"חוסלו במקומות שבהם הרגישו בטוחים": החיסול השיטתי של מפקדי חיזבאללה - אחרי שהמלחמה בלבנון הסתיימה

"סוף ליותר משנה של לחימה בחזית הצפונית" - כך הכריזו הכותרות ביום החתימה על הסכם הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה, ב-27 בנובמבר 2024, לפני קרוב לשנה. אלא שמתחת לפני השטח התרחש סיפור שונה לגמרי. דווקא ברגעים שבהם נדמה היה שהשקט חוזר, הוקפצה צפונה יחידת רפאים – היחידה הרב-ממדית של צה"ל - ופתחה במערכה שקטה ורצופת מבצעים חשאיים בדרום לבנון. במרכז הפעילות עמד חיסול שיטתי של מפקדי שטח בכוח רדואן ובחיזבאללה בכלל, בעומק קו הכפרים השני והשלישי, מעבר לקו הרכסים.

בתוך כשמונה שבועות בלבד הצליחה היחידה לאתר, להפליל ולחסל יותר מעשרה מפקדים, חלקם כאלה שעד אז הצליחו לחמוק מכל ניסיון לאתרם. "פעלנו באופן חשאי בגובה, לא נראים. וראינו את מה שהם חשבו שאף אחד לא רואה", מתאר סא"ל א', סגן מפקד היחידה. "במקומות שהם הרגישו בטוחים, הצלחנו להביא להפללות ולסיכולים".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

ארגון הטרור המושפל והמוכה ניסה לנצל את תקופת ההסכם לשיקום תשתיות, לארגון מחדש ולפעילות מודיעינית מוסווית. הוא נטש את הכפרים הקדמיים, והתרחק כמה רכסים צפונה ומערבה משם, מתוך תחושת ביטחון שהצבא לא יוכל לעקוב אחריו. כאן נכנסה יחידת רפאים לפעולה. באמצעות פריסת רחפנים, אמצעי תצפית אופקיים ואנכיים, ותהליכי עיבוד מידע בזמן אמת - לוחמי היחידה הצליחו לאתר פעילים, לעקוב אחריהם במשך ימים ואף שבועות, ולהפוך אותם ליעדים מבצעיים. ביחידה מספרים כי בזכות מאמץ שרובו לא גלוי, למעט הקצה המבצעי, כל טעות קטנה של אותם מפקדים, כל תנועה חריגה - נוצלה כדי לייצר מודיעין איכותי ולהביא לסגירת מעגלי תקיפה באופן מיידי.

היחידה ה"יקרה מדי" - בלב הלחימה

במוצאי 7 באוקטובר היו אמורים לוחמי יחידת רפאים לעלות על מטוס לתרגיל בין-לאומי עם הצבא הבריטי, האוסטרלי והמרינס בארה"ב. הציוד היה ארוז, חלקו כבר חיכה בבסיס נבטים. אבל אז, בשעות הבוקר המוקדמות, הגיעה הפקודה הקולית של מפקד היחידה: "יש אנשים שנלחמים על הבית. חוליות חדרו ליישובי הדרום ואנחנו יוצאים עכשיו כדי לעזור".

המחיר היה כבד מאוד. מפקד היחידה אל"ם רועי לוי ז"ל, ומפקד פלגת ההכשרות סרן יותם בן-בסט ז"ל, נהרגו בקרב מול מחבלים בקיבוץ רעים. קצין הקשר סגן יונתן גוטין ז"ל, נפל בקרבות בקיבוץ בארי. לוחם היחידה סמ"ר איתי נחמיאס ז"ל, שהספיק להציל אזרחים, נהרג בקרב במושב מבטחים. בימים שלאחר מכן המשיכו לוחמי רפאים להילחם במחבלים בבארי ובעלומים.

