"יכול להגיע למידע אינטימי": שואב האבק הרובוטי שלכם מרגל אחריכם בבית

ישראלים רבים התמכרו בשנים האחרונות לשואבי האבק הרובוטיים, כמעט כולם מתוצרת סין, וזנחו בזכותם את המטאטא והספונג'ה. הם שואבים, שוטפים, מזהים מכשולים, יודעים לחזור לאזורים מלוכלכים במיוחד ואפילו מנקים את עצמם – אבל בדרך גם אוספים עלינו מידע. זו בדיוק הסיבה שבארה"ב החליטו למתוח קו אדום, ולאסור על כניסתם לשוק של מכשירים רובוטיים מתקדמים מ"תוצרת זרה", בנימוק שהם מהווים "סיכון בלתי מתקבל על הדעת" לביטחון הלאומי.

"ההגדרה הרחבה של האיסור, שכוללת גם שואבי אבק רובוטיים המצוידים בחיישנים, במצלמות ובחיבור אלחוטי, מאיימת לטלטל את התעשייה שנשענת במידה רבה על הייצור הסיני. המהלך נעשה במסגרת עדכון "הרשימה השחורה" של נציבות התקשורת הפדרלית (FCC), כחלק ממדיניות ממשל טראמפ לחיזוק הביטחון הלאומי והגנה על תשתיות מידע, והיא כוללת ציוד ושירותי תקשורת שלדברי הממשל מהווים "סיכון בלתי מתקבל על הדעת"."

בעדכון הנוכחי, לראשונה נוספה לרשימה קטגוריה רחבה במיוחד של "מכשירים רובוטיים מתקדמים", ובפועל היא עשויה לתפוס ברשת גם את אחד המכשירים הנפוצים ביותר בבתים בעולם. האיסור חל על רובוטים חדשים הנשלטים באמצעות תוכנה, שוקלים יותר מ-2 ק"ג יחד עם תחנת העגינה, מסוגלים לנוע באופן עצמאי ומצוידים בחיבור אלחוטי. לצד שואבי אבק, ההגדרה עשויה לכלול גם מכסחות דשא רובוטיות, רובוטים למשלוחים ומערכות רובוטיות נוספות.

הנפגעים העיקריים מההחלטה האמריקנית, הם מכשירים מתוצרת סין, ביניהם שואבים רובוטיים פופולריים כמו דרימי, שיאומי ורובורוק. "טראמפ צודק", מצהיר בשיחה עם N12 ד"ר הראל מנשרי, ממקימי מערך הסייבר בשב"כ, וכיום ראש תחום סייבר ב-HIT, המכון הטכנולוגי חולון, ומרצה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. "זה היה צריך לקרות מזמן, ואצלנו במדינת ישראל עדיין רחוקים מלהתעורר", הוא מוסיף.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

מה השואב שלכם יכול לדעת?

"הם מסוגלים לדעת קודם כול איך הבית שלך נראה ולאסוף את פרטי המידע על המבנה", מסביר מנשרי. "בחלקם יש גם מצלמה. הם מחוברים לרשת הביתית, ודרך הדבר הזה אפשר אולי גם לחדור לעוד מערכות בבית ולהשיג מידע מהטלפון או מהמחשב".

כדי לנווט בין הספה לשולחן, לא ליפול במדרגות ולדעת היכן כבר ניקו, השואבים המתקדמים מצוידים כיום בחיבור WiFi, בלייזרים, במצלמות ובשלל חיישנים שסורקים את סביבתם. הדגמים החדשים מסוגלים לבנות ולשמור מפה מפורטת של הבית – וממנה אפשר ללמוד לא מעט על בעליו: מגודל הדירה והתכנון הפנימי שלה, ועד השגרה היומית בבית ואפילו רמת ההכנסה. כמעט כולם גם מחוברים לרשת הביתית ולשרתי החברה, בין היתר לצורך שליטה מרחוק ועדכוני תוכנה.

חולשות חמורות בתחום אבטחת המידע

זו לא תופעה חדשה: כבר בעשור הקודם החלו שואבים רובוטיים לשדר מידע שנאסף במהלך פעולתם. בהמשך התווספו גם שליטה באמצעות הטלפון, מצלמות ויכולות מתקדמות יותר. ככל שהמכשירים נעשו חכמים יותר, כך גדלה גם כמות המידע שהם מסוגלים לאסוף.

