בית הספר שמטפל בטראומה של ילדי העוטף: "הם צריכים חיבוק"

"הטראומה שהמשפחות עברו נוכחת מאוד בבית הספר. יש פה משפחות מפורקות, שעברו מסע מטלטל", מספרת מור בן לולו, מנהלת בית הספר החדש "מרחב בטוח", שקם בקיבוץ ברור חיל שבעוטף עזה בעקבות המלחמה. "כמעט כולם היו מפונים, כמעט כולם עברו את ה-7 באוקטובר ושנתיים של מלחמה אחר כך", היא מבהירה. בית הספר שאותו היא מנהלת, מקדם חוסן נפשי אצל תלמידים בכיתות א' עד ט' שחוו טראומות ב-7 באוקטובר ולאחר מכן.

עם פרוץ המלחמה, המועצה האזורית אשכול העבירה את התלמידים באופן זמני לקיבוץ ברור חיל. אבל כשהתלמידים כבר חזרו לכותלי בית הספר המקורי, החלה יוזמה עצמאית של אנשי טיפול וחינוך להפעיל מסגרת חינוכית קצת אחרת - בלי שיעורי בית ובלי מבחנים. "יש אצלנו ילד שאח שלו נרצח וילד שדוד שלו היה חטוף עד לאחרונה, ואני בעצמי ניצולה, הייתי ברעים בזמן הטבח בנובה", משתפת בן לולו. "אנחנו מרפאים לא רק את הילדים, אלא גם את המשפחות שלהם".

"רואים על הילדים שהם נסערים"

מנהלת בית הספר היא תושבת העוטף בעצמה, שניצלה מהטבח בשטח מסיבת הנובה. רגע לפני שמחבלי חמאס פרצו את הגבול, מור החנתה את הקרוואן שלה בחניון רעים. "ב-7 באוקטובר גרתי במשאית בטבע בחניון רעים, המתחם ששימש את המסיבה", היא משחזרת. "ביום רביעי הגיעו שוטרים ואמרו לי שאני צריכה לפנות את המשאית שלי כי יש פה מסיבה. זזתי קילומטר וחצי, ושם הייתי באותו סוף שבוע עם חברים שחגגו איתי יום הולדת". בן לולו מספרת כי "שמענו הכול וראינו זוועות מסביבנו. הצלחנו לברוח רק בשבת בערב, כשהבנו שאולי הסיכון ירד".

בחודשים שחלפו מאז, היא עוסקת בעשייה חינוכית מול הטראומה שחוו הילדים בזמן המלחמה. היוזמה של בית הספר בברור חיל עברה מפה לאוזן, וכיום יש בו כבר 60 תלמידים. "יש ביקוש פסיכי להרשמה", מתגאה בן לולו. "משהו אצלנו קורה אחרת מכל בית ספר שאני מכירה. אנחנו רואים על הילדים שהם מאוד נסערים, יש אנרגיה משוגעת באוויר ואנחנו כאן כדי לחבק ולהרגיע. המטרה של בית הספר היא לקדם חוסן, לתת לילדים מעוטף עזה והסביבה מקום רגוע לגדול וללמוד בו".

במערכת השעות יש לימודי ליבה, אבל אין שיעורי בית ואין חובת נוכחות. "בכל שבוע יש יום שלם בטבע. אין אצלנו חובה, אם מישהו מתנגד ללימודים ורוצה לצאת מהשיעור אנחנו מאפשרים", היא מסבירה. "כל הצוות החינוכי הוא גם צוות טיפולי. בכל יום יש ארוחת צוהריים חמה שהילדים מבשלים יחד איתנו. הערכים המובילים הם אהבה, חמלה והמון רגישות. זה משהו שעד שלא מרגישים אותו לא מבינים כמה הוא מיוחד. עבדתי במערכת החינוך הפורמלית הרבה שנים, אצלנו יש משהו אחר בשפה שאנחנו מביאים לבית הספר, משהו יותר נינוח ומחבק".

"אנחנו כצוות עברנו עם הילדים סערת רגשות והתקפים של טראומה", מוסיפה בן לולו. "בבית ספר רגיל היו מעיפים אותם מזמן, וכאן אנחנו מחבקים ומתמודדים עם הכול". היא משתפת כי "אחד הילדים יצא איתי לסיבוב מחוץ לגבולות בית הספר כדי להירגע, ואמר לי: 'אם יבוא מחבל אני אשמור עלייך'. הטראומה שהם עברו נוכחת מאוד בשיח. יש ילד שהגיע אלינו כי הוא לא ישן בלילות כי הוא שמר על אימא שלו שלא יחטפו אותה".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

"המלחמה דחפה את זה להתממש"

למרות היוזמה המבורכת, בית הספר עדיין לא הוסדר באופן רשמי מול משרד החינוך. הוא הוקם תוך כדי המלחמה, ולא היה ליזמים מספיק זמן כדי להסדיר את מעמדו מראש. בימים אלו עובר המוסד החינוכי את הליך ההסדרה הממושך. "פרויקטים מהסוג הזה נפתחים, ומקבלים לאט-לאט הכרה", מסבירה בן לולו. כרגע בית הספר פועל באופן פרטי, כאשר חצי מהמימון מגויס מתרומות והיתר משולם על ידי ההורים. "אנחנו נחשבים 'פורעי חוק', וזה לעיתים עלול להיות מציק. אפשר לקבל מכתבים או אזהרות, אבל הליך ההסדרה שהחל נותן לנו שקט יחסי", היא מבהירה.

