קרב המוחות במנהרות חמאס והמבצע שהגיע "הכי קרוב" להדר גולדין

בשנתיים האחרונות רק מעטים בתוך צה"ל הכירו את מבצע "דרור לבן", ואם שמעו עליו לא ידעו מי זה דרור לבן - שם הקוד שניתן לסגן הדר גולדין ז"ל. "הכול היה סודי, הערכות המצב היו במתכונת מאוד מצומצמת, רק אנשים ספציפיים מכירים את המנהרה", מספר סגן במיל' א', קמ"ן המבצע, שמאשר שגם השם של המבצע היה סודי.

ואל"ם י', סמח"ט הקומנדו לשעבר ומח"ט מרום בהווה, מוסיף: "אני כן יכול להגיד לך שכל מי שידע את מהות יעד 'דרור לבן', בעוצמת הקומנדו וביחידות השותפות, יצא למבצע הזה עם ברק וזיק בעיניים". הקמ"ן א' מדגים: "אתה עכשיו הולך פה, תחשוב ככה עשרה קילומטרים, כמה קשה לך ללכת בתוך התוואי הזה? לחפור דיפון-דיפון, לחפור את הרצפה".

ואת כל הדבר הזה היה אסור לספר עד היום?
אל"ם י': "אמת".

"הדבר הכי חשוב במנהרה זה לתת לה את הכבוד שלה - מהרגע שאתה נכנס לתת-קרקע, אתה נכנס לעולם שהם בנו אותו, הם יצרו אותו, הם תכננו אותו, ואתה כרגע מובל בתוך מה שהם בנו", מסביר סא"ל ט', המ"פ הראשון שביצע את הפעילות בתוואי. "האתגר באירוע הוא לראות מתי אתה הופך לזה שמנהל את התנועה בתוך התוואי". ורס"ן ע', מ"פ תת"ק ייעודית, מציין: "היו לוחמים שמעל 24 שעות נמצאים בתוך המנהרה וחופרים, לא יוצאים החוצה, חיים בתוך התוואי, עושים הכול כדי לעמוד במשימה".

"האח של הדר פינה אותי"

מהרגע הראשון שבו הדר גולדין הוחזר לישראל, בני משפחתו הקפידו לומר שוב ושוב שלוחמי צה"ל הם אלו שהחזירו אותו. והלוחמים האלו היו עד היום בצל: הערב בפעם הראשונה הם נחשפים, מספרים על החודשים הארוכים שבהם סרקו יום ולילה, מטר אחרי מטר, את המנהרות העמוקות בעזה; מדברים על הרגע שבו הבינו שהגיעו למנהרה שבה הוסתר - וגם על הימים האחרונים שבהם היה סוג של מירוץ בינם לבין חמאס מי ימצא את הדר ראשון.

חטפו את הדר ב-2014 במבצע "צוק איתן". איפה הייתם אז?
רס"ן ע': "הייתי בחטיבת ביניים, תלמיד, שיעורים, לימודים, חברים".
סא"ל ט': "הייתי במכללה לפיקוד טקטי בלחימה בצוק איתן".
אל"ם י': "אני לפני 11 שנה הייתי קצין בסיירת מטכ"ל, כשאני שומע על החטוף אני מקבל אגרוף בבטן".
סא"ל ח', מפל"ג ס'1: "כשחטפו את הדר הייתי במצב מאוזן בסורוקה, במצב קשה. נפצעתי שבוע לפני זה. מי שפינה דרך אגב אותי בהיתקלות זה צור, האח של הדר".

במשפחה ידעו מזה?
סא"ל ח': "לא, האמת שלא ידעו. במוצאי שבת האחרון הלכתי לנחם אותם ולספר להם על המבצע, אבל גם על הדרך סיפרתי להם גם את זה".

ואז אמרת לו "צור, אתה פינית אותי?"
סא"ל ח': "כן, והיה מרגש מאוד".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

"נעשה דברים שאי אפשר לחלום עליהם"

"אנחנו יוצאים מהבסיס, התמונה של הדר נמצאת שם על הכביש", משתף הקמ"ן א'. "אתה הולך לכיוון תחנת האוטובוס, והוא מסתכל עכשיו עליך ואתה כאילו מדבר אליו - 'אנחנו נמצא אותך, אנחנו נמצא אותך". וסא"ל ח' מדגיש: "במשך שנה וחצי צה"ל, שב"כ, הרבה יחידות עבדו קשה כדי לחפש את הדר. זה בוקר-לילה, אתה קם ואתה חולם על זה".

