"נפלתי על הברכיים מול הבית ואמרתי לעצמי: זהו, אין לי משפחה"

"הבנתי שאני צריך להישאר על הרגליים בשביל אימא שלי. שעכשיו זה רק אני והיא", מספר אלכס גילר, שאיבד את אחיו סלבה ב-7 באוקטובר במסיבת הנובה, ונותר לבדו לתמוך באימו ילנה – ששמה קץ לחייה לפני כחודש. במשך השנתיים האחרונות, שהיו לסיוט מתמשך עבורו, מצא עצמו אלכס עובר עם אימו מאשפוז פסיכיאטרי אחד לאחר, ואף התגורר איתה במשך שנה. "אמרתי לעצמי שאני חייב להישאר בשליטה ולא להיכנס לפאניקה, כי לאימא שלי אין עוד אף אחד חוץ ממני", הוא מבהיר.

אלכס בן ה-29 הוא אחיו הגדול של סלבה, וביניהם היה הפרש של שנתיים. בני המשפחה עלו לארץ מרוסיה כשאלכס היה בן 6 והשתקעו בקריית שמונה. אביו ואימו התגרשו כשהוא עוד היה נער צעיר, וזמן לא רב לפני שהתגייס לצבא – ניתק ביניהם הקשר. "הוא אף פעם לא היה בשבילי דמות אבהית, לא היה לוקח אותי למקומות. אני מרגיש שלא הייתי חשוב לו אף פעם, ושהוא לא דאג לי ולאחי", אומר אלכס. מבחינת אלכס הם היו שלושה – הוא, אימו ואחיו.

"היו לנו תוכניות לעתיד"

בין אלכס ובין אחיו סלבה היה קשר קרוב במיוחד. "היו לנו תוכניות לעתיד", הוא מפטיר בכאב. "היינו משחקים כדורגל ביחד. הכול היה סביב ספורט ומשחקי מחשב", הוא משתף. לפני שסלבה נרצח, עוד תכננו השניים לטוס יחד למשחק של מילאן נגד פריז סן ז'רמן. הם אפילו קנו כרטיסים.

אלכס ואחיו שוחחו ערב לפני הטבח, אבל אלכס לא ידע שאחיו הלך למסיבה. "כשגיליתי יום למוחרת לא הופתעתי", הוא מבהיר. "הוא ממש אהב מסיבות טבע. אני ההפך הגמור ממנו, לא אוהב מסיבות. הוא היה בן אדם שמח שאהב חברים, אהב להתאמן. היה גם מאוד עקשן, אבל בקטע טוב. כשהוא רצה משהו, הוא היה משיג את זה. לא משנה מה".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן 

בבוקר של 7 באוקטובר, בת הזוג של אלכס העירה אותו והראתה לו את הסרטון של המחבלים על טנדר בשדרות. "לא האמנתי לזה באותו רגע, חשבתי שזו בינה מלאכותית. רק בסביבות 11 בבוקר חברים של סלבה אמרו לי שהוא הלך למסיבה ושהם מחפשים אותו", הוא משחזר. "הייתי מאוד בלחץ כשהבנתי שהוא שם. שלחתי לו הודעות וישר הלכתי לאימא שלי, כי היא מאוד נלחצה, היא בן אדם שנלחץ מהר".

"ידעתי שאסור לי להיכנס לפאניקה ושאני צריך להישאר בשליטה, כי חוץ ממני לאימא שלי אין עוד אף אחד", הוא מבהיר. אלכס גם קיבל מיד צו 8 והתייצב ביום המוחרת, כשאחיו עדיין נעדר. "הייתי הרבה לילות ללא שינה, כל הזמן חיפשתי אם כתבו עליו משהו ברשתות. בשלב מסוים חשבתי שאולי עדיף שהוא ייחטף", הוא אומר. לאחר כמה ימים מורטי עצבים, הם קיבלו את הבשורה הקשה. סלבה נרצח במסיבה יחד עם שני חבריו, סטיב מקרצ'נקו ואליסיה לוין. חבר נוסף שהיה איתם, רון קריבוי, נחטף לעזה ושוחרר חודש לאחר מכן בעקבות מגעים בין חמאס ובין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין.

"הבנתי שזה רק אני ואימא"

"ברגע שהודיעו שסטיב נרצח כבר הבנו, כי ידעתי שהם נסעו ביחד", מספר אלכס. "הייתה לי תקווה שסלבה בחיים. דמיינתי את הקשר שלנו כששנינו נקים משפחה בעתיד", הוא מוסיף. הלוויית אחיו היא ההלוויה הראשונה שבה היה אלכס, וגם שם הוקדשה מרבית תשומת ליבו לאימו. "לאימא שלי היה מאוד קשה. אמרתי לעצמי שעכשיו אתן הכול בשבילה. הבנתי שזה רק אני והיא, ואני צריך לתת הכול בשבילה".