אבל היחידה, שאמרו עליה קודם לכן שהיא "יקרה מדי" ו"ניסיונית מדי", מצאה את מקומה בלב המלחמה. ארבע שנים של פיתוח שיטות לחימה חדשות, התנסויות בשטח ובניין כוח נתנו תוקף לחזון שהוביל להקמתה. "היחידה הוקמה כיחידת הניסויים המבצעית של כוחות היבשה", מסביר סא"ל א', סגן מפקד היחידה. "המטרה הייתה לפתח, להטמיע ולתעש טכניקות קרביות מתקדמות וטכנולוגיות לחימה לכל יחידות השדה", הוא מוסיף.

מעבדת הקרב של צה"ל

ב"בית הלגו" של היחידה בתל נוף - בסיס שהורכב כולו ממכולות סחר ישנות שנראות כאילו נבנו מקוביות משחק - האווירה רגועה למדי. על שולחנו של א' מונח קפה שחור מהביל, ועל המסך לידו עוד פתוחה מצגת עם כותרות על תוכניות מסווגות להמשך, שאותה הוא ממהר לסגור. "הנוסחה האולטימטיבית זה לוחמים מוכשרים מאוד עם טכנולוגיה מותאמת", הוא מסביר. "תדביק לזה את התהליך המבצעי הנכון, והדבר הזה מייצר אפקטיביות".

רפאים הוקמה כמעין גרסה מוקטנת לדיוויזיה 100 האמריקנית. "מעבדת קרב" שמתכתבת עם העתיד לבוא, כדי שצה"ל לא יילחם את המלחמה של אתמול. בהתאם לייעודה, היחידה הוקמה מערב-רב של לוחמים מכלל היחידות: מגולני ושריון, דרך גדודי ההנדסה ויהל"ם ועד ליחידות מובחרות כמו שלדג וסיירות.

שנה וחצי לאחר הקמת היחידה, החל גיוס לוחמים ישירות למסלול הכשרה ייעודי. התהליך מתחיל בטירונות חי"ר ואימון מתקדם של חטיבת גבעתי, והמשכו בהכשרה מתקדמת בבסיס היחידה. "לבנת היסוד של לוחם ביחידה היא לוחם סיירת מובחר - לוחם קומנדו", מדגיש א'. "ואז את הפרק הייחודי הוא עושה כאן אצלנו".

"האויב לא טיפש"

הלחימה בעזה יצרה בעיה שלא הכירו בצבא היבשה קודם לכן: יותר מדי טכנולוגיה באותו שטח. רחפנים, אמצעי תצפית וחיישנים הופעלו במקביל על-ידי יחידות שונות, לעיתים עד כדי יצירת עומס ובלבול. בצה"ל מכנים זאת "כחול על כחול". ברפאים פיתחו שיטות לניהול הבלגן, כך שהמידע מהאוויר ומהקרקע לא יפריע אלא ישלים זה את זה.

במקום שכל יחידה תעבוד לפי השיטה שלה ותעביר מידע בשרשרת ארוכה עד המטה, ברפאים יצרו שפה אחידה ופשוטה. "המשמעות היא שלוחם מהיחידה יכול לפעול כתף אל כתף עם כוח אחר באותו שטח, להשתמש באותם כלים ולהבין מיד מה הצעד הבא", מסביר א'. "כך ניתן לסגור מעגל – מהזיהוי ועד החיסול - בתוך דקות, בלי להמתין להחלטות מגבוה".

אבל הכול השתנה כשרפאים עלתה לצפון. "האויב לא טיפש, זה בטוח", אומר א'. "הוא מבין היטב את היכולת של צה"ל. הוא מבין שצה"ל ככל הנראה יכול לתקוף אותו גם בעומק, אבל הוא גם מבין שכדי לתקוף בעומק צה"ל צריך להשקיע משאבים". חיזבאללה למד לנהל סיכונים: להתרחק מהטווחים הקרובים לגדר, שם צה"ל חזק ומאורגן, ולהתמקד בפעילות מאחורי קווי הרכסים – במקומות שבהם הסיכוי לחשיפה נמוך יותר.

