בקשת ההלוואה שהסתיימה בפינוי מהבית: "למה סמכתי עליו?"

"כל מה שעשינו כל החיים בשנייה נלקח מאיתנו. נלחמנו בעשר אצבעות שיהיה לנו בית. סמכנו עליו, וככה בסוף נזרקנו לרחוב?" את הדברים האלה אומרת מרים, שמבקשת להישאר בשם בדוי, על יועץ משכנתאות ומימון אשראי שהיא ובעלה התקשרו איתו כאשר נקלעו למצוקה כלכלית. "בעלי הגיע אליו דרך מודעה בעיתון. היינו בחובות, והיינו צריכים הלוואה. הוא הציע שהוא יביא מישהו שייקח הלוואה על הבית שלנו, ושבתמורה לזה שהוא 'ישמור לנו' על הבית – אנחנו נשלם לו בכל חודש במקום לבנק על משכנתה".

"הוא" זה משה דיצי, הבעלים של חברת פסגה משכנתאות. נגד דיצי ומי שהיה שותפו העסקי – ודים דבוסקין, מי שהיה עד לפני כמה שנים הבעלים של חברת טופ (וי-די) מימון והשקעות – הוגשו בשלוש השנים האחרונות תביעות שונות במקביל, וכולן מתארות שיטה זהה: אנשים שנקלעו למצוקה כלכלית ושבבעלותם נכס שרשומה עליו משכנתה פנו לחברות של דיצי ודבוסקין, או לאחת מהן, וביקשו שיעזרו להם לקבל הלוואה מהבנק.

כאשר דיצי, ולפי שתיים מהתביעות גם דבוסקין, חזרו ללקוחות עם תשובה שלילית, בכתבי התביעה נטען כי הוצעה ללקוחות אפשרות אחרת – לערוך "חוזה פיקטיבי", שיעיד, כמצג שווא, שהלקוחות מכרו את הדירה שלהם ל"איש קש" מטעם השניים. על בסיס החוזה הזה ייקח איש הקש הלוואה מהבנק על חשבון הדירה, יעביר ללקוחות את סכום ההלוואה המבוקש מתוך הכסף שהוא יקבל מהבנק – והם ישלמו לו כל חודש עבור ההלוואה שנתן להם. 

לפי כתבי התביעה, בין הצדדים הוסכם שהדירה לא באמת תימכר ושהבעלות בטאבו תעבור על שם איש הקש – אלא שהחוזה ישמש מצג שווא עבור הבנק, על מנת שייתן ל"איש הקש" את ההלוואה המבוקשת. כך, לפי הבנתם, ישמש הנכס בטוחה עבור "איש הקש" על החזרת ההלוואה – עד שזו תושלם.

דיצי ודבוסקין מכחישים את הטענות ודוחים אותן בתוקף. הם טוענים כי היה מדובר בעסקאות מכר כשרות, שנחתמו כדין. לטענתם כל התשלומים החודשיים היו על שכירות, ולא על החזר ההלוואה. הם דוחים את התביעות שהוגשו שנים לאחר שנחתמו ההסכמים, וטוענים כי בגין מכירות הדירות הועברה כל התמורה שנכתבה בחוזה. הם עומדים על כך שהעובדה שהתביעות הוגשו שנים לאחר שנחתמו החוזים מקשה עליהם להציג ראיות בנוגע להעברת התמורה. לטענת דיצי, פסקי דין שאישרו את פינוים של הדיירים מהנכס או שלא נעתרו להוציא צו שימנע העברות בעלות בנכס, תומכים בטענותיו. 

"קשה להילחם איתם – מי יאמין לך?"

"עבדנו כמו חמורים כל השנים. ויתרתי על הכול, רק כדי שיהיה לי ולילדים. לא רצינו למכור את הבית", אומרת מרים. היא מסבירה למה היא ובעלה הגיעו בכלל למצב שהם מבקשים לערוך עסקה כזו מפוקפקת: "היינו בלחץ כי היינו חייבים כסף לשוק האפור. אמרתי לבעלי שאני מפחדת שנעשה איתם עסקה, והוא אמר לי, 'אין לך מה לדאוג, משה נראה אמין'. משה גם כל הזמן הלחיץ אותנו שצריך לעשות את העסקה הזו, שזה עניין של זמן, שנאבד את הבית בגלל החובות".

"הם הולכים על אנשים תמימים מבוגרים שלחוצים בכסף", מסבירה לנו בתה של מרים. "הם גורמים לך שתסמכי עליהם. לא אכפת להם ממך כי הם יודעים שיהיה קשה להילחם איתם בבית המשפט, כי מי יאמין לך?"

