למה הכניסה איראן את ירדן למעגל האש – והסכנה לישראל

בלילה שבין שלישי לרביעי השבוע תקפה איראן את הבסיסים האמריקניים בירדן, אחרי חמישה ימים של הפוגה בירי לכיוון זה. לאחר היירוט תיאר פיקוד המרכז האמריקני את האירוע כניסיון לבצע "מתקפת פתע". אותו אירוע הוא המשך של רצף התקיפות האיראניות שהתמקדו בירדן בשבועות האחרונים, שבאחת מהן נהרגו שלושה חיילים אמריקנים.

במבט לאחור על אירועי המלחמה, ובפרט על עימותים ישירים בין איראן לישראל, יולי 2026 הוא החודש המאתגר ביותר לביטחונה וליציבותה של הממלכה השכנה ממזרח. לקראת אמצע החודש חוותה ירדן הסלמה חסרת תקדים ברציפותה של התקיפות האיראניות. אלה מכוונות ישירות לעבר נכסי צבא ותשתיות אסטרטגיות בשטחה של הממלכה ההאשמית, בעיקר בסיסים המשמשים את הכוחות האמריקניים הפועלים באזור. בשיא ההסלמה שיגרו האיראנים טילים לעבר עיר הנמל עקבה. הדי הפיצוצים שנשמעו שם הדהדו היטב גם בישראל.

במתכונת הנוכחית של חילופי המהלומות בין איראן לארה"ב, ללא מעורבות של ישראל ומתחת לרף המלחמה בהיקף מלא, ביצעה איראן שינוי בסדרי העדיפויות שלה: מירי לעבר ישראל דרך המרחב האווירי הירדני, לתקיפה ישירה של מטרות בתוך ירדן עצמה. גישה זו מבוססת על עדכון הגרסה האחרון של אסטרטגית ההתקפה האיראנית, ולפיו כל מדינה המארחת כוחות תוקפים הופכת ליעד לגיטימי, ובפרט הכוחות האמריקניים החונים בה.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

במקביל מבעבע בתוך הממלכה הוויכוח בעד ונגד המשך הנוכחות האמריקנית: בפרלמנט התקיים דיון על השאלה אם להביע תנחומים על מותם של חיילים אמריקנים – או שמא מדובר ב"רוצחי ילדים" שאסור להביע צער על מותם.

מנצלים את הפגיעות של ירדן

בתוך הממלכה, מצב זה ממחיש את הסיכון הכבד שהיא מקבלת עליה מתוך רצונה להבטיח את הסיוע הביטחוני והכלכלי החיוני מארצות הברית בטווח הארוך. העובדה שירדן עלולה להינזק קשות בנכסיה הלאומיים עקב המשך הסיוע לאמריקנים מחדדת את גודל התפנית האסטרטגית באזור. על רקע זה, חשיבות ההתמודדות עם האיום האיראני הופכת לאקוטית יותר מכל שיקול אחר, פנימי או בין-לאומי – כך מדגישה התקשורת הממסדית בממלכה במסריה לציבור בימים האחרונים.

עבור מדינת ישראל מדובר באתגר בהתהוות – עם הפנים לבאות בעימות הקינטי האפשרי עם איראן. התקיפות האיראניות מכוונות, בין היתר, נגד מערכות הגנה אווירית ומכ"מים – בניסיון לפגוע ביכולת הגילוי ולדלל את אמצעי היירוט שבתווך. התקיפות האלו גם מנצלות את הפגיעות של ירדן כדי ללחוץ עליה שתצמצם את הנוכחות הצבאית האמריקנית, ובכך לקלף את שכבת מערכות ההגנה האמריקניות.

עד עתה הממלכה מאותתת ששיתוף הפעולה עם ארה"ב הוא אינטרס חיוני ושאינה מתכוונת לוותר עליו, אף שבימים האחרונים נשמעים קולות ביקורת מבית ואפילו קריאות של גורמים לא רשמיים ברשתות החברתיות להוציא את הכוחות הזרים עקב ההידרדרות המהירה.