"רק פעם אחת ראיתי מחבל על מדים"

אחד הקשיים המרכזיים בצפון היה ההתמודדות עם מחבלי חיזבאללה שפעלו תחת כיסוי אזרחי. רוב הפעילות נראתה כמו עבודות בנייה, חלוקת מזון או סיוע קהילתי - אבל מתחת לפני השטח הייתה זו התארגנות צבאית לכל דבר. "היה מקרה בודד שראיתי אויב במדים צבאיים", מספר א'. "רוב הזמן הם מסתתרים בתוך האוכלוסייה. האתגר שלנו הוא לדעת להבדיל, לברור את החיטה מהתבן".

פ', מפקד צוות רחפנים ביחידה שמתגורר בעוטף עזה, מתאר את המורכבות: "כשאתה מחפש בתוך אוכלוסייה אזרחית, אתה צריך להיות מדויק מאוד. כל זה תחת הסכם שאסור לפגוע בו". הוא זוכר היטב את המעקב אחר מפקד חיזבאללה חמקמק, "יעד רגיש" כהגדרתו, שניסה לפגוע ביישובי הצפון ובכוחות צה"ל. "במשך שבועות עקב הצוות אחר כל צעד שלו, עד לרגע שבו טעות אחת קטנה חשפה אותו".

"זה היה תהליך סיזיפי, יום-יומי, ואז ברגע אחד הצלחנו לסגור את הסיפור", משחזר פ'. "הגענו להיכרות אישית ואינטימית עם ההרגלים שלהם, פרטים קטנים שביום-יום נראים שגרתיים אבל בשבילנו הם היו זהב מודיעיני". היכולת לאתר מפקדי שטח זוטרים היא לעיתים לא פחות חשובה מחיסול הבכירים. "מבחינת היררכיה הם אולי זוטרים, אבל המשקל שלהם ביחס למה שהם יכולים לעשות לכוחותינו עצום", מסביר א'. "ברגע שאתה מצליח לפגוע בהם מראש, אתה חוסך פגיעה בכוחותינו בהמשך".

הטכנולוגיה היא רק האמצעי

לוחמי היחידה מצוידים באמצעים חדשניים לחשיפת האויב, איתורו ותקיפתו: להקות רחפנים חמושים שאוחזים את השטח באופן אנכי, חודרים גם למנהרות ולחדרים סגורים, יורים רימונים בדיוק רב ומתאבדים על המטרה; רובוטים קרביים לסריקות, תצפיות ותקיפה בתוך מבנים מסוכנים, שמוציאים את הלוחמים מקו האש; פצמ"רים מדויקים וזולים, "עוקץ-פלדה" שמם, שמאפשרים פגיעה ממוקדת במחבלים במבנים ללא צורך בתקיפות מהאוויר.

אבל החידוש הגדול של רפאים אינו טמון דווקא בכלי הטכנולוגי - רחפן או חימוש מתקדמים ככל שיהיו - אלא ביכולת להפוך כמויות מידע לידע מבצעי. במקום שהפללה וסיכול יתבצעו במפקדות מרוחקות, התהליך כולו ירד אל הדרג הטקטי. "לוחמים צעירים הפכו לגורם שמסוגל לאתר מפקד שטח של חמאס או חיזבאללה, לעקוב אחריו, להפליל אותו ולבסוף להוציא את התקיפה לפועל. לעיתים בתוך שעות ספורות", מתאר א'. "רחפן זה לא קסם", הוא מדגיש. "הוא רק גרגיר בתוך ארגז שלם. השאלה היא מה אתה עושה עם המידע שהוא מביא, איך אתה מתאם בין כל השרשרת – מהמודיעין ועד החימוש - כדי שזה יהפוך לתוצאה אפקטיבית".

