"נילחם עד לחיסול חמאס - לא מפחדים": מסע לרצועת עזה שאחרי המלחמה
כחודש מתחילת הפסקת האש, התושבים בתוך הרצועה לא מרגישים הקלה. משאיות הסיוע נכנסות מידי יום, השווקים מלאים – אבל השיקום לא מתקדם, וחמאס שב לאיים על האוכלוסייה. "ישראל שולטת בפועל בעזה, אי אפשר לקרוא לזה 'הפסקת אש'", אומר עלי, תושב עזה. "כל ההחלטות של חמאס מובילות לכניעה. עזה גמורה"
המהדורה המרכזית
פורסם: | עודכן:
כשיצאנו לכתבה הזו, המחשבה הייתה שמה שיאפיין את עזה היום - אחרי שנתיים של מלחמה שנעצרה, תהיה הקלה. אבל המילה המדויקת יותר היא שבריריות - שבריריות של המקום הזה, של הוויזואליה שמסביב, של הפסקת האש, של העתיד. "בעבר היינו מתלהבים ומחכים ללכת לים, אבל אחרי שנעקרנו כל כך הרבה פעמים לא נשארה לנו שום תשוקה לים, הים הסוער הזה שהרס לנו את האוהלים", סיפר תושב עזתי בעילום שם. "אנחנו סובלים נורא בעזה".
פה ושם דחפורים מנסים לגרוף הריסות משכונת סברה בעזה. לפתוח צירים במקום שגם תושביו המקוריים כבר לא מזהים אותו. כפי שסיפר לנו השבוע תושב העיר שחזר אליה ולא מצא את דרכו. על תחילת שיקום אין מה לדבר. ההפרות של חמאס באש, כמו בהשבת החללים החטופים, מעכבות אותה.
"לנו לא משנה מי ישלוט בעזה"
"אסור לנו להיכנס לאזור הצהוב", אומר תושב עזתי שמסכים להצטלם בפנים גלויות. "אנחנו חיים כרגע באזור הירוק, יש לך גם את האזור האדום. ישראל קבעה את האזורים האלו ואת השמות שלהם כמו שהם רוצים. מה שמעניין אותנו זה לחזור לאזורים שלנו ולגור שם", הוא מבהיר. בינתיים ערי האוהלים שזרועות בכל הרצועה נותרו על תילם, חלק מהתושבים לא יכולים לשוב לבתיהם שבתוך השטח הצהוב שבשליטת ישראל, אחרים לא יכולים לשוב ולגור במה שהיו בתיהם, פשוט כי כל התשתיות, בעיקר בצפון הרצועה, הרוסות לחלוטין.
"הלכתי לבית שלי ומצאתי אותו הרוס, אז נשארתי במקום שהייתי בו", מספר אחד מהתושבים שנמצאים במצב הזה. "העדפתי להישאר במקום הזה ולא לחזור לעיר עזה, כי לא נשאר שם שום דבר", הוא מבהיר. "הכבישים הרוסים, הבתים הרוסים, אנחנו חיים כאן שמונה משפחות, שאין לנו מקום לחיות בו. מה, אני אקים אוהל בכביש?"
פרסומת
"לנו כבר לא משנה מי ישלוט בעזה, העיקר שיוכל לספק אוכל ושתייה לתושבים, אנחנו רוצים שלטון שיביא לנו שקט", אומרת תושבת אחרת מהאזור. "אנחנו צריכים שלטון שיספק את צרכינו, ואת הצרכים של האנשים המסכנים כאן". עזתי אחר מוסיף: "אני מעריך שהפסקת האש תחזיק מעמד, אבל איך זה עוזר לנו? אם לא יתחילו לשקם את עזה, זה לא עוזר לנו". הוא מדגיש כי "לא מתחילים לשקם את עזה, הפסקת האש כן עצרה את שפיכות הדמים, אבל האנשים כאן צריכים בית לגור בו".
