"לא רציתי שאשתי תראה": ערן זרחוביץ' חושף את הסוד שהסתיר כל חייו

דצמבר 2025, בסיס צה"ל אי שם במרכז הארץ. סמל ראשון במילואים ערן זרחוביץ' חוזר איתנו ליחידה - המקום שבמובנים רבים עיצב את חייו - השירות הצבאי בסיירת מטכ"ל. כן, הכוכב של ארץ נהדרת היה מטכליסט, סוג של.

"אני בשוק כן, אני חוזר הביתה", הוא אומר בשק"ם של היחידה. "וואו, הכול חוזר אליי. אני רגע אבכה פה שנייה בצד", הוא צוחק. "אני לא רוצה להפריע. אני רק הייתי מטכליסט, עם כל הכבוד לכולם".

היית אומר "אני בסיירת מטכ"ל"?
"מחוץ ליחידה הייתי אומר 'אני בסיירת מטכ"ל'. סתם, אסור היה לנו להגיד לאף אחד איפה אנחנו, שזה היה לי טוב, כי אז גם לא הייתי צריך להגיד שהייתי בשק"ם. כי לא רציתי להגיד. לא שזה בעיה, זה אחלה להיות בשק"ם, אל תתביישו בזה", הוא אומר לחיילים שמולו במזנון של הבסיס.

אבל היית היית אומר "אני לא יכול לדבר על זה"?
"כן, הייתי אומר 'אני ביחידה סודית, אני לא יכול לדבר על זה, תפקיד סודי חבל לכם על הזמן' ובעצם הייתי השקמיסט בסיירת, ביחידה, אני יכול להיכנס?", הוא שואל במזנון.

"כן בטח"

"וואו, אני עומד פה והקרבה לארטיקים האלה זה מרגש".

מה ביחידה אוהבים לאכול?
"מנה חמה היה לנו אז. וופל שלא הורג אותך מחשל אותך. תזכור לא לוותר, לא להיכנע, לאכול. ערגליות תמיד".

ערגליות זה נצחי.
"או אה, את זה אתה מוכר?", הוא שואל על חבילת קונדומים.

"היום זה נחשב כמוצר חובה בשק"ם", עונה השקמיסט.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

"אני בסיירת מטכ"ל"

"השק"ם הוא במה", אומר זרחוביץ'. "קדימה יורים עליך, כמה זה יוצא? 17.40 שקלים. השק"ם הוא במה. אתה עומד על במה ומגיע הקהל וזה מלחיץ. זה מלחיץ, פתאום באים איזה 20-30 איש, לוחמים, כולם נראים יותר טוב ממני, ואני פה".

ואם היית יוצא עם איזה בחורה והיא שואלת אותך "איפה אתה בצבא"?
"מי יוצא עם בחורה?"

לא?
"בסיירת מטכ"ל נראה לך שמישהי תסתכל על השקמיסט?"

אבל באזרחות, אחר כך, היא שואלת אותך.
"אני בסיירת מטכ"ל".

אתה ילד בן 18, אומרים לך גבר אמיתי נראה ככה, כמו ההוא שמטפס שם על החבל. שם במטכ"ל הם כל הזמן מטפסים על חבלים, עולים מטפסים ויורדים, בלי חולצות, עוד לפני תקופת האינסטגרם. כולם נכנסים לשק"ם בלי חולצות, עם הבנות, ואני מוכר במכולת, 'מה אני עושה לכם? רוצה טוסט?"

"הייתי מתבייש"

את החוויות מהשירות הצבאי, מעל ומתחת, סליחה, למצופה, זרחוביץ' הופך עכשיו לסדרת דרמה קומית. "אחרי שהשתחררתי אני שנים התביישתי להגיד מה עשיתי בצבא", משחזר זרחוביץ'. "וכשהייתי רואה נניח חברה מהיחידה, לוחמים, הייתי מוריד את הראש, וכזה מתבייש. ולימים כשהייתי כותב והתחלתי לעשות קומדיה פורמלית, הבנתי שזאת מתנה. אין שורה יותר קומית משקמיסט בסיירת מטכ"ל".

עם כל הכבוד ליכולותיו כשקמיסט, זרחוביץ' הוא קודם כל קומיקאי-על שלובש ופשט דמויות בקצב מסחרר, בארץ נהדרת, בפרלמנט, במסודרים, בתוכנית הרדיו שלו עם שרון טייכר, בהופעות סטנדאפ. אבל כמו הרבה קומיקאים הצחוק מגיע מאיזושהי טראומה לא מצחיקה בכלל.

