"השוו אותי להיטלר ואיימו ברצח": המחיר ששילמה כוכבת הרשת על התמיכה בישראל

"בכלא תמיד הייתי מלווה בסוהרים, ככה שהרגשתי בטוחה", אומרת משפיענית התוכן הקנדית ניקול בן-דיין, שמצאה עצמה מעבירה לאסירים בבית סוהר בקנדה סדרת הרצאות על המחזור החודשי. אבל הרבה לפני שהגיעה לכלא, הצליחה בן-דיין, יוצרת תוכן יהודייה מטורונטו עם כ-800 אלף עוקבים, למצב עצמה כמשפיענית בין-לאומית בתחום בריאות האישה.

ואז, ב-7 באוקטובר, קרה משהו שהיא לא ציפתה לו: חלק מהקהילה שבנתה התהפכה עליה ו-7,000 עוקבים נעלמו ביממה, ובמקומם הגיעו איומי מוות. "חשבתי שבניתי קהילה של נשים משכילות, חומלות ופרוגרסיביות, אבל גיליתי שאנשים יוצאים נגד יהודים דווקא ביום שבו נהרגו הכי הרבה יהודים מאז השואה. הוצפתי בהודעות נוראיות, שפלות ומגעילות", היא אומרת בכאב.

בן-דיין (30), שביקרה לאחרונה בישראל במסגרת משלחת משפיענים מרחבי העולם מטעם ארגון "מסע", היא כיום אחת מיוצרות התוכן הבולטות בעולם בתחום בריאות האישה. הכול התחיל לאחר שהחלה ליטול גלולות למניעת היריון מגיל 16 – ולסבול מתסמינים שהרופאים לא הצליחו לאתר את מקורם. אחרי עשור היא החליטה על דעת עצמה להפסיק ליטול את הגלולות, ולדבריה התסמינים פשוט נעלמו. ב-2021 היא סיפרה על כך בסרטון בטיקטוק, ולהפתעתה צבר הסרטון 10.5 מיליון צפיות. מאז היא הצליחה להפוך לאחד הקולות המוכרים בעולם בנושאי בריאות ותזונה של נשים.

המסע ששינה את חייה

ניצני העיסוק של בן-דיין בתחום הבריאות נבטו במטבח הביתי. "אימא שלי תמיד דחפה לזה", היא נזכרת. "היא תמיד אכלה בריא ונהגנו לעשות משהו שהיא קראה לו 'אתגר ארוחת הבוקר' כשהיינו צעירים. היינו לוקחים פריטים מהארוחה ומשווים את הערכים התזונתיים שלהם כדי לראות אילו מהם בריאים יותר. היא הנחילה לנו את העקרונות האלה".

"גם בהמשך, תמיד הייתי ממש בעניין של תזונה ובישול", ממשיכה בן-דיין. "התכוונתי גם ללכת לבית ספר לבישול, אבל זה לא קרה כי להורים שלי, כמו להרבה הורים אחרים, היה חשוב ש'אקבל קודם כול חינוך אמיתי'. אבא שלי גם החזיק מסעדה כשהייתי צעירה, אז ידענו כמה תעשיית המסעדנות קשה. למרות זאת התחלתי לבשל בגיל 11 או 12 ופשוט אהבתי את זה כל כך. אהבתי אוכל ומאוד התעניינתי בזה".

"באיזשהו שלב, כשהייתי נערה, התחלתי לפתח הפרעות אכילה, כמו הרבה נשים צעירות", משתפת בן-דיין. "נאבקתי באוכל, בתזונה ובבעיות דימוי גוף. אומנם לא אובחנתי רשמית, אבל זו הייתה אובססיה בכל דבר שהכנסתי לגוף. תמיד עניין אותי לחקור את התזונה ואת מה שאני אוכלת".

כשהיא נשאלת על החיבור שהיה לה בילדותה עם היהדות, בן-דיין אומרת: "לא היינו משפחה דתית, עשינו ארוחות שבת בכל שישי בערב ושמרנו כשרות, אבל חוץ מזה היינו די חילוניים".