השווקים מלאים, אבל אין קונים
משאיות הסיוע נכנסות לרצועה, 4,200 מדי שבוע בדיוק לפי ההסכם. השווקים אומנם מלאים, אלא שמי שציפה ברצועה שהפסקת האש תשנה דרמטית את המחירים בשווקים, כמו זה שבדיר אל-בלח, נכונה לו אכזבה. המקום הזה, ברומטר של המחירים בעזה, מספר סיפור אחר. "אני מוכר כל מיני בגדים, המחירים גבוהים היום ואנשים בקושי מצליחים להשיג אוכל ושתייה", מספר אחד הרוכלים בשוק. "כל מי שבא לשוק כדי לקנות מתאכזב מהמחירים הגבוהים", הוא מבהיר. "יש כרגע הפסקת אש, אבל המחירים לא ירדו", מצין מוכר אחר. "החטיף הזה עלה שקל לפני המלחמה, עכשיו הוא עולה 8 שקלים. הרבה אנשים לא יכולים להרשות את זה לעצמם".
פרסומת
אם זה הכלל, יש גם יוצאים מן הכלל. כמו מסעדת ונס שנפתחה לאחרונה בח'אן יונס, הכי שונה מעזה המאובקת וההרוסה שלמדנו לראות. גם אם לא רבים ברצועה יכולים להרשות לעצמם לשבת שם, זה עדיין מפתיע מאוד לראות את התמונה הזאת מעזה של סתיו 2025. המסעדה הזאת מצטרפת לסופרמרקטים וחנויות חדשות שנפתחות, ואפילו אייפונים חדשים נכנסים לרצועה, אבל זה חריג בנוף שמסביב.
"ישראל שולטת בעזה, הם נמצאים כאן בדקת קריאה", אומר עלי, תושב עזה. "ישראל שולטת בפועל בעזה, אי אפשר לקרוא לזה 'הפסקת אש'. לא מדובר בהפסקת אש, מדובר בעצירת שפיכות הדמים".
בבחירה שבין צילומים של מלחמה וצילום המציאות בעת הפסקת אש, קל יותר לצלם את זו האחרונה. קולות הפגזים והמלחמה כבר לא נשמעים ברקע, אנשים קצת יותר רגועים. אלא שהאקסיומה הזו, שנכונה בכל מקום בעולם, לא תופסת בעזה. עבור עזתים רבים איום אחד הוחלף באיום אחר, ישן ומוכר, אלים ומופרע - כזה שמנסה בכל כוחו לשקם את כוחו ברצועה. אז פתאום כבר מתבטאים הרבה-הרבה יותר בזהירות ממה שהתרגלנו בשנתיים האחרונות.
פרסומת
"ממשלת עזה הקודמת היא זו ששולטת מבחינה ביטחונית במידה מסוימת", אומר תושב עזתי מודאג. "לא קמה לה אלטרנטיבה בינתיים, אנחנו רוצים שתקום ממשלה אחרת". אחד מהרוכלים בשוק אומר: "אני מאחל לנו שהמלחמה לא תחזור לעולם. אנחנו לא מצליחים להשיג אוכל, אז חזרה למלחמה ממש לא תעזור. מלחמה זה דבר אכזרי, איבדנו הרבה אנשים יקרים לליבנו".
"עזה לא תשוקם לעולם"
ואז פגשנו את עלי. אין הרבה אנשים אמיצים ברצועה שיעזו לומר מול המצלמה את הטקסטים החריגים האלו. בעיקר כעת, כשמחבלי חמאס כבר לא מסתתרים במנהרות, אלא משתוללים בחוץ. פועלים כדי להשתלט על הרצועה מחדש. "אם חמאס ימשיך לשלוט בעזה, אף אחד לא יישאר כאן", הא מבהיר. "זה שלטון מדכא. התיאור 'מדכא' זה קל מדי, זה משטר דיכוי שאין לו אח ורע בעולם".
"אנשים כאן עברו את הקשה מכול", מוסיף עלי ממקום מושבו באוהל שבו חי גם בימי המלחמה. "אנשים איבדו את הבתים שלהם, איבדו ילדים, משפחות, ועם זאת ירו בהם". הוא מציין שהשיקום ברצועה מתקדם באופן איטי במיוחד. "כדי לשקם את עזה מחדש, אולי נצטרף לחכות 20 שנה אל הלא נודע. אני אומר לך, עזה לא תשוקם. לעולם לא תשוקם. הסיבה העיקרית היא שחמאס לא מוכן לוותר על השלטון לטובת ישראל, לרשות הפלסטינית או למדינות ערביות. חמאס לא יעביר להם את השלטון".