"חיזבאללה לא פראיירים"

נ' וע', לוחמי פלוגה א' ביחידת רפאים, זוכרים היטב את התקופה שאחרי הפסקת האש בצפון. "זה מתווה שונה מכל מה שהכרנו", מספר נ'. "הרבה יותר שיקול דעת, הרבה יותר הכנות ועבודה מקדימה". ההתמקדות הייתה בסיכול שיטתי של התשתיות ששרדו מתחילת המלחמה. "לא להשאיר לחיזבאללה שום דבר לאורך הגזרה שלנו בצפון", מוסיף ע'. "כל פעולה נבנתה על מודל מדויק, ותחקיר לפני ואחרי".

האויב שפגשו הלוחמים בלבנון של אחרי המלחמה שונה מזה של עזה. "יש אויבים שיתנהלו באופן הרבה יותר מיומן", מתאר א'. "יש יעדים שישבתי עליהם כמה ימים טובים. הם יודעים מה אנחנו עושים, זה לא אויב פשוט. יש גם נהלים מאוד ברורים, מי ממושמע ומי לא ממושמע. מפקדי מתחם כאלה ואחרים. האנשים הממושמעים הם לא פראיירים. הם מכירים את המדיניות שלך ויודעים מה לא לעשות".

נ' מוסיף: "אנחנו עובדים עד שכל מי שלא אמור להיות על הקרקע הזאת לא יהיה שם. המיקוד הוא פגיעה בתשתיות האויב ויצירת הרתעה: להראות שאנחנו כאן, שצה"ל לא נעלם לשנייה". ע' מתאר את הממד הפסיכולוגי: "אתה עומד בשטח, מפעיל רחפן, ומבין שאתה רואה דברים שהם בטוחים שאף אחד לא רואה. זה חלק מהכוח".

"אנחנו רואים אותם מתארגנים מחדש"

מול אויב שהתכונן במשך שנים ולמד את צה"ל, קרב המוחות חשוב לא פחות מכוח האש. "האויב לומד יפה מאוד", מבהיר א'. "כל טעות שלנו מתורגמת אצלו מהר מאוד לשינוי התנהגות. אבל גם אצלנו זה כך – כל יום אנחנו לומדים מחדש איך לאתר אותו, איך לסכל אותו, איך להיות שני צעדים קדימה". המודל הזה, שבו כל שרשרת הערך מרוכזת בשטח, אפשר חיסולים בקצב שלא היה מוכר קודם לכן.

"החוכמה שלי זה להיות במקום הנכון בזמן הנכון ולדעת לנצל את זה", אומר א'. "אני רק צריך להיות שם בשנייה שהוא עושה את הטעות – בשנייה שאני מצליח לתפוס אותו בפנים, בשנייה שהוא דיבר עם מישהו שלא היה צריך לדבר איתו". ועדיין, מוקדם להספיד את חיזבאללה. הארגון שאיבד את הנהגתו הבכירה בסדרת חיסולים ששינתה את פני המערכה, מנסה לשקם את כוחו: להבריח אמצעי לחימה וכספים דרך נמל התעופה בביירות, להמשיך בייצור מקומי של כטב"מים ואמצעים נוספים, ולהרחיק נכסים צבאיים מאזורים החשופים לתקיפה.

"אנחנו רואים אותם משקמים תשתיות שהותקפו ומתארגנים מחדש", מתאר א'. "מבחינת האויב, צה"ל הולך לתמרן – אני רואה אותו מכין את המתחמים שלו מחדש. זו פעילות צבאית לחלוטין שקורית הרבה יותר בעומק כי הטווח הקרוב מטופל ואחוז היטב. בשונה ממה שהיה בעבר, יש פעולות אקטיביות כל היום של צה"ל במרחבים האלה". במקביל, חיזבאללה עוסק בבנייה מחדש של מוטת הפיקוד והשליטה – מהמטה הבכיר ועד למפקדי החטיבות והשטח – כדי להחזיר לעצמו את היכולות שאיבד, בעיקר בכוח רדואן.