מנגד, דיצי בכתב ההגנה שלו עומד על כך שהעסקה התבצעה כדין, ושלא בכדי תביעת הפינוי שהוגשה נגד בעלה של מרים התקבלה בבית המשפט.

מבחינת מרים ובעלה הסוף מכאיב. הם נאלצו לפנות את הבית שלהם, שבו הם התגוררו 30 שנה. "לא האמנתי שיוציאו אותנו מהבית. זה היה הרכוש היחיד שלנו", אומרת מרים בקול רועד. כיום היא ובעלה מתגוררים בשכירות, ליד הבת שלה, שמסייעת להם. "הם צריכים לתת את הדין", אומרת הבת. חמותה – הכלה של מרים – אף נטלה הלוואה כדי שיוכלו לשלם לעורך דין ולהילחם בדיצי בבית המשפט. המטרה שלהם ברורה: להשיב למרים ולבעלה את הבית, או לחלופין לקבל עליו את השווי האמיתי שלו.

"מכניסים את עצמם לביצה טובענית"

מרים ובעלה לא לבד. באופן הזה איבדה אישה נוספת שתי דירות שהיו בבעלותה וגורשה מביתה, ואישה אחרת גילתה לפתע כי דווח לרשות המיסים על עסקת מכר על דירה שמעולם לא רכשה. אותה אישה גם ניהלה מאבק על הבעלות על הבית שלה. 

"הקטע עם החוזה הפיקטיבי זה שיש פה משהו לא בסדר, כי הבנק מסתכל על החוזה ואומר, 'אה, בסדר, יש מכר אז אני נותן הלוואה", מסביר עו"ד ירון בר אל, שמייצג את מרים בתביעה שלה נגד דיצי. "העניין עם חוזים כאלו הוא שמלכתחילה מוכרי הדירה לא מתכוונים בכלל להיכנס לעסקת מכר אלא לעסקת הלוואה, וברגע שהיא משולמת, מסמכי עסקת המכר מבוטלים. בפועל הם מכניסים את עצמם לביצה טובענית שלא יוכלו לצאת ממנה, כי מרגע זה ואילך וכלפי כל העולם, כולל הבנק למשכנתאות, מדובר בעסקת מכר לכל דבר".

בר אל מבהיר כי התוצאה היא ש"'הרוכש'', שלא שילם אפילו שקל מכיסו על הנכס, נוטל משכנתה מהבנק, כאשר את חלקה הוא מעביר לקורבנותיו ואת חלקה האחר הוא משלשל לכיסו. בהמשך הוא מעביר את הזכויות בנכס על שמו, מבלי ששילם אפילו שקל על הנכס – הכול על חשבון הקורבנות, שלא רק שאיבדו את ביתם אלא שהם גם משלמים לו על המשכנתה כהחזר הלוואה".

לכתבה הזו התראיינו שלוש נשים שלטענתן נפלו בפח של דיצי או של דבוסקין. הן מבקשות להישאר בעילום שם. מי מהן בגלל הבושה, מי בגלל הפחד. לדיצי עבר פלילי: בעברו הורשע בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, מעשה פזיזות ורשלנות והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. הוא הורשע לפני כן בעבירת חבלה, ובגין עבירה נוספת של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. הוא אף ישב כמה שנים בכלא.

"ודים מאוד שומר על עצמו נקי, משה דיצי ישב בכלא. הייתה פעם שהוא בא ואמר לי, 'שבי רגע – אני באתי עם נעלי ספורט, כי בכלא כשיש ריב אלה הנעליים שנועלים'", אומרת אחת מהן.

העסקה עם בן האחות – והנכס שעבר ידיים

ב-2015 חתמו מרים ובעלה עם בן דודו של דיצי על חוזה מכר, לטענתם פיקטיבי, לאחר שפנו לחברת פסגה משכנתאות שבבעלותו של דיצי. הם רצו לקחת הלוואה בסך 250 אלף שקל וביקשו את סיועו של דיצי בעניין מול הבנק, לאחר שכמה חודשים לפני כן הם הצליחו בעזרתו לקבל הלוואה מהבנק באמצעות הגדלת המשכנתה. אך הפעם, כך לפי כתב התביעה, דיצי אמר להם כי לא ניתן לקבל את ההלוואה מהבנק.