לאחר שהשלימה תואר ראשון בתקשורת ארגונית יצאה בן-דיין למסע ששינה את חייה. "רציתי לעבור למקום שידעתי עליו מעט מאוד. חברה המליצה לי על וייטנאם, והחלטתי פשוט ללכת על זה. הייתי שם קצת פחות משנה וזה היה מדהים. פתחתי עסק קטן למוצרי מזון שיש להם ערך תזונתי גבוה, הכנתי חטיפי חלבון ומכרתי אותם בבר המיצים של חברה שלי. המוצרים הצליחו ורציתי להמשיך עם זה, אז חזרתי לטורונטו כדי להרוויח קצת כסף, שאוכל לחזור לווייטנאם ולהקים עסק של ממש".

בטורונטו החליטה בן-דיין ללמוד תזונה הוליסטית. אבל אז פרץ משבר הקורונה. "השמיים נסגרו ולא יכולתי לטייל לשום מקום, בטח שלא לחזור לווייטנאם. אז מה עושים? המשכתי ללמוד".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

"חושבים שסבל הוא פשוט חלק מלהיות אישה"

התפנית הבאה בחייה של בן-דיין חלה עם התסמינים שהופיעו בגופה בשל הגלולות למניעת היריון שנטלה בקביעות. "התסמינים היו קצת גרפיים. זיהומים חוזרים, הרבה בעיות בבריאות המעיים, חרדה, דיכאון ותסמינים אחרים", היא מתארת את תחושותיה מאז. "החלטתי להפסיק את הגלולות ולראות מה יקרה. והתסמינים פשוט נעלמו. בדיעבד מצאתי שכל אחד מהתסמינים שחוויתי מפורט או בעלון שבתוך הקופסה או במחקרים. הבנתי שמסרתי את השליטה בבריאות שלי למישהו אחר ושלא באמת קיבלתי את הטיפול שייחלתי לו".

זה היה הרגע שבו הבינה בן-דיין לראשונה את גודל הבורות, גם שלה עצמה. "התחלתי לחקור ולקרוא, וזו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שיש ארבעה שלבים למחזור החודשי. חשבתי שאני משכילה ומודעת ושולטת בתזונה הוליסטית ובביו-האקינג (גישה בריאותית הוליסטית, הדוגלת בניצול המשאבים העומדים לרשותנו לצורך שיפור הבריאות והתפקוד הגופני - מ"פ). לא ידעתי אפילו דבר בסיסי כמו זה שיש ארבעה שלבים למחזור. זה היה רגע האאוריקה שלי. הבנתי כמה חשוב להיות פעילה בטיפול הבריאותי שלי – לא להיות פסיבית ולא לקבל אוטומטית את כל מה שהרופאים אומרים".

"חקרתי את הנושא הזה והתחלתי לדבר עליו ברשת, כי בעבודה שלי עם נשים אחרות גיליתי שגם הן לא ידעו שום דבר על הגוף שלהן", ממשיכה בן-דיין לתאר. "החלטתי להתחיל לדבר על זה, וזה פשוט המריא". נכון להיום ביססה לעצמה בן-דיין שם וקהילה בין-לאומית שעוקבת אחריה. הסרטונים שהיא מעלה לרשת גורפים מיליוני צפיות.

"בכלל לא ציפיתי למספר עוקבים כזה, מעולם לא דמיינתי שזה מה שיקרה", מודה בן-דיין. "הייתי באינסטגרם כמעט שנה והיו לי רק 1,500 עוקבים, ואז החלטתי לנסות את טיקטוק. אחרי שלושה שבועות כמה סרטונים שלי הגיעו ל-10,000 צפיות. ואז פרסמתי סרטון שדן בהשפעות של הגלולות על הגוף שלי, והוא הפך לוויראלי בטירוף. בתוך שבוע הוא הגיע ל-4 מיליון צפיות והיו לי 400 אלף עוקבים. הייתי פשוט בהלם".