במהלך יום הלימודים, גם תלמידי בית הספר משתפים אותנו בתחושות שלהם. יהל, תלמיד כיתה ו' מקיבוץ אור הנר מספר: "אני מרגיש שבית הספר הזה הוא אחר, כי הוא עזר לי להתמודד עם הקשיים שלי. דוד שלי היה חטוף במשך שנתיים. בבית הספר הקודם הרגשתי שאין לי הרבה מענה לזה, ושלא עוזרים לי עד הסוף. כשעברתי לכאן הרגשתי שהתקפי החרדה שלי פוחתים, והמורים הרבה יותר נחמדים אליי ומבינים אותי. לדעתי זה בית ספר הרבה יותר טוב מבית ספר נורמלי של משרד החינוך. הרבה יותר נעים כאן, יש פה אווירה טובה. כיף לי". זיו, תלמידת כיתה ה', מוסיפה: "בית הספר הזה שונה מבתי ספר אחרים. יש פה יותר חופשיות, פחות ילדים בכיתות. יש לנו יותר בחירה בתור ילדים".

ניקול, תלמידה בכיתה ו' שגרה בברור חיל מספרת: "בית הספר הזה מאוד מיוחד כי יותר מתייחסים אלינו, יותר מקשיבים לי. אני מרגישה שאני יכולה לפתוח כאן את הרגשות שלי ואת החלומות שלי. כאן אני יכולה לבוא למנהלת, לתת לה חיבוק ולספר לה איך אני מרגישה". גילי, תלמידת כיתה ה' ממועצה אזורית אשכול מוסיפה: "הייתה תקופה ארוכה במלחמה שבה לא למדנו בכלל. אני הרגשתי שזה דרדר אותי בלימודים. היינו הולכים לבית הספר, אבל לא ממש למדנו". ניצן, תלמיד כיתה ו' מאור הנר מוסיף: "אני מרגיש שאני יותר מצליח להביע את עצמי, יותר מקשיבים לי ויותר קל לי ללמוד כאן". איתן, תלמיד בית הספר מקיבוץ זיקים מספר: "אני מרגיש שבבית הספר יש יותר יחס, פחות עומס. מבינים כאן את חומר הלימודים יותר טוב".

"אני מרגישה שאני לומדת הרבה יותר בבית ספר הזה מאשר בבית ספר רגיל", אומרת דילן, תלמידה בכיתה ה' בבית הספר. "המורים נותנים יחס אישי לכל תלמיד. יש יותר חופשיות ויותר מוטיבציה לדבר עם המורים". קרן, תלמידה בכיתת יער מקיבוץ ברור חיל משתפת: "יש פה יותר חופשיות. אפשר לעשות דברים יותר בנינוחות. יש שיעורים שאם אתה לא מתחבר, אתה יכול לקחת לעצמך רגע הפסקה ולהתאפס על עצמך, ואחר כך להמשיך בלימודים". ליאם, תושבת שדרות שלומדת באותה כיתה אומרת: "אני מרגישה שנהיו לי כאן יותר חברות, בית הספר יותר פתוח. המורים לא צועקים עלינו, יותר נחמדים. מותר לבוא איך שבא לנו, ולא מכריחים אותנו לבוא עם חולצת בית ספר או עם נעליים סגורות. אני מרגישה שעוזרים לי ואני מצליחה להתקדם".

"הילדים רגישים יותר ופגיעים יותר"

לא רק הילדים מרוצים מהמיזם החדש. שלומי חיים, אבא לילדה בת 8 שלומדת בבית הספר, מספר בשיחה עם 12N: "חיפשנו אלטרנטיבה למערכת החינוך הרגילה, הבנו שמדובר במקום מאוד מיוחד, ובאנו לבדוק אותו. כל כך התרשמנו לטובה שהחלטנו שזה המקום בשבילנו. הילדים הרבה יותר חופשיים, יש יותר פתיחות, דמוקרטיה ודיאלוג. הילדים באים בשמחה לבית הספר וחוזרים בשמחה. במיוחד אחרי המלחמה, הילדים רגישים והם זקוקים למסגרת יותר עדינה ונעימה".

"היינו תחת אש, אזעקות וטילים. הייתה תקופה ארוכה בלי ללכת לבית ספר", מוסיף שלומי. "זה היה ברור שצריך לעשות שינוי גדול אחרי המלחמה, ואי אפשר לחזור למסלול לימודים רגיל. הילדים רגישים יותר ופגיעים יותר. בית הספר הזה מציע מרחב בטוח ושקט לילדים. הלימודים עצמם מתנהלים כהלכה, אבל יש גם יותר חופש והזדמנות לילדים להירפא". הוא מדגיש כי "המערכת ציפתה שהילדים יחזרו להיות 'ילדים רגילים', שזה דבר בלתי אפשרי לתפיסתנו". לדבריו, "פה יש מרחב בטוח, יחס אישי. מנסים להבין מה הצרכים הייחודיים של כל ילד, וזה חשוב במיוחד אחרי המלחמה".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "בית הספר הוקם ופעל כמענה חירום. לאחר חזרת התלמידים למסגרות הקבועות, המסגרת המשיכה לפעול ללא רישיון. לנוכח הנסיבות הייחודיות, המשרד אפשר הגשת בקשה להכרה גם לאחר המועד הקבוע. הבקשה נמצאת בבדיקה מול המחוז, ותיבחן בהתאם לנהלים".

לתרומות למיזם החינוכי 'מרחב בטוח' בברור חיל