"קיבלתי הצעות הזויות, כמה גברים רצו שאבוא לטיול בחו"ל"

אדם נמוך קומה לבוש בתחפושת של סופר מריו עומד במרכז הרחבה במהלך מסיבה בקולומביה. סביבו עשרות ישראלים שרים, רוקדים, מצלמים ומרימים כוסיות. עבור חלק מהנוכחים מדובר באטרקציה, בדרך לעוד לילה פרוע. אבל כשהסרטון הזה מהמסיבה הגיע לישראל, הוא הצית מחדש ויכוח ישן: האם מדובר בבידור תמים בין מבוגרים שהסכימו לכך מרצונם, או בעוד מקרה שבו אדם הופך לאביזר במסיבה רק בגלל איך שהוא נולד?

הוויכוח סביב הסרטון מקולומביה סער ברשת. הסופרת ואושיית הרשת מגי אוצרי תקפה את התופעה וכתבה: "שמעתי על הדבר הזה כבר מכמה מקורות, אבל סירבתי להאמין שיש חולניות כזו. והם עוד מתגאים בזה". גם לפני כשנה התעורר דיון דומה בעולם, לאחר שהתברר כי כדורגלן ברצלונה לאמין ימאל שכר אנשים נמוכי קומה כדי לבדר את אורחיו במסיבת יום הולדתו. איגוד נמוכי הקומה בספרד הגדיר את המעשה כפגיעה בכבודם והודיע כי יפעל נגד התופעה.

אלא שכשהשאלה מופנית לאנשים שנמצאים במרכז הוויכוח, התמונה רחוקה מלהיות חד־משמעית. אלה שעובדים בזה רואים בכך פרנסה לגיטימית ואפילו העצמה, אבל גם יש מי שבטוח שכל סרטון כזה מחזיר את האנושות שנים לאחור, ומקבע את התפיסה שאנשים נמוכי קומה הם קודם כול גימיק.

"מהלימון הזה עשיתי לימונדה"

"אם הייתי בגובה מטר ושמונים, אף אחד לא היה מזמין את הבר שלי", אומר אודי סמט כהן, בן 40 מאור יהודה, שעובד בכלל בחברת החשמל. כבר שנים שהוא פותח ארונות חשמל, פותר תקלות וחי חיים די שגרתיים. בשעות הפנאי הוא רוכב על סוסים, עושה טיולי שטח ומתאמן בחדר הכושר. אבל בסופי השבוע, הוא מחליף את מדי העבודה במיני-בר נייד שתלוי על גופו, נכנס לאולמות אירועים ומיד הופך למרכז תשומת הלב. "אני יודע בדיוק למה מזמינים אותי. אני לא חי בסרט", הוא מבהיר. "אם הייתי בגובה מטר ושמונים עם אותו מיני-בר, כנראה אף אחד לא היה מתקשר".

אודי מודע היטב לשימוש שנעשה בו ובגופו, אך הוא מעדיף לחשוב על זה כיתרון. "ברור שהגובה שלי מושך את העין. אז מה? מהלימון הזה עשיתי לימונדה", הוא מסביר. "נולדתי נמוך קומה, אני אקום מחר בבוקר נמוך קומה, ואני יכול לבחור אם לבכות על זה או להשתמש בזה כדי לשמח אנשים ולהתפרנס. אני בוחר באפשרות השנייה". את הרעיון לעיסוק הצדדי הזה, מספר אודי, הוא קיבל משני חברים שלו. "אני מחלק שוטים, אבל זה לא רק למזוג אלכוהול. אני רוקד עם האנשים, צוחק איתם, נכנס לאווירה. אני לא עומד בצד ומחכה שיבואו אליי. אני בא לעשות שמח".

הוא יודע היטב שהגובה שלו הוא חלק בלתי נפרד מהאטרקציה. "ברור שזה גימיק. אני לא מתכחש לזה. אם זה לא אני - כנראה לא יזמינו את המיני-בר הזה", מוסיף אודי. "אבל למה ישר לראות בזה משהו שלילי? גם רקדנית בטן מזמינים בגלל שהיא עושה שואו. גם זמר, קוסם או סטנדאפיסט מגיעים כדי להרים את האווירה. אני עושה בדיוק אותו דבר".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

"אף אחד לא עושה ממני צחוק"

כשאומרים לו שיש מי שרואים בכך השפלה של אנשים נמוכי קומה, הוא מחייך. אבל יש גבולות שהוא לא מוכן לחצות. "קיבלתי גם הצעות להגיע בלי המיני-בר: 'רק תבוא, תרים את האווירה'. היו הצעות למסיבות פרטיות, לכל מיני דברים שלא הרגישו לי נכון", מספר אודי. "אני בוחר לאן אני מגיע. ילד בן 14 שמתקשר להזמין אותי למסיבה? אני לא אבוא. אם אני מרגיש שמישהו מחפש לצחוק עליי – אני פשוט אומר לא".

