"עמדתי שם עם חולצת החטופים וראיתי שהרב התחיל לדמוע"

שעת ערב בבני ברק. נציגים של ארבע משפחות חטופים מתאספים בחצר של בניין מגורים. הם המתינו לרב דב פוברסקי, ראש ישיבת פוניבז', בעודם מחכים כבר מאות ימים לאהוביהם שישובו. היו אלה קרוביהם של גיא גלבוע-דלאל, אביתר דוד, עידן אלכסנדר ואוריאל ברוך ז"ל שהתאספו שם רגע לפני היום ה-500. הם עוד לא ידעו את זה אז, אבל יעברו קרוב למאה ימים נוספים עד שאחת המשפחות תקבל את אהובה בחזרה - והשאר עדיין יישארו תלויות באוויר. באותו הערב המועד הסמלי, העגול והמצמרר דחק את יראי השמים שבין המשפחות לנסות ולהלביש על המועד הזה גם משמעות דתית.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

בתחילה דובר על צום לרגל היום ה-500 מאז הבוקר הנורא בתולדות המדינה - הזדהות הלכה למעשה עם הצום שבו נמצאים החטופים כבר הרבה יותר משנה. בהמשך - כשהתברר שמאמינים רבים מסויגים מהנהגת יום צום שאינו כלול בלוח השנה - דובר על תענית דיבור. כשנכנסו בני המשפחות אל דירתו הקטנה והדחוסה של הרב, הוא כבר הסתפק בפתרון צנוע יותר ודחק "להרבות בצדקה".

"גם אותם אנחנו נוציא מהמסגר"

הרב פוברסקי, בן 95, הוא זקן חברי מועצת גדולי התורה הליטאית. חברי הכנסת של דגל התורה סרים למרותו, גם בגילו המתקדם - אך ניסיון להשפיע עליהם, באותם ימים חברים בולטים בקואליציה של נתניהו, לא עלה על השולחן באותו הערב. מה שכן התרחש הוא קריאת פרקי תהילים. באי ביתו של הרב מתגאים שהפעם ביקש להוסיף על שני הפרקים שמקובל לקרוא במפגשים מעין אלה פרק שלישי.

הפרק הנבחר הפעם: קמ"ב, מזמור המיוחס למלך דוד. מדובר בפרק שעוסק במצוקתו של דוד, כשהוא נמלט מאויבים ומתחבא במערה. אחד ממקורבי הרב מתמוגג מהפסוק "הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ": "אתה מבין איזה פסוק גדול זה?", הוא מעיר. "הוא מבקש לצאת מהשבי, מהמסגר. גם אותם נוציא מהמסגר".

הפגישה עצמה אורכת לא יותר מחצי שעה, חלק מהלו"ז העמוס של הרב הישיש. מחוץ לדירה הקטנה כבר ממתין מניין לתפילת ערבית. הרב מאזין למשפחות, שנדמה שחלקן לפחות עושות מאמץ להדגיש את החלק המסורתי בהווי שלהן אחת מהן מספרת על הסוכה שטרם פורקה מאז סוכות התשפ"ד ועומדת בפני פגעי מזג האוויר, "למרות שהקישוטים כבר נתלשו". הבן החטוף קבע עם אביו לפרק את הסוכה כשישוב מהמסיבה בנובה, מספר נציג המשפחה. 

העובדה שהמסיבה הנ"ל הייתה חילול שבת המוני מוצנעת בפגישה הזו. הרב מאזין ופניו חתומות. מי שדווקא אקטיבית במפגש ולמרות גילה ניגשת להרעיף חיבה ואמפתיה על האורחים היא לא אחרת מהרבנית פוברסקי בת ה-92. "זה לא כמו השואה, זו השואה", היא אומרת כשמבקשים ממנה לומר כמה מילים: כילדה ברחה הרבנית עם משפחתה מהנאצים שהתקדמו לתוך ברית המועצות. 

