חשבו שהם משוגעים, אבל הם מצאו איך להיכנס לראש האיראני

בהתחלה, כך מספרים, חשבו שהם משוגעים: איך תצליח קבוצה לא גדולה של חוקרי מודיעין להשיג עליונות אווירית על איראן, שגדולה מישראל פי 75? כיצד יהיה אפשר להפתיע ולערער את רשת ההגנה שטווה לעצמו משטר האייתוללות? החששות היו גדולים: לא היה ידוע במדויק כמה סוללות נגד מטוסים יש לאיראן והיכן – והנתון הזה היה עלול לשבש כל תוכנית תקיפה ופעולה. דבר אחד היה ברור: ניצחון במשחק השחמט הזה יכול לשנות את התמונה כולה.

לאחר החששות הראשונים, התוכנית שפותחה בלהק מודיעין בחיל האוויר – עם חוקרי חיל המודיעין – יצאה לדרך. המטרה: לדעת היכן כל סוללת נ"מ באיראן ולצוד אותן אחת-אחת, ובכך לסלול את הדרך למטוסי חיל האוויר לכל נקודה באיראן – גם לבונקרים שהסתתרו בהם בכירי המשטר, אתרי גרעין וסמלי השלטון. אותו מידע אפשר את מטסי התקיפה שזעזעו את המשטר האיראני (יותר מפעם אחת), ערפו ראשים בצמרת השלטון שחשבו שהם מוגנים וסללו דרך חופשית לכל נקודה בשמי הרפובליקה האיסלאמית.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

התוכנית פותחה רק בשנת 2023. כשאנשי להק המודיעין בחיל האוויר הציגו את הרעיון שלהם, היו מי שחשבו שמדובר בשיגעון. אך במהרה נבנו מקורות מודיעין ובוצע מחקר עמוק על המידע שנאסף – מידע שסיפק הכרה אינטימית של היריב האיראני: המערכות שלו, היכולות שלו ובעיקר אנשיו. שיתוף הפעולה העמוק עם אנשי אגף המודיעין בנה תשתית שאפשרה את הפגיעה הרחבה במשטר האיראני ובמשמרות המהפכה, וסלילה של מסדרון שהלך והתרחב בשמי איראן – מאספהאן ועד טהראן.

מה למעשה אומר אותו "קרב שחמט" מדובר? המשמעות היא לנתח ולנסות לחזות את הצעד הבא של היריב – איך מפתיעים אותו, היכן ינסה להחביא את סוללות הנ"מ שלו, איזו יכולת טכנולוגית יש לכל מערכת נ"מ שברשותו ואיך אפשר לגלות את נקודות התורפה של כל אחת מהן. האתגר גדול פי כמה כשסוללת נ"מ מודרנית היא ניידת ומיקומה יכול להשתנות בתוך דקות. המודיעין העמוק אפשר להכיר את המפקדים ואת המערכות. הכרת המערכת הייתה לא רק טכנולוגית אלא גם אישיותית – ובדיעבד, המידע היה מדויק מאוד.

עם אנשי אמ"ן יחד פותחה שיטה למצוא את מיקומן של סוללות הנ"מ. אין מדובר במשימה פשוטה: איראן שיחקה באותן מערכות "חתול ועכבר", כדי להקשות את גילוין – הרבה סוללות ניידות, מפוזרות ומבוזרות שניסו להסתיר. התוצאה של המאמץ המודיעיני הניבה את היכולת לדעת איפה נמצא כל טיל קרקע–אוויר (טק"א; מסוללת נ"מ) והיכולת לצוד אותה – ונוסף על כך, לפגוע בשאר מערכות ההגנה האווירית, במערך הטק"ק (טילי קרקע–קרקע) והכטב"מים של איראן.