המציאות הביטחונית החדשה בירדן והאיומים הגוברים במרחב מחדדים את הנחיצות בשיתוף פעולה צבאי הדוק, רציף ומעמיק מאי-פעם נגד האיום הקינטי האיראני על כל סוגיו – החל מטילים בליסטיים וכלה בנחילי כטב"מים. ההתנגשות הישירה בין הרפובליקה האיסלאמית לממלכה ההאשמית, מעלה על הפרק שוב את חשיבות היציבות לאורך גבולה המזרחי של ישראל. איראן כבר איימה בשנים האחרונות שתפגע בו, גם במחשבה שתפתח חזית נוספת נגד ישראל – לאורך גבולה הארוך ביותר.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

ירדן מול איראן – שנת התפנית

כבר עתה ברור כי שנת 2026 תיזכר כשנת התפנית הדרמטית במעורבותה של עמאן בעימות עם טהראן. אירועי יולי בפרט מציבים את הממלכה בפני מציאות ביטחונית חדשה. בטורי הדעה בעיתונות הירדנית בולטים שלושה מסרים מרכזיים, המשקפים את ההשלכות הכבדות של המצב. ראשית, הקביעה כי "הניטרליות כבר אינה מספיקה". המדיניות המסורתית של הימנעות מהסתבכות אינה מגינה עוד על ירדן, שכן נוכחות הבסיסים האמריקניים, שיתוף הפעולה הביטחוני עם המערב ומיקומה הגיאוגרפי – מציבים אותה בליבת מעגל האיומים.

שנית, התחושה היא כי "איראן משנה את כללי המשחק": לאחר שבעבר נמנעה מפגיעה ישירה בירדן, כעת הירי לשטחה נתפס כהצהרה מפורשת שהיא יעד לגיטימי. שלישית, ההבנה כי "האתגר האמיתי הוא ארוך הטווח". הסכנה אינה רק מטח בודד אלא יצירת מציאות שבה אזעקות הופכות לשגרה, התיירות וההשקעות נפגעות, וטהראן מפעילה לחץ פסיכולוגי מתמשך על הציבור הירדני.

מהערכת רוח הדברים בעיתונות הירדנית עולות מסקנות חד-משמעיות: הירי האיראני נתפס כשינוי אסטרטגי ולא כאירוע נקודתי, וההנחה שירדן תוכל להישאר מחוץ למעגל הלחימה התערערה לחלוטין. התגובה המועדפת על הכותבים אינה עימות צבאי יזום נגד איראן אלא חיזוק ההרתעה, הידוק שיתוף הפעולה הביטחוני והכלכלי עם ארצות הברית ומדינות המפרץ ושמירה קפדנית על היציבות הפנימית, כדי למנוע מטהראן להפוך את הממלכה לזירת לחץ נוספת.

במקביל, גם בצל המתיחות הקיימת עם ישראל בנושאים אחרים, המצב החדש מחדד מטרה משותפת. נוצר צורך קיומי מובהק למדינות הגובלות זו בזו להתמודד במשותף עם האיומים הקינטיים מצד איראן והמיליציות השיעיות שבמרחב.

הסלמה בלתי נמנעת

כשמביטים לאחור על התפתחות האירועים בשנים האחרונות מתברר כי כניסתה של ירדן למעגל האש האיראני היא תוצאה ישירה של מדיניות החוץ של המלך עבדאללה. את המדיניות הזו ירש עבדאללה מאביו: להישען על סיוע צבאי וכלכלי מהמערב, ובתמורה לכך לספק למדינות המערביות המסייעות לירדן תשתית לפעילות צבאית אזורית – בדגש על בסיסים המארחים את המטוסים הצבאיים האמריקניים. בדרך זו הפכה עמאן במשך השנים למשענת עבור צבא ארה"ב, לצד צבאות מערביים נוספים אחרים בקואליציה האזורית נגד דאעש.