במקום זאת, לדבריהם, הוא הציע להם לקבל הלוואה באמצעות עריכת הסכם פיקטיבי עם בן אחותו. בן הדוד יקבל את המשכנתה, והם יישארו בבית וישלמו לבן הדוד בכל חודש החזר הלוואה בצירוף עמלה. באופן זה, כך הם טוענים, נאמר להם שהבנק לא יעקל להם את הבית והם יוכלו להמשיך להתגורר בו. "הוא אמר לבעלי, 'תגיד לאשתך שאני אביא את בן אחותי, ואם אין לך כסף לעורך דין, הכול טוב – אני אביא עו"ד'. הוא ניצל את זה שלא היה לי כסף, ניצל הכול. ואני סמכתי עליו", אומרת מרים.

החוזה, כך לפי כתב התביעה, היה על סך 1,700,000 שקל. לטענת עו"ד בר אל, שמייצג את מרים בתביעה, מדובר בסכום נמוך הרבה יותר מהשווי האמיתי של הנכס. בן הדוד לקח הלוואה מהבנק על סך 1,190,000 שקל, מתוכם הוא סילק את המשכנתה שרבצה על הנכס בסך 770 אלף שקל, 200 אלף שקל העביר למרים ובעלה – שזו למעשה ההלוואה שהם היו צריכים, ואת השאר הנותר, כך לפי כתב התביעה, הוא שלשל לכיסו. כך שבעצם, לטענת מרים ובעלה – כל מה ש"שילם" בן הדוד על הבית שלהם זה 200 אלף שקל בצירוף המשכנתה שהוא סילק. כלומר את התמורה האמיתית על הבית שלהם, גם לפי ההסכם הפיקטיבי לטענתם, הם לא קיבלו. לשם כך הוא היה צריך להעביר להם עוד 730 אלף שקל.

מאז במשך שמונה שנים העבירו בני הזוג כ-6,000 שקל מדי חודש לבן הדוד של דיצי – החזר ההלוואה בצירוף עמלה. ואולם הם לא ידעו אז שבעודם משלמים, בן הדוד כבר העביר על שמו את הנכס שלוש שנים לאחר שנחתם איתו החוזה. לא זו אף זו: שנה לאחר מכן כבר נרשמה על הנכס הערת אזהרה על שם מישהו אחר. רק כאשר נקלעו בני הזוג שוב לקשיים כלכליים, והם הפסיקו להעביר את התשלום החודשי לבן הדוד – התגלה להם כי הבית כבר כמה שנים לא רשום בכלל על שמם. למעשה, נרשמה עליו עוד הערת אזהרה. "הוצאנו את נסח הטאבו וחשכו עיניי, פתאום ראינו כמה אנשים שיש להם הערות אזהרה על הבית שלי", אומרת מרים. בשנה שעברה הם הופתעו לקבל צו פינוי מהבית – וסולקו מבית מגוריהם.

"מאוחר להתחיל לחפש אישורי העברות בנקאיות"

דיצי ובן דודו מכחישים מכול וכול את טענותיה של מרים. בכתב ההגנה שלהם לתביעה שהגישה נגדם, הם טוענים כי מדובר היה בעסקת מכר כשרה ולא בעסקת הלוואה, ושהיא ובעלה התגוררו בדירה מכוח הסכמי שכירות שחודשו מעת לעת, עד אשר הם חדלו מלשלם לבן הדוד את דמי השכירות, ובשל כך הוגשה תביעת הפינוי. הם עומדים על כך שגם אם מדובר בתשלומי החזר הלוואה, אין מחלוקת כי מרים ובעלה חדלו מלשלם אותם. לטענת דיצי, הוא לא הציע לשניים לערוך הסכם פיקטיבי, אלא הציע להם למכור את הדירה שלהם לבן הדוד שלו כדירה להשקעה, כדי שהדירה לא תועמד למכירה על ידי כונס נכסים. לשיטתו, הוא היה עבורם מושיע של ממש – כי בתמורה לכספי מכירת הדירה, הם גם יוכלו לשלם את חובותיהם וגם לא ייאלצו לעזוב את בית מגוריהם.

דיצי ובן דודו מציינים גם שבית משפט השלום בחדרה, שדן בתביעת הפינוי מהדירה של בן הדוד נגד בעלה של מרים, לא האמין לבעלה של מרים כי היה מדובר בהסכם פיקטיבי. בית המשפט קבע כי טענות אלה מהוות "הגנת בדים" (כלומר טענות קלושות), משום שאינן נתמכות בראיות כלשהן. לטענתם, מכיוון שבית המשפט כבר עסק בטענות האלה – חלה דוקטרינת "מעשה בית דין" על טענותיהם של מרים ובעלה נגדם, ולכן התביעה צריכה להידחות. הם מציינים כי בעלה של מרים הצהיר בתיק הוצאה לפועל שנפתח נגדו, כי בן הדוד זכאי להירשם כבעלי הדירה.

ואולם התביעה שהגישו מרים ובעלה לאחר מכן לביטול חוזה המכר או לסעד כספי לא נדחתה על הסף, והיא עוד מתנהלת בדיון בבית המשפט המחוזי בחיפה. במהלך דיון בתביעה עלה כי בן הדוד של דיצי לא הציג בכלל אישור העברת תשלום של 1.7 מיליון שקל על הדירה. עורך הדין שלו אמר לשופט שעברו כבר תשע שנים מיום חתימת החוזה, וש"מאוחר להתחיל לחפש אישורי העברות והפקדות". השופט התעקש: "זה לא מזומן, בדרך כלל יש העברות בנקאיות". השופט גם ביקש לברר עם בן הדוד אם הוא יודע מי האנשים האלה שרשומות עליהם הערות האזהרה, וזה השיב לו "אני לא יודע מי הם, אני לא מכיר אותם", וציין כי הכול היה בהתייעצויות עם דוד שלו דיצי. "אני אגיד לך את האמת", הוא פנה לשופט, "אין לי מושג אפילו מה זו הערת אזהרה". השופט שאל אותו מדוע לא רשם ישר את הנכס על שמו אלא הגיש קודם תביעה כדי להסיר את העיקולים על הנכס. "זה יכול ללמד על זה שלא הייתה עסקת מכר, אלא שהייתה עסקת הלוואה", אמר השופט לפי פרוטוקול הדיון.

מה יוצא לדיצי מכל זה? הרי הנכס הועבר על שמו של בן דודו, שגם את הכספים החודשיים הוא קיבל. לעו"ד ירון בר אל יש סברה משלו: "בן הדוד הוא 'ה'קוף' של דיצי. הכול עובר אליו, בן הדוד הוא רק הצינור. כשחקרתי את בן הדוד בבית המשפט הוא לא ידע בכלל שיש הערות אזהרה על הנכס ולא הכיר בכלל את מי שהערות האזהרה רשומות על שמם. ושתביני, הרי הדירה כביכול שלו!"

במהלך פגישה בין מרים ובעלה לדיצי, היא הטיחה בו את הדברים: "אמרתי לו, 'אם הייתי יודעת ככה הייתי מעדיפה שהמדינה היא זו שתיקח לי את הבית. אתה עכשיו עוקר אותי מהבית שלי?'" מרים עוד עובדת בעיר שהתגוררה בה לפני הפינוי. בכל פעם שהיא עוברת שם, היא מספרת, יש לה פעימות לב חזקות. בינתיים, בהסכמת הצדדים, הוציא השופט צו מניעה זמני – ולפיו לא ניתן למכור את הנכס, עד להכרעה בתביעה. 

"ראיתי שאני רק משלמת ולא מקבלת"

גם שוש (שם בדוי) כיום בשנות ה-70 לחייה, הגיעה לחברה של דיצי בעקבות חובות. "התאלמנתי ובעלי השאיר אותי עם הרבה חובות, וזה הלך והסתבך", היא מספרת ל-N12. "החובות הלכו ותפחו ורציתי לצאת מזה, ואז ראיתי מודעה בעיתון של פסגה משכנתאות, ופניתי אליהם בשאלה אם אני יכולה לקבל הלוואה".

לפי כתב התביעה שהגישה שוש נגד דיצי ודבוסקין, האחרון ייעץ לה לחתום על חוזה למכירת ביתה בחיפה, תוך הבטחה כי תוכל להישאר לגור בו. אחרי חתימת החוזה, שבו דבוסקין רכש ממנה לכאורה את הדירה, הובהר לה כי עליה לשלם שכר דירה בעבור זכותה להיוותר בדירה ושבעתיד, אולי, כאשר ישתפר מצבה הפיננסי, תישקל זכותה לחזור ולרכוש את הדירה במחיר נוח. הדירה לפי חוזה המכר נמכרה ביותר מ-2 מיליון שקל, ואולם, לטענת שוש – היא לא קיבלה מעולם את השווי האמיתי של הדירה, אלא רק את סכום ההלוואה שביקשה ואת סילוק המשכנתה. 

אף שחתמה על חוזה מכר – שוש טוענת כי לא הבינה שהיא באמת מוכרת את הדירה שלה. "כל כך הייתי תקועה בעצמי ובכל החובות לא הבנתי בכלל שהם לוקחים את הדירה לעצמם. חשבתי שזה הליך, כאילו אני חותמת שהם ממשכנים את הדירה שלי ואחר כך אני יכולה לקבל אותה. הם אמרו לי, 'אם תחזירי את החובות, תוכלי לקבל את הדירה שלך'".

כעבור שבע שנים, לטענת שוש, היא קיבלה הודעה מדיצי כי עליה להעביר את התשלומים החודשיים במקום דבוסקין לאדם אחר, שעל שמו נרשמה הערת אזהרה על הדירה שלה. עד מועד זה, לפי כתב התביעה, היא העבירה לדבוסקין – 538,482 שקלים. 

"ראיתי שאני רק משלמת ולא מקבלת שום דבר, שהם בכלל לא מדברים איתי על זה שהם יחזירו לי את הדירה. כל חודש נתתי 6,000 שקל לוודים כי הוא אמר שאני שוכרת את הדירה. מעולם לא חתמנו על הסכם שכירות, התחלתי לשאול את עצמי על מה אני בעצם משלמת בכלל", אומרת שוש.

ודים, מנגד, טען בכתב ההגנה שלו בתגובה על התביעה של שוש נגדו, כי זו קיבלה את מלוא התמורה החוזית בגין הדירה עוד בשנה שחתמו בה על החוזה, ותהה וכיצד ייתכן שרק לאחר כמעט שמונה שנים נזכרה להגיש את התביעה. עוד טען כי הסעד הכספי שמבקשת שוש כבר התיישן: הוא אף צירף צילום של הוראת קבע מחשבון הבנק של שוש בעבורו, ובה נכתב כי מדובר בתשלום על שכר דירה. עם זאת הוא כן כתב בכתב ההגנה כי שילם לשוש 250 אלף שקל וסילק את ההלוואה של שוש והעביר לה חלק מהתמורה בהעברה בנקאית לחשבון הבנק שלה, אך כי "מאחר שמדובר בלמעלה משמונה שנים, אין בידי הנתבע כל יכולת לאתר מסמכים רלוונטיים לגבי סכום זה".

העסקה בדירה ששוש מעולם לא ראתה

אבל הסיפור של שוש מסתבך עוד יותר. היחסים בינה ובין דיצי ודבוסקין הפכו תלותיים, ולפי כתב התביעה, הם עשו ממנה אשת קש וסיבכו אותה בשלוש עסקאות של דירות – שבגינן לפי כתב התביעה היא לא קיבלה כל תמורה. מי שהיה הרוח החיה מאחורי עסקאות אלה, לפי כתב התביעה, הוא דיצי. "זה התחיל להיות יותר ויותר גרוע. דיצי קיבל תיאבון, אמר לי, 'את הולכת לעכו, תחתמי שם, יש דירה שתעבור על שמך ואחר כך כשנמכור את הדירה אנחנו נתחלק איתך בכסף'. אני המטומטמת ממשיכה להאמין. הם מכרו את הדירה ולא הביאו לי את הכסף. אחר כך הוא מבקש ממני לקחת הלוואה, אומר לי לקחת אותה".

שוש נטלה הלוואה, והיא מסבירה שכל ההתנהלות שלה נבעה מפחד מדיצי: "פחדתי שהם לא ייתנו לי את הדירה שלי. כל הזמן עשיתי מה שהם רוצים ולקחתי הלוואות כי חשבתי שהם יעזרו לי וייתנו לי את מה שמגיע לי". 

באופן תמוה, שוש גילתה לפני שלוש שנים כי ברשות המיסים רשומה על שמה הדירה של מרים – אף שהיא מעולם לא ביקרה בה ולא ביצעה לדבריה עסקת רכישה שכזו. עסקה כזו גם לא נרשמה בטאבו. "נוצר חשד שמאן דהוא מחזיק ייפוי כוח שלא למטרתו המקורית", כתב עורך הדין של שוש בכתב התביעה. מצב זה, שבו משתמשים בשם של אדם כדי לבצע עסקאות, בלא ידיעתו, יכול לאפשר למי שעומד מאחורי זה להסתתר תחת "איש הקש" מבלי שיעלו על עקבותיו ושיתעוררו שאלות.

"דיברנו על הלוואה ופתאום הכול התהפך"

עד ששוש פנתה לקבל ייעוץ משפטי, התבצעו העברות כספים בינה ובין דיצי: לדבריה היא העבירה לו כספים על פי דרישתו והוא החזיר לה חלק מהם. בסך הכול, היא טוענת, דיצי דבוסקין ויתר הנתבעים בכתב התביעה חבים לה לפחות 1,462,000 שקל על מכירת הדירה בחיפה. 

כשהחלה לקחת ייעוץ משפטי, הפסיקה לשלם לאותו אדם שדיצי אמר לה להעביר אליו את כספי השכירות. "עורך הדין שלי בהתחלה חשב שאני מספרת לו סיפור מהסרטים, שאני הוזה. אמרתי לו, 'אני לא הוזה, הייתה לי דירה שבעמל כפיי הגעתי אליה, ותראה מה קרה, אני לא מבינה מה קרה פה ואיך הם הפכו אותה לדירה שלהם. בכלל לא דיברנו על מכירת דירה אלא על הלוואה, ופתאום הכול התהפך'. הבאתי לו את כל המסמכים ולאט-לאט הוא הבין את הסיפור. היום הוא אומר, 'נכון, עשית טעות חמורה, אבל היה אסור לרמות אותך'", אומרת שוש. 

בתה של שוש מוסיפה: "גם אם אימא שלי עשתה טעויות, עדיין לא צריך לרמות אותה, ועצם העובדה שיש להם עוד תיקים מול אחרים – זה אמור להגיד משהו ולהאיר את עיניו של שופט כדי לעשות צדק". ושוש מוסיפה בבכי: "לקחו ממני דירה בחינם, זה מה שמרגיז אותי ועצוב לי, אני מרגישה רע מעצם זה שהייתי טיפשה. אז מה אם אני לא מבינה שום דבר, לא היה צריך להעניש אותי ככה".

דיצי טוען להגנתו כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב קיצוני, תוך ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבונו ולהשית עליו תשלומים שלא חלה עליו חובה לשלמם. הוא טוען כי בסך הכול לאורך השנים העביר לשוש למעלה מ-868,383 שקל. אך גם שוש לא מכחישה שהתבצעו ביניהם העברות כספים, אם כי היא טוענת כי לא שולמה מלוא התמורה על דירתה. דיצי טוען כי מכיוון ששוש מעלה טענות באשר לכספים שהועברו לידיה לפני כעשור, אין הוא יכול לאתר מסמכים בקשר להעברות הכספים שבוצעו על ידו אליה, וגורס שנגרם נזק ראייתי. הוא מציין את הקשר החם שנרקם ביניהם ואומר שהיא נהגה כלפיו כאם חמה ושבשום בשלב לא העלתה כלפיו איזושהי טענה שלפיה לא קיבלה כספים תמורת מכירת הדירה.

"פינו אותי מהבית כשאימי והילדים שלי רואים"

גם רוני (שם בדוי) הסתבכה עם דיצי ודבוסקין – ואצלה זה היה כואב במיוחד: בכתב התביעה שהגישה נגדם לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, היא טוענת כי איבדה שתי דירות בבעלותה בשווי כולל של 6 מיליון שקל ברמת גן ובבת ים. גם היא נאלצה להסתלק מביתה יחד עם שני ילדיה, לאחר שהוצא נגדה צו פינוי.

רוני, בת 40, הייתה בעלת עסק בתחום המסעדנות בתל אביב והיו לה בעיות עם דירוג האשראי, שהיה שלילי. "היו לנו בתי קפה ורצינו לקנות בית קפה נוסף ולא יכולנו לקחת מהבנק את ההלוואה. היה לנו הבית שלנו ברמת גן, והייתה עליו משכנתה", היא מספרת. גם רוני ובעלה הגיעו אל דיצי וסובודקין ב-2014 דרך מודעה בעיתון. "הגעתי למשרדים שלהם בתל אביב. הם אמרו לי, 'אנחנו יכולים לגייס לך משכנתה, נשים לך הערת אזהרה על הנכס, עד שיסתדר לך דירוג האשראי'". 

כך, לפי כתב התביעה, הם הציעו לה לקחת משכנתה על הדירה שלה באמצעות איש קש – קרוב משפחה של דבוסקין – ושהם יעבירו לה מתוך זה את ההלוואה שהיא זקוקה לה, על סך 900 אלף שקל. "הם הציבו על שמו הערת אזהרה ואנחנו היינו משלמים לו כל חודש". כך במשך שבע שנים היא העבירה לאותו קרוב משפחה 9,000 שקל בחודש – ולא ידעה שבאותו זמן ממש הוא העביר על שמו את הדירה.

לפי רוני, היחסים באותו זמן עם דיצי ודבוסקין היו טובים. "הכול התנהל כרגיל, הם היו בהתחלה מאוד נחמדים. כמו חברים". הקשר בינה ובין השניים התהדק ויום אחד הם הציעו לה, כך לפי כתב התביעה, לרכוש דירה בבת ים. "הם ידעו שלאימא שלי יש כסף נזיל והם אמרו לי, 'יש דירה בבת ים, מישהו רוצה למכור אותה הוא זקוק לכסף. אנחנו מוכנים שאת תקני את הדירה – ואחר כך ברווחים נתחלק איתך חצי-חצי'", היא מספרת. 