פרסומת
בעזה אומנם יש לא מעט שתומכים בחמאס, אבל רבים מאוד רואים בהם דווקא אויב מר מבית, שהרס את הרצועה ורודף את אנשיה. "איזה סוג של התנגדות זו, כאשר העם שלך גוסס ולא מצליח להשיג אוכל?", תוהה עלי. "הסוגיה הפלסטינית התכנסה לשלושה דברים: שק קמח, סיוע הומניטרי, אוכל ומים. זו הסוגיה הפלסטינית עכשיו".
"כל ההחלטות של חמאס מובילות לכניעה. הם מוסרים שטחים", מוסיף עלי. "עזה גמורה. אפילו אם הממשלה תיפול, ראית איך נראה השלטון שלהם? שלטון בריוני", הוא אומר. "איפה הביטחון שהבטיחו? איזה ביטחון, כשחמאס הם אלה שיורים באנשים. מה יגרום לי להישאר בעזה?". עלי ממשיך בדבריו: "אני חי באוהל מעץ וכמה רצועות בד. כמה זמן אני יכול להחזיק מעמד במצב הזה? כולם מחזיקים מעמד ומחכים עד שהמעבר ייפתח, שתהיה הפסקת אש ויפתחו את המעברים. אני מבטיח לך שתראה מבול הגירה, במקום מבול אל-אקצא, שבגללו הביאו עלינו נכבה חדשה. זה יהיה מבול הגירה, אף אחד לא יישאר כאן".
זה אחד הדברים המפתיעים כאן, גם את העזתים, המהירות והקלות היחסית שבה חמאס הצליח לשוב ולהשתלט מחדש על הרצועה, חודש בדיוק אחרי הפסקת האש. למרות המכות שספג מצה"ל, האבדות האדירות, ההנהגה הצבאית והאזרחית שחוסלה, הנכסים שנהרסו - גם כיום חמאס הוא המפעיל הבלעדי של שירותים אזרחיים ומי שמחזיק את מוסדות השלטון, גם המוניציפליים.
פרסומת
"נמשיך להילחם עד לחיסול חמאס"
בשטח יש מי שמנסה לאתגר את חמאס, כמו חוסאם אל-אסטל, מנהיג מיליציה חמושה, אחת מארבעה שפועלות בעזה נגד חמאס. המפורסם ביותר הוא יאסר אבו שבאב, שפועל במזרח רפיח. שוחחנו עם האיש שעלול למצוא עצמו בעימות חזיתי מול חמאס, במקרה של נסיגה ישראלית.
האם אתם חוששים מהאפשרות שישראל תיסוג מכל רצועת עזה?
"אני מדבר בשם עצמי, יאסר אבו שבאב, והכוחות העממיים. אנחנו נמשיך להילחם עד לחיסול חמאס, אנחנו מסתמכים על כוחנו, ולא על צה"ל. אבל במקרה של נסיגה ישראלית יישאר לנו פתרון אחד, והפתרון היחיד הוא שנמשיך להילחם בחמאס".
פרסומת
עד מתי אתם מתכוונים להילחם? עד חיסול חמאס? האם זה סביר?
"עד לחיסול חמאס, כי מה שנגרם לנו בלתי נסלח, וזה לא אירוע פשוט. הם טבחו בנו. אין דרך או פתרון אחר חוץ מחיסול חמאס ושיקום עזה".
המשמעות של נסיגה ישראלית ממזרח רפיח היום, היא סכנה ממשית ואישית עליך ועל המיליציה שלך בכלל.
"אנחנו לא מפחדים, ואנחנו גם חמושים, יש לנו כוח משמעותי שאי אפשר לזלזל בו והימים הקרובים יוכיחו זאת. חוץ מזה, אין לנו מה להפסיד".
פרסומת
אתה לא תיכנע לחמאס בשום פנים ואופן?
"אין מצב של כניעה, חמאס לא הותיר לנו ברירה אחרת. חמאס הוציאו להורג מספר חמושים ששייכים אליי, וכל הפעילים שלי סבלו מהעוול ומהדיכוי של חמאס. הם מצאו מקלט אצלי, והתאחדנו במטרה אחת והיא להילחם בחמאס. אין להם אידאולוגיה מלבד לחימה בחמאס".
אלא שספק גדול אם הוא ושאר ראשי המיליציות, חוסאם אל-אסטל, ראמי חלס ואחמד ג'ונדייה, יצליחו באמת לפגוע דרמטית בחמאס. האתגר של ארגון הטרור עובר לזירה המדינית.
מצאתם טעות לשון?