בשנת 2021 נחתם בין ירדן לארה"ב הסכם שיתוף פעולה ביטחוני, שמקנה לכוחות האמריקנים גישה חופשית ל-12 בסיסים ומתקנים ביטחוניים בירדן, ובהם חמישה בסיסי אוויר – המרכזי מהם הוא מוופק סלטי בצפון המדינה. גם במערכה המתהווה נגד איראן, היכולת של צבא ארה"ב לצבור כוחות אוויריים ולצאת לפעילות צבאית מתוך בסיסים בירדן היא רכיב חיוני של ההיערכות הצבאית.

על פי דיווחים מהשבועות האחרונים, נחיצותם של המתקנים הירדניים בעיני צבא ארצות הברית הלכה וגברה ככל שמדינות המפרץ הפעילו לחץ על וושינגטון שתצמצם את הפעילות הצבאית משטחן, כדי להגן על אתרי הנפט והגז הרגישים שלהן מפני תקיפות איראניות. עבור ירדן, שאינה נהנית מעוגנים כלכליים עצמאיים ותלויה בסיוע חיצוני כבאוויר לנשימה, הגדלת הנכסיות האסטרטגית עבור הממשל האמריקני הייתה צורך קיומי ממש. זוהי הדרך של עמאן להבטיח את המשך הזרמת הסיוע הכלכלי והביטחוני מוושינגטון גם בטווח הארוך.

מנגד, הפיכתה של ירדן לבסיס מבצעי רב-ערך לאחר שהמלחמה שהחלה בסוף פברואר 2026 הובילה לריכוז כוחות אוויריים נרחב בה, גררה החלטה איראנית להסיט את האש ישירות לעבר יעדים אסטרטגיים בממלכה. אם בשלבים מוקדמים שימשה ירדן בעיקר מסדרון אווירי, הרי כעת היא הפכה ליעד מרכזי.

ירדן התמודדה עד כה בהצלחה עם סכנות חתרנות פוליטית תחת בית המלוכה ועם משברים כלכליים, תוך הסתמכות על סיוע חוץ. בה בעת, שיתוף הפעולה המשולש בין ירדן לארה"ב ולישראל עבר התפתחות מרחיקת לכת – כפי שאפשר להבין מהפרסומים בתקשורת ומהמבחן המעשי של ההתמודדות עם שיגורים מאיראן.

שינוי האסטרטגיה האיראנית

אם בוחנים את האירוע דרך כוונות המשטר האיראני, הפיכת ירדן ממדינת חיץ שקטה לחזית פעילה נובעת מאסטרטגיה איראנית סדורה, המפעילה לחץ על שלוש מטרות מוגדרות. ראשית, איראן מנסה לשחוק כאמור יכולות הגנה אווירית שעשויות לסייע לישראל במרחב שנמצא ממזרח לגבול. בשל מיקומה של ירדן על נתיב הטיסה, השיגורים החוזרים שוחקים את מערכי המכ"ם וההגנה האווירית הירדניים והאמריקניים, במטרה לפנות מסדרון עבור נחילי כטב"מים עתידיים.

שנית, טהראן מפעילה לחץ כבד על הנוכחות הצבאית האמריקנית בממלכה, כדי להפוך את המחיר הפוליטי והביטחוני של אירוח צבא ארה"ב לבלתי נסבל. שלישית, איראן מאיימת לפגוע ביציבות הכלכלה של הממלכה דרך איום על עקבה – השער הימי היחיד שלה המדינה.

שינוי התפיסה האיראני התחולל כבר בתחילת השנה. בעקבות תקיפות ישירות של ארה"ב וישראל על איראן בפברואר 2026 נטשה טהראן את "מלחמת הצללים" והגדירה כל מדינה ערבית המארחת נכסים של המערב כשדה קרב לגיטימי. במקביל, משמרות המהפכה האיראניים (IRGC) מנצלים את הזעזוע מההרס בעזה ובגדה המערבית כדי להסית את הציבור הירדני נגד בית המלוכה.