רוני לקחה מאימה לצורך רכישת הדירה 650 אלף שקל, ובסופם של הליכים משפטיים רשמה על שמה את הדירה. ואולם הקושי הכלכלי העמיק, והיא הגיעה למצב של חדלות פרעון. "בשלב הזה התחלתי להרגיש שהם אומרים לי שאת הדירה בבת ים כדאי להעביר על שם מישהו אחר כדי שלא יעקלו לי את הדירה. התחלתי להרגיש שמשהו חשוד". מאותו רגע היא התחילה להסתובב עם מכשיר הקלטה כדי לתעד את השיחות איתם. במקביל נרשמו הערות אזהרה על הדירה שלה בבת ים, על שם חברת טופ (וי-די) – החברה של דבוסקין – ועל שם אישה אחרת. בהמשך הועברה הבעלות על שם אותה אישה בשלמותה. 

נגד רוני הוצא צו פינוי על דירת מגוריה – ולפני שנתיים היא נאלצה לעזוב אותה עם ילדיה. "פינו אותי מהבית שלי כשאימא שלי והילדים רואים שמפנים אותנו. אני מהאנשים המדחיקים, זה התפרץ אצלי בהתקף טרשת נפוצה. הייתי חצי שנה בבית חולים, אני עדיין בשיקום. עברתי דברים הזויים", מספרת רוני על החיים שלה מאז. "אני בטחתי בהם כי הם היו סמכותיים. זה ישב אצלי על טראומה קודמת. עברתי שני התקפי לב, כל זה בגלל לחץ ורגשות האשם שלי מזה שאימא שלי בת ה-80 צריכה את הכסף שלה. כיום אני כבר לא עובדת. איבדנו הכול. הכי קשה לי על אימא שלי – איך אתם ישנים בלילה כשאתם לוקחים מאנשים?" היא שואלת.

"האמת נעלמת מאחורי מסך עשן"

דיצי בכתב ההגנה שלו הפנה להחלטת בית המשפט העליון, שבתורו דחה את בקשתה של רוני לערער על החלטה של ערכאה קודמת, שלא לתת צו זמני שימנע כל העברת זכויות בנכס עד להכרעה בתביעה, בנימוק שהסיכוי שלה לזכות הוא נמוך. בית המשפט העליון נימק כי סיכויי התביעה של רוני בעייתיים, בין היתר משום שהיא התקשרה ביודעין עם דיצי ועם ודים ועם קרוב משפחתו בהסכם כחלק מעסקה פיקטיבית שהייתה כסות לעסקת הלוואה, ושהעסקה נעשתה במסמך כתוב.

עוד טען דיצי בכתב ההגנה שלו כי מעולם לא היו לו זכויות בדירה ולכן לא ברור מדוע היא תובעת אותו. לטענתו, בניגוד לרושם שמנסה ליצור רוני, לא היה מדובר בתרגיל עוקץ והונאה אלא בעסקאות מכר שמטרתן הייתה להניב לה כספים רבים לבקשתה, בשל קשייה הכלכליים.

ודים טען בדיון בתביעה שהגישה רוני לבית המשפט המחוזי בתל אביב להורות על סעד הצהרתי שהזכויות בדירות הן שלה, כי רוני בכלל לא ביקשה ממנו הלוואה ושהיא חיפשה מישהו שיקנה את הבית שלה ברמת גן ושהיא תישאר לגור בו. הוא טען בדיון, כי רוני חייבת לו המון כסף.

לפני כחצי שנה ניתן פסק דין בתביעה של רוני, ובו קבעה השופטת כי מן המסכת העובדתית שהובאה לעיונה "עולה תמונה עכורה" וגם עולים "סימני שאלה והתנהלות המעוררת חשש ממשי לחוסר תום לב של כל המעורבים". השופטת קבעה כי על רוני לתבוע את דיצי ואת ודים תביעה כספית, ולא על מתן סעד הצהרתי שהזכויות הן שלה – משום שהדירות כבר נמכרו לצדדים שלישיים. 