כשהוא מספר על אימו, אלכס מתאר אישה שהילדים תמיד היו עבורה במקום הראשון. "היא הייתה מוכנה לוותר על הכול בשבילנו", הוא מסביר. "המוות של אחי ריסק אותה". האם ילנה סבלה מסכיזופרניה עוד לפני 7 באוקטובר, אך עד לאותה שבת נותר מצבה הנפשי יציב והיא הייתה נתונה לטיפול והשגחה. "כל עוד היא הייתה לוקחת את הטיפול שלה, הכול היה טוב", הוא אומר.

המצב הידרדר במהירות לאחר שבנה נרצח, והיא סבלה לעיתים קרובות מהתקפים פסיכוטיים. "זה נהפך לזה שכל שבועיים אני צריך ללכת איתה למחלקה פסיכיאטרית, כי היו לה טריגרים. זה ממש ישב עליה". אלכס משחזר: "הייתי יכול להגיע הביתה ולמצוא אותה 'מחפשת' את אחי. אחרי הרצח שלו היא נכנסה לדיכאון. כל כמה זמן אשפזו אותה לתקופה של חודשיים-שלושה. כל פעם מתאימים לה את המינונים של התרופות, ואחרי עוד חודשיים היא שוב הייתה חוזרת לשם".

בעקבות המצב, אלכס גם עבר לגור יחד עם אימו. "לא יכולתי להשאיר אותה לבד", הוא מבהיר. "היא הייתה צריכה אותי. גרנו יחד במשך שנה, עד שעברתי לגור עם בת הזוג שלי. הייתי צריך להיות זה שמקבל את ההחלטה לאשפז את אימא שלי. אני רואה אותה במצב לא טוב, לא הצליחה לקום בבוקר, עשתה דברים לא אופייניים לה, היו מצבים שבהם היא הייתה כל כך עייפה כך שהיא בקושי הצליחה לעמוד על הרגליים".

"הבנתי שאני על תקן ההורה של אימא שלי, וידעתי שאין לי ברירה, לא אנטוש אותה", מבהיר אלכס. כחלק מאותן התנהגויות לא אופייניות התפתחו אצל ילנה מחשבות אובדניות לאחר הרצח של סלבה. "בחיים לא היה לה דבר כזה לפני כן", הוא מציין. "לפני כמה חודשים היא לקחה כדורים ואשפזו אותה. דיברתי איתה על זה, והיא אמרה לי שהיא כבר לא רוצה למות".

"אמרו שהמצב לא טוב. הבנתי הכול"

לאורך כל אותן שנתיים קשות, לצד אלכס עמדה ועומדת גם בת הזוג שלו יערה, שלה גם הספיק להתארס לפני כמה חודשים. "אימא שלי התרגשה מאוד", הוא נזכר. "מבחינתה שרק נתחתן כבר ונביא ילדים, זה מה שהיא רצתה".

7 באוקטובר נותר תאריך קשה עבור אימו. "בימים האלה היא הייתה מתקשרת אליי הרבה. בתאריך השנה, לפני חודש, היא התקשרה לחבר שלי ואמרה לו שקרה לי משהו. הלכנו יחד לבית העלמין, לקבר של אחי". יומיים לאחר מכן, ב-9 בחודש, כשאלכס היה בעבודה, הוא ניסה להשיג את אימו בטלפון, אך היא לא ענתה לו מהבוקר.

"אחרי כמה שעות שאני רואה שהיא לא עונה, התקשרתי למשטרה", משחזר אלכס. "הסברתי להם את הסיטואציה והם הלכו לשם, שמעו את הטלפון שלה מצלצל מעבר לדלת. הם פרצו פנימה ומיד ביקשו ממני להגיע. אמרו לי שהיא במצב לא טוב. הבנתי הכול". הוא עשה דרכו במהירות לבית, ובדרך מציפות אותו מחשבות. "נפלתי על הברכיים מתחת לבית", הוא אומר. "הדבר הראשון שאמרתי לבת זוג שלי זה, 'זהו, אין לי משפחה'. אני אדם חזק, אבל התפוצצתי שם. בכיתי המון".

"כשעליתי לבית החוקר הסביר לי מה קרה, שהיו סביבה המון כדורים. הוא ניסה לעודד אותי, ואמר: 'אתה תנצח את העולם הזה. אתה תקים משפחה ותעשה הרבה ילדים'", מוסיף אלכס. הוא מספר כי המילים האלו עוד מהדהדות בראשו ומהוות עבורו סיבה להמשיך. "אני לא יכול לכעוס עליה", אומר אלכס. "בסופו של דבר היא אהבה אותנו. אני חושב שהסיפור עם אח שלי גמר אותה נפשית. היא לא הייתה מסוגלת להכיל את זה. היא ניסתה להיאבק והצליחה שנתיים ויומיים".