טווח המידע יכול להתחיל בנתוני שימוש וטלמטריה, לעבור למיפוי של הדירה ולהגיע, בדגמים המצוידים במצלמות, למידע רגיש הרבה יותר. "הם יכולים גם להיכנס למידע אינטימי על דברים שאתה עושה בבית", מתאר מנשרי. "נניח שיש לך כספת בבית – איפה היא נמצאת, ועוד כל מיני דברים".

לא בכדי הזכיר ה-FCC בהחלטתו פרסומים על חולשות אבטחה במכשירים רובוטיים. כבר ב-2020 חשפו חוקרי חברת אבטחת המידע הישראלית צ'קמרקס חולשות חמורות בשואב אבק רובוטי חכם מתוצרת סינית, שאפשרו לתוקפים לקבל גישה לחומר שצילם הרובוט. החיבור הקבוע של השואבים לרשת הביתית עלול להפוך אותם גם לנקודת תורפה שדרכה ניתן לנסות להגיע למכשירים נוספים המחוברים אליה.

שואבים פירורים והרבה מאוד מידע

הסיכון מצד המוצרים הרובוטיים האלה גדול בהרבה מהסיכוי שהאקר מזדמן יציץ לתוך הסלון. לדברי מנשרי, צריך להבין אותם כחלק מתפיסת איסוף המודיעין הסינית. "המערכות המודיעיניות הסיניות פועלות בשיטה שנקראת 'שואב אבק'. הם אוספים הכול, על הכול, בכל מקום ובכל זמן. הכול מעניין, הכול חשוב ובהכול אפשר לעשות שימוש", הוא אומר.

נשאלת השאלה מדוע שאזרח ישראלי ממוצע, שאינו עובד במערכת הביטחון ואינו מחזיק בסודות מדינה, בכלל יעניין את סין? מנשרי טוען שזו בדיוק הנקודה שבה החשיבה המערבית מפספסת את הגישה הסינית. "האזרח הקטן יכול להגיד: 'מה אכפת לי? מה יכולים להוציא ממני?'. הסינים חושבים אחרת". לדבריו, התפיסה הסינית מתוחכמת בהרבה: במקום להתמקד רק ביעד המודיעיני עצמו, הם אוספים מידע גם על האנשים והמערכות סביבו – ומשתמשים בו בהמשך כדי להתקרב למטרה שמעניינת אותם באמת.

כך, למשל, עובד בחברת טכנולוגיה רגישה לא חי בוואקום: יש לו בני משפחה, שכנים, מכשירים ביתיים ורשת אלחוטית שאליה מחוברים מחשבים וטלפונים. מידע שנראה חסר משמעות בפני עצמו עשוי לקבל משמעות, כאשר מחברים אותו למאגרים גדולים ולמקורות נוספים. "אנחנו לא בהכרח נתקוף ישירות את היעד, אלא נגיע אליו מסביב", מסביר מנשרי על התפיסה. "דרך הרבה מאוד מערכות שהוא עושה בהן שימוש". לדבריו, היכולת לנתח כמויות אדירות של מידע באמצעות כלי AI רק מגדילה את הערך האפשרי של איסוף רחב שכזה.

"החוק הסיני מחייב לשתף מידע עם השלטונות"

בוושינגטון מודאגים כבר שנים מיכולתה הטכנולוגית של בייג'ינג לנטר ולשבש את התקשורת בארה"ב, ולרגל אחר מיליונים המשתמשים במכשירים חכמים מתוצרת סין. החשש הזה מתורגם להטלת הגבלות משמעותיות על פעילותן של חברות תקשורת סיניות בשוק האמריקני – וכעת גם השואבים הרובוטיים מצטרפים לרשימה.

האמריקנים מצביעים על חוק המודיעין הלאומי שחוקקה סין ב-2017, המחייב ארגונים ואזרחים "לתמוך, לשתף פעולה ולסייע לעבודת המודיעין הלאומית". מנשרי מבהיר כי "אין חברה פרטית בסין במובן שאנחנו מבינים פרטיות במדינת ישראל. החוק הסיני מחייב אותן לשתף פעולה ומידע עם השלטונות".