"פה אני מרגישה התרוממות רוח"

"רק אצל רבנים אני מרגיש שאני עושה משהו מועיל", אומר בחוץ, עם הסיגריה שאחרי, נציג של אחת המשפחות. "סוף סוף משהו אמיתי. כשאני פוגש את השר הזה או הוא, או את ראש הממשלה, אני מרגיש על הפנים". ונציגה ממשפחה אחרת מעירה ש"בלי שום קשר לעניין החטופים, אני עושה את זה לעצמי, אני מרגישה התרוממות רוח". אבל זמן קצר אחר כך היא תפנה בהיסוס לאחד הנוכחים ותשאל מה שמו של הרב, שרק כמה דקות קודם דיברה איתו בהתרגשות. 

מי שמנצחים על האירוע הזה הם ישראל כהן, עיתונאי ותיק הנמנה על צוות השדרים והפרשנים של תחנת הרדיו "קול ברמה" ואיתו הרב דוד דרוק, פעיל ותיק ויו"ר ארגון כיסופים, שמוגדר כארגון "הפועל להעמקת המסורת והזהות היהודית".

"אמרנו (למשפחות - י"כ) 'חבר'ה, בשביל שהחברה החרדית תכיר ובשביל שנוכל נעשה פעילות למען המשפחות, הדבר הראשון זה להגיע לבני ברק, לבתי גדולי ישראל'", מספר דרוק. "ומי הגדול בישראל שהוא שם מוכר גם בעולם הכללי? כי אתה צריך משהו שיחשוף גם לעולם הכללי. אז הלכנו לבית הרב קניבסקי. אומנם הוא נפטר, אבל השם שלו, הדמות הזאת, היא אולי הדמות הכי מוכרת, גם היום. עלינו לבנו ממשיך דרכו, יצחק שאול קניבסקי, ולבת שלו, שנחשבת האישה הכי חזקה במגזר החרדי - הרבנית קולדצקי. היא קיבלה את המשפחות בשלב מוקדם, בערך ב-15 באוקטובר 2023".

"הביקור בבית הרב היה ביום רביעי", הוא נזכר. "במוצאי שבת מתקשר אליי הנכד של הרב, ינקי, ומספר איך בערב שבת אימא שלו עומדת ומדליקה את הנרות ובוכה. ניגשים הנכדים ושואלים למה היא בוכה, ומספרת שהיא פגשה אימא של חטוף. וככה זה היה בכל בית חרדי: שבוע אחרי זה כבר יזמנו פרסומת ענקית בצומת מרכזית בבני ברק, שתעודד את כולם להדליק נרות שבת למען המשפחות". 

"זה מה שמדבר לציבור שלנו"

הקשר הראשון, כבר שבוע אחרי 7 באוקטובר, היה עם חן אביגדורי, שאשתו שרון ובתו נועם נחטפו יחד עם בני משפחה נוספים מבארי. אחרי שבועות רבים שבהם לא היה ידוע גורלן, שרון ונועם חזרו בעסקת החטופים הראשונה. "ביקשנו מאביגדורי לפרסם בקבוצות של המשפחות, ואז הגיעו גם המשפחה של דניאלה גלבוע, ג'ולי קופרשטיין - אימו של בר קופרשטיין, ירדן גונן - אחות של רומי, קובי סמרנו - אבא של יונתן ז"ל ואחיה של דניאל אלוני", מספר דרוק.

דיבורו של דרוק, רב בהכשרתו, איש אקדמיה ופעיל ציבור ותיק, סוחף ונלהב כמו רב הדורש בפני צאן מרעיתו. כהן, לעומתו, מקפיד על טון של פרשן, מלאכה שהוא אכן עוסק בה במסגרת תפקידיו העיתונאיים. ובהתאם לכך, כשאני שואל את שניהם למה זה כל כך חשוב עבורם להפגיש את המשפחות עם הרבנים ובני ביתם, התשובה מתחלקת בין כהן, המתמקד במישור הפוליטי-ציבורי, ודרוק שדבק בענייני האמונה. 

"כבר התחילו אז לדבר על העסקה הראשונה", משיב כהן. "פעלנו כדי שהמושג הזה של פדיון שבויים, שכבר ממילא נמצא במגזר החרדי, יחדור לתוכו פנימה. רצינו לייצר מודעות. כי כמו שאמר הרב דוד לא הכירו משפחות של חטופים כמעט - זה היה רחוק מהעין, רחוק מהלב. אותן משפחות חשבו שכשתבוא איזושהי עסקה אל הפועל אז יצטרכו תמיכה חרדית. והיה גם את העניין האמוני, בד ובד. אתה מסתכל על זה כאילו לוקחים אותם ומחזירים בתשובה? לא. ממלאים חסר. אלו משפחות שקראו להם בקבוצה לבוא והם הרגישו את הצורך לבוא ולהגיד 'הנני'".

