"לא הצלחנו להחזיק את זה - וזה ‫שבר את הלב לשנינו"‬‬

‫היא הוכתרה לאורך השנים ‫לאישה הכי סקסית בישראל, ‫לרווקה הכי מבוקשת, ‫ליפה ולנכונה, ‫כמעט כל טייטל מחמיא שאפשר להצמיד ‫למישהי נקשר בה. אבל כששואלים אותה אם זה עושה משהו לדימוי העצמי שלה עדי הימלבלוי אומרת: "‫ברור שזה מחמיא, ‫זה הכי מחמיא שיש. ‫אבל בסוף ‫אתה יודע, הבסיס שלי זה אותו בסיס - הילדה מחולון, הדחויה, ‫שלא תמיד הייתה רצויה".

הרבה מאוד גברים, אבל גם כמה נשים, ‫היו שמחים להתחלף איתי עכשיו. ‫את מודעת לאפקט הזה שאת מייצרת?
"‫זה נורא מחמיא לי, זה נורא מביך אותי".

עדי הימלבלוי יודעת שאתם חושבים ‫שהכול הלך לה בקלות - היופי, ההצלחה, השערים והקמפיינים. ‫אבל מאחורי כל הטייטלים שהודבקו לה לאורך השנים ‫יש גם סיפור אחר, ‫כזה שאי אפשר באמת לרכך בפוטושופ. היא פרצה לחיינו ‫לפני יותר מ-20 שנה ב"השמינייה", סדרת הנוער שהפכה אותה בן לילה ‫לכוכבת ענקית. ‫אחר כך הגיעו כל התחנות המתבקשות: ‫פסטיגלים, טלנובלות ‫ותפקיד בלתי נשכח לצד יהודה לוי ב"האלופה".

"אבא לא היה מספיק נוכח"

אבל מאחורי ההצלחה הזו ‫פעל גם מנוע אחר - ‫אותה ילדה שהרגישה דחויה, ‫שלא תמיד הרגישה רצויה, ‫וגדלה עם רצון חזק להוכיח, ‫קודם לעצמה ואחר כך לכולם, ‫שהיא הרבה יותר ממה שראו בה.

"‫הדרייב הוא מגיע משם - ‫להוכיח שיש לי זכות קיום, ‫שאני טובה, שאני טובה בזכות עצמי, ‫לסמוך על עצמי - אני לא צריכה אף אחד, ‫אני לא צריכה שום דבר, ‫אני יכולה לעשות הכול לבד, ‫אני יכולה להתמודד עם הכול גם ברמה הכלכלית, ‫גם ברמה הרגשית - שאני לא צריכה להינטש, אני לא עד כדי כך לא טובה".

חרדת הנטישה הזאת ‫מבוססת על היחסים עם אבא?
"‫כן. ‫כשהייתי, לדעתי, ‫באזור כיתה א' הם התגרשו".

הוא לא היה נוכח בחייך?
"‫הוא לא היה מספיק נוכח, לא‫. הוא היה הולך ונעלם לתקופה, ‫פתאום כמה חודשים ‫שאנחנו לא יודעים איפה הוא - ‫הולכים, מחפשים אותו ברחוב, ‫פתאום מוצאים אותו בבית קפה בדיזנגוף. ‫הוא גם היה קובע המון דברים ‫ולא מגיע ‫ואז אימא שלי כל הזמן ניסתה לתרץ ‫למה הוא לא מגיע, ‫כל מיני סיטואציות שאתה כילד מתאכזב. בפעם הראשונה שנסעתי לתל אביב ‫באוטובוס מחולון ‫עברתי אצלו בבית ודפקתי בדלת, ‫הוא לא פתח. השארתי לו מכתב שאני מצטערת ‫אם עשיתי משהו שהוא לא בסדר ‫ושאני אשמח שהוא ידבר איתי".

‫כי לא הבנת למה הוא לא נמצא.
"כי לא הבנתי. ‫בשלב הזה, זה גיל מאוד קטן, ‫אתה לא מנסה להבין. ‫אתה רוצה את תשומת הלב, ‫אתה רוצה את ההווייה, ‫כי כשהיה אותו, הוא היה הכי מדהים בעולם - ‫הוא היה הכי נוכח והכי שמח ‫והכי מצחיק, עם ‫נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה בחדר, אי אפשר, ‫ואז הוא נעלם ‫ואתה לא יודע מתי הוא יבוא.

