נתניהו בנה על הדיל עם דרעי וגפני ולא לקח בחשבון דבר אחד

במשך מאות שנים שאלו פילוסופים את השאלה הבאה: האם אל מסוגל ליצור אבן שהוא עצמו לא יוכל להרים? או במילים אחרות – האם אפשרי לברוא משהו שחזק יותר ממה שברא אותו? השבוע קיבלה השאלה הזו גרסה פוליטית. האם שניים מהפוליטיקאים המתוחכמים והמיומנים בישראל – בנימין נתניהו ואריה דרעי – יכולים ליצור דיל גדול כל כך, שאפילו הם עצמם כבר לא יוכלו להעביר? את התוצאה הסופית נדע בשבוע הבא - כבר עכשיו נראה שנתניהו קיבל שיעור חשוב במגבלות הכוח.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

נתניהו, דרעי ומשה גפני יצרו מגה-דיל שבו בשבועיים בראו חוק יסוד חדש לגמרי, כזה ששם את לומדי התורה במעמד חוקתי מיוחד, במדינת ישראל. הם שאפו לאשר אותו במקביל לחוק שיעניק חסינות מפני מעצרים לחרדים למשך חודשים, ולקינוח - האריכו את השירות לשאר המשרתים. בתמורה אמור נתניהו לקבל את חבילת החקיקה שלו, חבילת ה"נקמה" – חוק השידורים של השר שלמה קרעי, החוק להחלשת היועצת המשפטית לממשלה שגם יאפשר לפטר אותה בקדנציה הבאה ואת החקיקה להקמת ועדת חקירה שתמונה בידי הפוליטיקאים.

דבר אחד לא הובא בחשבון – הכאב, הזעם והעלבון של המשרתים. כמה זחיחות צריך כדי לנסות להעביר, רגע לפני יציאה לפגרת בחירות, חבילת חקיקה שעלולה להכביד את הנטל ולא להקל אותו! מצד אחד השירות יתארך ל-32 חודשים, ומצד שני צה"ל מזהיר שנטילת כלי המעצרים תפגע ביכולת לגייס חרדים. עשרות דיונים לאורך שלוש השנים האחרונות בוועדת החוץ והביטחון לא לימדו אותם עד כמה רגישה ונפיצה הסוגיה הזו. רק כשהלומי קרב פוצצו שוב ושוב את הדיונים בוועדת הכנסת השבוע, ניסה נתניהו לסגת. בלחץ כבד של יו"ר הקואליציה אופיר כץ הוסר בחוק יסוד לימוד תורה הסעיף שעוסק במאזני צדק מול ערכים אחרים, אבל ערך לימוד התורה נשאר ערך יסוד, ואת ההשפעה המעשית נדע רק בעתיד.

ועדיין דיל החקיקה, גם כפי שהוא עכשיו - חוק יסוד לימוד תורה רזה יותר, פטור ממעצרים והארכת השירות - הוא אסון לנתניהו. אם יאשר את חבילת החוקים, יספוג מכה ציבורית קשה בליכוד ובציונות הדתית, ארבעה חודשים בלבד לפני הבחירות. אם יפיל אותה, יסתכן בפגיעה במוטיבציה החרדית להצביע, ולשיטתו גם בשותפות העתידית עם החרדית. כרגע נראה שהוא בוחר בחרדים בתקווה שריכוך החוק ירכך גם את ההתנגדות.

כך תומרן בנט לעסקה עם לפיד

כשנפתלי בנט ויאיר לפיד הודיעו על חיבור מהרגע להרגע בסוף אפריל, רבים הרימו גבה. מה הלחץ? למה לעשות חיבור בשלב מוקדם כל כך, עוד לפני שהמצב התייצב? חצי שנה לבחירות – זה נצח במונחים פוליטיים. סקרים פנימיים הראו שהחיבור עלול להחליש את השניים ב-20%. עכשיו התמונה הולכת ומתבהרת. מתברר שערב החיבור טען לפיד שהוא על סף חתימה עם גדי איזנקוט והציע לבנט להקדים אותו. הלל קוברינסקי, מקורבו של לפיד, העביר את המסר שהוא בקשר הדוק עם איזנקוט ואנשיו, ושההסכם יוכרז כבר בימים הקרובים. אין זו הפעם הראשונה שמועמדים פוליטיים ממנפים הצעות שקיבלו, אלא שבמקרה הזה לא הייתה שום הצעה כזו מאיזנקוט. אומנם הוא רצה חיבור משולש בתחילת הדרך, אבל בסוף אפריל כבר הגיע לידי מסקנה שאין לו שום אינטרס להתחבר ללפיד בשלב זה.

ביש עתיד מתעקשים ועומדים על כך שהייתה הצעה, אבל בפועל לא הייתה, וגם לא משל הייתה. עד היום איזנקוט לא מוכן לשמוע על חיבורים. הוא יבחן אותם בדקה האחרונה בהתאם, וילך על זה רק אם יראה רווח מובהק לגוש. הוא ודאי לא היה עושה זאת כשהחיבור מנבא היחלשות. בנט, שהיה גם ככה בלחץ, מיהר לחתום בלי לברר עד הסוף מה הפרטים. כיום השניים כבר תלויים זה בזה. במפלגה לומדים לעבוד יחד: הם חדלו את האש מול איזנקוט ובוחרים להתמקד בהצעת תוכניות עבודה. יש ביניהם גם הסכמה לעשות הכול, יחד, כדי להוביל לחילופי שלטון. אבל הסיפור הזה עומד ברקע, ועוד עשוי להשפיע ולפגוש אותנו במורד הדרך, בייחוד אם העסק ילך וייחלש.

החיבורים במרכז ובימין

פחות או יותר 7 מנדטים מחפשים בימים אלה בית פוליטי – יש נדל"ן פוליטי, אך העסקה רלוונטית רק למהירי החלטה. גלעד ארדן היה בתקופה האחרונה במגעים עם יוסף חדאד, הם לא הבשילו, יולי אדלשטיין ואיילת שקד בוחנים כמה כיוונים, ושקד גם חוזרה מצד בני גנץ ודדי שמחי וסירבה. שם אומרים שהם בקשר עם גורמים רבים. בזמן שהם מתלבטים – חילי טרופר ויועז הנדל כבר תקעו יתד. עוד לא ברור אם יצליחו להתרומם, אך הם שילמו השבוע דמי רצינות משמעותיים.

ההבדל בינם ובין שאר ההתארגנויות הוא שהם לא פוסלים את "ממשלת השינוי", כל עוד היא לא כוללת את רע"ם. האחרים טוענים שלא ישלימו לשום גוש ויכפו ממשלה משותפת, גם במחיר של סבב נוסף. אבל אלה לא בהכרח חדשות טובות לאיזנקוט ולבנט, שמעריכים שחלק ניכר מהקולות שלהם יגיעו מגוש המרכז – גוש שכבר הספיקה לו פעם אחת שבה שתי מפלגות לא עברו את אחוז החסימה.