ודרוק משיב: "המשפחות, רובן, הן על הרצף המסורתי. כשהולכים לרב או לרבנית ואומרים ביחד פרק תהילים זה נותן כוח להתמודדות של ההורים עצמם. המשפחות אומרות 'אנחנו רוצים כוח להתמודד', זה גם מוביל במקביל להיכרות של החברה החרדית עם הנושא. כשפגשנו את הרבנית קולדצקי היה שם קטע מדהים של חן אביגדורי עומד עם החולצה שלו שעליה תמונות של כל החטופים ממשפחתו. ומסביר על החולצה 'זו אשתי, זו הבת שלי…' והוא ממשיך ומפרט על הנרצחים והחטופים. זה היה סרטון שאחרי זה הפצנו אותו בכל התקשורת החרדית. זה היה בום. כי בסוף הורה רואה אבא עומד ומספר על אשתו והבת שלו, וזה מה שמדבר לציבור שלנו".

"כששניהם התקשרו היה לי ברור שזה מצוין. בשלב הזה לא ידענו מה קורה במגזר החרדי, מה העמדה שם. רצינו לגייס אותם. זה חלק חשוב מעם ישראל, ואין סיבה שהם לא יהיו איתנו בדבר הזה". אומר חן אביגדורי. "אף פעם לא הייתי בבני ברק, בטח שלא בבתים של האנשים. אני ישראלי, ציוני, חילוני וליברל. אני מאוד מחובר לעניין הזה של הטקסטים היהודיים, אבל אני לא איש של אמונה. לבוא לבני ברק זה חוץ לארץ, תרבות שונה לגמרי מהתרבות שלי".

"ראיתי שהרב התחיל לדמוע"

"היו לי שבעה חטופים במשפחה, ושלושה נרצחים. אז הייתה לי חולצה עם התמונות של כולם", מתאר אביגדורי את ההתרחשות ההיא בבית הרב מזוויתו. "עמדתי שם עם החולצה ואני רואה שהרב מתחיל לדמוע. שאלתי אחר כך את ישראל ודוד מה העניין. המשפט שהם ענו היה 'אתה הראית את שחסר לך על לוח ליבך'. זה תפס אותי בטירוף. הבנתי שככה זה יותר מרגש, זה יותר עובד ויותר מגייס את האנשים. הבן אדם הבא שככה דיברתי והראתי לו זה היה ראש הממשלה. ואכן, זה עשה את העבודה. זה קטע שאני מדבר עליו בשיחות ובמעגלי השיח שאני עושה בכיכר החטופים עם עוד חלקים מהעם שלא חושבים כמוני, וזה בזכותם".

אחרי הפגישה הראשונה ההיא בבית הרב קניבסקי, נוצר הקשר המתבקש עם מטה משפחות החטופים וכהן ודרוק החלו אז לעבוד בשיתוף פעולה איתו. "אמרתי לאנשים במטה שלבני המשפחות של החטופים יש גם קרובי משפחה חרדים", אומר דרוק. "אז יזמנו סרטון שקרובי המשפחה חרדים מדברים על המשפחות שלהם, לדוגמה משפחת ביבס. בצלאל שניידר, שהוא הדוד של שירי ביבס, הוא האדריכל של עיריית בני ברק. דניאל אליהו, הגיס של עידן שתיוי ז"ל, גם הוא חרדי. ליקטנו אותם ואז עשו סרטון רשמי מטעם המטה שבו הם מספרים על הקרובים שלהם. ואז מה קורה? כשאדם חרדי רואה מולו בן משפחה חרדי מספר על החטוף. ואז אתה מקבל את התחושה שמבחינה מגזרית זה כן שייך אלינו".