לדבריו, מי שחושב שהוא הופך לבדיחה פשוט לא מכיר אותו. "אף אחד לא עושה ממני צחוק. אני לא מגיע לשוק שחור ולא למסיבות של אנשים שיכורים שמאבדים שליטה. אני עובד עם משפחות, חתונות, בר-מצוות ובת-מצוות". אודי מציין כי "אחרי בערך 15 אירועים כבר הבנתי משהו: אם אנשים מזמינים אותי שוב ושוב, הם כנראה לא מרגישים שהם קנו צעצוע. הם נהנים מהאנרגיה שאני מביא".

כיום אודי שלם לחלוטין עם היותו נמוך קומה, אך הוא מודה שלא תמיד היה שלם עם עצמו. "כשהייתי ילד היו רגעים שראיתי בגובה שלי מגבלה. פעם ילדים היו מצביעים, צוחקים, לוחשים. היום אני מרגיש שהדור השתנה", הוא משתף. "יש הרבה יותר מודעות. אם ילד יצחק עליי ברחוב, כמעט תמיד יהיה לידו ילד אחר שיגיד לו 'זה לא יפה'. מבחינתי זאת התקדמות מטורפת".

בבית שבו גדל, מספר אודי, הוא תמיד היה עטוף באהבה וזה עיצב אותו יותר מכול תגובה לא נעימה שקיבל ברחוב. "תמיד הייתי עטוף. אימא שלי הייתה לביאה. יש לי חברים שמלווים אותי מכיתה א' ועד היום. אף פעם לא גדלתי בתחושה שאני פחות טוב ממישהו אחר", הוא אומר.

"זאת הדרך האמיתית לשנות את התפיסה"

גם אלעד צפני, יוצא תוכנית "האח הגדול", תקליטן ומרצה על סיפור חייו, צבר ניסיון רב בתחום האירועים, וגם הוא משתמש בשונות שלו כדי להתפרנס. לטענתו, השאלה האמיתית היא בכלל לא מה הוא עושה, אלא למה אנשים אחרים מרגישים בנוח להחליט בשבילו מה אמור להעליב אותו.

"יש פה הרבה פטרונות", הוא אומר. "אנשים שלא מכירים אותי מחליטים שאני מושפל, בזמן שאני בכלל נהנה ממה שאני עושה". אלעד כבר למד לזהות מהר מאוד מי מתקשר כי הוא באמת רוצה את השירות שלו - ומי מתקשר בגלל הגובה שלו. "אני מקבל הצעות הזויות", הוא מספר וצוחק. "היו אנשים שהציעו לי הצעות מיניות. היו חבורות של גברים שאני לא מכיר שפשוט רצו שאבוא איתם לטיול בחו"ל. שאלתי את עצמי, 'רגע, למה אתם צריכים אותי שם בכלל?' זה היה נראה לי מוזר".

כמובן צפני לא מקבל כל הצעה, ויש לא מעט הצעות שהוא מעדיף לדחות. "יש פעמים שמתקשרים ואומרים לי: 'אנחנו מחפשים גמד שיסתובב במסיבה ויחלק צ'ייסרים'. היו גם הצעות למסיבות רווקים", הוא מספר. "יש דברים שמרגישים לי נכון ויש דברים שלא. הכול תלוי בגישה של מי שפונה אליי".

צפני, שבעבר רקד במועדונים וכיום מתקלט באירועים, לא מסתיר שהגובה שלו הפך גם ליתרון מקצועי. "לא חסרים תקליטנים. אם אני אבוא עם אותה מוזיקה כמו כולם, למה שייקחו דווקא אותי?", הוא מודה. "ברור שיש פה גימיק, ואני לא מתבייש בזה. קיבלתי קלף מסוים בחיים ואני משתמש בו". עם זאת, מבחינת צפני הגימיק לבדו אף פעם לא מספיק. "אם אודי יבוא עם המיני־בר שלו ופשוט יעמוד בצד, אף אחד לא יזמין אותו. ואם אני אהיה תקליטן גרוע, גם אותי לא יזמינו. אנשים משלמים על שואו, על אנרגיה ועל מקצועיות. הגובה גורם להם להסתכל – אבל אחר כך אתה צריך להצדיק את זה".

