עידו מלכה ויובל רפאל על האהבה בין עזה לאירוויזיון ולפסטיגל

עידו מלכה, זמר ולוחם. פעם זה היה נשמע כמו צימוד משונה. בישראל 2025, אחרי שלושה סבבי מילואים, זה כרטיס הביקור שלו. "12 בלילה, ארזתי את כל התיקים, יש קצת מחשבות. בשעות האחרונות אני מקבל מלא הודעות מאנשים 'תשמור על עצמך תהיה חזק' ואז פתאום זה מתחיל להדהד - וואלה, אני נכנס שוב לעזה", תיעד את עצמו עידו מלכה לפני אחד הסבבים.

"ישבתי עכשיו עם אימא שלי אז היא שואלת אותי 'אתה מפחד?' - עניתי לה שהכול טוב ושאני רגוע ושהכול בסדר וגם דיברתי עם יובל (רפאל, בת זוגו) לא מזמן וגם היא ראתה שאני נורא מנסה להשתדל להראות שאני בטוב והכול טוב אבל יש, יש חששות, יש פחדים. מקווה שנהיה בסדר, מקווה שנסיים את זה בשלום. שאלוהים ישמור אותי". כשאנחנו נפגשים, הוא אומר: "תפסתם אותי בדיוק במעבר בין המקלחת לבגדים, בהכנות אחרונות. ברשותכם אני אחליף למדים".

המפקד מסכים לעגילים או שמורידים אותם בכניסה?
"לפעמים מורידים ולפעמים לא, לפעמים אני דווקא נשאר איתם"

את זה (התפילין) אתה לוקח איתך, נכון?
"כמובן".

זו בטח חוויה אחרת קצת להניח תפילין באמצע עזה.
"אין לזה שום קשר לבן אדם דתי או לא דתי, זה יותר קשור בכוח ובעוצמה, כשאתה מרגיש איזושהי שייכות".

"להגיד לכם שאני רוצה שהוא הולך? לא, אני לא מתרגל לזה בשום פנים ואופן", מודה אביו שלום, ואימו איריס אומרת: "אסור להגיד דברי פרידה, זה קשה מאוד. כשהוא יוצא ל'שדה', כמו שאני קוראת לזה, אני פשוט לא ישנה. עזה זה הכי קשוח".

וכשלא נרדמים, אז מה עושים?
איריס: "אז פותחים טלפון, לפעמים גם לוקחים איזה כדור קטן. היה איזה שבוע שם שבמהלכו הוא לא היה זמין בטלפון משהו כמו 27 שעות, זה מלחיץ".

כל שעה בדקת?
איריס: "כל שנייה כמעט".

"במלחמה הסיפור של המוזיקה התפוצץ"

לאן המחשבות נוסעות?
עידו עונה לי ברכב, בדרך ליחידה: "במחשבות קצת על הבית, על אימא, על אבא, מתי חוזרים, אם חוזרים".

כן? חושבים על האפשרות?
"תמיד זה בראש".

אבל אם לא הייתי עכשיו כאן איתך באוטו, אז הייתה מוזיקה?
"בטח, רק מוזיקה".

"ידעתי שאני רוצה לעשות מוזיקה - היינו עושים סרטונים ברחוב ואז זה הגיע לטיקטוק, אנשים אהבו את התוכן ואז במלחמה זה באמת התפוצץ עם סיפור אחד מאוד מצחיק", הוא משחזר. והפריצה שלו קרתה בטיקטוק בדרך לעזה: לפני אחד התרגילים העלה סרטון שלו מרים את המורל לחבר'ה. "היינו באוטובוס, היה שיר של ששון שאולוב שחבר שלי במשך שבוע לא הפסיק לזמזם. אמרתי שאני תופס את המיקרופון ועושה סתלבט. חבר צילם את זה באמת סתם במקרה. אני, שקצת הכרתי טיקטוק, אמרתי 'שמע, וואלה זה סרטון מצחיק שלי עם הצוות, בוא נעלה'".

שעתיים אחר כך הוא גילה שהפך לויראלי: "אני פותח את הטלפון אחרי התרגיל ואני רואה 100 אלף צפיות באיזה שעתיים. נוסע הביתה וחצי מיליון צפיות".

"הוא היה הכתף התומכת שלי"

משם הדרך לכוכב הבא הייתה עניין של זמן. לאירוויזיון הוא לא הגיע אבל בכוכב הבא התאהב במי שייצגה אותנו בסופו של דבר, יובל רפאל. יום חדש זרח ממבט ראשון.

כמה זמן בטוטאל אתם ביחד כבר? כאילו, ממתי סופרים?
עידו: "נראה לי שנשיקה ראשונה, אז שמונה חודשים".