"ואז ישראל התחיל לדחוף את הפוליטיקה החרדית ואת הרבנים החרדים. וזה הוביל בעצם לעסקה הראשונה, של נובמבר 2023", מעיר דרוק ומגלגל את הכדור לחברו. "איתמר סמוטריץ' ובצלאל בן גביר, שהיו חוד החנית של ההתנגדות בקואליציה, צעקו בכל מקום", משיב כהן. ודרוק מספר: "התקשרתי לישראל. 'תקשיב, חייבת להיות הוראה שקודם כל, כל חברי הכנסת החרדים יצאו לתקשורת ויגידו שבכל עסקה שתבוא אנחנו תומכים. אז יצאה הוראה מבית הרב לנדו והרב משה הלל הירש, מנהיגי החברה החרדית-ליטאית, ומהרב יצחק יוסף, שעוד היה הרב הראשי, והוא הדמות הכי חזקה בזרם הספרדי - הוראה שלא משנה מה, פדיון שבויים קודם לכל".

אז אתם כופפתם את סמוטריץ' ובן גביר?
"כן. סמוטריץ' טיפה זז, הוא אמר בהתחלה שהוא התנגד ובסוף תמך. עובדה שהדינמיקה זזה", מסביר כהן. "ברגע שמעלים פסקי הלכה על פדיון שבויים. אז נכון שסמוטריץ יכול להגיד 'שמע, אני חושב הפוך', אבל זה קצת הזיז את המטוטלת".

הלוגו המיוחד שנועד לרכך את ההתנגדות

 "החברה החרדית היא אולטרה-ימנית. צריך להגיד את זה", מציין דרוק. "אבל זה שאנחנו הצלחנו לחבר את משפחות החטופים ולבוא ולהגיד לחברה שלנו: 'זה לא עניין של ימין ושמאל, זה עניין תורני, זה בעל משמעות אדירה' - גם החרדי שבתפיסת העולם שלו אולי דומה קצת לסמוטריץ' אומר 'רגע, מה אכפת לי פוליטיקה? יש פה רבנים', וזה הדבר הכי חשוב בחברה שלנו".

"בחודשים הראשונים אנחנו בכוונה לא היינו תחת הלוגו של מטה משפחות החטופים. הפוך. עוד עשינו לוגו מיוחד תחת הסיסמה 'ופדויי השם ישובון'. היה במטה משהו שהרתיע, כי זה היה מזוהה מדי פוליטית. הדמויות שהיו שם בחודשים הראשונים קצת הרתיעו, גם את בתי הרבנים".

"באזור פסח בשנה שעברה היה מישהו שבא למטה, מישהו מהאגפים השמאלניים יותר, ואמר שצריך להפגין מול בתי הח"כים החרדים", מספר כהן. "זו היתה טעות, כי אז פתאום משה גפני שפגש משפחות חטופים אמר 'אתם מאבדים אותי, אני עובד ופועל בשבילכם וביד השניה אתם מפגינים'. ההפגנות גם כמעט גרמו שוב לנושא החטופים להפוך מקונצנזוס חרדי לנושא ששנוי במחלוקת שאומץ על ידי השמאל הקיצוני שמפגין בערים החרדיות - כך זה נתפס אצלנו, לפחות. למזלנו מהר מאוד ירדו מזה כי ראו שזה לא מועיל ואפילו מזיק".

"לפעמים אנחנו, שמכירים פוליטיקאים, ובפרט מי שכמוני זה התחום שלו, רגילים להתייחס אליהם בציניות ולהגיד שהם עצמם ציניים. פה ראיתי משהו שונה: המפגש הבלתי אמצעי הזה בין הח"כים החרדים למשפחות החטופים, שרובן לא הגיעו בכלל מהעולמות שלהם, הסיר את המסכות וחשף באורח נדיר לב רגיש. אנחנו רגילים שהכול תן וקח, בדיקה של מה מסייע לאינטרס הפוליטי ומה מזיק ולפי זה לפעול. אבל פה זה עבד אחרת. הפוך. הרי הכי קל היה להתחמק ממפגשים או אפילו לאמץ את עמדות בן גביר וסמוטריץ', וזה אפילו אולי היה מסייע פוליטית בבייס הימני ומול צעירי המגזר, אבל לא. המונולוגים של המשפחות פצעו את ליבם וגרמו לרגש האמיתי של הסולידריות ולשותפות הגורל להתעורר ולהבין שיש משהו מעבר. יש ערכים יהודיים והם מחויבים אליהם".