"יש רגעים שאני רוצה רק לבכות"

באותו יום שילנה שמה קץ לחייה, גם רועי שלו, בן זוגה של מפל אדם ז"ל שנרצחה לנגד עיניו במסיבת הנובה, שלח יד בנפשו. גם אימו של רועי שמה קץ לחייה כמה ימים לאחר הטבח, משלא הצליחה לשאת את הבשורה הרעה. "מה שאנשים לא מבינים זה שלמשפחות של הנרצחים לא קל, לא רק בגלל הרצח אלא גם בגלל הדרך שבה הם נרצחו", מבהיר אלכס. "הברוטליות. זה מה שכואב".

מה נותן לך כוחות?
"בת הזוג שלי. אימא שלי קראה לה אירה. גם החוקר נתן לי כוחות באותו רגע. הוא נתן לי תקווה. אבל זה בא בגלים. יש רגעים שאני רוצה להיכנס למיטה ולבכות. חסר לי שאימא שלי לא תהיה בחתונה שלנו. זה כואב לי, זה משהו שהיא רצתה – את זה ואת הנכדים".

עם מותה של אימו נאלץ אלכס להתמודד עם הבירוקרטיה הישראלית – ונאבק בחברה קדישא כדי שאימו תיקבר לצד אחיו בכרמיאל. "הם דרשו ממני 24 אלף שקל על זה. אין התחשבות?", הוא תוהה. אחרי שפורסם המקרה הצליח אלכס להגיע לפשרה איתם – ואימו נקברה לצד אחיו בעלות שהוא היה יכול לעמוד בה.

בימים אלה הוא מנהל מאבק נוסף: הוריו הוכרו כמשפחה שכולה, אבל מכיוון שאימו נפטרה, הוא לא זכאי לפי החוק לזכויות שהמעמד כולל. הוא הגיש בקשה למוסד לביטוח לאומי כדי שיכיר בו באופן חריג כמשפחה שכולה, כדי שהוא יקבל את התגמולים במקום אימו.

עו"ד גלעד גינזבורג, ממשרד עורכי הדין ענת גינזבורג, שמייצג את אלכס, אומר: "אירועי 7 באוקטובר הביאו למצבים רבים שהמחוקק לא צפה בעת כניסת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה לתוקף, בשנת 1970. אלכס איבד את אחיו היחיד במסיבת הנובה, ולאחרונה גם את אימו השכולה, שהייתה במצב נפשי קשה מאז רצח אחיו, והתאבדה יומיים לאחר ציון 7 באוקטובר בשנת 2025. אביו של אלכס מבוגר וחולה מאוד, ההורים גרושים ואלכס אינו בקשר עם אביו. נוכח זאת, אלכס נותר ללא תמיכה כלכלית וללא הזכויות שאותן קיבלה אימו בחייה. משכך פנינו למוסד לביטוח לאומי במטרה שאלכס יקבל זכויות המגיעות למשפחה שכולה, וייכנס בנעלי אימו ז"ל. המדינה חייבת לתת מענה במקרים קשים מסוג זה".

"הייתי רוצה שהמדינה תדע להחזיר"

"אני מרגיש שהמדינה זרקה אותי לעזאזל", מוסיף אלכס. "זה מצב שבו אימא שלך נגמרה בגלל 7 באוקטובר, ואתה עכשיו צריך להתמודד עם הכול, וגם לשלם אגרות על העיזבון של אימא שלי, צו ירושה". הוא מפרט: "מספיק שאני צריך להתמודד עם השכירות שהשאירה, וגם זה וגם הקבורה – הכול עליי. אני צריך גם איכשהו לא לגור ברחוב ולהצליח לשלם שכירות". לדבריו, "ההרגשה שלי היא שבגלל שאין לי אח ואני יתום, אני כאילו לא זכאי לכלום".

מאז המלחמה, ותוך כדי ההתמודדות עם מצבה הנפשי של אימו, לא ויתר אלכס על שירות מילואים ארוך. "שירתּי קרוב ל-300 ימים במילואים. איך שסיימתי את השבעה על אח שלי, יצאתי למילואים, כי זה היה חשוב לי", הוא מסביר. "אני אוהב את המדינה וחשוב לי לתרום. בעיקר אחרי מה שקרה לאח שלי, היה לי מאוד חשוב לצאת ולעזור להילחם. אנשים שיכולים להילחם ולא עושים את זה – זה מטריף אותי. הייתי רוצה שהמדינה תדע להחזיר לי. אני במצב לא טוב. אין לי משפחה".

לתמיכה בשיקום של אלכס גילר לחצו כאן

תגובת המוסד לביטוח לאומי

"הכאב האנושי הוא כאב בלתי נתפס וקשה, ואנו יודעים שלעיתים הרגש מתנגש עם החוק. הביטוח הלאומי כפוף לחוק ומטפל בכל מי שהמדינה הגדירה כנפגע איבה, בתחושת שליחות ויראת קודש ובכל דבר שאנו נוכל לסייע – אנחנו שם".

אובדנות היא תופעה הניתנת למניעה. במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו – דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. אם זיהיתם מישהו שזקוק לעזרה נפשית, אנא דווחו באופן מיידי למשטרה ולגורמי הסיוע הנפשיים: