"יש דברים שפשוט לא רציתי לדעת": הסיפור שלא סופר על שלושת החטופים שנמלטו
שנתיים אחרי שנורו בשוגג ע"י צה"ל ונהרגו, סיפורם של אלון שמריז, יותם חיים וסאמר א-טלאלקה ז"ל הופך לסרט. לא רבים יודעים אבל יחד איתם שהה, כמעט עד ההימלטות, חטוף נוסף ששפך אור על מה שעברו החטופים בימי השבי: "המשפחות יצרו איתו קשר והוא סיפר בדיוק מה הוא עבר שם איתם". העדות שלו הובילה את עשיית הסרט - "הסיפור הזה הוא סיפור גבורה של שלושה חטופים"
אולפן שישי
פורסם: | עודכן:
בסיפור הזה יש הכול. גם גבורה וגם החמצה, גם ניצחון וגם טרגדיה, גם תעוזה וגם טעות קטלנית. שנתיים אחרי שאלון שמריז, יותם חיים וסאמר א-טלאלקה ז"ל נורו בשוגג בידי חיילי צה"ל, סיפור הבריחה ההרואי שלהם הופך עכשיו לסרט קולנוע. "אנחנו מצלמים את הסרט בגיאורגיה, כי גילינו שבמלחמת העולם השנייה הרוסים בנו מנהרות הגנה בכל מזרח אירופה", מספר מתנאל גוטליב, מפיק בפועל של הסרט. "כאן מטביליסי, מתחת לאוניברסיטה המרכזית של העיר, יש כשני קילומטר של מנהרות שנראות אחד לאחד כמו מנהרות של חמאס".
"הכרתי את יותם לפני שלוש שנים, הכרנו דרך האינסטגרם", מספר השחקן שחר טבוך, שמגלם את יותם חיים בסרט, בפגישה עם אימו של יותם איריס חיים. "דרך חברים, כי הוא מתופף ומוזיקאי, פשוט עפתי עליו ברמות. מה שגם ישר הרגשתי עם יותם כשהכרנו, זה שהוא הכי מצחיק בארץ. אין מצחיקים כאלה", הוא מוסיף. "זה מצד אחד מאוד מרגש, אבל מצד שני נצטרך לראות את מה שבאמת היה", אומרים בני משפחתו של אלון שמריז לתומר מחלוף, השחקן שנבחר לגלם את בנם.
"אתה מזכיר לי אותו", אומר אביו של סאמר לוואל חמדון, השחקן שמגלם את בנו בסרט כשהם נפגשים. "הפרצוף שלך, השיער, הכול מזכיר לי אותו". האב סיפר על בנו: "סאמר הוא לב. ילד שכולו לב. תמיד היה לו חיוך על הפנים".
שבוע לפני הצילומים של הסרט, צבע שחר את שיערו לגוון הכתום של יותם. "לגלם מישהו שאתה מכיר זה קשה", הוא אומר תוך כדי התספורת. "למדתי אותו, ראיתי מלא סרטונים שלו וטקסטים שהוא כתב. אני מרגיש אותו כשאני קם בבוקר, אני מרגיש אותו כשאני פותח את הטקסט, וגם כשאני לא פותח את הטקסט ולא רוצה לגעת בו כי זה קשה".
העדות שהובילה לסרט
במשך חצי שנה, ערך הבמאי דורון ערן תחקיר מקיף על אחד מהסיפורים הכואבים שידעה המדינה. תסריט לסרט הקולנוע העלילתי הראשון שייספר על אחד מסיפורי 7 באוקטובר, כאשר הבסיס לתחקיר הוא עדות גורלית אחת של חטוף תאילנדי, וויצ'יאן טמטהונג, שהיה עם השלושה כמעט עד הבריחה. "הרבה אנשים לא יודעים, אבל רוב הזמן היה איתם חטוף נוסף", מסביר ערן. "הוא שוחרר בעסקה הראשונה. הוא נחטף ממטע אבוקדו בקיבוץ, המשפחות יצרו איתו קשר והוא סיפר בדיוק מה הוא עבר שם איתם".
פרסומת
כשבני משפחת שמריז נכנסו למנהרות בגיאורגיה שהפכו לסט של הסרט, הם היו מזועזעים. "זה נורא קשה, קשה לנשום", אמר האבא אבי שמריז. "ניסיתי לדמיין את עצמי במקום אלון או במקום אחד החטופים האחרים שם, אני לא יודע אם אני הייתי שורד כל כך הרבה זמן". המשפחות הגיעו כדי לצפות בצילום אחת מהסצנות הכי קשות - טקס ההשפלה שבו גזמו את השיער של השבויים היהודים.
"כשיצאתי לפרויקט הזה, היה לי חשוב מאוד שהמשפחות יהיו איתי", אומר הבמאי דורון ערן. "הבאתי לכל אחת מהמשפחות את התסריט, שיקראו אותו ויאשרו אותו, והיה לי חשוב שילוו אותי בצילומים", הוא מוסיף. בני המשפחות נכחו בסט במהלך הצילומים, גם הקשים שבהם. "זה קשה מאוד", אומרת איריס חיים בדמעות לאחר אחת הסצנות. "עכשיו זה באמת לראות את זה בצורה הכי... הכי ויזואלית. דברים שלא רציתי לדעת. בוא נאמר ככה, יש דברים שפשוט כנראה לא רציתי לדעת אותם".
פרסומת
רגעי השבירה על הסט
"אני יודע שזה משחק, אבל אתה שוכח שיש מצלמה ואתה רואה בן אדם שמתייחס אליך ככה וצועק עליך", אומר שחר טבוך באחד מרגעי השבירה על הסט. איריס חיים, אימו של יותם ז"ל, מנחמת אותו ומחבקת. "זה קשה, אני לא מבין איך הם עוברים את זה. זה לא מגיע להם".
זה אירוע אחד מתוך רבים שהיו שם של התעללות, אבל הרוב לא נכנסו לתסריט. "אני העדפתי לא להפוך את הסרט לסרט זוועות, אלא לספר סיפור גבורה", מסביר הבמאי ערן. "אתה עסוק כל הזמן בלהדחיק, לא לחשוב מה קרה שם, כי זה קשה, קשה להכיל את זה", אומרת אחותו של אלון שמריז. "להגיע לפה זה פשוט... להבין, כמה שאפשר, אי-אפשר להיות מוכן לזה".
"אתה קופי אלון", אומר אבי שמריז לשחקן תומר מחלוף. "גם במבנה הגוף, מבנה הפנים. אתה גם משחק... ממש נכנסת לתוך הדמות. בא לי פשוט להיכנס לתוך התמונה ולחבק אותך", הוא אומר. מחלוף מחבק את אבי בהתרגשות, ואומר לו: "אני יודע שזה לא פשוט, פתאום שאתם צריכים להיזכר, כדי לעזור לי בכול מיני דברים, זה עוד פעם להציף כל מיני דברים".
פרסומת
זה לא פשוט לצלם סרט כזה, כשהמשפחות האמיתיות נמצאות כאן על הסרט.
שחר טבוך: "זה מטורף. זה פשוט הכול מהכול. זה כל הרגשות שחשבת שתרגיש, רק פי מיליון. אתה רוצה לתת כבוד ליותם, וכאילו, כל אחד למי שהוא מייצג, אתה רוצה להציג את המשפחה בכבוד, כי זה בסוף הילד שלהם".
תומר מחלוף: "זה נורא מלחיץ, אתה מתחיל להרגיש שזה נורא מחייב. כאילו, מסתכלים עליי, אני מתאים? אני נראה כמו הבן שלהם? אני מתנהג כמוהו... אני רוצה שהם ירגישו שאני מספיק ראוי לשחק את הבן שלהם".
וואל חמדון: "בסופו של דבר, יש את המטרה הפנימית של להנציח את הבן אדם ולתת לו את המקום בחיים, גם אחרי המוות שלו. משם אנחנו פועלים, אני חושב".
