גדי מוזס שוב בניר עוז: "חזרתי בענק, זה ניצחון הרוח"

"חזרתי ועוד איך. חזרתי בענק, לא סתם חזרתי. הדרייב הכי חזק שלי היה זה שראיתי את כל חקלאי האזור עומדים ומריעים לכבודי על הכביש, מצומת גמה עד הבסיס ברעים", מספר גדי מוזס. שורד השבי בן ה-81 חזר לפני חודש לישון בביתו שבניר עוז. "חקלאי אמיתי זה אחד עם תקווה", הוא מבהיר בשדות הקיבוץ. "לקחו אותי מהבית ויצאתי להנה", מסביר גדי בנסיעה בין בתי הקיבוץ. "פה כבר התחילו להרוס בתים", הוא מצביע אל עבר אחד מהבתים. "מה שנשאר זה רק הממ"דים. כל הבתים אינם פה".

 לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

התושבים נתנו את הסכמתם להריסת הבתים, וגדי לא חושב שיש צורך לשמר את הקיבוץ בחורבנו. "יש גם משהו בלבנות חברה תוססת ולא לגור בתוך בית קברות", הוא מבהיר. "אנחנו צריכים לחיות במקום שילדים יכולים להשתובב. ניקח חלק מהבתים השרופים, נשים אותם במקום אחר ונעשה אתר זיכרון". לאחר מכן, הוא מצביע לעבר הכרם בשדות הקיבוץ ומשחזר את אירוע החטיפה. "באתי מפה, ומפה ישר לכפר המזויין הזה על אופנוע, סנדוויץ' בין שתי נוח'בות יימח שמם. בדיוק ככה נסעתי".

אני שואלת אותו איפה נהרגה בת זוגו אפרת כץ ז"ל מאש כוחותינו. "פה, בשדה הזה", הוא מראה. "המסק"ר שלנו בא, ועשה 'נוהל חניבעל' על העגלה הזאת. בשביל להרוג עוד שני מחבלים, הוא הרג את אשתי. פה זה היה, הם אפילו לא עברו את הגבול".

כמה אתה נוסע לבית הקברות? הרבה?
"אני יודע? פעמיים שלוש בשבוע. אני בא, מתבודד, מסתכל, עורג על העבר שאיננו והולך. בכלל, מה שמקשה זה כל הרחוב הזה. זה רחוב של קורבנות שווא, כולם שוכבים פה בדומיה. זה קשה, אלכס ועודד ואוהד, כולם".

"לא רוצים לחקור את האמת"

"קרה פה אסון", אומר גדי ב"רחוב קורבנות השווא", כפי שהוא קורא לו, בבית העלמין. "אף אחד לא יכול להסביר בצורה רציונלית איך זה קרה ולמה זה קרה. איך קריסת מערכות כללית כזאת קרתה לאורך כל השדרת פיקוד והפוליטיקה", הוא אומר. "כי מה אומרים? הצבא כפוף לממשלה, אבל לא העירו אותי בשש בבוקר כדי להגיד לי מה לעשות. כי בצד הכוח, יש גם אחריות. זה כמו ביום כיפור, האשימו רק את הצבא (כאילו) הדרג האזרחי בכלל לא מעורב, הוא לא היה בעסק", מוסיף מוזס.

"הם נותנים לי הרגשה שהם לא רוצים לחקור את האמת, או שהם רוצים לחקור את האמת כפי שהיא ניבטת מהמשקפיים המיוחדים שלהם", ממשיך גדי במונולוג הזועם. "אנחנו כעם צריכים את הדוח הזה, זה צריך להיות נטו ניתוח של מה שקרה. כדי שהעם הזה ידע מה קרה לו, איך זה קרה לו, וכתוצאה מכך מה עושים כדי שדבר כזה לא יקרה שוב", הוא אומר. "מפקד הצבא הרצי הלוי היה אצלי שלוש פעמים, הוא קיבל על עצמו את כול האחריות. הוא אמר לי: 'אני מבקש סליחה, מתנצל ולוקח על עצמי את כול האחריות'. אבל הוא מפקד הצבא, גם לו היה מפקד, והמפקד הזה איננו. אני רוצה תשובה למה משפחת סימן טוב שוכבת פה בהרכב מלא, למה חי ויהורם וגדעון שוכבים פה בהרכב מלא, למה אפרת שוכבת שם. למה כל זה קרה?".

"רואים מפה את הבתים של הנבלות האלה", ממשיך גדי בדבריו. "מה זה, הפקירו אותנו. מה אנחנו לא אזרחים? אנחנו לא חיים פה 70 שנה? אנחנו לא איבדנו חברים בגבעת התחמושת ובצליחת התעלה ובכיבוש הרמה? איש משרי ממשלה לא הרים לי טלפון ואמר לי 'ברוך שובך'. 34 שרים, כאילו שזה אכפת לי. זה מראה לי איזה מן אישיות יש להם. מה אני לא אזרח המדינה? מה אני דרגה ב'? נשיא המדינה הרים טלפון למוחרת, עשה לי טוב על הלב. שגריר גרמניה בא אליי לבית החולים, ישב איתי שעה וחצי. דיבר איתי בעברית, באנגלית, במה שאת רוצה. אף אחד מממשלת ישראל. מה? לא קרה לי משהו? ועדת חקירה צריכה לקום, ממלכתית, בלתי תלויה, שתחקור את כל מה שקרה בבוקר הזה".