"אם הייתי מרגיש שצוחקים עליי, לא הייתי מגיע"

כשעולה הטענה שאנשים נמוכי קומה הופכים כך לבדיחה, צפני עוצר לרגע. "אני מבין מאיפה הביקורת מגיעה. באמת. אבל שוב, יש פה גם הרבה פטרונות", הוא אומר. "למה שמישהו אחר יחליט בשבילי מה משפיל אותי? אם אני נהנה, אם אני מרוויח מזה ואם אני לא מרגיש שמזלזלים בי – מי קובע שזה לא בסדר?".

הוא מודה שיש גבול ברור מבחינתו. "אם הייתי מרגיש שמזמינים אותי כדי לצחוק עליי, לא הייתי מגיע. היו פעמים שסירבתי. הכול נמצא בכוונה". דווקא משום שהוא חי עם השונות שלו כל החיים, צפני מסרב להתייחס אליה כאל נטל. "נולדתי עם חריגות מסוימת. יש לי שתי אפשרויות: להתחבא, להתבייש ולהסתיר אותה, או ליהנות ממנה ולפתח אותה. אני בוחר באפשרות השנייה. יש אנשים שנולדו גבוהים יותר, יש אנשים שנולדו יפים יותר, ואני נולדתי נמוך קומה. אלה הקלפים שקיבלתי".

מעבר לכך, צפני אף טוען שמי שמבקר את העיסוק הזה בשם הפוליטיקלי קורקט עלול לפגוע בפרנסה של אנשים נמוכי קומה. "יש רופאים נמוכי קומה, עורכי דין, מרצים, שחקנים, אנשי תקשורת, ויש גם אנשים שבחרו בעולם האירועים. למה מישהו צריך להחליט איזה מקצוע מכבד ואיזה לא? אם אדם בחר בזה מרצונו, מתפרנס בכבוד ולא פוגע באף אחד – למה זה פחות לגיטימי?", הוא תוהה.

זו גם הסיבה שהוא לא ממהר לגנות את הסרטונים שהסעירו את הרשת. "לפני עשר שנים הופעתי בלונדון באירועים לצד רקדניות, בולעי אש ואמני במה אחרים. אף אחד לא הכריח אותי להיות שם. אם יש אדם שמוכן לשלם ואדם שמוכן לעבוד – למה זה כל כך מפריע לאחרים?", מוסיף צפני. אבל אז הוא אומר עוד משפט שמחדד את המחלוקת. "דרך הגמדות נפתחות לי דלתות. אין טעם להתכחש לזה. אבל אחרי שהדלת נפתחת, אני צריך להיות אני. אם אני לא אהיה טוב במה שאני עושה, אף אחד כבר לא יזמין אותי".

צפני מאמין שגם לעצם הנוכחות של אנשים נמוכי קומה במרחב הציבורי יש ערך. "כשהייתי ילד, לראות אדם נמוך קומה ברחוב היה דבר נדיר. היום אתה פותח אינסטגרם, טיקטוק או טלוויזיה ורואה אנשים כמונו עושים אלף דברים", הוא אומר. "ככל שיש יותר חשיפה, אנשים מפחדים פחות מהשונות. מבחינתי, זאת הדרך האמיתית לשנות את התפיסה".

"כותבים לי 'בוא תעשה לנו שמח'"

חיים טויטו כבר רגיל שאנשים מזהים אותו ברחוב. מאז השתתף ב"אח הגדול" הוא הפך לדמות מוכרת, ובהמשך בנה לעצמו קריירה כאיש תקשורת, יוצר תוכן ומרצה. בהרצאות שלו הוא מדבר על דעות קדומות, על מבטים ברחוב ועל הדרך שבה החברה תופסת אנשים שנראים אחרת. אולי דווקא בגלל זה, כשהסרטון של הישראלים בקולומביה הציף מחדש את הוויכוח סביב העסקת אנשים נמוכי קומה במסיבות, הוא הרגיש שהוא לא יכול להישאר אדיש.