הלחימה הנוכחית היא נקודת שיא של יריבות היסטורית עמוקה. החל מתמיכת ירדן בעיראק במלחמתה נגד איראן בשנות ה-80, דרך אזהרת המלך עבדאללה ב-2004 מפני "הסהר השיעי", ועד להצפת ירדן בסם הקפטגון ובאמצעי לחימה מסוריה. מבחינה אידיאולוגית, ביסוד העימות עומד קרע בין מונרכיה האשמית סונית מתונה, המסתמכת על הסכם השלום עם ישראל מ-1994 ועל סיוע אמריקני שנתי, ובין "ציר ההתנגדות" האיראני, השואף לפרק ארכיטקטורה זו.

מאיומים לטילים: ההסלמה האיראנית המדורגת

הכרוניקה של התקיפות האיראניות מצביעה על הסלמה מדורגת ורב-שלבית. כבר באפריל 2024 איימה איראן על ירדן, בשל יירוט הטילים האיראניים שחלפו בשמי הממלכה בדרכם למטרות בישראל. ערב מבצע "שאגת הארי" בפברואר 2026 חזרה איראן ואיימה על ירדן ועל כל מדינות האזור ששיתפו פעולה עם ההיערכות הצבאית האמריקנית באזור.

הגל הראשון של ירי מאיראן לעבר ירדן נפתח במטחים מסיביים בסוף פברואר ובמרץ וכלל נחילי כטב"מים וטילים, שכוונו בעיקר לכוחות האמריקניים השוהים בבסיסים שבממלכה. לאחר הפוגה יחסית בחודשים אפריל ומאי הציג חודש יולי זינוק דרמטי עם תקיפות כמעט יום-יומיות. בסך הכול יותר מ-50 שיגורי טילים ויותר מ-20 כטב"מים שכוונו לירדן, בתקופת ההסלמה סביב הורמוז.

גם לאחר שהפסיקו ארה"ב ואיראן את חילופי המהלומות לקראת סוף החודש, נמשכו מתקפות של כטב"מים לעבר ירדן משטח עיראק – דבר המעיד על מעבר מפעולות תגמול נקודתיות למלחמת התשה רציפה. במקביל להסלמה הכמותית נרשמה גם התרחבות גיאוגרפית של מעגל האש האיראני: בתחילה התרכזה האש בצפון-מזרח ובמרכז ירדן (בדגש על הבסיסים שבהם שוהים הכוחות האמריקנים), ביולי התרחב בנק המטרות דרומה, כפי שבא לידי ביטוי בתקיפות על עיר הנמל עקבה.

שינוי גדול נוסף נרשם בזהות מבצעי הירי: אם במרץ קיבלו מיליציות פרו-איראניות מעיראק אחריות לתקיפות, הרי החל מחודש יוני קיבלו משמרות המהפכה אחריות פומבית וישירה לירי טילים בליסטיים מטווח רחוק. ברוב התקיפות ירדן מדווחת על יירוט כמעט מלא, אך היו גם תוצאות קטלניות לתקיפות האיראניות.

צבא ארה"ב ספג אבדות ממשיות: שלושה חיילים אמריקנים נהרגו בפגיעה ישירה במבני מגורים באחד הבסיסים ו-29 נפצעו. כמו כן נגרם נזק כבד לתשתיות, בין היתר הושמד מכ"ם סוללת THAAD בשווי כ-300 מיליון דולר, ונפגעו כלי טיס מתקדמים בבסיסים. מנגד הופעלה מעטפת הגנה רב-לאומית שכללה סיוע מבריטניה ומגרמניה, וכן יירוט משולב של מערכת איג'יס האמריקנית וכיפת ברזל הישראלית בירי על עקבה, שהיה עלול להוביל גם לנפילת שברים באילת.