בן-דיין מבהירה שאינה שוללת שימוש בגלולות ובאמצעי מניעה אחרים, אבל בכל זאת מציינת, "אני מרגישה שנשים צעירות צריכות להסכים ליטול את הגלולות מתוך מודעות להשלכות שעלולות להיות להן על הגוף שלהן. לגלולות יש השפעות קצרות טווח וארוכות טווח על הגוף, ורוב הנשים לא מודעות להן בכלל לפני שהן מתחילות את הטיפול".

"יתרה מכך, נשים מקבלות גלולות לכל בעיה – למשל לכאבי מחזור ולשחלות פוליציסטיות – ולא יודעות שאפשר לנהל את זה תזונתית והוליסטית", מדגישה בן-דיין. "נותנים גלולות כאילו זה פתרון מהיר, פלסטר לכל בעיה. התפיסה המוטעית הכי גדולה היא שסבל הוא פשוט חלק מלהיות אישה. שכאבי המחזור הם גזרת גורל. אבל להפך, צריך להבין שהם סימנים של הגוף, שמתקשר איתך".

בעקבות ההצלחה שלה ברשת היא הוצגה בתקשורת בצפון אמריקה כדמות עולה בעולם הוולנס. אלא שהחשיפה הגדולה ביותר שלה הגיעה בעקבות כתבה בוושינגטון פוסט ב-2024 שדנה בהשפעה השלילית של משפיעניות שאינן רופאות על התפשטות מידע מטעה בנוגע לאמצעי מניעה. בן-דיין טענה בתקשורת שסיפורה הוצג באופן לא הוגן בידי העיתון, ובמקביל היא המשיכה לקבל במה בפודקאסטים המזוהים עם עולם הבריאות ההוליסטית, שם הוצגה דווקא כקול שמאתגר את השיח הרפואי.

"כשבאתי לכלא לא הייתי לחוצה, התרגשתי"

בן-דיין אומרת שמעולם לא היה לה חלום להפוך למשפיענית. "באמת רציתי לשתף את ציבור הנשים במידע הזה, כי חשבתי שהוא יהיה שימושי". אחד הפרויקטים יוצאי הדופן שלה הוא קורס שהיא נותנת לאסירים גברים בקנדה. הנושא: המחזור הנשי. "זו הייתה החוויה הכי טובה ומשפיעה שהייתה לי", היא אומרת בהתלהבות. "התחברתי לארגון שלוקח אנשים מוחלשים, מאמן אותם ועוזר להם להשתלב בחזרה לאחר השחרור מהכלא במעמד הביניים. הם מצאו שלמערכות יחסים יש תפקיד ענק בהצלחה שלהם להשתקם. חלקם חזרו לכלא רק כי מערכת היחסים שלהם השתבשה".

את "תוכנית הלימודים" שהיא מעבירה לאסירים היא פיתחה בעצמה, כדי לעזור להם להבין נשים ואת מה שהן חוות בזמן המחזור החודשי שלהן, ומתוך כך להצליח לבנות מערכות יחסים יציבות וחומלות. "כשבאתי בפעם הראשונה לכלא לא הייתי לחוצה, התרגשתי", היא משחזרת. "המדריכים הכינו אותי ואמרו לי שהגברים שם מכבדים מאוד, ושמדובר באנשים שאומנם מעולם לא קיבלו השכלה או הזדמנויות, אבל הם פשוט רצו לשפר את חייהם".

בן-דיין מספרת שהתגובות על השיעורים שהעבירה הפתיעו אותה מאוד. "הייתי בטוחה שרובם ישתקו, יירדמו בשיעור או יגלגלו עיניים, והופתעתי כמה הם היו מעורבים", היא מתגאה. "הם שאלו שאלות אינטליגנטיות מאוד. כמה מהם ביקשו דפים מודפסים כדי שיוכלו לרענן את זיכרונם. חלקם אפילו התקשרו לחברות שלהם והתנצלו על הדרך שהתנהגו בה כלפיהן בעבר, כי לא היה להם מושג מה הן עוברות. הם אמרו שפשוט חשבו שהחברה שלהם 'משוגעת', ופתאום הם הבינו שיש לזה דפוס צפוי".