מי התחיל עם מי? מי עשה את הצעד הראשון?
עידו: "יש שאומרים שאני, יש שאומרים שהיא. ומה אני אומר? שזה היה ביחד".

שאלתי לפני שבאת מי עשה את הצעד הראשון.
יובל: "מה הוא אמר לך? מעניין אותי".
עידו: "בסוף? שאני עשיתי".

לא, הוא אמר ביחד, הוא אמר שזה קרה...

יובל: "אני אגיד לך מה, אתה רוצה לשמוע את הצד שלי בסיפור?"

כשבתוכנית הם התבקשו לשיר ביחד, המגישה רותם סלע אמרה בזמן אמת: "אני לא נולדתי אתמול, גם לא שלשום - ואני, כשיש כימיה בין אנשים, אני מיד קולטת אותה". עידו הודה כבר אז: "אני אגיד שיש כימיה", ובשידור ציין: "היה קסם באוויר".

"תשמע, מאז הדואט שלנו, באמת, הכי אמיתי, לא היה כלום, באמת לא היה כלום", מצהירה יובל, "אבל כן נוצר שם חיבור שהוא מעבר. מבחינתי הוא היה הכתף התומכת שלי כל התוכנית. וכשהיו, והיו לי המון פחדים, הייתי ניגשת אליו כל פעם. רק חודש אחרי יצאנו ביחד לאיזו הופעה והייתה איזושהי ציפייה, ואני יודעת שהוא הרגיש אותה גם מהצד שלי והוא לא עשה צד ואני מחקתי אותו. ביום אחרי אני התקשרתי לחברה שלי ואמרתי לה 'תקשיבי, אני הרגשתי שהוא רוצה, אני הרגשתי שהוא הרגיש שאני רוצה והוא לא עשה צעד - לא צריך'", ועידו אומר: "אתה מבין? שורפים בן אדם בשנייה".

"ואז באותו יום הוא התקשר - רגע, אני מספרת את הכול?", היא שואלת ועידו מאשר לה: "שוט, קדימה. בוא נשקף שנייה את הדברים - באותו יום שזה לא קרה אני נורא נורא התלבטתי. ידעתי שאני יכול באותו רגע לעשות את ה'מוב', אבל היה לי איזו הרגשה אם אנחנו מוותרים פה עכשיו על החברות בתור ידידים, נורא התלבטתי עכשיו. הורדתי אותה בבית, יום אחרי התחבטתי על זה המון ואמרתי 'יאללה, אני אתקשר אליה עכשיו'. התקשרתי אליה, אמרתי לה 'עוד חצי שעה תהיי למטה', היא אמרה לי סבבה. הגעתי אליה הביתה, היא ירדה למטה, הגיעה לאוטו ומאז זו היסטוריה".

"ראיתי אותו בקהל שם באירוויזיון"

בסוף המוזיקה חיברה ביניכם, אתם מלווים את הקריירה האחת של השנייה. יצא ליובל עכשיו אלבום חדש.
יובל: "הוא הבן אדם הראשון שאני אשמיע לו, לפני אימא שלי שהיא אהבת חיי".

דואט משותף זה עניין של זמן?
יובל: "אולי, כן. אנחנו לא שוללים את זה בכלל".
עידו: "לא שוללים".

רמי וריטה? או ששם זה נגמר פחות טוב אז עדיף אחר.
"יובל ועידו נראה לנו יותר, לגמרי", הם עונים יחד.

יש ליובל מופע חדש בעוד שבוע - תהיה שם?
עידו: "ברור, איזו שאלה".

כשהיא נזכרת בהופעתה באירוויזיון, יובל אומרת: "בהתחלה זה לא היה ברור אם הוא יגיע, אם לא יגיע, היו עניינים ביטחוניים. וכשאני ראיתי אותו בקהל, זה היה אחד הרגעים הכי-הכי-הכי מאושרים שהיו לי בחוויה הזו".

כן? הצלחת לראות אותו תוך כדי שכל האולם שואג בוז?
"כן. ההרמה שהוא הרים לי, ואחרי זה כשהוא הגיע אליי למלון וההתרגשות שלו, ולקבל את החיבוק הזה ממנו אחר כך..."

"הפסיכולוגית המליצה שלא איכנס לעזה"

בשנה האחרונה השיר שלו "פסיכופת" הפך ללהיט גדול. "אני חזרתי מעזה, ישבתי עם החבר'ה שאני כותב איתם והם אמרו 'תשמע, יש את השיר הזה שכתבנו, פסיכופת'. אמרתי להם 'תקשיבו, זה לא מתאים לאווירה, אנשים במלחמה'. היה מסע שכנועים קטן, אני השתכנעתי, ומאז העניין עם השיר הזה זה היסטוריה. זה היה מין סיפור כולל - זה היה גם על איזושהי אקסית שהייתה לי שבאותה תקופה מאוד זלזלה בתחום הזה של מוזיקה, היה בא לי לדבר על זה".