כול היצרניות הגדולות - סיניות

האיסור האמריקני החדש נרחב למדי: לפי ה-FCC, הוא חל על רובוטים חדשים הנשלטים באמצעות תוכנה, שוקלים יותר משני קילוגרמים יחד עם תחנת העגינה, מסוגלים לנוע באופן עצמאי ולאסוף מידע על סביבתם ומצוידים בחיבור אלחוטי. לצד שואבי אבק, ההגדרה עשויה לכלול גם מכסחות דשא רובוטיות, רובוטים למשלוחים ומערכות רובוטיות המשמשות במחסנים. מנגד, נקבעו חריגים לכלי רכב אוטונומיים, כלי טיס בלתי מאוישים, רובוטים כירורגיים וזרועות רובוטיות קבועות לתעשייה ולרפואה.

ההחלטה הזו עלולה להפוך לבעיה גדולה במיוחד עבור תעשיית שואבי האבק הרובוטיים, משום שהשליטה הסינית בשוק כמעט מוחלטת. חמש מהיצרניות הבולטות בתחום – שיאומי, דרימי, רובורוק, Ecovacs ו-Narwal – הן סיניות.

האיסור לא יוציא מהבתים האמריקניים את השואבים שכבר נמצאים בהם. מוצרים שקיבלו בעבר את אישור ה-FCC וכבר יובאו לארה"ב יוכלו להמשיך להימכר, ככל הנראה עד גמר המלאי. הפגיעה המשמעותית צפויה רק בדורות הבאים: ללא אישור רגולטורי, דגמים חדשים שנכללים בהגדרה לא יוכלו להיכנס לשוק האמריקני.

אפילו חברות מערביות מתקשות להימלט מהתלות בסין. דייסון הבריטית נעזרת בייצור סיני, iRobot האמריקנית, יצרנית רומבה שפשטה רגל - נמצאת כיום בבעלות סינית. גם Matic מייצרת בקליפורניה באמצעות רכיבים מסין. יצרניות שירצו להמשיך להשיק דגמים חדשים בארה"ב עשויות להידרש להעביר את ייצור הרובוטים למדינה אחרת.

ובישראל? ממשיכים לשאוב

בישראל, כמו בישראל, אוהבים להתעורר מאוחר – וגם במקרה הזה אין כרגע מהלך מקביל שירחיק את השואבים הסיניים האהובים מהבתים. הם ממשיכים להימכר בהיקפים גדולים, לצד שורה ארוכה של מוצרים סיניים חכמים – ממצלמות אבטחה ועד לרכבים חשמליים שיכולים לאסוף בקלות מודיעין גולמי על אישים, מתקנים ותנועות כלי רכב באזורים מסוימים. בארה"ב, אגב, כבר הוטלו בתקופת ממשל ביידן מגבלות חריפות על המכוניות הסיניות, הכוללות מכס של 100% ואיסור מדורג על טכנולוגיות תקשורת סיניות ברכבים הנעים בכבישי ארה"ב.

"אף אחד לא מנחה את האזרחים", אומר מנשרי. "אני מצפה שגוף מדינתי יעשה זאת – יש לנו היכולת ויש לנו הידע, ולא מאתמול. אנחנו יודעים מה הסינים עושים, ובחלק מהמקרים גם איך הם עושים זאת. אפשר להנחות, אבל אין כאן שום הנחיה ושום ניסיון ללמד את האוכלוסייה איך להתנהג ומה לעשות". לדבריו, האחריות אינה מוטלת על גוף אחד בלבד. משרד ראש הממשלה, משרדי האוצר, הכלכלה והתחבורה ומערך הסייבר הלאומי – כולם היו אמורים להידרש למאמצי הריגול הטכנולוגיים של סין בישראל. הבעיה היא שהמחיר והנוחות ממשיכים לנצח: המוצרים הסיניים זולים, מתקדמים ופעמים רבות מציעים לצרכן יותר מאשר החלופות.

קשה לשכנע צרכן לוותר על שואב שעושה עבודה מצוינת בגלל איום מודיעיני ערטילאי. מנשרי מכיר בחשיבותם של קשרי הסחר עם בייג'ינג, אך מזהיר מפני מתן משקל רב מדי לשיקול הכלכלי. "אומרים לך שיש אינטרסים של סחר בין המדינות ושאתה לא רוצה להרגיז את הסינים – וזה דבר שאני בהחלט מבין", הוא אומר. "עם זאת צריך לזכור דבר פשוט: סין היא מדינה חשובה מאוד, אבל היא ממש לא חברה של מדינת ישראל".