"הבנתי שכל מה שסבתא שלי אמרה לי נכון"

ב-7 באוקטובר, כשפרצה בישראל המלחמה, היא השפיעה גם על בן-דיין. "הייתי אז בספרד. אני זוכרת את זה כמו אתמול, הייתי על הספה בסלון, פתאום ראיתי משהו על פסטיבל נובה והלב שלי צנח", היא נזכרת בכאב. "החבר הכי טוב שלי הוא די-ג'יי ישראלי. ישר שאלתי אותו מה קורה והוא ענה לי: 'כל מה שראית, זה הרבה יותר גרוע'". היא מוסיפה: "7 באוקטובר הוא טרגדיה בפני עצמו, אבל לראות את שאר העולם חוגג עוד לפני שבכלל הבנו מה קורה ניפץ לי את המציאות. זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שכל מה שסבתא שלי אמרה לי על זה שאנטישמיות עדיין קיימת הוא נכון".

"תמיד הייתי נאיבית וביטלתי את דבריה, חשבתי שזה שייך לעבר", מציינת בן-דיין. "היא אמרה לי לא להסתובב עם שרשרת המגן דוד שלי מחוץ לחולצה, אבל אני לא רציתי להאמין לה. כשהתחילה המלחמה הבנתי שזה הרבה יותר גרוע ממה שאי-פעם דמיינתי, ושזה באמת מסוכן. זה ריסק לי את הלב". בן-דיין לא יכלה לשתוק עוד. היא החלה לפרסם ברשת תוכני הסברה, והמחיר - בלי שחשבה על כך - היה כבד.

"כבר ב-7 באוקטובר, כשהעליתי פוסט ראשון על המצב, הוצפתי בהודעות נוראיות, שפלות ומגעילות", חושפת בן-דיין. "מעולם לא קיבלתי מעורבות כזו ברשת. איבדתי 7,000 עוקבים ב-24 שעות. לא אכפת לי מהמספר כשלעצמו, אבל זה מראה את חומרת המצב. חשבתי שבגלל שאני מדברת על בריאות האישה בניתי קהילה של נשים משכילות, חומלות ופרוגרסיביות, שלא יתמכו במה שעשו לנו ביום שנהרגו בו הכי הרבה יהודים מתקופת השואה. פתאום קראו לי 'ציונית מלוכלכת', אמרו שמגיע לנו או השוו אותי להיטלר. קיבלתי גם איומי מוות".

בן-דיין מספרת על חוויית בגידה גם בחייה האישיים. "איבדתי הרבה חברים קרובים מקנדה. חלקם פשוט חסמו אותי. אבל הכי הכאיבו לי הם מי שהיו חברים שלי שמונה שנים, ראו שאני מקבלת איומי מוות וידעו שהחבר הכי טוב שלי גר בישראל, והם פשוט לא שאלו לשלומי. השתיקה שלהם הייתה מסר חזק מאוד".

"אני מעריצה את אהבת החיים של הישראלים"

השנאה כלפי ישראלים ויהודים רק חיזקה את הקשר של בן-דיין לזהות שלה. "הרגשתי שזו חובתי לעמוד לצד העם היהודי", היא נזכרת. "באותה תקופה גרתי בספרד, לא היו לי הרבה חברים ולא הייתי חלק מהקהילה היהודית. הרגשתי שהדרך הכי טובה שלי לסייע היא הפלטפורמה הרחבה שקיבלתי. התחלתי לענוד מגן דוד שוב, אמרתי לעצמי שאם ממילא שונאים אותנו בגלל שאנחנו יהודים, לפחות אראה להם שאני גאה בזה. התחלתי לשמור שבת והרגשתי הרבה יותר מחוברת".