אתה פסיכופת?
"אני לא חושב. אני חושב שיש בי איזה צד שהוא נורא נורא שונה ואנרגטי ומאוד תזזיתי, אני לא יודע אם פסיכופת זה המילה".

בחנוכה הקרוב הוא יגשים את חלום הילדות שלו ויצטרף לפסטיגל. למי שהיה צריך עוד הוכחה כמה הכול כאן בלתי אפשרי, אז הנה עידו מלכה - בבוקר הוא נלחם במחבלים בעזה, בערב הוא רוקד ושר על הבמה.

איך עושים בכלל את השיפט הזה?
"וואו, קשוח. להיות פה בפסטיגל כשאני מקבל הודעות מהצוות שלי (שכותבים אחד לשני) - 'אתה צריך לעלות שמירה' או 'תעלה למזרחית', זה תוך שנייה מחזיר אותך לזה. אנחנו פה עומדים וכיף לנו ואנחנו צוחקים ויש אווירה, אבל בסוף הם שם והם טוחנים עכשיו שמירות והם עייפים והתחושה היא לא שלמה".

"אתה יודע שבפגישה הראשונה שהייתי אצל הפסיכולוגית, היא אמרה לי 'תראה, אני לא חושבת שנכון לך להיכנס עכשיו לעזה, אתה חייב להבין שמה שאתה עובר בחיים שלך זה שינוי שהוא נורא קיצוני שרוב האנשים לא עוברים אותו', היא אמרה שאולי עדיף לי לוותר בסבב הזה על הדבר הזה. ניסיתי איזה יום להקשיב לה, אבל אני לא יכול, זה חזק ואני לא מרגיש שאני יכול לעשות כזה דבר".

"אלה לא הערכים שגדלתי עליהם ואלה לא הערכים שלי בתור בן אדם. מה עם אבא שיש לו שלושה ילדים בבית והוא מגיע למלחמה בעזה? הסוויץ' אצלי הוא יותר כאילו קיצוני כי זה מעבר מבמה כשבאמת אתה צריך להיות 100% על הבמה לבין המלחמה - יום אחד יכול להיות הכי מאושר בעולם ויום אחרי פתאום אתה מגלה שחבר שלך נהרג בעזה".

"כשמדחיקים זה מתפוצץ מתישהו"

וברכב הוא מספר: "גם כשנהרגו לי חברים וקרו לי את הדברים הכי קשוחים - איבדתי שלושה חברים בנובה וחברים שנהרגו במלחמה - במשך שנה ומשהו אני לא הצלחתי בכלל לבכות. לא יצאו דמעות - מהרגע שאתה שם אז אתה נהיה נורא אפאתי לסיטואציות כאלה כי אתה חווה כל הזמן טירוף רגשי שאתה כבר נהיה אפאתי לסיטואציות. זה עצבן אותי בהתחלה, אמרתי למה חברים שלי מתים פה ואני לא מצליח לבכות? אחרי שנה וקצת זה התפוצץ לי החוצה, וכשזה יצא בפעם הראשונה..."

מה היה הטריגר?
"הסיטואציה עם אסון קריסת המבנים, אם אתה זוכר, שהיו 21 הרוגים. אחד ההרוגים היה חבר ילדות שלי, יואב לוי, הוא היה הגיטריסט הכי מטורף שאני הכרתי, הכי מטורף, הוא הכיר לי ופתח לי את העולם הזה של מוזיקה בכלל. כמה חודשים אחרי היה את השיר Tears in Heaven של אריק קלפטון, זה השיר הראשון שכל פעם הייתי מתעצבן איך הוא יודע לנגן כל הזמן ואני לא מצליח לנגן. הוא היה עושה את הפריטה הזאת כל כך יפה ואני הייתי יושב ככה, מסתכל עליו ואומר 'תלמד אותי' וכל פעם הוא היה מלמד אותי ולא הייתי מצליח, ואז הייתי יושב ככה ומסתכל עליו מנגן. ואז פתאום משום מקום אני יושב באוטו, בסיטואציה שאני בכלל בדרך לאולפן, שומע את השיר הזה - ועד עכשיו זה עושה לי חררה בכל הגוף".

בשבועות האחרונים הוא הבין שדמעות לא יספיקו, והגיע הזמן לטיפול יותר מקצועי. את מה שעבר עליו בשנתיים האחרונות עידו מבטא בשיר חדש, שאותו הוא מגדיר כשיר הכי חשוף שלו.