"אנשים מופלאים בתקופה הכי אפלה"

אתם מדברים על זה שרבות מהמשפחות נמצאות על הרצף האמוני, אבל יש גם משפחות מאוד חילוניות.
"אז אני אספר לך סיפור מדהים על ניצה קורנגולד, אימא של טל שהם", משיב דרוק. "ניצה והאבא גלעד, שאני קשור אליהם מאוד, באים מקיבוץ ולא מכירים כלום. עשינו מסע לפולין לקברי צדיקים, יחד עם הרבנית ריקי סיטון. אנחנו עושים הרבה מסעות כאלו, גם בארץ, ובכל עיר שאנחנו באים אנחנו עולים לבית של אותו גדול בישראל באותה העיר. גם משפחות חילונית שמעו ממשפחות אחרות כמה זה נותן להן חיזוק. ואז הן רצו גם להתחיל להצטרף. נוצרה היכרות, אתה מתחיל לדבר איתם, אתה מסתובב במטה, אתה מכיר". 

לקראת המסע בפולין רצו עוד משפחות להצטרף, אחת מהן זו ניצה קורנגולד ביחד עם סילביה קוניו, גם היא קיבוצניקית. ואז ניצה אומרת לי בתחילת המסע 'הרב, אתה צריך לדעת - אני באתי למסע הזה רק בשביל לסמן שעשיתי הכול בשביל להחזיר את הבן שלי'. כשיצאנו משם היא אמרה לי 'זה היה הדבר הכי חשוב שעשיתי למעני ולמען הבן שלי. הרגשתי שזה נותן לי כוח, שאני מתרכזת עם עצמי'. וסילביה אמרה שהיא הצליחה להעביר אנרגיה לבנים שלה, אנרגיה רוחנית. אז כל אחד מסתכל על זה מנקודת המבט הדתית שלו".

קורנגולד מספרת שאכן לא חשה הלם תרבות בהתחלה. נהפוך הוא: "אני כל כך התרגשתי כי אף פעם לא טסתי בצורה שעוטפים אותי כל כך. פשוט אין משהו שהם לא חשבו עליו", מספרת אימו של טל, ששב בעסקה האחרונה. "אם זו עטיפה רגשית ואם זה אפילו איזה צ'ופרים לדרך. הייתי בתקופה רגשית ונפשית מאוד קשה. הייתי זקוקה לחיבוק הזה שלהם. למוחרת אחרי שחזרתי, הייתי עם ארבעים מעלות חום. זה היה רגשי כל כך ועמוק כל כך בשבילי, שהגוף שלי אפילו הביע את זה. הם אנשים מופלאים שנקלעו בדרכי בתקופה הכי-הכי אפלה וקשה שלי".

אב החטוף שאזר אומץ - ותגובת הרב

מעבר לחיזוק הרוחני - או הפסיכולוגי, עניין של השקפה - הכתף התומכת ותחושת השותפות והחיבור, הפוליטיקה ריחפה מעל כל העת. רב נוסף שנעתר לבקשה להיפגש עם בני המשפחות הוא הרב דוב לנדו, מנהיג הציבור הליטאי-חרדי בן ה-95, גם הוא מוותיקי המועצה שבשלהי חייו זכה לקידום במעמדו לנוכח הסתלקותם של הרבנים המבוגרים ממנו. בעל כורחו כמעט נעשה לדמות פוליטית בשנתיים האחרונות ועל כן לא מפתיע שדחה כל ניסיון לצבוע את הפגישות שנערכו בביתו בצבעים פוליטיים. 

"הרב לנדו לא רצה בהתחלה להתבטא פוליטית", מספר כהן. "היינו אצלו כמה פעמים וכל פעם הוא בכה איתם ונפשו נקשרה בנפשם. הרבנית אמרה כמה פעמים שהרבה פעמים נושאים ציבוריים הוא דוחה, אפילו ענייני גיוס. עמדנו מחוץ לבית ודוד סיפר לבני המשפחות מי זה הרב ומה ההשפעה שלו על ראש הממשלה. הזהרנו אותם שהרב יתפלל, אבל לא ידבר פוליטיקה". 