בדצמבר ההוא, בעיצומה של המלחמה, החליטה בן-דיין להגיע לישראל ולהתנדב. "הגעתי למושב כפר הס, וזו הייתה החוויה הכי משמעותית שיכלה להיות לי", היא אומרת. "עבדנו בחממות עגבניות ופרחים ובקטיף אשכוליות. הגעתי עם תוכנית התנדבות לשבועיים ובסופו של דבר נשארתי חודש". היא מוסיפה כי למרות המצב הביטחוני והאזעקות שהיו הפסקול בתקופה שלה בקיבוץ, היא לא פחדה. "ידעתי שחשוב לבוא ושזה המעט שאני יכולה לעשות. אבל לא הבנתי כמה זה משמעותי עד שהגעתי ואנשים שאלו אותי, 'את בחרת לבוא לכאן דווקא בזמן הזה?' לראות כמה זה היה משמעותי בעיניים שלהם רק חיזק את הנחישות שלי".

בן-דיין מאמינה שהטראומה משאירה חותם פיזי על הגוף, אבל בישראל ובאנשים שחיים בה יש נחישות קולקטיבית שאין שנייה לה. "אין שום סיכוי, במיוחד אחרי מה שכל כך הרבה אנשים עוברים כרגע, האנטישמיות והמלחמה, שלא תהיה לזה השפעה עמוקה", היא אומרת. "הנחישות הקולקטיבית שיש כאן עושה הבדל עצום. היא זו שמונעת מהטראומה לשבור אנשים".

את הנחישות הזו, כפי שבן-דיין מכנה אותה, היא מעריצה מאוד אצל הישראלים. "התחושה הזו נובעת מכך שכולם עוברים את זה יחד", היא מסבירה. "כולם חוו את זה, ולכן אנשים לא מרגישים בודדים בתוך הכאב שלהם". היא מוסיפה: "אני מעריצה את אהבת החיים של הישראלים ואת היכולת למצוא את השמחה גם ברגעים הקטנים ביותר, כמו טיול בטיילת, או פשוט לשבת לשתות קפה למרות כל מה שקורה מסביב. הנחישות המשותפת הזאת מונעת מהטראומה לשבור את האנשים".

הביקור החמישי בשלוש שנים

אנחנו נפגשות במהלך הביקור החמישי שלה בארץ בתוך שלוש שנים. הפעם היא הגיעה במסגרת המשלחת של Masa Makers, שבמסגרתה הגיעו יוצרי תוכן ממדינות שונות כדי להכיר את מדינת היהודים ולשתף את חוויותיהם עם מיליוני העוקבים שלהם. "בתקופה שבה ישראל נתפסת בעולם בצורה רעה, ליוצרים יהודים מהתפוצות יש כוח אמיתי לשנות את השיח דרך החוויה האישית האותנטית שלהם", אומר על הפרויקט מנכ"ל הארגון, מאיר הולץ.

בן-דיין מבהירה כי בשלושת השבועות הראשונים שלה בארץ היא יצרה יותר קשרים חברתיים משיצרה בשנתיים שחיה בהן בספרד. "זו דרך החיים הישראלית", היא אומרת. "אני הכי נהנית לבלות עם ישראלים, כי השמחה שלהם היא הכי כנה. את פוגשת אנשים שמחברים אותך לעוד אנשים, מזמינים אותך לארוחות שבת, שמחה אמיתית. זה המקום היחידי בעולם שאני יכולה לסמס לאנשים, 'היי אני אהיה במקום הזה בעוד שעה' - ושלושה יגיעו. אנשים מבחוץ לא מבינים את היופי של האנשים כאן, את החום והאותנטיות".

למרות המתיחות הגוברת, בן-דיין לא חשבה פעמיים אם להצטרף למסע הנוכחי, ההפך הוא הנכון. "בכל פעם שיש מתיחות או מלחמה עם איראן, אני רק רוצה להיות פה יותר ולעמוד יחד עם הישראלים, עם ישראל. אולי זה הזוי, אבל התרגלתי כבר לזה שמעירים אותנו ב-4 בבוקר לרוץ למקלט. זו המציאות ואני בוחרת להיות כאן".