"צועקים לנו מעבר לגדר: 'נאנוס אותך, איטבח אל-יהוד": הטרור הבלתי פוסק בקו התפר

בירושלים, העיר שבליבה חומה, יש חומה נוספת, נעדרת חן או היסטוריה. היא מפרידה בין השטחים שבשליטת הרשות הפלסטינית לשטחים הישראליים. גבול שמפריד בין עבודה לאבטלה, ואמור להגן מפני פיגועים. הגדר גבוהה, מקושטת בתיל, אבל יש מי שמצליח להיכנס. "מדובר על מניע כלכלי בעיקרו", מסביר יהודה נועם, מנהל מרחב ירושלים בתנועת רגבים. "זה כמעט פי שתיים בשכר, ויש מיעוט מאוד-מאוד קטן שבסופו של דבר מבצע את הפיגועים, אבל אותו מיעוט מספיק כדי לבצע פיגוע נורא כמו שראינו ברמות, למשל", הוא מוסיף.

שישה ישראלים נרצחו בפיגוע הזה על ידי שני מחבלים שטיפסו על הגדר וקפצו ממנה לתוך שטחי ישראל, במטרה להרוג, דרך פרצה שאלמוני חתך בגדר התיל. "זו רק נקודה אחת מתוך עשרות רבות בקו התפר, רק בעוטף ירושלים", מציין יהודה. הנוכחות של המשטרה בולטת. מאז 7 באוקטובר, ישראל מגינה יותר על הגבולות בפטרולים וברחפנים. אבל הנוהל הוא שרק כאשר נתפסים בפעם השלישית - מגישים נגדם כתב אישום. עד אז, משליכים אותם החוצה, היישר לשטחי הרשות הפלסטינית.

"מוכן למות בשביל הפרנסה"

רק לפני 4 שנים תיעדנו את גדר ההפרדה שהייתה מחוררת כמו גבינה שוויצרית, בחלטורה שהיא ישראלית לחלוטין. עשרות אלפי אנשים נכנסו לישראל לעבוד מדי שבוע, בעיקר בבנייה, בהסכמה שבשתיקה, מתוך קונספציה, שאם ייכנס לגדה כסף - השקט ייקנה. אבל מאז 7 באוקטובר המצב השתנה, הרבה פחות מצליחים לחצות את הגבול, רבים עדיין מנסים.

"הגדר סגורה כבר מ-7 באוקטובר", מספר לנו פועל פלסטיני מטול-כרם בשיחה טלפונית. "עוברים, גם אני עובר. אנחנו הולכים לעבוד, לא הולכים לעשות חבלה", הוא מבהיר. "אתה צריך לטפס על הגדר, אני מוכן למות בשביל הפרנסה שלי".

איך זה עובד כשאתה נכנס, אתה לבד?
"מכניסים אותך".

תמורת כסף.
"כן, בטח. למה, חשבת חינם?".

כמה זה עולה?
"700 (שקל)".

על מה אתה משלם? זה רק לשים סולם, לפתוח פרצה, חבל ולטפס, לא?
"צריך ליווי בפנים, צריך ליווי בחוץ. צריך נהג שילווה אותך, נהג שיחזיר אותך. הוצאות".

"חיפשנו טבע, קיבלנו מערב פרוע"

רעשי ירי נשמעים כל הזמן ביישוב מצפה אילן שעל קו התפר. היישוב ממוקם סמוך לברטעה, כפר שחצוי באמצע - מזרחו בשליטה פלסטינית, מערבו בשליטה ישראלית, וזה מייצר תסבוכת. "אנחנו יוצאים קירחים מכאן ומכאן", אומר ישראל הרשקוביץ, מפקד מחלקת הנמ"ר ביישוב. "אני מתקשר למשטרה – 'מאיפה בערך שמעתם את זה? טוב, זה של הצבא כי זה הפלסטינים'. מתקשר לצבא, 'זה לא שלנו, זה הישראלים'. בתחושה יש נכונות, כאילו, מדברים איתך כאילו רוצים לעזור", הוא מדגיש.

למה הגעת לפה מלכתחילה, דווקא לפה?
"קודם כול, זה מקום יפה במרכז הארץ, קהילה נפלאה, מקום טוב לגדל בו את הילדים", אומרת אביגל אדר, תושבת מצפה אילן. "חיפשנו טבע, נוף, אוויר".

חיפשת טבע, וקיבלת...
"מערב פרוע. פה הבעירו לנו צמיגים, ממש ליד השער הזה", מוסיף ישראל. "יש לנו גבעה מולנו, אנחנו חווים התגרות מהמקום הזה, אם זה חבר'ה שמגיעים ומתמקמים על הגבעה ומצביעים עלינו ומצלמים ומשקפות", הוא מבהיר. "זה כאילו, לראות מישהו חולף פה ואז לצעוק, אם זה 'איזה כוסית' ודברים קצת יותר חמורים, 'אנחנו נאנוס אותך', היה גם 'איטבח אל-יהוד'. היו גם כאלה".

מה האינטרס?
"להבהיל, להראות נוכחות, להגיד שהם ה... אולי השולטים פה בשטח", אומרת אביגל.