"מלכי שם טוב, אבא של עומר, אזר אומץ ואמר שהם רוצים לדבר גם על זה שראש הישיבה ידבר על תמיכה בעסקה. אמרנו להם שאנחנו לא יכולים לדבר על זה אבל אם אתה מרגיש בנוח ורוצה, תנסה - קח בחשבון שהרב פשוט לא יתייחס לזה. בסוף השיחה מלכי שם טוב שואל אותו בעניין הזה והרב אומר לו 'אני לא איש פוליטי. אבל מעניין לחשוב מה ראש הממשלה היה עושה אם הבן שלו היה שם'. היה שם כתב של עיתון משפחה ובום, נהייתה כותרת ענקית. זה הביא למאבק שלנו מינוף אדיר".

"אי אפשר לצאת מהשבי בלי האמונה"

משתתפת נוספת באירועים שארגנו השניים היא ילנה טרופנוב, חברת ניר עוז ואימו של סשה שאף הוא שוחרר בעסקה האחרונה, והביאה עימה מטען נוסף: לא רק אימו של חטוף אלא חטופה ששבה בעצמה. בימים שקדמו לשובו של סשה נחשף פן שלא היה ידוע עד אז: תהליך ההתקרבות של טרופנוב האם לדת. דרוק וכהן מודים שלהם הייתה קצת יותר מיד ורגל בהתקרבות הזו. "שבועיים אחרי השחרור פרסמנו על מסע שאנחנו עושים לצפת, וילנה נרשמה. זו היתה ההיכרות הראשונה. בשיחת הטלפון הראשונה היא אומרת, 'דע לך שאי אפשר היה לצאת מהשבי בלי האמונה. אני מרגישה שאני צריכה לבוא להודות'", מספר דרוק. 

"במנהרה יש הרבה זמן לחשוב ומחשבות גורמות לבן אדם להתבוננות - למה זה קורה? מה עברנו? מה עשיתי? היא יצאה משם במחשבות על זה שיש משהו הרבה יותר גדול ממה שהיא יכולה להבין. ספיר (כהן, ארוסתו של הבן סשה טרופנוב שהייתה גם היא בשבי וחזרה בעסקה הראשונה, י"כ) לא ידע שילנה נחטפה, שתיהן נפגשו רק עם השחרור. ספיר באה מבית מסורתי. מאז הן ביחד משפיעות אחת על השנייה".

"שם במסע היא התחילה לדבר איתי על מה זה אמונה, יהדות, או מצוות", דרוק נזכר. "היא עלתה בשנת 1999 ישר לקיבוץ. בשבי ספיר חשפה אותה לנושא וכל פעם היא הוסיפה מעצמה איזה משהו: להגיד תהילים כל יום, למשל. הבית שלה נשרף והיא גרה בכפר המכביה. שם נוצר חיבור מאוד מיוחד והיא התחילה ללכת לבית הכנסת של הרב זילברשטיין בשכונת רמת חן". 

התחזקותה של טרופנוב עלתה לכותרות בעיקר לאור העובדה ששחרור בנה (כמו רוב השחרורים בעסקה האחרונה) התקיים בשבת. בהתחלה עלתה האפשרות שהיא כלל לא תיגש לנקודת המפגש בבסיס רעים שבה התאחדו השבים לראשונה עם בני משפחותיהם.,עד שהושג פסק הלכה מיוחד שלמעשה התיר לה לחלל את השבת. "הפכנו את העולם. יצרתי קשר עם ראש ענף ההלכה בצה"ל, הרב אודי שוורץ. ניסינו לסדר לה חדר במחנה רעים ללון בו במהלך השבת. אבל צה"ל הוא מרובע, 'ומה פתאום להכניס אזרחית למחנה?' יצרנו קשר עם עוד קצינים ואחרי זה העלנו את הרב דוד יוסף, הרב הראשי הספרדי, שקבע אחרי שסשה משתחרר ילנה פטורה מלשמור שבת". 

