקתי בדלת ואין לי מילים לתאר את האושר, את ההתפרקות הזו, את הבכי, את סערת הרגשות הזו שהרגשנו כשתי אחיות. לא הספקנו להעביר את ההודעה והבית שלי הפך לקרחנה אחת גדולה, כל החברים הגיעו והסתערו עליה ועליי, אלה רגעים שלא יישכחו".

"אנחנו נהיה גם בהמשך עם כל האנרגיות שניתבנו, כל המשפחה והחברים והעם המדהים הזה - נתעל את כל זה לריפוי ולשיקום של גלי וזיוי", היא מבטיחה. "אני רואה שיהיו להם חיים טובים והם יהיו אנשים חזקים יותר, אני ממש רואה את זה ויודעת שזה מה שיקרה, אני מכירה אותם ואת הרוח והחוסן שלהם, את החיבור ביניהם, הם יעזרו אחד לשני ואנחנו נעזור להם לחזור בחזרה לחיים".

"אני רואה את ההתרגשות של כל המשפחות החטופים, איזה אושר לראות אותן ככה, ואני רוצה להגיד ביום הזה - להוקיר ולכאוב עבור החיילים הגיבורים שלנו שנפלו וזה מה שהם ראו לנגד עיניהם כשהם חירפו את נפשם, את השבת החטופים. נזכור ונזכיר אותם גם ביום הזה, כמה אובדן ושכול במלחמה האין-סופית", היא סיכמה.

"הסתובבתי בבית כמו אחוז אמוק"

גם הסבא, גד סובול, שיתף את רגשותיו ביממות המותחות הללו. בריאיון ל"שש עם עודד בן עמי" הוא סיפר: "אני מתרגש, אני עדיין עם אדרנלין ואני מצפה לבאות, אחרי שנתיים. עדיין קשה לי להביע את רגשותיי כרגע, הרגשות מעורבים כרגע, זו התרגשות מעל ומעבר עם שבב של חרדה, שלא יקרה משהו, שלא ישתבש משהו בסופו של דבר כי חווינו כל כך הרבה אכזבות. אנחנו מייחלים מאוד לסוף הטוב, רוצים כבר לאחד את המשפחה".

"היות ואני אדם מבוגר קמתי בארבע בבוקר ופתחתי טלוויזיה מתוך תחושה פנימית. כמובן שהרעיון להמשיך לישון כבר נפל, התאפקתי בכוח לא להעיר את רעייתי כדי לא להביא אותה למיון עם התקף לב. התאפקתי מאוד עד הבוקר, הסתובבתי בבית כמו אחוז אמוק, עד שבא הבן שלי עם זוגתו וסיפר, ולאחר מכן היה המפגש המרגש אצל טלי, נסענו לשם בבוקר מוקדם".

"היטלטלנו כל הזמן בין תקווה לבין תפילה, ועכשיו התפילה נענתה. אני רוצה להודות לנשיא טראמפ ולעוזריו", הוא סיכם. "כולם פה במשפחה שלנו מאוחדים במשימה לחבק את גלי וזיו, וכמה שיותר מהר להחזיר אותם לחיים נורמליים כמה שיותר".