שכונת "החלוץ" החדשה בקיבוץ

ביולי 2024 הטרקטורים עלו על הקרקע. כאן תוקם שכונה חדשה, שכונת "החלוץ", עבור מי שהחליט שהוא מסוגל לקום מהאסון ולחזור להפיח רוח חיים בקיבוץ שנחרב. "עד סוף השנה השכונה הזאת תהיה מוכנה", מבהיר חיים אלגריסי, שאחראי על הבנייה בקיבוץ כבר 15 שנים. "תמיד שמענו על החבר'ה החלוצים שהקימו את הקיבוץ, וזה כמעט אותו דבר", הוא מוסיף.

אלגריסי אחראי על הבנייה בקיבוץ, ועכשיו הוא גם מוביל הריסות של 160 בתי מגורים ובנייה של 160 בתים חדשים. "זה הבית שנפגע הכי חזק, הכול היה שרוף", הוא אומר בתוך אחד מהבתים בקיבוץ שנמצא בעיצומו של השיקום. "כל הבית, זה אומר שיפוץ כללי לגמרי". בכל אחד מהבתים הללו ייבנו ממ"דים, לפניהם דלת נוספת ממוגנת ירי, מתוך הממ"ד יוכלו לסגור את כל מערכות התריסים ולייצר נעילה נוספת.

"זה הבית שאנחנו אמורים להיכנס אליו עוד כמה שבועות", אומר ניר מצגר בביתו הכמעט מחודש בקיבוץ. "הוא נמצא כרגע באמצע שיפוצים, הדברים קצת יזוזו ימינה ושמאלה, אבל אפשר לראות שהבית כבר נמצא בשלבים מאוד סופיים של השיפוץ. כל מה שנשאר זה להתחיל להביא דברים ולבוא", הוא מוסיף. ניר ואולה מצגר החזיקו את דלת הממ"ד עד לשעות הצוהריים ב-7 באוקטובר, ורק כשיצאו גילו שהוריו תמי ויורם נחטפו. היא חזרה בעסקה הראשונה, הוא נרצח בשבי - ככל הנראה נפגע בתקיפה צה"לית.

"לא מקום פסטורלי ונחמד"

בשביל תקומה, החלוצים החדשים נאלצים לגייס תרומות - גם בעולם וגם בארץ. עבור הקמת הקיבוץ מחדש העבירה המדינה 343 מיליון שקלים, 24 מיליון נוספים יגיעו מהקרן הקיימת. עדיין חסרים 75 מיליון שקלים. לבניית מבני ציבור, כמו גנים למשל, כרגע אין תקציב. "אנחנו לא באים לאיזה מקום פסטורלי ונחמד", מדגישה אולה מצגר. "הקיבוץ עדיין מלא בבתים שרופים, בתים של החטופים שנשארו, זה לחיות באתר בנייה תקופה. אבל אין דרך אחרת, צריך להתחיל לקום ולעשות ולהיות פה ואין לנו ברירה", היא מוסיפה.

"זה השדה של הרוזמרין", מספר גדי מוזס בשדות הקיבוץ שפורחים מחדש. "איך שחזרתי, אמרו לי 'התחלנו גידול חדש' ואם אתה מוכן להצטרף, אמרתי 'ברצון רב'. אז שבוע אחרי שבאתי, אני עומד פה ואני אומר להיות 480 יום שם, בין כל החורנים האלה, ופתאום להיות מהצד הזה ולגדל גידול חדש עד הגדר, סימן שאנחנו בדרך הנכונה", הוא אומר.

"זה ניצחון ענק, מי שלא מבין מה זה ניצחון הרוח, לא מבין מה זה. זה ניצחון ענק. זה מראה יותר מהכול מה פירוש המילה 'עד התלם האחרון'". בשדה הרוזמרין, מוזס מחמיא לצעירי ניר עוז שעוסקים במלאכת החקלאות ומתגאה בכך ש-2024 הייתה אחת מהשנים החקלאיות הטובות של הקיבוץ אי פעם.

"לנוכחות פה יש משמעות ערכית"

המשפחות הצעירות לא רוצות לחזור לקיבוץ, וגם רבים מהוותיקים. הם יעברו בתוך כמה שנים יחד לשכונה שתוקם עבורם בקיבוץ בית ניר שבחבל לכיש, לא רחוק מקריית גת. זה קשה לכולם, לאלה שחוזרים ולאלה שממשיכים הלאה. "הצעירים, המשפחות, רובם לא חוזרים, אבל זה מה יש", אומר בעצב חיים אלגריסי. "אנחנו נצטרך לקלוט אנשים חדשים, אנשים טובים. מאמינים שאנשים טובים יגיעו לפה, ונקווה שאולי עוד כמה מהחבר'ה שהיו יחזרו בסוף".

הצעירים רוצים ללכת לבית ניר ולא לחזור לניר עוז וגם לוותיקים קשה. "אני מתגבר על הקשיים, ובא לפה", אומר גדי מוזס. "ממש חשוב לי פה, שכולם יבינו שהנקודה הזאת חייבת להתקיים. אני רואה את העשן הזה, זה לא מעניין אותי. שישרפו להם את הכול. אם אנחנו לא נהיה, בפעם הבאה יהיה להם הרבה יותר קל, והנוכחות שלנו פה יש לה משמעות ערכית עמוקה ביותר", הוא מבהיר. "זה לא רק שאנחנו מוציאים גזר מן הארץ, אלא אנחנו מחזיקים את גבולות המדינה".

נכון להיום, 90 איש לנים בניר עוז מדי לילה. 30 חברי גרעין של השומר הצעיר, 20 חניכי מכינת במעלה הדרך ועוד 40, שמתוכם 30 הם אנשי קיבוץ ניר עוז. בינתיים, לגדי בן ה-81 בונים עכשיו בית חדש. השכן שלו יהיה גיורא, חבר שגדל אתו מגיל שלוש. יחד הם הגיעו לקיבוץ, יחד הם לא מוותרים עליו.