"נולדתי עם כתם לידה, פה ליד העין. אז גם הייתי ילד שרגיל ללכת עם הראש ברצפה, כדי לא לקבל הערות. כי כשאתה ילד אתה סובל מזה", הוא משתף.

וקיבלת?
"קיבלתי. גם בבית ספר הייתה לי מורה שאמרה 'כשראיתי אותך בתחילת השנה קצת... טיפה... הבהיל אותי הכתם. זה קצת לא נעים להסתכל. אבל אחר כך גיליתי ילד מקסים".

ממש מחמאה נפלאה.
"כן, מאוד, מקסים להגיד את זה לילד קטן, ואחר כך גם בצבא, ממש פחדתי שיתעללו בי על הדבר הזה, שאני אחווה בריונות. וגם לא הלכתי ללמוד משחק כי אמרתי: 'מי ייתן לי לשחק עם הדבר הזה על הפנים'".

עד כדי כך זה היה משמעותי.
"בטח ובנות, בחורות. אשתי לירון, שאנחנו 13 שנה ביחד, בדייט הראשון שלנו ישבתי על הבר ואמרתי לה 'אני בימין ואת בשמאל'. למה? כי הכתם הוא בימין. אז כשהיא פה, היא פחות רואה אותו. זאת אומרת כל הזמן הייתי עסוק בלהסתיר אותו, כולל לגנוב קונסילר לאימא שלי, בלי שהיא יודעת, ולנסות להסתיר אותו, וזה נראה לא טוב. אז זה השפיע עליי מאוד".

אז איך לא ראו את זה כל הזמן?
"בארץ נהדרת זה איפור כבד מאוד, הרבה פעמים לפני שהיינו יורדים לסט הייתי אומר למאפרת: 'רואים את זה?' או שאני בא נניח להתראיין איפשהו, אז 'זה נראה טוב? זה מוסתר?' זה המון התעסקות".

כלומר כל הפעמים שראינו אותך, עד לפני 3-4 שנים, היית עם הכתם שהיה פשוט מוסתר?
"כן כשהייתי מעביר תמונות, נניח לטלוויזיה, נניח יש ריאיון איפשהו, אז לפני שהייתי מעביר את התמונות ילדות שלי עם הכתם המאוד בולט, הייתי מוחק אותו בפוטושופ, כדי שלא יהיה לו שום זכר. שתבין כמה זה היה משמעותי, כן לכאורה זה דבר קטן, אבל זה לא, כי זה על הפרצוף שלי, וזה גרם לי להמון סבל".

החליט להיפרד מהכתם

רק לפני שלוש שנים, בגיל 48 אחרי שנים של הסתרה, זרחו החליט שהגיע הזמן להיפרד מהכתם.

"הורדתי אותו בשלושה ניתוחים".

שלושה?
"כן".

למה שלושה ניתוחים?
"כי זה לוקח זמן וגם הייתי צריך שזה יקרה בין הצילומים לארץ נהדרת, כי אי אפשר להוריד את זה בפעם אחת, ואסור להתאפר על זה אחר כך, אז הייתי צריך בין העונות להוריד את זה".

אם זה כל כך הפריע לך, למה רק לפני שלוש שנים?
"כשהייתי בסביבות גיל 10 ניסינו להוריד את זה, גם אמרו לי תמיד 'זה ליד העין, אז אי אפשר לעשות ניתוח'. עד שפגשתי רופא יקר ומוכשר, ד"ר אסף אולשינקה, והוא אמר לי 'אני יכול להוריד לך את זה בקלות' אמרתי לו 'בקלות?', הוא אמר לי 'בקלות'. והוא עשה את זה יחסית בקלות".

עד כמה זה השפיע על מי שאתה היום הכתם הזה?
"מאוד. זה גם אני חושב טיפה עשה אותי אאוטסיידר ואני חושב שאאוטסיידריות זה משהו חשוב כשאתה כותב. אתה מתבונן על דברים, אתה מהצד, אף פעם לא הרגשתי חלק מהחגיגה, שזה גם קורה מאוד בסדרה. זאת אומרת החוגגים זה המטכליסטים, הגיבורים, החתיכים. אני הילד בן ה-18, 19, שמסתכל עליהם מהצד, מהשק"ם, מהחלון, זה מאוד השפיע עליי. מאוד".

אתה עדיין מרגיש שאתה עם הכתם?
"כן, הוא עדיין שם. אז עושים ממנו סדרה. זאת אומרת, כן הסרתי את הכתם. אבל אני רוצה שייצא מזה איזשהו מסר מחזק לאנשים, שלא ייתנו לכתמים האלה שלנו לכבות אותנו".

התחושה שלי שאתה גם נרגש עכשיו שאתה מדבר על זה.
"כן. זה לא סתם הכתם הזה שם, זה לא נמשים".

"פגשתי את ראובן בפתח תקווה בתור לפלאפל"

טייכר וזרחוביץ', או שון ורון, כמו שהם קוראים לעצמם כאן, חוגגים בימים אלו 20 שנה לתוכנית הרדיו האהובה שלהם, ב-102FM. יש להם קהל מעריצים אדוק שמכיר בעל פה את הדמויות שנולדו כאן עם השנים.

"יש לנו ננסי ברנדס. יש את שרון המטפלת של טייכר".

יש דמויות שיצאו מכאן והגיעו גם לארץ נהדרת.
"נכון. רזי היה פעם, שמעון פרס, כמובן. יש עורך דין אלי בן יעקב, קפיטולניק".

טייכר: "הוא הקב"ט במושב של הטורטלים".

זרחוביץ': "בדיוק. אירנה התחילה פה בקטנה, הייתה מוכרת פה בפיצוציה, ואז לקחנו אותה לפרלמנט. חיפשנו אישה לשאולי, והיא התאימה בול. ראובן, כן, התחיל בפרלמנט, עבר פה".

יש מישהו כזה, ראובן? באמת?
זרחוביץ': "פגשתי אחד כזה. אני תמיד מספר. פגשתי את ראובן בפתח תקווה בתור לפלאפל. מישהו עם כיפה לבנה, עקף את כולם. ואם אמרה לו מישהי 'סליחה, יש תור'. אז הוא אמר לה: 'כן? דרך ארץ קדמה לתורה'".

בכלל יש תופעה במדינה, בעיקר אחרי מחדל 7 באוקטובר, של סוג של התקרבות. כולם נהיו קצת ראובן ואסתי כאלו.
זרחוביץ': "התחזקו".

טייכר, ראיתי שאתה זיהית את זה עוד כשהיית ילד בן ארבע.
"כן, אבל לי זה היה בחירה אופנתית. אהבתי את החוטים האלה שיוצאים להם מהבגד והכיפה".

זרחוביץ: "יש יותר צדיק מזה? אני חושב שחלק ממה שעובד כאן זה החברות שלנו. והדבר הזה שאנחנו אוהבים להצחיק אחד את השני, הוא מצחיק אותי נורא, ואני מצחיק אותו, אני מקווה. ויש פה אהבה".

טייכר: "הנה פרט טריוויה מעניין. חלקנו פסיכולוג לאורך שנים".

זרחוביץ': "נכון, ופעם אחת אפילו הלכנו אליו לטיפול זוגי".

טייכר: "אוי, נכון! את זה אפילו אני לא זכרתי. הלכנו בצומת שהרגשנו שאנחנו... שצריך. אין מה לעשות? זו זוגיות".

טייכר: "אפרופו זוגיות, אני פאסיבי והוא אקטיבי, תחת לחץ".

זרחוביץ': "הגדרה מעניינת. זה לפרומו, מה שנתת להם עכשיו".

7 באוקטובר העמיד גם אותם בדילמה. איך אפשר להמשיך לצחוק באולפן, כשבחוץ כל כך עצוב.

זרחוביץ': "באנו ופשוט דיברנו את מה שאנחנו מרגישים ומה שכולם מרגישים, והיינו בתוך הכאב הזה, בתוך העצבות הזאת".

טייכר: "ערן מספר הרבה פעמים שהוא לא יודע לבכות בצורה קונבנציונלית. הוא לא בוכה עם דמעות. הוא מתרונן על זה".

זרחוביץ': "עד 7 באוקטובר לא הצלחתי לבכות, וזה קרה פה".

"לא יודע להפסיד בכבוד"

זרחו נשוי ללירון והם גרים ברמת השרון עם שלושת ילדיהם.

אבא מצחיק אתכם גם בבית?
"כן".

זרחוביץ': "לפעמים, לפעמים. לא כשאני מפסיד ברמיקוב, נכון? אבא לא יודע להפסיד בכבוד".

אתם רואים אותו בארץ נהדרת?
"אני מרשה להם לראות עשר דקות כל פעם. יש בית ספר".

מה זרחוביץ', אתה בן 50 פלוס?
"פלוס אחת. 51. עברתי את משבר גיל חמישים. אצלי המשבר הוא תמיד שלוש שנים לפני השנה העגולה".

זאת אומרת, בגיל 47 היית במשבר 50? במה הוא התבטא?
"במחשבות שזהו. שזה הסוף. אין הרבה מעבר לזה. אני אחרי השיא. מה יהיה עכשיו? אני רואה את הילדים שלי, ואני אומר להם: 'אל תיקשרו לשיער יותר מדי, אם זה הגנים שלי, לא להיקשר יותר מדי".

אפשר להשתיל היום.
"אני לא יכול להשתיל כבר, די".

"ביבי לא קנה אצלי"

זרחו הוא מדור המייסדים של ארץ נהדרת. התחיל בתוכנית כמי שכותב מערכונים, אבל מהר מאוד גילו שם את הכישרון הגדול והוא עבר לפרונט עם אין-ספור דמויות אייקוניות. מאחורי הקלעים הוא מסתובב בתחפשות פוטין ומדבר עם הקאסט.

"הרבה פעמים שואלים אותי את השאלה מי הכי מוכשר בקאסט", אומר עליו מולי שגב, יוצר ועורך ארץ נהדרת. "ותמיד אני עונה 'כולם מוכשרים, וכל אחד קצת אחר, אבל ערן זרחוביץ' הוא גם כותב מבריק ומדהים וגם שחקן וחקיין סופר-סופר מוכשר ומגוון - השילוב הזה בין שני הדברים האלה מייצר משהו".

קיציס: "מולי אומר את זה על כל אחד שעושים עליו כתבה באולפן שישי, זה הקטע, מולי אומר שהוא הכי מוכשר. כמו בר מצווה, ברכה לבר מצווה שאתה מחליף את השם. אני פחות מחבב אותו, אני חושב שהוא לא מוכשר כל כך", הוא צוחק. "איזה כיף זה שאני יכול לבלבל את המוח. אני לא יודע אם דיברו איתכם או לא אבל זרחו, זה אחד האנשים הכי מצחיקים במציאות. הוא איש, אין אצלו כניסה לחדר בלי איזה סיפור שכולם נקרעים מצחוק".

מריאנו בתפקיד ביבי מתערב: "אני גם הייתי בסיירת מטכ"ל, ערן. אני מאוד מקווה שכתבת פרק עליי. לא כל אחד מגיע לשק"ם של סיירת מטכ"ל, אתה צריך להיות חד, חריף, עם סכין בין השיניים, עם אגוזי בין השיניים".

ראש הממשלה גם היה בסיירת מטכ"ל.
"כן, ביבי לא קנה אצלי", אומר זרחוביץ'. "יכול להיות שבנט קנה אצלי ואני לא זוכר, כי אני חושב שהיו לו תלתלים אז. גם לי היה קצת יותר. יכול להיות שאם נעשה לשנינו היפנוזה, לבנט ולי, אנחנו נמצא את עצמנו במצב של מכירה 'ו... מה זה? לא החזרת לי מספיק עודף'".

"הייתה איזה, לפני 10 שנים רשימה של כל הגדולים שיצאו מהיחידה ואני נמצא שם ברשימה עם בוגי ובנט וכולם כולם, ביבי, כולם זה אהוד ברק, 'וכמובן ערן זרחוביץ' שהיה שקמיסט'", הוא ממשיך.

"אין AI שיחזיר אותי מגיל 51 לגיל 19"

בשבוע שעבר נערכה הפרמיירה לסדרה המטכליסטים שיצר זרחוביץ' יצר יחד עם מויש גולדברג, אילן שפלר וביים בועז פרנקל. בסדרה שעלתה השבוע ב-YES, הוא משחק את הרס"ר סנדו, אבא של גיבור הסדרה רני, שמגלם את זרחוביץ' הצעיר.

בסדרה שלך הבן שלך הוא בעצם השקמיסט.
"אמיר טסלר הוא משחק את הבן שלי בסדרה, הוא השקמיסט. בעצם גם יש לו כתם לידה כמו שהיה לי. אני עדיין לא יכול לשחק את השקמיסט, אין AI שיחזיר אותי מגיל 51 לגיל 19".