השופטת בחרה למחוק את התביעה אך הדגישה בפסק דינה: "האמת נעלמת מאחורי מסך עשן. לקרוא ולא להאמין. נדמה כי נרקם מערך פעולות אשר טיבן ותכליתן אינם שקופים דיים ויש בהם כדי להעלות שאלות ביחס למניעים ולמטרות שעמדו בבסיס המעורבות הנטענת של התובעת עם כלל הנתבעים. התמונה המצטיירת אינה של מהלך רגיל, אלא של מהלך שדורש בחינה זהירה של הקשרים, המניעים, והתוצאה שהופקה בפועל – שמא מדובר במארג של הסכמות בלתי פורמליות, אשר נועדו לשרת אינטרסים שאינם מובהרים די צורכם, ושלא הונחו לפני בית המשפט".

לצד זאת ביקרה השופטת גם את התנהלותה של רוני ותמהה מדוע בחרה לרכוש דירה בבת ים – כאשר נקלעה למצב כלכלי קשה, עד כדי כך שנאלצה לערוך עסקה פיקטיבית לכאורה. רוני מצידה אינה מתכוונת לוותר: היא מתכננת להגיש תביעה נוספת נגד דיצי וּודים על הנזקים שהללו גרמו לה לטענתה – הממוניים והנפשיים יחד. 

"הוא כבר לא חלק מהחברה"

פנינו לדיצי והצגנו את עצמנו כמי שזקוקים להלוואה. הוא ביקש לברר איתנו אם יש בידינו נכס ומדוע אנחנו זקוקים להלוואה. הוא הפנה אותנו ליועצת שלו, כדי שתבדוק את המקרה. לאחר דין ודברים עימה, ולאחר שחזרנו שוב לדיצי כדי שיטפל ישירות בנושא – הוא טען כי הפסיק לעסוק במשכנתאות. למרות זאת, לפי רשות התאגידים עדיין יש לדיצי חברה פעילה, "פסגה משכנתאות" שמה, וכתובתה בקריות.

כשהתקשרנו לחברת טופ (וי-די) וביקשנו לשוחח עם משה דיצי, לאחר שקיבלנו המלצות עליו, אמרה לנו הנציגה: "משה דיצי כבר לא חלק מהחברה, הוא יועץ משכנתאות. אבל אם קיבלת עליו המלצות, מי אני שאעצור אותך. אני מסתייגת מלהיכנס לדברים, אני יכולה להמליץ לך על מי שאני עובדת איתם. עבדנו לפני שנים ביחד". "אני מציעה לך, לא משנה מה תחליטי – לעשות את זה דרך יועץ שמכיר גופים בשוק, כי יש גופים פחות לגיטימיים", הוסיפה הנציגה, במה שנשמע כמו רמז. פנינו גם לדבוסקין – אך להבנתנו הוא עבר להתגורר בחוץ לארץ. 

תגובות

מדיצי ומחברת פסגה משכנתאות נמסר באמצעות עורך דינם עידן זהר: "כלל הטענות לכאורה המועלות בכתבה ופנייתך זו נידונות בפני בתי המשפט בהליכים תלויים ועומדים. מרשי עומד על כלל טענותיו כפי שאלה הוגשו לבית המשפט. לאור האמור, אין בכוונת מרשי ליתן התייחסותו לגופם של דברים הנוגעים להליכים מתנהלים. מרשי סמוך ובטוח שבסופו של ההליך יינתן ע"י בתי המשפט פסק הדין, אשר יקבע כי אין דבר וחצי דבר בטענות המועלות וכי התנהלותו של מרשי הינה ללא רבב.

"אין כל ספק כי מטרתה של כתבה זו היא לקיים דיון פומבי במטרה להטות את דעתו של כבוד בית המשפט, מקום שבו כתבי התביעות נשענות על אדני שקר ונעדרות כל יכולת הוכחה. למעלה מן הצורך יצוין כי צר למרשי כי פרסומי הדברים בוצעו מבלי שאלה נבדקו הן מהפן העובדתי והן מהפן המשפטי, שעה שחלק ניכר מן הטענות כבר הוכרעו ונדחו בידי כבוד בית המשפט בפסק דין חלוט. מרשי פעל וימשיך לפעול לפי כל דין ולפיו בלבד".

מחברת טופ (וי-די) נמסר: "בכל ההליכים שציינת התביעות כנגד חברת טופ נמחקו, וזו מן הסיבה הפשוטה שלחברת טופ אין כל קשר לאירועים הנזכרים בהן".
נציין כי החברה טענה בהליכים שהבעלים שלה הוחלף בשנת 2022, ושלכן אין לה קשר לתביעות.

מוודים דבוסקין טרם נמסרה תגובה. פנינו אף לעורך דינו, והוא מסר לנו כי לא הצליח להשיגו.