"‫תראה, אבא שלי נפטר לפני המון שנים. ‫להחזיק את הכעס לא יעזור לי. ‫זה משפט קשה, מה שאני הולכת להגיד, ‫אבל גם למוות שלו יש משמעות, ‫כנראה. ‫בעצם זה שהוא נפטר ‫זה לא השאיר לי ברירה אלא לפתור ולקבל את זה ולחבק את זה שכנראה ‫זה כל מה שהוא היה יכול".

‫היה לכם קלוז'ר, ‫לך ולאבא שלך? הצלחתם לדבר על משהו ‫לפני שהוא נפטר?
"‫לא, לא. הוא היה מאוד חולה".

סרטן.
(מזילה דמעה) "שנייה. לא היה לנו קלוז'ר, ‫הוא נפטר נורא מהר. בשלב מאוד מוקדם הוא ‫כבר לא זיהה. ‫הקלוז'ר היחיד הוא ‫שאני היחידה שהוא זיהה אותה".

בסוף שלו?
"כן".

את צריכה כוס מים?
"אתה מבין, תמיד מציעים כוס מים ‫למישהו שבוכה, זה לא באמת עוזר, ‫אני צריכה טאצ' אפ".

"תמיד אפשר להתגרש"

את מה שהתקלקל לה בילדות ‫היא מנסה לתקן היום ‫בגיל 41 בבית שלה. ‫עם ליאו, בן ה-11 ‫וברי, בן 6.5, ‫היא מבקשת לכתוב סיפור חדש. "כשיש לך ילדים, ‫אז הכול מתחיל להתחבר. ‫אני חושבת שאנשים צריכים ‫לקבל אחריות כשהם הורים - ‫רצית, לא רצית, ‫בסוף קרה הדבר. קבל אחריות, קבלי אחריות. ‫זה גם מה שמוביל אותי היום, ‫גם כאימא, ‫גם כשפירקנו את התא המשפחתי המוכר, ‫אני לא מוכנה שהילדים שלי ‫יחוו את מה שאני חוויתי".

‫מתלווה לפחות תחושת אשמה להחלטה לפרק בית.
"כן, בהתחלה, מאוד".

עדי ונדב הכירו כבר בגיל 14 בחולון. הם ‫הפכו לחברים הכי טובים,‫ אבל רק שנים אחר כך גם לבני זוג. ‫אולי לא במקרה: ‫אחרי ילדות שבה אבא לא באמת היה שם, ‫הדרך שלה לאהבה ‫התחילה קודם כול באמון. "‫אני מאוד צריכה לסמוך - ‫שוב נלך לאבא ושוב נלך לזה, ‫בסוף ביטחון אצלי זה מעל הכול. ‫ואני מניחה שזה שנדב מכיר אותי ואני יודעת שהוא שם לא משנה מה כל כך הרבה שנים, ‫אז הוא שם, אפשר לסמוך".

אמרת "שנים נרתעתי ממוסד הנישואים, אבל דווקא נדב הצליח להפיג ‫את הפחד מנישואים ‫כשהוא אמר 'תמיד אפשר להתגרש'".
"נכון, קודם כול, כי אני תמיד צריכה אופציה".

זה מעניין - אישה שמחזרים אחריה בזה ‫שאומרים לה "אם זה לא יעבוד, נוכל להתגרש".
"נכון".

לא הכי רומנטי.
"זה מאוד רומנטי בעיניי".

שיש דרך מילוט.
"כן, ‫כי זה נורא הפחיד אותי. ‫זה הפחיד אותי בגלל, אני מניחה, ‫מערכת היחסים של ההורים שלי שראיתי".

"אחרי 7.10 שום דבר לא יחזור להיות אותו דבר"

למרות כל החששות, ‫ב-2014 עדי ונדב התחתנו. ‫הם הקימו משפחה ואפילו הפכו ‫לשותפים בעסקים במסעדת גורדוס. ‫אלא שגם הסיפור הזה עמד ‫בפני מבחן שלא ציפו לו. ‫שנה אחרי שפרצה המלחמה, ‫פרסמה עדי ברשתות החברתיות ‫שהם נפרדים. ‫"לאחר עשר שנות נישואים ושני ילדים, ‫הדבר כבר לא יחזור להיות אותו דבר. ‫אחרי 7 באוקטובר, גם לא אנחנו".

וכעת היא מסבירה: "‫החרדה הלאומית התערבבה עם החרדה האישית - ב-7 באוקטובר ‫הרבה אנשים חוו את זה ‫שהכול יכול להיגמר ‫מחר, היום, הרגע. ‫ואז (השאלה היא) האם אני במקום המדויק שלי? ‫התשובה היא לא. ‫הייתה המון חרדה סביב ‫7 באוקטובר, מן הסתם, ‫ופתאום יש רגע שאתה מבין ‫שכרגע, לרגעים אלו, ‫אנחנו כבר לא האחד של השנייה ‫וזה שובר לגלות את זה, להבין את זה. ‫וזה לא שלא ניסינו - ניסינו. ‫אבל ברגע שההבנה נוחתת, ‫אי אפשר לקחת אותה אחורה והחור גדול יותר, והריק".

את חושבת שלולא 7 באוקטובר, ‫לולא החרדה הקיומית, הלאומית, היית נשואה עדיין?
"יכול להיות, אני לא יודעת אם היה לנו טוב, ‫אבל יכול להיות. ‫זה שבר משהו. ‫שנינו היינו במקום הזה ‫שלא יכול להיות יותר ביחד. ‫לא הצלחנו להחזיק אחת את השנייה ‫ברגעים הכי קריטיים, הכי מפחידים שחווינו אי פעם. ‫ולא הצלחנו להחזיק את זה וזה ‫שבר את הלב לשנינו.

"פרידה זה לא דבר ורוד. ‫זה כואב וזה קשה וזה מתסכל ‫וזה מפחיד וזה שובר וזה הכול. זו מערבולת משוגעת ‫כשאתה מפרק משפחה, ‫אבל היום אנחנו במקום אחר לגמרי. ‫אנחנו הצלחנו להחזיר ‫את החברות שלנו, האמיתית. ‫זה התחיל מ'רק בשביל הילדים'".

כלומר, לא חשבתם שתצליחו ‫לחזור להיות חברים טובים?
"‫לא בטוח. אני הייתי באבל ‫גם על החברות שלנו".

כי את לא רק מפרקת משפחה, ‫את גם נפרדת מהחבר הכי טוב שלך.
"‫ממש. וזה קשה בטירוף. ואני כבר חשבתי שאני צריכה ‫להיפרד גם מזה ‫ובאיזשהו מקום אני קצת מכריחה את נדב - 'כן, אתה תהיה חבר שלי, ‫כן, אני אתקשר אליך בפייסטיים, ‫כן, אתה תענה לי' ‫וזה עובד, בינתיים הוא עונה. גם חגים אנחנו יחסית עושים ביחד, ‫גם טיולים משפחתיים ‫אנחנו לפעמים עושים ביחד".

אז לא נפרדתם בעצם.
"לא, אתה עכשיו מחמם את נדב, אתה מבין?".

לא, לא. חוזר בי.
"נפרדנו. בנות, אתן עדיין יכולות להתחיל עם נדב, זה בסדר. נפרדנו".

כן, את תפרגני? ‫
"כן".

הייתה פאוזה.
"לא, זה חלק מהבחירה".

זה הדדי, הוא מפרגן לך.
"כן, כן".

הייתה שם גם שנייה ש(היססת)....
"לא, כי לפעמים הוא מתלונן ‫כשאני מעלה תמונה, ‫שלא יחשבו שחזרנו".

הגבר היחיד שמתלונן על זה ‫שמעלים תמונה שלו עם עדי הימלבלוי.
"אתה מבין? בדיוק, בעיה שלו".

"כתבו עליי דברים שלא היו עוברים היום"

אז הנה אנחנו מבהירים. עדי ונדב כבר לא יחד - ‫הוכחה רשמית לזה ‫קיבלנו בשנה האחרונה ‫תודות לעיסוק האובססיבי ‫של מדורי הרכילות ‫ברומן המתוקשר והסוער ‫של עדי עם בן זיני. ‫תכף נגיע גם לפרק הזה, ‫אבל קודם כול ‫קפיצה קטנה למסך הגדול.

"זה קשה להיות כזאת יפה ולהצחיק, ואני מכיר את הבעיה מקרוב", מחמיא לה בחיוך שלום אסייג, היוצר של הסרט "חינה אמריקאית". "‫אבל היא מצליחה לשלב. היא מהממת, ולא כי היא פה, היא שחקנית מאוד קשובה ‫ומאוד אכפתית שרוצה לעשות גם יותר טוב. היא מקשיבה ורוצה, והיא עושה תפקיד מצוין פה". והיא נזכרת: "היום עשינו יום הולדת לליאו 11 ‫בסינמה סיטי, ‫ומצד אחד אנחנו עם הבלונים והעוגות ‫וכל הילדים, ‫ובדיוק במסך ליד 'חינה אמריקאית' ‫עם הפרומו, ושני העולמות רגע התנגשו לי, ‫אני בתאונה חזיתית".