"המצב רק הידרדר מ-7 באוקטובר"

ירדנו דרומה לאזור לכיש. יש כאן 40 קילומטר של חומה, רק חלקה מרושת במצלמות. איתן רוזנבלט, לשעבר הרבש"ץ של מושב שקף ואזרח מודאג ממש, לא מפסיק לצעוק לרשויות שהמצב לא יכול להימשך כך.

במדד תחושת הביטחון, איפה אתה נמצא?
"אני מרגיש רע מאוד. אני חושב שהמצב שלנו רק הידרדר מאז 7 באוקטובר. אנחנו יודעים את הסכנות, מכירים את הדברים, ושום דבר לא השתנה. מעל החומה הזאת, בחודש האחרון לפחות, עוברים מאות אנשים בשבוע. זה קורה כל הזמן. הבעיה היא עם מה שקורה שאנחנו לא יודעים עליו, כי מעט מאוד מהשטח מנוטר".

כשאתם פונים לצבא מה הם אומרים?
"סגן מפקד אוגדת איו"ש אמר 'אין מספיק סד"כ, אין מספיק משאבים לטכנולוגיה', וזהו, זאת התשובה". 

"אלפים חודרים מידי שבוע"

והינה עוד משהו שלא מקל על דאגת התושבים. מנהרה שנמצאה כאן לפני קצת יותר משנה, שעברה ממש מתחת לגדר ההפרדה. "הצבא, כמה ימים אחרי זה, אמר: 'אלה מנהרות טקטיות, לא מנהרות אסטרטגיות', והוא הסביר לתושבים: 'זה לא מנהרה שיוצאת מכפר פלסטיני לתוך יישוב ישראלי, היא עוברת מתחת למכשול, טקטית'".

"בכל שבוע חודרים למדינת ישראל בין 2,000 ל-3,000 שוהים בלתי חוקיים", מבהירה אל"מ במיל' טליה לנקרי, לשעבר רמ"ח הגנה בחטיבת מבצעים. "כן מנסים להדוף אותם, כן רודפים אחריהם, ראינו ממש שיורים לעברם. המוטיבציה לפיגועים, כפי הנראה, בשיאה מיהודה ושומרון מכמה סיבות. אחת - ההסכם ברצועת עזה, שם זה ירד, יש שליטה. ולכן הכול עובר לתוך יהודה ושומרון, גם איראן מנסים להפעיל, גם חמאס מנסים להפעיל".

לא רק פיגועים

כשאנחנו מדברים על טרור, אנחנו מיד קופצים למחשבות על הטרור הקלאסי, של דקירה או מטענים, אבל יש סוגי טרור אחרים לחלוטין. "כל ערב יש פה שרפות", מספרת תושבת מודיעין. "אני נחנקת מהריח, אני לא יכולה, זה עושה לי חשק להקיא. אני לא מבינה, אנחנו אנשים נכים, למה ככה להתעלל בנו? למה לא מטפלים בדבר הזה?".

תושבי הרשות הפלסטינית שורפים את הפסולת שלהם, והם עושים את זה על הגדר. ברשות הכבאות הישראלית לא פועלים שם, ולכן האש בוערת באין מפריע. לא פחות מ-45% מהפסולת הביתית הפלסטינית מטופלת כך, באש ובעשן, הנושב היישר לריאותיו של מי שגר על קו התפר.

"השרפות בחוץ חד-משמעית משפיעות על הילדה, שמתאשפזת לא פעם ולא פעמיים בשנה", אומרת נטלי ויטמארש מראש העין, לצד בתה שסובלת מבעיות בנשימה בעקבות התופעה. "אני לא יכולה להגיד לך כמה פעמים אני יצאתי עם כל הילדים לגינה, וחזרנו מיד הביתה כי פתאום התחלנו להריח את העשן. אני לא יכולה להשאיר אותה בחוץ", היא מבהירה.

חשבת פעם לעזוב את ראש העין בגלל זה?
"האמת שזה עולה לי הרבה לראש, אבל אני לא... זה לא הדבר הנכון לעשות. זה פשוט לקבל ולוותר".

חזרנו לירושלים והבטנו בחומה. ראינו כיצד בניגוד לחוק, עברייני בנייה הקימו מבנים ממש על גדר ההפרדה. כאן אין פרימטר, הבתים צמודים לגדר, מקשים על הצבא והמשטרה לראות אם מישהו עובר. "בונים ממש את קיר הבית על הגדר", אומר יהודה נעם. "זה מקטין לנו את מרחב ההכלה, זה מקשה עלינו לראות את השב"חים מתקרבים לגדר, ומהרגע ששב"ח כזה יצא מהחלון, התקרב לגדר ועבר - זמן התגובה שלנו הוא נורא קטן".

במשך שבועיים תיעדנו את קו התפר, גילינו פרצות וטרור מכל מיני סוגים. ראינו את ישראל מתגוננת יותר, שומרת על גבולותיה מפני מחבלים וגם מפני רוב הפלסטינים, שכנראה פשוט מבקשים לעבוד. אבל ככה זה, כשמפת האיומים מעבר לקו התפר נשארת זהה, ואנחנו אלה שנאלצנו להשתנות, שלא מסוגלים להכיל יותר אף אחד שנכנס לישראל ללא רשות.

צילומי הרחפן במזרח ירושלים באדיבות תנועת רגבים.