"פרטיזנים לכל דבר"
"יש משהו שהרבה אנשים לא יודעים, זה שאלון היה במנהרות עוד לפני", מספר מחלוף. "הוא היה במנהרות חמאס, כששירת ביחידת יהל"ם והייתה לו התמחות ספציפית בטיפול במנהרות. אז הוא היה בעזה במנהרות, הוא תיעד מנהרות והוא גם פירק מנהרות". שחקן אחר מספר כי "לפי העדות של התאילנדי רואים שאלון מאוד רצה לתכנן איך לברוח. הוא ידע כאילו מה עושים, איך המנהרות בנויות. הוא דיבר על זה כל הזמן. והוא מוביל את המהלך הזה עם סאמר ויותם".
כל הסרט מתבסס על עדותו של וויצ'יאן התאילנדי, אבל כשהם ברחו התאילנדי כבר לא היה איתם, כי הוא שוחרר. אז איך יודעים מה קרה בימים האלה?
"נצמדתי לתחקיר של צה"ל שהגיע לידי", אומר הבמאי ערן דורון. "הסיפור הזה הוא סיפור גבורה של שלושה חטופים, שמבחינתי הם פרטיזנים לכל דבר, שהצליחו לברוח. הסתובבו חמישה ימים בסג'עייה, מחפשים להגיע למגע עם צה"ל ולחזור לארץ, לחזור הביתה".
פרסומת
במשך ימים ארוכים, אלון, סאמר ויותם הצליחו להסתתר. הם פעלו בכל דרך אפשרית על מנת שהחיילים לא יזהו אותם כמחבלים. "הם עשו הכול נכון", מבהיר דורון. "הורידו חולצות, החזיקו דגל לבן, תלו שלט: 'SOS שלושה חטופים'". בשלב מסוים נכנס למבנה שבו שהו השלושה כלב של יחידת עוקץ עם מצלמה. בסרטון שהגיע מאוחר יותר לידי המשפחות, שומעים אותם צועקים לעברו.
"תחשוב רגע שבן אדם נמצא בסג'עייה והם נעים 1,200 מטר ברחבי סג'עייה, כשמצד אחד החמאס רודף אחריהם כי הם ברחו, מצד שני חיילי צה"ל חושבים שהם מחבלים", אומר אבי שמריז. "ולאורך כל הדרך אתה רואה את הפעולות ההישרדותיות של השלושה".
פרסומת
"אכזבה נוראית, אבל גם גאווה"
ב-15 בדצמבר 2023, 70 יום אחרי שנחטפו וחמישה ימים אחרי שהצליחו לברוח מהמחבלים, אלון, יותם וסאמר מזהים הזדמנות ויוצאים בזהירות אל עבר כוח צה"ל. ואז אירעה הטעות הטרגית, הכוח זיהה אותם כמחבלים ואחד החיילים ירה בהם. סאמר ואלון נהרגו מיד, יותם נפצע ונמלט למבנה סמוך. הוא צעק בעברית: "אני חטוף, אתם הורגים אותי", אבל החיילים עדיין לא הבינו שמדובר בחטוף ישראלי. קראו לו לצאת וירו בו.
"מצד אחד זו אכזבה נוראית, ומצד אחד גאווה עצומה", אומר יונתן שמריז, אחיו של אלון. "גאווה עצומה שהאח שלי היה חמישה ימים חופשי, ומת אדם חופשי ולא מת בשבי". איריס חיים, אימו של יותם, אומרת: "אני גאה. אני יוצאת מפה בגאווה גדולה. אני באמת רואה את זה כתיעוד סופר חשוב למדינה שלנו ולאומות העולם, שהבינו את הדבר הכי חשוב, שהילדים שלנו הם הכי גיבורים והם לא פראיירים. אז אני יוצאת מפה היום עם תחושה טובה".
השבוע, להקרנת הבכורה שנערכה לסרט בנוכחות בני המשפחות בלבד, כולם הגיעו בלב כבד. לצפות לראשונה בסרט על הבנים שלהם, שעמדו זקופים מול התופת, ומנסים גם לרגע אחד להיות גיבורים – כמו יותם, סאמר ואלון.
תחקיר: מאי פכט
הסרט "תהיה חזק" יעלה בשבוע הבא בבתי הקולנוע בכל רחבי הארץ
מצאתם טעות לשון?