במהלך קרב המוחות הזה עם איראן התרחשה כל העת למידה הדדית. העיקרון המנחה היה ברור: כל הזמן צריך להפתיע, כדי שהצד השני לא יספיק לתקן. תחילה נפגעו המערכות הקלסיות, כמו S300 הרוסית ומקבילתה האיראנית. בשלב כלשהו הפסיקו לניידן וניסו להסתירן במנהרות, אבל מבחינתם זה היה מאוחר מדי: הן אותרו והושמדו, והדרך ל"שמיים פתוחים" הייתה קלה מאי-פעם.

ההערכה של אותה קבוצה מצומצמת של חוקרים הייתה שלאור הפגיעה הרחבה במערך ההגנ"א האיראני, יצמצם האויב את הסוללות כדי להגן רק על אזורים אסטרטגיים. ואכן, כשניסו האיראנים להעביר סוללות ממקום למקום – צדו אותן הטייסים על הכבישים, מתחת לגשרים ובמקומות מסתור ביעד. גם כשטייסי חיל האוויר יצאו לדרך ופגעו באותן מערכות, הם עשו זאת בסיכון עצום, בשעה שהאיראנים ירו עשרות טילים על המטוסים התוקפים.

אחרי המכות הראשוניות למדו האיראנים ושינו את דפוסי הפעולה: הם החלו להסתיר סוללות נ"מ בבורות מיוחדים צמוד למבנים ובמכולות. הם התמקדו במערכת אחת שפיתחו, "358" – מערכת נ"מ שבנויה על מצלמות אלקטרו-אופטיות ללא מכ"ם, שניתן להפעיל יחסית בקלות ולפרוס במהירות ולה "חתימה נמוכה" לגילוי. אך היכולת שפותחה בישראל אפשרה לגלות אפילו אותן על ידי חיל האוויר, ברמת דיוק גבוהה, וגם הסוללות שהוחבאו אותרו והותקפו בעשרות רבות.

האיראנים הבינו מאוד מהר שכל מה שמשדר מותקף, ולכן כל מערכת שנשענת על מכ"ם הופכת חשופה מאוד. בשל כך הם שינו את שיטת ההפעלה כדי לעקוב אחר מטוסי חיל האוויר. ובכל זאת, בפעולה יצירתית הצליחו אנשי להק המודיעין ואמ"ן להתחקות אחר המפעילים – לזהות, להתריע למטוסים ולאפשר להם לתקוף את סוללות הנ"מ. אם צריך, גם ברגע האחרון הם הצליחו להזהיר טייס מפני מארב נ"מ או לשנות נתיבי כניסה של המטוסים כדי להתרחק מסוללה שנוידה במהירות לאתר כזה או אחר. אך גם לאחר כל זאת, יש לומר: האיראנים לא הרימו דגל לבן, הם המשיכו להילחם ולחפש דרכים יצירתיות.

נדבך חשוב בסיפור המודיעיני הוא הכרת התעשיות הביטחוניות האיראניות לפרטי פרטים. מבחינת איראן, שבונה ומפתחת הרבה אמצעי לחימה בעצמה, התעשיות הביטחוניות נחשבות למעצמה. מדובר בחלק מהגאווה הלאומית שלה – ועל כן כל פגיעה בה תהיה בבחינת מכה מוחצת לתוכניות של המשטר. הנושא הזה היה אתגר עצום למודיעין ולחוקרים בחיל האוויר, והם הקדישו לו זמן רב.

מערך ההגנה האווירית של איראן מבוסס על תפיסה של הגנה רב-שכבתית ומסתמך על שילוב בין מערכות רוסיות, סיניות, ומערכות מפיתוח עצמי. התמודדות עם מערך הגנה אווירית צפוף, מבוזר ומרובה-שכבות (כמו זה האיראני) דורשת שילוב בין דיכוי פיזי, חסימה אלקטרונית והטעיה.

מערך כמו זה האיראני מסתמך על ניידות, על הסוואה ועל תחנות גילוי פסיביות. איראן היא מדינת ענק הררית, שרכסי הרים שבה (כמו הרי הזאגרוס) מספקים מסתור טבעי ומגבלות קו-ראייה (Line of Sight) למכ"מים נמוכים, אך גם מאפשרים לאיראנים להסתיר סוללות בתוך מנהרות ומתקנים תת-קרקעיים.

נוסף על כך, איראן מפעילה מכ"מים שונים כדי לסייע בגילוי פלטפורמות חמקניות. התמודדות איתם דורשת שילוב של טקטיקות טיסה בגובה נמוך וטכנולוגיות של לוחמה אלקטרונית בתדרים רחבים. רבות מהסוללות האיראניות מצוידות במערכות מעקב אלקטרו-אופטיות/תרמיות עצמאיות, המאפשרות להן לשגר טילים גם במצב של חסימת מכ"ם מלאה.

בעקבות הישגי "עם כלביא" ו"שאגת הארי" ביסס חיל האוויר הישראלי את מעמדו כמוביל עולמי בתחום דיכוי הגנה אווירית והשמדתה. ההצלחה הזו אינה נשענת על מרכיב יחיד, אלא על תפיסה מבצעית המשלבת כמה ממדים. ההצלחה הישראלית מתחילה במודיעין עמוק – איסוף מאפייני המכ"ם. ממד אחר הוא מודיעין חזותי בזמן אמת: שימוש בלוויינים, מל"טים ואמצעי תצפית כדי לאתר את מיקום המשגרים והמכ"מים ברגע שהם מגיחים ממחסה או פותחים בשידור.

לפני שהחימוש הפיזי מגיע, חיל האוויר מפעיל מערכות לוחמה אלקטרונית רבות עוצמה. אחת מהן היא עיוורון המכ"ם – למנוע ממנו לנעול מטרות על המטוסים. שילוב מטוסי ה-F35 שינה את המשחק. המטוסים יכולים להתקרב לטווחים קצרים בהרבה לסוללות הנ"מ מבלי להתגלות. המטוס אוסף נתונים מכל החיישנים בסביבה, מעבד את התמונה האווירית ומספק לטייס מיקום מדויק של איומים – ולעיתים אף מעביר את נתוני המטרה לפלטפורמות אחרות שמשגרות את החימוש.

במבט לעתיד, המסקנות ברורות: מעבר למחמאות למערך המודיעין שהגיע לתוצאות כאלה בתוך זמן קצר, בחיל האוויר יודעים שצריך לפעול גם עכשיו מהר כדי להמשיך לדעת ולהבין מה הם למדו מאיתנו וכיצד הם מנסים להשתפר. ההצלחות הן תוצר של מודיעין מאוד איכותי ושילוב יכולות מודיעיניות, וכמובן שיתוף פעולה הדוק ופורה עם ארה"ב.

בהיערכות למערכה הבאה, שמים בעירבון מוגבל את מה שישראל כבר מבינה – ומנסים לפענח מה הדבר הבא שהצד השני ינסה לעשות. יש צורך כל העת בהמשך בניית תשתיות מודיעין חדשות וחדירה מודיעינית עמוקה ללב היריב. התפקיד של להק המודיעין הוא לספר את ההשתנות של איראן – להצביע על ההתפתחויות, לראות לאן התקדמו ולהציע פתרונות לפגיעה בנקודות התורפה, כדי להתאים את חיל האוויר לאיום החדש. כמו כן קיים צורך כל העת לפתח תוכניות ומערכות ואמל"ח שיכולות להיות צעד או יותר לפני היריב, ובעבודה עם התעשיות הביטחוניות הישראליות כדי להתאם את האמל"ח לאיום.

השאלה עוד פתוחה: האם איראן תנסה עכשיו לייבא יותר אמל"ח מבחוץ? עד כה פיתחה וייצרה בעצמה, אבל זה הושמד והיא אולי תרצה לקצר את זמני ההיערכות לעימות נוסף וישיר עם ישראל. אתגר גדול נוסף הוא המנהור, מתוך הבנה שבעומק האדמה או ההר הם פגיעים פחות. לא ניתן לומר הרבה בנושא הזה, אבל גם לכך מפתחים פתרונות – שייתכן שעוד ייבחנו בשדה הקרב.

כל הפרטים בכתבה אושרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.