"לאבד חברים זה כמו אגרוף בבטן"

בעיניים של לוחמי היחידה אפשר לקרוא את העצב על אובדן חבריהם שנפלו במלחמה. משקולת כבדה מונחת על כתפיהם של בחורים צעירים, עד לא מזמן תיכוניסטים. באוקטובר 2024, בקרב קשה בג'באליה, איבדה רפאים ארבעה מלוחמיה – סרן יהונתן קרן, סמ"ר ניסים מיטל, סמ"ר אביב גלבוע וסמ"ר נאור חיימוב ז"ל. "זה היה כמו אגרוף בבטן", נזכר נ'. "כאילו הוציאו לך את כל האוויר. אתה מבין שאתה מאבד אחים. זה אירוע שמלווה אותנו עד היום".

"ג'וני (יהונתן קרן) היה חבר קרוב, דמות מרכזית ביחידה", משתף פ'. "מה שייחד אותו זו האמת שלו – הוא תמיד ידע למה הוא יוצא להילחם ולמה הוא עושה את מה שהוא עושה. זו אבדה קשה, אבל אין ספק שזו דמות שמלווה אותי ותלווה אותי כל הזמן". כמי שמתגורר בעוטף ושרד את מתקפת 7 באוקטובר, המלחמה עבור פ' היא אולי הדבר הכי אישי שיש. "המשפחה שלי חוותה את זה על בשרה. אחי הגדול עדיין בשיקום אחרי שנפצע קשה בקרב של כיתת הכוננות". הוא עצמו היה בעוטף באותו יום שחור: "התחברתי לכוח של כיתת הכוננות, עשינו מה שהיה צריך. אחר כך, בנסיעות בגזרה, אתה רואה רכבים מחוררים, בתים שרופים, קיבוצים הרוסים. אין ספק שזה משהו שמלווה אותי ומזכיר לי למה אנחנו שם".

לוחמי רפאים פעלו בעומק שטחי הלחימה בעזה ושימשו כוח חזיתי לאוגדה. פ' וצוות הרחפנים שלו היו אלה שסללו את הדרך. "עבדנו צמוד עם האוגדות", מתאר פ'. "לפני שהכוחות נכנסו לשטח, אנחנו כבר היינו שם. ידענו להתריע על צירים ממולכדים, על מארבים, על איפה מונחים מטענים, וכמובן גם לחסל מחבלים ולא לתת להם להתבסס בשטח", הוא מספר על כך שהרחפנים המתקדמים שהפעילו לא רק חסכו זמן – הם גם הצילו חיים. "זה ההבדל בין להיכנס עיוור לבין להיכנס עם תמונת מצב מלאה".

לא יחידת בוטיק

א' מדגיש שהמטרה היא לא להיות עוד יחידת עילית, אלא להפיץ את הידע והיכולות לכל הצבא. "אני לא רוצה להיות יחידת בוטיק אי שם בחלל. אני צריך לגרום לתמרון של צה"ל להיות הרבה יותר קטלני בעזרת הרבה מוצרים כאלה שהם טיפשים ומאוד קל להפעיל אותם". התהליך המבצעי שפיתחה היחידה מאפשר לכוח טקטי שנמצא בשטח לעבוד בטווחים שבעבר היו שמורים רק למפקדות של האוגדה והפיקוד. כל השרשרת – מהמודיעין ועד התקיפה עצמה – מתבצעת בתוך היחידה. "אני לא חושב שיש עוד יחידה בצבא שעושה את זה כמו שאנחנו עושים את זה", אומר א'. "לא בטוח גם שבעולם, בצבאות המערביים, יש את שיטת הפעולה הזאת ואת היכולת הזאת של כוח טקטי לעבוד בטווחים האלה".