הצילומים נערכו במהלך המלחמה, מה שחייב להכניס פה ושם שינויים בתסריט, למרות שהעלילה מתרחשת בכלל בשנות ה-90.

איך מחדל 7 באוקטובר השפיע על הסדרה, על מה שקורה בה?
"השפיע מאוד. קודם כל ב-7 באוקטובר נפלו עשרה לוחמים של היחידה, שיצאו להגן על התושבים. ידין גלמן, שמשחק את המפק"צ בסדרה הוא מטכליסט לוחם שנפצע בעצמו. אז המציאות הייתה נוראית. אז גם שאלנו את עצמנו מה עושים עם הסדרה? היא נורא מתעסקת בימי שגרה, של צחוקים, על הפער בין ג'ובניקים ללוחמים - מה עכשיו נבוא עם זה? אז עשינו כל מיני התאמות הכנסנו שם כל מיני דברים שמתייחסים להיום, למרות שזה קורה בשנות ה-90".

זרחוביץ' הכניס לסדרה לא מעט מורשת קרב אמיתית, מהשירות שלו בסיירת: "היה תרגיל במטוס שהשתתפתי בו, שהוא גם בסדרה, לחילוץ בני ערובה ממטוס".

מה עשית?
"במציאות לקחו אותנו הושיבו אותנו, את הג'ובניקים של היחידה, של סיירת מטכ"ל על המטוס".

הם כאילו החטופים.
"כן. הם בני ערובה על המטוס, ועכשיו מחכים כל הלילה על המטוס, כל הג'ובניקים, שהלוחמים יפרצו. ומחכים שעות על שעות על שעות, ואז הלוחמים פורצים פנימה. עושים מה שעושים. והם מורידים את כולם מהמטוס, וחוזרים לבסיס. ואתה יכול רק לקנא בהם".

בפמריירה של הסדרה אני שואל את אשתו לירון אם הוא מצחיק ככה בבית.

"לגמרי", היא עונה. "בהתחלה חשבתי שזה בגלל שאני מאוהבת, אז כל דבר שהוא אומר לי מצחיק, אבל אז הבנתי שזה גדול יותר מזה".

"היה קטע מעניין, באודישנים", נזכר זרחוביץ' , "בהתחלה עשינו טסט, שמנו על השחקן אמיר טסלר כתם, פעם ראשונה, כדי רק לראות איך זה נראה. ולא הצלחתי לשחק. זה ממש ששיחק לי במוח. הוא יושב מולי עם הכתם, ואנחנו מנסים לעשות את הסצנה ואני לא מצליח לשחק. אני לא מצליח לתפקד. זה שיחק לי בראש, ואמרתי, 'איך אני אצלם ככה את הסדרה?' אבל בסוף מתרגלים לזה. ואז הבנתי, רגע, זאת אומרת שאנשים בחוץ, שקרובים אליי לפחות, התרגלו לזה מתישהו. הם לא חווים את זה כל הזמן כמו שאני חוויתי את זה".

לירון: "זה בעיקר הפריע לו והפריע לי שזה מפריע לו. אני גם לא ראיתי את זה".

שני כהן: "גם אני לא ראיתי את זה, זה לא בלט לי".

אתה, במידה מסוימת, מגלם את אבא שלך בסדרה?
"בצדדים מסוימים, כן. בצדדים מסוימים זה מאוד על אבא של פעם: 'אז מה? זה יש לך כתם לידה? הנה, גם לי יש פה, יש לי כתם לידה פה", הוא מראה על הרגל.

ואיזה באסה שדוד, אבא שלך, לא הספיק לראות את זה?
"לא, אבא שלי נפטר חודש אחרי שסיימנו לצלם".

זה היה מדהים.
"אני כל הזמן חשבתי איך אבא שלי יגיב כשאני אזמין אותו לראות את הסדרה, והוא לא... לא זכיתי להראות לו את זה".

בסוף אתה קצת צוחק עליהם. בוא.
"לא באמת. אני חושב שזה מרים להם. תסתכל על הלוחמים שם, כולם חתיכים. כמו ידין גלמן. ותראה איך נראה ג'ובניק. איך נראה הבן שלו, ואיך נראה ידין גלמן והחבורה שלו והצוות. אז אני חושב שבסופו של דבר זה מרים להם. ואני מאוד-מאוד אוהב את היחידה. מבחינתי אני מטכליסט ויש לי אהבת יחידה".

תחקיר: מעיין נווה