אנשים רואים אותך היום, ‫20 שנה אחרי הפריצה שלך, ‫רואים כוכבת מאוד-מאוד מצליחה, ‫יפה, זוהרת, ‫אבל זה לא עבד כל כך בהתחלה. ‫שמעת הרבה "תודה, אבל לא תודה".
"‫לא התקבלתי לערוץ הילדים, ‫וזה היה אחרי המון 'לא'ים של המון אודישנים. הייתי צעירה מאוד ‫והגשתי מועמדות לעבוד באלעל".

להיות דיילת.
"כן, אני. ‫יש לי פחד טיסות היום, כן? אני וחברה מילאנו ‫את הטופס..."

זה לוותר על החלום גם.
"כן, זה לוותר על החלום. ‫ואז אסתר קלינג, שזכרה אותי ‫מהאודישן לערוץ הילדים, היא ביקשה לקרוא לי ‫לאודישן של השמינייה, והשאר היסטוריה".

לא הבנת בזמן אמת שזה הולך ‫לשנות לך את החיים.
"‫ממש לא, ממש ממש לא. ‫זה היה לפני היסטריית הסדרות ‫של הנוער, ‫ולא היה לנו מושג לקראת ‫מה אנחנו הולכים. ‫לא הבנו שאנחנו עוד שנייה ‫לא נצליח ללכת בקניון".

אז פספסנו אותך כדיילת?
"כן, לגמרי".

עשית המון-המון-המון דברים מאז, אבל תמיד יזכירו לך את נטשה.
"נכון".

זה שיא שקשה להתעלות עליו מאז.
"‫אני לא שואפת להתעלות על זה. ‫אני חושבת שהדבר הראשוני ‫יש בו קסם כל כך גדול ‫שגם ברמה החווייתית הרגשית ‫של הקהל ‫אתה לא יכול להתעלות על זה. מיותר לנסות בכלל".

בעבר דיברת על זה שלקח ‫זמן לשכנע אנשים ‫שאת לא רק בלונדינית ‫ואת לא רק יפה, ‫ושינסו לתת לך את ההזדמנות.
"‫אני חושבת שאיפשהו בדרך ‫הפסקתי לנסות, ‫כי זה הפסיק לעניין אותי. היה בי משהו מאוד תמים ‫בתחילת הדרך, ‫אני קצת לא הבנתי שזה מה שעושים, ‫לא הבנתי את ההחפצה - ‫עד שהסתכלתי על זה בדיעבד ‫וראיתי עד כמה לא הבנתי, אתה קורא כל מיני כותרות ‫ואתה אומר 'וואו! אוקיי', אתה תראה דברים שאתה אומר ‫שהיום לא היו עוברים, למשל ‫ביקורת על השמינייה (עם המילים) 'החזיות מתפקעות'. בהתחלה היה לי נורא חשוב ‫להוכיח שאני לא רק בלונדינית ו'תביאו לי אודישנים לא רק לתפקידים של האישה הפגועה, כמו ליאן מהאלופה שבוגדים בה והיא טובה, היא הבלונדינית הלא מספיק מודעת שלא מספיק רואה את סביבתה'. בהתחלה נלחמתי בזה - 'אני רוצה להיות הרעה' ובאיזשהו שלב, אני אפילו לא יודעת מתי זה קרה, זה לא עניין אותי. כנראה שהתבגרתי".

דווקא כשהיא הפסיקה לרדוף אחרי האישור של אחרים, נראה שהכול התחיל להגיע אליה. בימים אלה היא מככבת בקומדיה "אהבה מודרנית" מבית תיאטרון Tomix. כשהיא לא על הבמה, היא מחכה לכם בהפסקת הפרסומות.

כזכור, יש שני אנשים שרואים אותה קצת אחרת מכולם, ליאו וברי. איך הם מגיבים כשהם רואים את אימא שלהם בקמפיין להלבשת התחתונה? "אני חושבת שאם אני לא עושה מזה עניין, אז הם לא עושים מזה עניין", היא משיבה.

לא לכל הילדים יש אימא שמדגמנת הלבשה התחתונה ובגדי ים.
"נכון, אבל האימא הזאת כן וזה מה שהם מכירים", היא צוחקת. "אז הם הולכים בקניון ורואים אותי בתחתונים וחזייה בבוניטה ואומרים 'היי אימא'".

את אומרת שעל זה הם לא ידברו עם הפסיכולוג.
"בתקווה שלא".

את אומרת שאת מארגנת להם סט שלם של דברים אחרים.
"אני אמרתי לך שאני לא אוכל להתחמק מהכול, אין מה לעשות. אני עושה את הכי טוב שאני יכולה. אין שום דבר פסול בלהיות בהלבשה תחתונה בכל מקום על כל חוצות העיר - תהיי גאה במי שאת, את אישה, את חזקה ואת יכולה ללכת איך שבא לך ואל תכסי את עצמך בשביל אף אחד".

אחד הדברים שבעצם נמשך מהרגע שהתפרסמת זה העיסוק האין-סופי, האובססיבי, בחיי האהבה שלך. את בעצם לא יכולה לצאת לדייט, להצטלם עם גבר מבלי שיצמידו לך ישר רומן איתו?
"בגלל שהייתי כל כך הרבה זמן נשואה שכחתי את ה'לפני' ושכחתי איך זה עובד, ופתאום יצאתי לרווקות, ופתאום התחלתי להיזכר בכל העיסוקים של הצהוב. פעם זה פחות הפריע לי - כי אני חיה את חיי ומה שקורה בחוץ, קורה בחוץ, זה לא קשור אליי הרי באמת. אבל היום, בגלל שיש לי ילדים, אז זה נורא מפריע לי כי אני לא יכולה שכל שני וחמישי יחשבו שאני יוצאת עם מישהו אחר, וזה בחוץ, וזה מגיע אליהם - הורים של ילדים אומרים, או מורים, או חברים..."

כולם מתערבים לך בחיי האהבה.
"ההסכם שלי עם הילדים זה שמה שאימא לא אומרת, הוא לא קיים. עד שאימא ואבא לא מדברים איתכם על דברים, אז זה לא קיים".

"פעם ראשונה שיצאתי עם מישהו צעיר ממני"

בשנה האחרונה היה קיים לא מעט. הרומן עם בן זיני תפס את מדורי הרכילות לא מוכנים, והפך לאחד האייטמים המדוברים במדינה: "אני מודה שזה היה עיסוק מאוד קיצוני, גם יותר ממה שאני חשבתי. אני יכולה להבין - מצד אחד, גם כי שנינו באנו מעולמות מאוד מאוד שונים, ואולי מצטיירים אחרת כלפי חוץ".

פער גילים?
"פער גילים - אתה יודע, גם לי זו הייתה פעם ראשונה שיצאתי עם מישהו צעיר ממני, זה מעולם לא קרה. מצד שני, למה כשזה הפוך אף אחד לא מרים גבה? רק אם זה פער של 25-20 שנה? למה אף אחד לא מרים גבה אם זה הפוך?"

צביעות?
"אני לא יודעת אם זו צביעות, יותר כמו חינוך חברתי. כי ככה החברה שלנו עובדת, זה מה שהיא מכירה - כולנו חיים בתבניות של המוכר והידוע, אז אנחנו מנסים לשייך את הדברים. ואז ברגע שאין לנו את התבנית המוכנה, אז זה כאילו יוצא מן הכלל ואז אנחנו אומרים 'או-קיי, זה מוזר, זה לא תקין'. אני חושבת שהפער הזה, אם הוא לא עובד, הוא לא עובד לא לפה ולא לשם. וזה נורא תלוי אדם, זה לא תלוי גיל. ברור שכשיש פער קיצוני, זה לא סביר בעיניי, לא לזה ולא לזה".

זה היה שיקול כשהתחלתם, הפער הזה ביניכם?
"חד-משמעית. זה היה שיקול מבחינתי. קודם כול, אני מול עצמי שפטתי את עצמי - אני לא גדלתי מחוץ לחברה הזאת, אני פה".

מה, האם מותר לצאת עם גבר צעיר ממך?
"לא האם מותר, אבל מה זה אומר עליי? האם זה אומר עליי משהו? האם בכלל זה משהו שיכול למשוך אותי? כי לא בטוח. להגיד לך מה זה אומר? אני לא יודעת מה זה אומר. אני חושבת שבעיקר זה המקום הזה שעושה מה שהוא רוצה מבלי לחשוב על מה היו הדעות מבחוץ - אם בא לי לבדוק, אז אני אבדוק ואני אחליט אם זה נכון או לא".