"אני בן אדם שהוא מאוד מדחיק, ביום-יום לא יוצא לי לדבר על זה, אני לא בן אדם שמרגיש את זה ביום-יום, זה נמצא באיזו תיבת פנדורה עמוק בפנים. אני חוויתי דברים, ראיתי דברים ואני חושב שהמטרה היא לא להדחיק כי אז זה נשאר באיזה חדר, אתה אף פעם לא נוגע בזה וזה מתפוצץ מתישהו. אתה לא תטפל בזה עכשיו? יכול להיות שתרגיש סבבה, אתה לא יודע אם בגיל 40 אתה תתעורר יום אחד כשיהיו לך ילדים ואז פתאום זה יפגוש אותך והמצב יהיה הרבה פחות נעים. באותו רגע אמרתי לעצמי שאין מצב בעולם שאני לא אטפל בעצמי".

"האמת שבהתחלה אפילו פחדתי להשמיע לאנשים את זה - לצוות, לאימא, לאבא - כי זה להביא את הלב שלך, את הקישקע שלך החוצה. זה קצת מפחיד כי אתה לא רוצה לפעמים שיידעו מה אתה מרגיש באמת. כשכתבתי את זה יצא לי לדבר על זה באותו זמן עם כמה חברים, להבין שאני לא עובר את הדבר הזה לבד, שהרבה אנשים חווים את מה שאני חווה. ישבתי באוטו, שמעתי את הסקיצה ואמרתי שאני בטוח שהרבה אנשים כמוני חווים את הדבר הזה ומרגישים את זה ביום-יום שלהם, שזה לא נוגע רק בי - זה שיח שעכשיו קיים בכל המדינה".

"אני יודעת מה זה פצעים עמוקים"

בשיחת וידאו מעזה עם יובל, היא שואלת: "איך אתה מרגיש להיות עם הצוות?", והוא משיב: "כיף, סוף סוף, ברוך השם, חיכיתי לזה הרבה זמן". החברים מהיחידה מרגיעים אותה: "אנחנו שומרים עליו, אל תדאגי, אנחנו לא נותנים לו לדבר בקשר, שישמור את הגרון להופעות".

אתה שר בשיר: "צעקתי בשקט למעלה, לא רציתי שתתעוררי, כי יש לך מספיק משלך".
עידו: "גם ליובל יש המון, היא סוחבת המון, כל מה שקשור בנובה ובמה שהיא עברה ובמסע שלה האישי".

את יכולה לעזור לו לטפל בטראומה שלו והוא יכול לעזור לטפל בטראומה שלך.
יובל: "זה נכון באיזשהו מקום, אבל מצד שני יש לכל אחד את הקצב שלו ואת כמה שהוא יכול וכמה שהוא מוכן לדברים. לי היה 'פור' על עידו בקטע הזה, הטראומה שלי הסתיימה ואני יכולתי להוריד את המחסומים שלי כבר לפני שנתיים. הוא עדיין שם, הרגע יצא מעזה וכל פעם גם נכנס מחדש, יש איזשהו מגן שאני מאוד-מאוד מבינה אותו - הוא עדיין נמצא בפייט והוא צריך לשמור על הריכוז הזה כשהוא נכנס לשם".

"גם אם קשה לו להיפתח, אני יודעת טוב מאוד מה זה פצעים עמוקים ופצעים שאתה לא יכול לספר לכל אחד, גם אם זו בת הזוג שלך. יש גם את העניין הזה של לשמור על הפאסון הזה שלך, של 'אני חזק' ולפעמים לפרוק את זה החוצה גורם לך לאיזשהו פורקן שאתה כרגע לא רוצה לפגוש וזה בסדר".

יצאת השבוע מעזה, מהמלחמה האחרונה.

עידו: "לעת עתה".

על פי טראמפ המלחמה הסתיימה. תחזור לעזה מתישהו, לדעתך?

עידו: "לעולם אל תגיד לעולם, אי אפשר לדעת. בסיטואציה הנוכחית עם מה שקורה, לא נראה לי משהו כל כך רחוק. בכל סיטואציה שיקראו לי, ללכת ולשרת את המדינה המטורפת הזאת שיש לנו ולהיות שם ראשון". ובסרטון שצילם בשטח אמר: "טוב, יום אחרון בעזה, אז זהו, מתרגשים לסיים כבר, יש לנו פסטיגל לעשות אז יאללה הביתה".

הצוות שלך יבוא לפסטיגל?

"בטח, הם איתי בכל מקום, מההופעה הראשונה שהופעתי בבר של שלושים-ארבעים איש, בעזרת השם עד להופעה הכי גדולה".

תחקיר: מאי פכט וקוראל לייבו