השילוב הזה הוביל בסופו של דבר לחיסולים של מפקדי שטח בחיזבאללה – הישג שזיכה את יחידת רפאים בשבחים ממפקד פיקוד הצפון דאז, האלוף אורי גורדין. הצוותים בשטח בנו תיקי מודיעין מפורטים על היעדים, למדו את המרחב ויצרו תשתית מודיעינית שמשרתת את פיקוד הצפון עד היום. ביחידה אומרים כי כל ניסיון של מחבל חיזבאללה לגעת בטיל או רקטה הסתיים בטיל שחטף מהלוחמים.

רפאים פעלה בפינצטה – פעולות מדויקות, לעיתים עד רמת זיהוי אדם מתצלום בודד – שהניבו בתוך זמן קצר שינוי ממשי בשטח. "אני חושב שזו הפעם הראשונה שיש תהליך מבצעי שמתחיל מלוחם שמטיס משהו, ועובר דרך מ"פ שמנהל את האופרציה של התהליך המקצועי של שלבי ההפללה ושלבי הסיכול", אומר א'. ההצלחה מבחינתם נמדדת לא רק בכמות החיסולים, אלא בשינוי שנוצר בהתנהגות האויב. "אתה ממש רואה כמה הם פוחדים להסתובב כמו קודם", מתאר פ'. "חופש התנועה שלהם נהיה מוגבל, והם מבינים שמסתכלים עליהם כל הזמן. זה שינוי שאתה רואה בשטח".

ה"סטארט-אפ הצה"לי" והמלחמה הבאה

אם המלחמה הזאת הפכה את הרחפנים לפריט חובה בשדה הקרב, ברפאים כבר עסוקים במערכה הבאה. הכיוון המרכזי הוא רובוטיקה קרבית – שילוב של כלים אוטונומיים שיפעלו קרוב ללוחמי החי"ר, בעומק האויב וגם בשטחים אורבניים צפופים. "השאיפה היא להפוך גם את הכלים הללו מאירוע מסובך ליכולות פשוטות, זולות ונפוצות שיינתנו לכל גדוד", מתאר א'. "בעולם החשיפה-תקיפה אני חושב שדי הגענו למיצוי", הוא אומר. "השלב הבא זה רובוטיקה, גם במעגל הקרוב וגם במעגל הרחוק. זה יהיה הנושא המרכזי הבא". המטרה היא להגיע לאותו קונספט שהצליח עם הרחפנים: "להביא את הרובוטיקה באופן איכותי, בתפוצה רחבה, בפעולות אפקטיביות".

למרות הדימוי כ"סטארט-אפ צה"לי", ברפאים מקפידים להזכיר שהטכנולוגיה היא רק האמצעי ולא המהות. ע' מודה שכשהגיע ליחידה סחב איתו לא מעט גאווה: "אתה מסיים מסלול, מרגיש מיוחד, נפוח. ואז אתה מגיע לעזה ומבין – יחידות מיוחדות חשובות, אבל זה לא הן שמנצחות מלחמות. זה הגדודים והחטיבות שמתחילת המלחמה לא יצאו מעזה. אנחנו נותנים את הג'וקר, אבל בסוף המערכה מוכרעת בזכות כל החפיסה".

למרות האובדן והמלחמה השוחקת, הלוחמים מדברים על תחושת שליחות שלא דועכת. "כל אחד יודע בדיוק מה הוא עושה ולמה", אומר נ'. "אין משבר ברוח לחימה, יש מיקוד במשימה. אנחנו מבינים שזה עוד לא נגמר וכנראה גם לא ייגמר בקרוב". ע' מתאר את הפער שבין החזית לבית: "אתה חוזר הביתה אחרי פעילות, נכנס לאוטו, מישהו מקלל אותך בכביש – ואתה מחייך. כי עוד יומיים תחזור לשטח ותגן גם עליו. זה העם שלנו, וזאת המשמעות שלנו כלוחמים".