עד כמה הדיון הזה על הפרשי הגילים, הפערים ביניכם - אימא, ילדים, משפחה, רווק - חלחל למערכת היחסים? הדבר הזה שכל הזמן מסתכלים עליכם ואומרים...
"זה חלחל, כן, אבל מה זה חלחל? זה משהו שהיה מלכתחילה, אלו עובדות קיימות, אף אחד לא המציא שום דבר. היה בינינו פער גילים, יש בינינו פער גילים, אני אימא, הוא לא, וזה מה שזה ואז השאלה היא אם זה יכול לעבוד - וברור שלא. לאו דווקא בגלל זה, אבל זה לא עבד. עם כמה שאני באמת המון שנים בתעשייה ורגילה לקבל המון תגובות, היו תגובות שנגעו בי והכאיבו לי, שכאילו 'בגלל זה בכלל פירקתי את מערכת היחסים' ודברים כאלה".

טענות שזה התחיל לפני כן...
"כן. שוב, עליי לא אכפת לי. אבל אם הילדים שלי היו קוראים דבר כזה, אז לא מגניב. והתגובות האלה של 'משבר גיל ה-40' ו'איבדה את זה' וכל מיני כאלה - נשמה, הכול טוב, לא איבדתי שום דבר. הכול בסדר".

אני רוצה להציג לך עוד טייק על למה הסיפור עם בן זיני היה כל כך מרגש מבחינה רכילותית. נשים ראו בך השראה לאיך שאישה יכולה לעשות מה שהיא רוצה. בלי להתחשב תרבותית, חברתית, מאיך זה ייראה. ולגברים פתאום נפתחו האפשרויות לפניהם כי אמרו "בן זיני, הפרש של 12 שנה, לא מאותו עולם שלה, אז גם אולי לי יש סיכוי עם עדי הימלבלוי"?
"יכול להיות. אנחנו באנו לקדנציה אחת בעולם הזה. ולמה צריך לחיות לפי נורמות חברתיות שהן מאוד עתיקות לצורך העניין? האם זה משנה? מי הגדיר אותן בכלל? ולמה אנחנו צריכים לחיות בכלל מהחוצה פנימה ולא מפנימה החוצה?"

קיבלת תגובות מנשים?
"קיבלתי, קיבלתי. האמת היא שזה מצחיק כי מנשים מבוגרות התגובות תמיד היו מאוד יפות, 'איזו אישה חזקה את שאת עושה מה שטוב לך ומה שבא לך'. ווואלה, בא לי להגיד לכולן 'לכו תעשו מה שבא לכן, מה שבא לכן, ולא להתחשב בשום דבר'".

"זה חמוד, אבל לא הכיוון"

ואחרי בן זיני, נראה שעדי כבר פחות מחפשת את הדור הצעיר. למרות שמתברר שהדור הצעיר עדיין מחפש אותה. "בעיקרון כל הדיאם (ההודעות הפרטיות שלי) שלי מלא בבני 20 ו... אני חושבת שזה נורא חמוד. אבל זה לא הכיוון. זה נורא נורא מחמיא לי, מלא חבר'ה בני 22, 25, שנורא רוצים שנצא - אני לא יודעת, אני בת 40 עם שני ילדים, מה יש לכם? לאיפה הלכתם?".

עונים לכל העשרות, מאות, אלפי הודעות או יותר מבחורים בני 20?
"לא".

ובכל מקרה לכל המתעניינים, צעירים או מבוגרים, בחודשים האחרונים מדורי הרכילות כבר עוקבים אחרי הזוגיות החדשה של עדי עם זיו שעיה, איש חיי הלילה בן 50. כך או כך, הימלבלוי עושה הכול בקצב שלה, נהנית מהשקט, מהלבד, מהחיים בסולו, או כמעט בסולו. "אחרי פרידה כזאת משמעותית, גם אחרי הרבה זמן, אז אתה פתאום שואל את עצמך - רגע, מי אני? מה אני מחפשת? מה אני רוצה? מה אני ב'לבד' שלי? לגור לבד - לא גרתי לבד מעולם".

מעולם? לא הייתה לך רווקות?
"לא. תמיד הייתי במערכת יחסים איכשהו. אף פעם לא שכרתי דירה".

גילית את עצמך מחדש?
"כן, בדקויות, בדברים הקטנים".

מה גילית?
"קודם כול גיליתי שזה לא כזה נורא לישון באלכסון. זה אפילו נחמד".