מאז שהסרטון התפשט ברשתות, גם חיים טויטו התחיל לקבל הודעות: 'יש לנו אירוע', 'בוא תעשה לנו שמח', 'מחפשים גמד למסיבה'. הוא מספר כי "פתאום הגיעו כל מיני פניות, באחת מהן פשוט עניתי שאני בחו"ל וזה לא רלוונטי. לא נכנסתי לוויכוח. אבל בפנים זה גרם לי לחשוב".

בניגוד למה שאפשר לצפות, טויטו לא מפנה את הביקורת שלו כלפי אודי סמט כהן או אלעד צפני. "אני מפרגן להם. הם עובדים, מקימים עסק ומתפרנסים בכבוד. אני האחרון שאגיד למישהו איך להרוויח את הכסף שלו". מבחינת טויטו, הוויכוח מתחיל במקום אחר לגמרי. "אני שואל את עצמי למה בכלל מזמינים אותנו. אם מזמינים את אודי בגלל האנרגיות שלו, כי הוא עושה שואו, כי הוא יודע לעבוד עם אנשים – אני יכול להבין את זה. אבל אם מזמינים אדם רק בגלל שהוא נמוך קומה, בעיניי שם מתחילה הבעיה".

טויטו עוצר לרגע, ואז מוסיף משפט שמסכם את תפיסת העולם שלו. "הבעיה היא לא מה אנחנו עושים. הבעיה היא למה מסתכלים עלינו". הוא מספר שלא מעט פעמים נתקל בסרטונים של אנשים נמוכי קומה המחופשים לדמויות מצוירות, מורמים על הכתפיים או משמשים כחלק מהתפאורה במסיבות. "אני רואה שמלבישים אותם כמו סופר מריו, מרימים אותם, מעבירים אותם מאחד לשני, עושים איתם מה שרוצים. בעיניי זה כבר לא בידור – זה להפוך בן אדם לאביזר".

ומה אם אותו אדם הסכים לזה?
"זו כמובן זכותו. אני לא מטיף מוסר לאף אחד. אבל אני חושב שלכולנו יש גם אחריות מסוימת כלפי הקהילה שלנו".

"אנשים רואים את כולנו אותו הדבר"

"אני עובד בתקשורת, אני מרצה, למדתי, אני רוצה להמשיך להתפתח", מספר טויטו על עצמו. "חשוב לי שכשמישהו יפגוש אדם נמוך קומה, הדבר הראשון שיעלה לו בראש לא יהיה סרטון ממסיבת רווקים".

"אני כבר יודע להתמודד. אותי כבר מכירים", הוא מסביר באיזה אופן התופעה מעוררת בו חשש. "אני חושב על ילד נמוך קומה שיסיים תואר במשפטים ויגיע לראיון עבודה. אם הדרך שבה אנשים התרגלו לראות אותנו היא דרך סרטונים של גמדים שמחופשים לדמויות ומסתובבים במסיבות, איך הם יסתכלו עליו? איך הם יתייחסו אליו כעורך דין? כרופא? כמנהל?", הוא תוהה.

טויטו קובע שהמחיר של אותם סרטונים אינו אישי, אלא ציבורי. "אנשים לא עושים את ההפרדה. הם לא אומרים 'זה אלעד וזה אודי'. מבחינתם כולנו אותו הדבר. אנחנו הופכים להיות הפנים של כל הקהילה, ולכן יש פה גם אחריות", הוא מבהיר. למרות העמדה הנחרצת שלו, טויטו מספר שמעולם לא ראה בעצמו קורבן. "הייתה לי ילדות טובה. בצבא היה לי טוב, באוניברסיטה היה לי טוב, וגם אחרי שיצאתי מתוכנית ריאליטי אנשים עטפו אותי באהבה. אני באמת מודה על החיים שלי".

אבל דווקא מתוך סיפור ההצלחה הזה, הוא מרגיש מחויב לדבר. "קל להגיד: 'תהיה קליל'. גם לי אומרים את זה, אבל זה לא עניין של כבדות או חוסר הומור. זה עניין של כבוד עצמי". טויטו מסיים במשפט שנשאר תלוי באוויר: "אם מישהו הוא ליצן - והוא בחר שזה המקצוע שלו - אין לי שום בעיה עם זה. אבל להיות ליצן רק בגלל שנולדת נמוך קומה? בזה אני כבר לא מאמין".