הקמ"ן נזכר: "המבצע למצוא את הדר גולדין נמשך לפחות שנה וחצי, אנחנו מגיעים לרפיח במאי (2024), מנסים לאתר דבר ראשון את המנהרה".

זו הייתה אחת המשימות המרכזיות שלך, הדר גולדין.
הקמ"ן ב': "חד-משמעית הדר גולדין זה המשימה, אין דבר יותר חשוב מזה".

"הייתה התנגדות, ירי גם בתוך המנהרה"

את המשימה הקדושה הזו ביצעו במשך כמעט שנתיים לוחמים מכל יחידות העילית של צה״ל והשב"כ: יהלום, שייטת 13, יחידות חי"ר וחטיבת הקומנדו. אל"ם י' משחזר: "המידע מגיע בקיץ 2024, כחלק מהמערכה להתקפה על רפיח של אוגדה 162 - עולה אינדיקציה מודיעינית על יעד 'דרור לבן', שנמצא בתוך תוואי תת-קרקעי, במרחב השכונה שאבורה ברפיח, באזור ספציפי במחנה פליטים שנקרא NPK שאותו צריך לתקוף כדי להגיע לפירים ולאפשר עבודה בתת-קרקע בשביל למצות את האינדיקציה המודיעינית שקיבלנו על יעד 'דרור לבן'".

"אנחנו יוצאים להתקפה לילית רגלית, בהובלת יחידות אגוז ומגלן. אנחנו משיגים שליטה מבצעית, אנחנו מתבססים במרחב, אנחנו 'דוקרים' את הפירים, ובשלב אחר אנחנו מכניסים את כוחות שייטת 13, השב"כ ויהל"ם, להתחיל לעבוד על הפירים עצמם - ולכן כשהגענו גם נתקלנו בהתנגדות - גם ירי מנגד, גם מעל הקרקע, גם בתוך התווך התת-קרקעי, כלומר הייתה לחימה עצימה, עיקשת, אגרסיבית".

הכול כדי להוציא את הדר משם?
אל"ם י': "הכול כדי לעמוד במשימה, ולהוציא את יעד 'דרור לבן' ולהשיבו לשטח מדינת ישראל".

"היינו בטוחים שזה יימשך שבועיים"

בתוך דגם מנהרה, סגן א' מסביר: "אלו הממדים בעזה. 1.70 מטר על 80 סנטימטרים, זה הגודל ברוב רצועת עזה. גולדין היה מוסתר במנהרה כזאת, כן. זו בדיוק הייתה הבעיה שלנו כשחיפשנו את הדר - יש לנו עשרה קילומטרים של תוואי ואנחנו מנסים להבין בדיוק איפה הוא נמצא. היינו בטוחים שזה יימשך שבועיים - נכנסים למנהרה ומוצאים - אבל גילינו שם ממלכה הזויה של תת-קרקע".

כמה זמן המבצע נמשך ממש?
הקמ"ן א': "שנה וחצי של לאתר את התוואי, לחקור אותו, למפות אותו, ואחרי זה להתחיל לחפור חדרים, לחפור את הדיפונים, להוציא, להבין איפה הוא נמצא, כי לא מוצאים אותו. ולפרוץ תוואים חדשים מתוך קירות, זה דבר שלקח המון-המון זמן".

"מותר לפחד, אסור להיות פחדנים"

אין בעולם עוד יחידה כמו יהל"ם, או בשמה המלא יחידה הנדסית למשימות מיוחדות. אין בעולם יחידה עם הניסיון המקצועי שלה. היהל"מים חיים ונושמים מנהרות, נמצאים בעומק האדמה, בחשיכה, שעות, לעיתים ימים ארוכים. "פה הלוחמים מתאמנים, מפה הכול מתחיל וזה המקצוע, זה העיסוק המרכזי", מסביר סא"ל ט' בדגם של מנהרה.

זה נראה לי פחד אלוהים - להיכנס למנהרה חשוכה שלא היית בה ואתה לא יודע מה יש שם, תיל ממעיד או מחבל, אין לך מושג מה קורה שם. עד כמה מפחדים?
סא"ל ח': "נראה לי שכולם מפחדים בתת-קרקע, תמיד אני אומר 'מותר לפחד, אסור להיות פחדנים', יש הבדל".

רס"ן ע': "הפחד תמיד יהיה, אבל בסוף ברגע האמת אתה חושב 'מה הצעד הבא שאני אעשה'. זה כמו קרב מוחות שלך עם מי שנמצא בפנים, עם המחבלים, ואתה צריך עם כל הכלים שיש לך לנצח אותם בכל זאת - כי זה הבית שלהם, הם גרים שם, הם בנו אותו לפעמים, הם מכירים אותו הכי טוב, ואתה צריך להבין כמה שיותר מידע ולעבוד כמה שיותר בחוכמה ובתחבולות כדי לנצח אותם בבית שלהם".

אני חושב על כמות הכסף והמחשבה והעבודה שהם השקיעו בליצור את תעשיית המוות הזאת במקום לפתח את עזה.
סא"ל ד': "כמה כסף, כמה עבודה בשביל לבנות את זה, כמה זמן. תדמיין את עזה כמעין ספוג שלא משנה איפה תדחוף בו את הידיים, אתה תמצא מנהרה, ומתחתיה יכולה להיות עוד מנהרה, ועוד מנהרה".

"כמות עצומה של קילומטרים שיש בתוך התוואי שהיינו ב'דרור לבן' - זה רץ ורץ ולא רק זה, יש לך גם תוואי סתרים: בתוך הקיר הזה צריך לשבור כדי לראות עוד הסתעפות, זה פשוט לא נגמר, עם שכבה עצומה של שקים בכל מקום", מסביר סגן ב'. "יש לנו עשרה קילומטרים שאנחנו התמקדנו בהם, והתפקיד שלנו כמודיעין הוא להגיד מה החלקים החשובים. ראינו תוואים שהיו הרבה יותר מוגנים, עם הרבה יותר דלתות, פתאום פירים בתוך ומתחת לתוואי, תוואי מתחת לתוואי, ושם אני אומר 'זה נראה כמו מקום שנראה מבחינה לוגית מתאים לשים את הדר'".

"לאה אמרה לנו 'אתם חייבים להמשיך'"

"אחרי שכבר אנחנו בעצם במבצע חמישה חודשים, ימים ולילות, אז הקיץ זה חום אימים", משחזר סא"ל ח'. "אתה נכנס וחופר עם אחוז חמצן נמוך, ואתה רואה את הלוחמים, הערצתי אותם, לא עניין אותם כלום, היה שלב שכבר ישנו בתוואי, מרוב שהיינו ברצף בלופים שם, ועדיין לא מצאנו אותו".

"הלכתי לבית של המשפחה של גולדין, זה היה בסוכות, ישבתי עם ההורים שמחה ולאה. קצת תיארנו להם את החיפושים, הראינו להם את ההסתעפות של התת-קרקע, את הקומות, זה פשוט אירוע מטורף. אני זוכר שממש לאה תפסה אותנו ואמרה 'לא משנה מה, אתם חייבים להמשיך'. הם הביאו סוג של ציווי, הם ממש ביקשו - 'לא משנה מה, אל תעזבו אותו'. הדר היה סמל של המלחמה, אני באמת מאמין בזה".

"תחפש את משולש הזהב ותמצא"

מלבד החיפושים אחרי הדר גולדין, יחידת יהל"ם הייתה בכל הגזרות המרכזיות של המלחמה. בעזה, בלבנון, גם הצליחה לאתר לא מעט חטופים חללים: "יחידת יהל"ם הוציאה 35 חטופים חללים מהמנהרות, ואחד חי - פרחאן א-קאדי", אומר סא"ל ט'.

איך הם היו מוסתרים בדרך כלל?
סא"ל ט': "בכל מנהרה זה נראה אחרת, אבל או שהיו קוברים אותם, או שהיו מטמינים אותם מאחורי דברים שיהיה קשה לזהות, אבל תמיד היו משתמשים בניצול ציני של מיקום החטופים במנהרה. מיקום החטופים לרוב היה במה שהיינו קוראים לו 'משולש הזהב' - תחפש מסגד, אונר"א, גן ילדים, ואתה תמצא את המנהרה למטה. זה חוק ברזל שלמדנו אותו תוך כדי הלחימה. ובהתאמה גם מיקום החטופים יהיה במקומות שהם יודעים ששם יהיה יותר קל להחזיק אותם ולשמור עליהם".

רק אתמול הותר לפרסום שבמסגרת המאמצים לאתר את הדר ביצעו לוחמי צה"ל והשב"כ מבצע מיוחד שבו עצרו בדיר אל-בלח רופא של חמאס שהיה שותף בקביעת מותו של הדר עוד ב-2014. לפי ההערכה, הרופא גם ידע היכן הדר מוסתר.

בואו נגיע עכשיו לרגע הזה שבסוף חמאס מוציא אותו. איפה אתם נמצאים כשאתם שומעים שחמאס באיתור?
רס"ן ע': "היינו במנהרה בכל התקופה האחרונה, במיוחד בימים האחרונים שלפני השחרור, לפני המסירה".

במקום שבו נמצא הדר?
רס"ן ע': "באותו תוואי, כן. היינו קרוב מאוד".

"היינו קרובים, היינו מוצאים אותו"

רגע לפני שפוצצו אותה, לוחמי יהל"ם הלכו לראות במו עיניהם את המקום שאותו חיפשו שנה וחצי. וזו המנהרה שבה הוסתר הדר - יותר משבעה קילומטרים אורך, עומק של כעשרים וחמישה מטר, כמו בניין בן שמונה קומות למטה. התוואי עובר מתחת לשכונות מגורים צפופות, בסמוך לציר פילדלפי, ממשיך דרך אזורים אזרחיים רגישים, בהם מתחם של אונר"א, מסגדים, מרפאות, גני ילדים, בתי ספר. בתוואי המנהרה היו כשמונים חדרי שהייה ושליטה, שם בחרו להסתתר לא פעם בכירי חמאס.

"זה מבוך, באמת מבוך כמו איזה מבצר, ואתה רואה שהם מאוד ניסו להסתיר איך התוואי הזה מתנהג ונראה", אומר רס"ן ע' על המנהרה. "אלו דברים שנראה לי ראינו אותם גם בפעם הראשונה ברצועה, דברים שבמקומות אחרים לא ראינו".

כלומר, הם השקיעו במיוחד בהדר, בלהסתיר אותו.
סא"ל ח': "כן, לגמרי, חד-משמעית. אתה ממש רואה את זה כמו מבוך, שבא ואתה פותח עוד משהו. בנאדם רגיל שבא ומסתכל חושב שזה נגמר, ואז אתה פותח עוד משהו, עוד איזו דלת סתרים כזאת, ואתה מגלה עולם חדש ושלם, ובסוף שם הוא היה במקום הזה".

זה לא קצת מתסכל שיכולתם אתם להוציא אותו ולא המחבלים?
רס"ן ע': "כן, אבל בסוף אמרתי לך - זה הרצון שהוא יגיע הביתה, זו המשימה, לא משנה מי הוציא ומה הקרדיט ומי הלך ומי הביא, בסוף המטרה שלנו זה להביא אותו הביתה".

אבל הייתם מאוד קרובים.
רס"ן ע': "היינו קרובים. היינו מוצאים אותו - אם היינו ממשיכים לחפש, בסוף היינו מגיעים אליו, יכול להיות שזה היה לוקח יותר זמן, היחידה הייתה מוציאה אותו החוצה. ככל שהוא יצא יותר מהר לכולנו זה עדיף, באמת שהקרדיט לא משנה".
סא"ל ח': "חמאס לא היה מביא את הדר אם לא כל הפעולות המצרפיות שקדמו לדבר הזה".

כשחמאס אמר שהוא לא יודע איפה גולדין, זה היה שקר?
רס"ן ע': "כן, הם ידעו שאנחנו יודעים, ואם לא היינו שם הם לא היו מוציאים אותו. זה בוודאות".
סא"ל ט': "הם ידעו שאנחנו נמצאים שם, הם ידעו שאנחנו במצב שאנחנו גם לא נוותר, ואני חושב שזה הביא אותם להגיד 'אוקיי, אנחנו נוציא אותו החוצה'".

"זו ההחלטה הכי קשה במבצע"

אחרי שחמאס הוציאו אותו, הלכתם למקום, לנקודה עצמה, ראיתם איך זה נראה.
סגן ב': "עשו את כל המאמצים שאפשר, עשו את החפיר הכי גדול בעזה, 200 מטר קוטר עם 20 ומשהו מטר למטה, כדי לאפשר כניסה. נראה לי שרואים אותו מהחלל, אני לא צוחק".

אין עוד צבא שהיה עושה כזה מאמץ.
סגן ב': "זה מה שמדהים, נראה לי, בצבא שלנו, בעיקר בעם שלנו, זה שכמות המשאבים שמוכנים להוציא על בן אדם, ואומרים 'אנחנו נשתמש בכמות לא נורמלית של אנשים, אנחנו נביא את כל הכלים הנדרשים ואנחנו נעשה דברים שאי אפשר לחלום עליהם כמעט, בשביל אדם אחד', נראה לי שזה מה שמייחד את העם שלנו".
אל"ם י': "ההחלטה הכי קשה במבצע הזה היא לקבל את ההחלטה שאתה לא מוצא אותו, ושהגעת לנקודה שמיצית את כל המודיעין ואת האופרציות המבצעיות, ועכשיו המפקד צריך להחליט שיעד 'דרור לבן' לא נמצא כאן. זאת ההחלטה הכי קשה במבצע - להגיד 'אני לא מצליח לממש את המשימה, לא הפעם'. אבל הלחץ הצבאי כן הביא את ההישג המדיני, ומי כמוני שמח שהדר חזר אלינו לקבורה בישראל, סגרנו מעגל מאוד-מאוד משמעותי".

באת אחר כך בעצם פעם שנייה למשפחת גולדין לאמר להם "המשימה בוצעה".
סא"ל ח': "ממש ככה. אמרתי לשמחה וללאה 'השבעתם אותי או שהתחייבתי בפניכם, והמשימה בוצעה'. הם מתרגשים ממש, שמחה אמר לי 'אני רוצה לבוא ליהל"ם, ללחוץ יד לכל לוחם שהיה במבצע'. אמרתי לו שזה ייקח לו כמה שעות, אמיתי. ויש הרבה שותפים אחרים - יש חטיבות שנלחמו, יש אוגדות. זה מבצע בעיניי באמת צה"לי-לאומי, הוא לא של יהל"ם".

רס"ן ע': "הרגע הזה כשאתה רואה את זה בעיניים, עבדת על זה כל כך קשה, אתה והלוחמים שלך, הזעתם, סיכנתם את החיים, נתתם הכול, לא ישנתם, לא אכלתם בשביל הרגע הזה, בשביל שההורים יוכלו לראות את הבן שלהם חוזר אליהם".

במפקדה של יחידת יהל"ם, צמוד למשרד המפקד, אל"ם א', מוצב פסלון של ציפור דרור בתוך כלוב. כל מפקדי הפלוגות ביהל"ם קיבלו בתחילת המבצע פסלון דומה, כדי לסמל את מהות המשימה הערכית שלהם - לשחרר את סגן הדר גולדין.

"נסעתי אחרי השיירה של הדר, כתבתי בטלפון, ואחרי זה הפכנו את זה לדף מפקד והפצנו אותו לכל הלוחמים", משתף סא"ל ח' ומקריא:

"'דרור לבן', הסוף, עין במר בוכה ולב שמח. לוחמים מפקדים ושותפים, יש רגעים בהיסטוריה של עם ישראל שנכתבים לא בדיו אלא בזעה, בדמעות ובאמונה. הרגע הזה שבו סגן הדר גולדין ז"ל, לוחם צה"ל, גיבור ישראל, שב לקבר ישראל, הוא אחד מהם. מאחורי ההיסטוריה הזו עומדת שנה וחצי של עשייה, בלתי פוסקת ימים ולילות, שבתות וחגים, בשטח ובמאמץ עיקש, בסיכון חיים, מתוך אמונה בצדקת הדרך ובמחויבות עמוקה לערכים שלנו, כלוחמים וכבני אדם. בסוף חמאס הוא שהחזיר את הדר אבל כולנו יודעים - הדבר הזה לא קורה ללא הפעילות שלכם, ההצלחות שלכם. כשנביט אחורה נדע שעשינו את הבלתי אפשרי בדרך שלנו, בלי פשרות, בשקט, בעומק, בדיוק, ובעיקר בלב שלם. עין במר בוכה על האובדן הקשה, אבל לב שמח שהדר סוף סוף חזר לקבר ישראל. גאה בכם, מאמין בכם, מצדיע לכם, עם ישראל חי".

תחקיר: קוראל לייבו

צילום: מוניס זחאלקה, נועם כהן ויוסי מנקו