"צופים במופע ואוכלים פופקורן"

העיתונאית הירדנית רנא סבאע' מתארת את התושבים בממלכה כצופים ב"מלחמה חוץ-טריטוריאלית" המתחוללת מעליהם. בשלב זה נשמרת הרגיעה הציבורית, ואזרחים מתבוננים במערכה האווירית המתנהלת בשמיים "כמי שצופים במופע ואוכלים פופקורן". גם דיפלומטים אירופים מציינים כי אין פאניקה ברחובות עמאן. עם זאת, שגרירים ושליחים מערביים מזהירים כי השקט יופר והיציבות הירדנית תתמודד עם אתגר שלא ידעה עד עתה, אם תרחיב טהראן את יעדיה אל מעבר לבסיסים הצבאיים ונמלים, ותפגע באזרחים ירדנים או בתשתיות קריטיות.

בכירים ירדנים מעריכים כי הסכסוך צפוי להסלים עקב קריסת השיחות הדיפלומטיות וההשתלטות של גורמים ניציים במשמרות המהפכה על קבלת ההחלטות בטהראן. בעקבות הגבלות שהטילו מדינות במפרץ העביר הפנטגון נכסי צבא רבים מאיחוד האמירויות, מקטאר ומבחרין לירדן, שם מוצבים כ-4,000 חיילים אמריקנים, לפי דיווחים עיתונאיים. ההתפתחות הזו כשלעצמה, כך חוששים בממלכה, עלולה למשוך עוד אש לכיוונם בעתיד.

בזירה הפנימית, הממשלה צריכה לתווך לציבור את השיקול הביטחוני שהוביל להסתבכות בעימות הישיר עם איראן. מול קולות ביקורת על ההתפתחויות הצבאיות הבהיר שר החוץ איימן א-ספדי כי הנוכחות האמריקנית מבוססת על הסכמים המכבדים את ריבונות המארחת. על רקע הידוק הקשר הצבאי, ונוכח המשך התלות בסיוע האמריקני, יצא בשבוע שעבר רמטכ"ל צבא ירדן הגנרל יוסף אל-חוניטי לוושינגטון לשיחות תיאום והתייעצות.

ההשפעה האפשרית על ישראל

בימים האחרונים בולטת בעיתונות הירדנית ובקרב בכירים מגמה חדשה: הדיון אינו מתמקד עוד בעצם הירי האיראני, אלא בשאלה אם ירדן הפכה רשמית לחלק בלתי נפרד מזירת העימות האזורית. במאמרו המשפיע בעיתון אל-ר'ד טוען פהד אל-ח'יטאן, לשעבר ראש לשכת התקשורת בארמון המלוכה, כי טהראן אינה רואה עוד בירדן מדינת חיץ, אלא חלק בלתי נפרד ממערך התמיכה האמריקני באזור. אל-ח'יטאן מדגיש כי הממלכה ניצבת בפני הסלמה חסרת תקדים, אך מוסיף כי לירדן אין כל חלופה אסטרטגית לברית הביטחונית ההדוקה עם ארה"ב.

במקביל, הפרשן הביטחוני עאמר אל-סבילה קובע כי הכנסת ירדן לבנק המטרות האיראני משקפת מעבר לשלב חדש בעימות האזורי. לטענתו איראן מנסה לפצות על אובדן נכסיה בזירות אחרות, להגביר את הלחץ על המדינות הערביות הפרגמטיות ולערער את היציבות בממלכה.

התפתחויות אלו, לצד המשבר הכלכלי האזורי והחששות לפגיעה בתשתיות ובנתיבי השיט, ובהנחה שהמערכה נגד איראן עוד תימשך, עשויות להשפיע גם על מערכת היחסים בין ירדן לישראל, שחולקות גם את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ארה"ב להתמודדות עם האיום המשותף.

וכעת שוב עולה האמביוולנטיות המאפיינת את יחסי עמאן עם ירושלים. מצד אחד הם נשענים על עוגנים של שיתוף פעולה הולך וגובר עם פרויקטים לאספקת מים וגז טבעי מישראל, ומצד שני – יש מחלוקת חריפה בסוגיות מדיניות, בדגש על הסוגיה הפלסטינית. דווקא מול הפער הזה, האיום האיראני שמטיל כעת את צילו על האזור ומציב את ישראל וירדן מצד אחד של המתרס, עם הפנים מזרחה, פורס גשר לשיתוף פעולה מתהדק בין המדינות.