"קשה בהתחלה להבין את זה - יש הלכה מדהימה שאם אישה צריכה ללדת בשבת והיא רוצה שאימא שלה תהיה איתה בלידה מותר לעבור עם האמבולנס, לעשות סיבוב מסביב לבית של האימא ולאסוף אותה כדי שתבוא להיות איתה. זה נחשב פיקוח נפש ליולדת", דרוק מסביר. "על שחרור מהשבי כתוב 'ברוך מתיר אסורים'. מה זה 'מתיר'? כמו התרה של חבלים. על אישה בהריון אומרים שהיא חווה חבלי לידה. כך, כשאדם יוצא משבי, אנחנו מתירים אותו, ממש כמו לידה מחדש. הרמנו טלפון לרב החטיבה הצפונית, ודאגנו לה שיהיה לה שם חדר וקידוש והרב בא לעשות איתה את השבת. בסוף היא הייתה שם בשבת ולא הייתה צריכה לחלל את השבת. פסק ההלכה אומר שכשסשה הולך להשתחרר, עד שהוא לא זקוק לאימו, כלומר עד שהוא לא משוחרר ממש, אסור לחלל את השבת. מהרגע שהוא בידי צה"ל כבר מותר. לכן לרעים היא הגיע לפני שנכנסה השבת, אבל הטיסה חזרה משם לא נחשבה חילול שבת כלל".

המסר מהפוליטיקאי החרדי לשורד השבי

ואם כבר הלכה, הנה אמירה הלכתית שלמרבה האסון גם כופרים גמורים למדו להכיר בשנתיים האחרונות: אין מצווה גדולה כמצוות פדיון שבויים. האמירה הזו, אגב, מיוחסת לרמב"ם. העיסוק בסוגייה הרגישה הולך אחורה עד אליו. "בגמרא מסופר על אחותו של רבי מאיר בעל הנס מטבריה שנשבתה על ידי הרומאים", מתחיל הרב דרוק במעשייה תלמודית. "היא הייתה בחורה צעירה. ובדרך כלל את מי היו שובים? את הגברים. ואז רבי מאיר ונעמד בכניסה לבית האסורים ואסף כסף מכולם כדי לפדות אותה. ואז אמרו לו שהם לא רוצים כסף". 

"אבל הוא אמר 'לך תדע, בחורה צעירה בפנים, מה היא עוברת שם?'. אמר רבי מאיר בעל הנס 'אני מסכים למסור את עצמי במקומה'. הוא נעמד בכניסה לבית הכלא ופנה לאחד השומרים. מפה לשם הוא גם נתן לו כסף וגם הבטיח לו שהוא יבריח אותו ולא יקרה לו. בסוף, מספרת הגמרא, אחד השובים אכן הבריח את האחיינית מחוץ לכלא ורבי מאיר הסתכן בנפשו. אם הרומאים היו שומעים על זה היו יכולים לבוא לעצור אותו, וגם להוציא אותו להורג. לכן, אומרת הגמרא, מסר נפשו בעברו פדיון שבויים".

"זה מתחיל עוד מהתנ"ך, כשאברהם יצא לפדות את לוט אחיינו", מסנן כהן. "אני אסיים לך את הכתבה עם עוד סיפור מהמקורות. לאחרונה הפגשנו את הרב גולדקנופף (באותם ימים שר השיכון, י"כ) עם קית' סיגל. בהצבעה על העסקה הראשונה חברי הכנסת החרדים השאירו פתק והלכו לבית לקראת השבת. אחר כך הם חטפו עקיצות מאנשים של הציונות הדתית על זה שהם מחליטים 'על עיוור' ולא נשארים לשמוע ברצינות מה קורה בדיון. החרדים ענו להם, 'אתם לא מבינים שיש פה הלכה?'". 

"בפגישה גולדקנופף אמר לסיגל שהרבי מגור סיפר לו על אחד האדמו"רים משושלת קוצק. היה אז איזה אדם אחד שהגביר בכפר זרק אותו לכלא ובכל העיירה ניסו להתגייס לטובת זה. הרב התייעץ עם הגבאי שלו ושלח אותו לבדוק כמה דורשים עבור אותו אחד. אמר לו הגבאי '10 אלף מטבעות זהב. הרב יצטרך למכור את הבית שלו, מאיפה נשיג כזה סכום?'. הלכו וביררו כמה זמן נותר לאסיר לרצות את עונשו. מתברר שנותר רק יום וחצי. היה בטוח אותו גבאי שהרב שלו עכשיו יירגע, אפשר לחכות יום וחצי. הרב אמר לו, 'ביום וחצי הוא יכול למות, מי יודע איזה התעללות עוד יעשו בו. למכור מיד את הדירה!'" 

לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv