"בדקה האחרונה הוא הכניס לי סכין בגב, הדחה משפילה"

"לא ראיתי את זה בא, לא חשבתי שזה יבוא - ומה היה הנימוק? רענון": רק רגע לפני כן דני איילון היה אז סגן שר החוץ, אחד האנשים הבכירים במפלגתו (ישראל ביתנו) ומי שעבד צמוד לאביגדור ליברמן. לפתע, ממש בדקה ה-90, הוא קיבל שיחת טלפון שלא ציפה לה - ובה ליברמן הודיע לו שדרכו הסתיימה.

בעוד קצת פחות משבוע, ביום רביעי הקרוב, יעלו למשכן הכנסת נציגי כל הרשימות המתמודדות כולן, מהמפלגות הגדולות והמדוברות ועד לאחרונת הדאחקות. זה המועד שממנו אין דרך חזרה, הזדמנות אחרונה לעלות על הרכבת אל הקידומת ח"כ. אם לשפוט על סמך תקדימי העבר, השבוע הקרוב יתמלא בכותרות על כאלו שממש ברגע האחרון ובהפתעה מוחלטת דווקא יעשו את הדרך החוצה - ואותו מעמד של סגירת הרשימות יהווה עבורם פרידה מהתואר הנחשק.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

ניתן לומר בוודאות רבה שעשרות חברי כנסת לא יחזרו למשכן: לפי נתוני הכנסת, כשליש מהח"כים - כלומר כ-40 - מתחלפים בכל פעם שיש בחירות או במהלך הכהונה. רבים מהם מגלים עוד קודם לכן - חודש וחצי לפני יום הבוחר - שדרכם הסתיימה: במפלגות בהובלת מועמד אחד חזק או בניהול של ועדה מצומצמת, וגם באיחודים של הרגע האחרון, כל חבר כנסת יכול להיות מוחלף בשנייה ולעוף מרשימת המועמדים או להידרדר למקום לא ריאלי.

המקרה של איילון הוא אולי הדוגמה הנקייה והקיצונית ביותר להדחה ברגע האחרון. זה קרה לו ב-2012 אחרי ארבע שנות כהונה צמוד לליברמן. הוא הגיע לתפקיד אחרי קריירה דיפלומטית ארוכה, שבשיאה כיהן כשגריר ישראל בוושינגטון.

לפני כן, הוא מסביר, לא רק שלא נמסר לו שמקומו ברשימה מוטל בספק - לדבריו הוא קיבל מסביבתו של ליברמן מסר הפוך לחלוטין: "פידבקים חיוביים, תשבחות מפה עד הודעה חדשה. לא שהייתי צריך את זה, אבל אתה מבין, זה היה תפקיד שהתאים לי כמו כפפה ליד”.

גם ביחסים עם ליברמן לא הבחין איילון בשינוי שרמז על העתיד לבוא. "ארבע שנים באמת ניהלתי את משרד החוץ”, הוא אומר. "מהבחינה הזאת גם אפילו היו יחסי עבודה בסך הכול מאוד סבירים ביני לבין ליברמן”.

ואז, בערב שלפני כינוס הוועדה שקבעה את הרשימה, צלצל הטלפון. "אני בערב, בסביבות שמונה־תשע בערב, מקבל טלפון מאיווט: ‘הוועדה החליטה שאין לך מקום ברשימה’. ככה, במילים אלה. הייתי בטוח שהוא מתלוצץ, שהוא צוחק. אמרתי לו, ‘אתה צוחק עליי?’. הוא אמר, ‘לא, אין לך מקום ברשימה’. או-קיי, אין מקום ברשימה. שלום, תודה רבה”.

"זה כל הרעיון, לעשות את זה בדקה ה-90"

למוחרת הוצגה רשימת ישראל ביתנו באופן רשמי, ללא איילון. אפילו שרים ובכירים במפלגה לא ידעו מראש על הדחתו ושמעו עליה רק בעת הקראת השמות. יום לאחר מכן כבר נפתחה הגשת הרשימות לכנסת, ובתוך יומיים היא הסתיימה. ישראל ביתנו לא קיימה פריימריז, והרשימה נקבעה בידי ועדה מפלגתית שליברמן היה בעל המילה האחרונה בה. מרגע שהתקבלה ההחלטה, לאיילון לא היה מוסד מפלגתי ממשי שאליו יכול היה לערער. גם האפשרות לעבור למפלגה אחרת הייתה בשלב הזה כמעט תאורטית: הרשימות האחרות כבר היו סגורות כמעט לחלוטין, וכל מפלגה שהייתה מבקשת לצרפו הייתה נדרשת בתוך שעות להזיז מועמדים ולשריין לו מקום.

"זה כל הרעיון מאחורי העניין הזה, לעשות את זה בדקה ה־90, שכבר אין שום אופציה לדברים אחרים”, אומר איילון. "זה היה בטלפון. זה היה מאוחר בלילה לפני הוועדה. אני מניח שהוא השליך עליי את מה שהוא חשב שאני, זאת אומרת שאם הוא היה אומר לי את זה יום קודם הייתי ישר מנסה להתברג באיזשהו מקום אחר, עושה איזה שופינג למפלגה”.

בדיעבד, אתה יודע לזהות סימנים מוקדמים?
"אני חייב להגיד שלא. לא זיהיתי שום סימן, וגם הצורה שבה זה נעשה הייתה פחדנית משהו. זו הייתה הפתעה ברמה הזאת שלא ציפיתי לזה".

מה היו הנימוקים שנמסרו לך?
"שום נימוק. רענון. שום נימוק, האמת, וזהו”.

"תפקידים אחרים אני יודע למצוא לבד"

כשהלכת ודיברת עם ליברמן אחר כך, מה הוא אמר לך?
"כשאין הסברים, אז מה הוא אמר? הוא אמר ‘בוא, אולי נציע לך תפקידים אחרים, תהיה פה, תהיה שם’. אמרתי לו, ‘תודה רבה, תפקידים אחרים אני יודע למצוא לבד’”.

לא ניסית להתעמת איתו או להילחם על מקומך?
"האמת היא שלא כל כך, לא הרגשתי שאני צריך להילחם פה על התפקיד. אתה מבין? לא הרגשתי שהוא עשה לי איזושהי טובה גדולה מההתחלה”.

איילון מייחס את האיפוק שבו קיבל את ההדחה לעובדה שהקריירה הפוליטית לא הייתה מקור פרנסתו היחיד. "יש כאלה שרואים בזה שליחות, ויש כאלה שרואים בזה מקום עבודה”, הוא אומר. "אותו חבר כנסת, ואני לא מדבר על מישהו ספציפי, יש לו קריירה משלו, יש לו עיסוקים משלו, יש לו תחומים שהוא הצטיין בהם, למשל בעולם העסקים, באקדמיה, האנשים האלה הם קצת שונים מאותם אלה שתלויים פה בפרנסתם".

לדבריו, עבור מי שתלוי בכנסת להכנסתו, הדחה כזאת עלולה להיות קשה הרבה יותר. "כשאתה רואה את זה כמקום עבודה, אז באמת הפיטורים, או בוא נגיד אי-ההכללה ברשימות, הם מבחינתם טראומה ענקית”.

"להתנהג בבריונות כזו, בהדחה כזו משפילה"

המקרה של חבר הכנסת לשעבר נסים זאב מש"ס חריג במיוחד. לא מדובר בעוד חבר כנסת ותיק שנדחק למקום לא ריאלי, אלא באחד ממייסדי ש"ס: זאב היה שותף להקמת הרשימה העירונית בירושלים, שהפכה כעבור שנה למודל שעליו נוסדה המפלגה הארצית, ובהמשך כיהן מטעמה בכנסת במשך 16 שנה. היום, 11 שנה אחרי שבא קץ על הקריירה הפרלמנטרית שלו, הוא עדיין מלא זעם על מי שהוא תופס כאשם בהדחתו, יו"ר המפלגה - אז כמו היום - אריה דרעי.

בין זאב לדרעי מתנהל ביף עתיק יומין, ששורשיו הולכים אחורה עוד לימים ההם של הקמת המפלגה בשנות השמונים. זאב לא מרחיב על מקורותיו, אבל מעיד כי כבר אז שאף להיות חבר כנסת, אך היו "נשמות טהורות" שמנעו מבעדו והשאירו אותו במועצת העיר. העובדה היא שרק אחרי שאולץ דרעי לצאת לשנות הגלות הארוכות שלו מחוץ למערכת, בעקבות הרשעתו ומאסרו, הצליח לבסוף זאב להגשים את חלומו ולהגיע לכנסת. מבחינתו, לכן, ההדחה ב-2015 ברגע האחרון לא הייתה רק סיום פרק בחיים, אלא נישול מהתנועה שראה כמפעל חייו. "להתנהג בבריונות כזו, בהדחה כזו משפילה", הוא אומר.

ההודעה עצמה הגיעה אליו ביום שבו ננעל הליך הגשת הרשימות. "השליח של הרב שלום כהן הגיע ואמר לי: 'יש לי מכתב מהרב'", הוא נזכר. "בדיוק הייתי בבית חולים בגלל איזו בעיה רפואית עם הבן שלי. אבל הוא אומר לי: 'אני חייב לבוא אליך עכשיו'. ביקשתי שיבוא אליי לבית חולים או שיקריא לי אותו בטלפון. אבל הוא אמר שהוא חייב למסור לי ביד. אמרתי לו: 'טוב, תחכה עוד שעה-שעתיים, אני חוזר מבית החולים'. בשלב הזה אני הבנתי כבר מה כתוב בו. כי אני עברתי את הסיוט הזה עם האיש הזה גם בעירייה. עבורי זה מחזור שני".

"האיש הזה" הוא כמובן אריה דרעי. זאב מייחס לו גם את הדחתו מחברותו במועצת עיריית ירושלים, כמה שנים קודם לכן. "כשבאתי למשרד באותו יום נתנו לי את המכתב, קראתי אותו, אמרתי לשליח: 'תגיד לחכם שלום תודה רבה, יישר כוח על המצוות, אני אוהב אותו'".

"אנחנו לא מכירים את הרמאות הזו?"

היו סימנים מקדימים שיכולת להרגיש בהם שבוע או שבועיים קודם?
"באותו שבוע הוא (דרעי) עמד מעל הבמה ואמר, אולי שלושה-ארבעה ימים קודם, באזכרה של הרב יצחק כדורי: 'רבי ניסים איתנו'. אז מה אתה יכול לחשוב? שהוא משקר לפני קהל עם ועדה? לא. אבל זה האיש".

הרגשת שמדברים מאחורי הגב שלך, שמנסים להסתיר ממך את המהלך הזה?
"הרגשתי שיש לו את הפרוקסי שלו בכל מיני כלי תקשורת, שהתחילו להוריד ולהמעיט בעשייה שלי. ואני הייתי שומע מדי פעם את החירופים והגידופים עליי בתקשורת. כל מיני אנשים בתקשורת החרדית, עלובי החיים, שהוא השתמש בהם".

אם הייתה לך אפשרות היית מנסה לרוץ ברשימה אחרת?
"חלילה וחס. הייתי הולך לבית משפט ודורש את תנועת 'ש"ס' אליי", הוא משיב. "אין לו (דרעי) שום זכות בעולם אפילו בגרם אחד יותר ממני. מי הוא בכלל? אתה בא, לוקח את המותג שקוראים לו ש"ס, לוקח אדם שייסד את התנועה ובדקה האחרונה מכניס לו סכין בגב ושולח אותו? איזו זכות יש לך? והכול כדי להגיד 'חכמי התורה'? ואנחנו לא מכירים את הרמאות הזאת?"

זאב נתפס כמקורב לאלי ישי, שעזב באותה שנה את ש"ס והקים את מפלגת "יחד" - אך הוא מבהיר כי לא תכנן לרוץ עם ישי. אחרי ההפרשה מהכנסת חזר זאב לעולם החינוך, שממנו הגיע לעולם הפוליטי. מאז ייסד כמה סמינרים לבנות ותלמודי תורה לבנים.

"במקום לחזק - נותנים סטירת לחי"

המקרה של עיסאווי פריג', השר וחבר הכנסת לשעבר ממרצ, שונה מעט: כשהתבשר על הדחתו מהרשימה, הוא כבר לא היה חבר כנסת מכהן אך עדיין עם רקורד עשיר. בבחירות שנערכו ארבעה חודשים קודם לכן, בספטמבר 2019, הוא שובץ במקום השישי ברשימת המחנה הדמוקרטי, אך זו זכתה בחמישה מנדטים בלבד. פריג', מבכירי מרצ ומי שהיה חבר בה מאז שנות השמונים, והשר המוסלמי השני בתולדות ישראל, המתין לבחירות הבאות בתקווה לשוב לכנסת.

אך יומיים לפני סגירת הרשימות סיכמו עמיר פרץ וניצן הורוביץ על איחוד העבודה-גשר ומרצ: במסגרת חלוקת המקומות נדחק פריג' למקום ה-11, שנחשב גבולי עד בלתי ריאלי, ואילו יאיר גולן, שהגיע מישראל דמוקרטית, שוריין במקום השביעי על חשבון המכסה של מרצ. "כשצריך קורבן, תמיד הכי קל למצוא את הקורבן הערבי ולדרוך עליו", אמר פריג' בזמן אמת. "במקום לחזק - נותנים סטירת לחי".

מרגע שנודע לו על ההסכם נותרו לפריג' פחות מ-48 שעות לשנותו. ב-13 בינואר 2020 הוא גילה שנדחק למקום ה-11; למוחרת עתר לבית הדין של מרצ נגד שריונו של גולן ונגד הדרך שבה הובא ההסכם לאישור. באותו ערב כבר התכנסה ועידת המפלגה כדי לאשר את האיחוד, בעוד בית הדין עדיין דן בעתירתו. "ואז בית הדין אמר שזה לא בסדר, שזה ליקוי, ונתן פסק דין ארוך שהיה בעצם לטובתי", הוא מספר. "אבל הוא לא פסק, אלא נתן ליושב הראש, לחברי הוועדה ולוועידה להכריע".

משם, לדבריו, כבר הכריעה אווירת האיחוד: "האווירה הציבורית של האיחוד גוברת על כל כוכב או כל אדם שנמצא בתהליך. ברגע שאתה יוצר אווירה ציבורית של 'אני רוצה איחוד’, היא גוברת על כל מהלך. 'אתם רוצים איחוד, אז יהיו קורבנות’". באותו ערב אישרה ועידת מרצ את ההסכם, ולמוחרת נסגרו הרשימות. אפילו ניסיון חירום של איציק שמולי לפנות לפריג' מקום באמצעות מעבר זמני לכחול לבן לא הבשיל. בסופו של דבר זכתה הרשימה בשבעה מנדטים, ופריג' נשאר בחוץ.

מה ניסית לעשות בזמן הקצר שנותר לך?
"אז כינסנו את הוועידה, ובוועידה החבר'ה שתמכו בי ואני השמענו קול. והקול שהשמענו היה קול של זעקה ואכזבה. אבל צריך היה למוחרת להתייצב, והתייצבתי ועזרתי למפלגה כי האמנתי ואני מאמין יותר במפלגה מאשר באיש, והמשכתי".

"השיטה הזו ממשיכה לעבוד עד היום"

"הקושי הוא שההחלטות מתקבלות בדקה ה-90, שאין זמן לתיקון, אין זמן לערעור, אין זמן לצעקה", אומר פריג'. "אין לי ספק. זה תרגיל שנעשה במתכוון על ידי מקבלי ההחלטות בזמן אמת, כדי לצמצם ולבטל את זמן הערעור וזמן המחאה הנגדית". לדבריו, "התהליך הזה הוא תהליך מקומם ומראה איך הפוליטיקה מתנהלת: למשוך את השריונים ואת האיחודים עד לדקה ה-90 כדי שלא לאפשר כאוס בין החברים או כאוס כללי. וזו השיטה, וצר לי מאוד שהיא עבדה והיא ממשיכה לעבוד עד היום".

וזה יכול לקרות גם במפלגות אחרות?
"בהחלט עושים את זה במפלגות. כל המפלגות. כלומר, מה שהיה ברשימה המשותפת בדקה ה-90 (ב-2022), שהוציאו את בל"ד בזמן ההגשה, ומה שקורה עכשיו, כשמושכים את השריונים עד הסוף. כל הדברים האלה נמשכים עד הסוף כדי להשיג עובדה מוגמרת, עובדה קיימת".

מדוע, אחרי מה שקרה, נשארת במרצ?
"אני ברצ מאז שנות השמונים, תחילת שנותיה ממש, של שולמית אלוני. ברגע שאתה חלק מקבוצה 30–40 שנה, ואתה צומח וגדל על הרעיונות האלה, אתה מתאכזב. קשה לך ולא טוב לך, אבל אתה ממשיך את הדרך. בסיס המחשבה שלי היה החלום שלי: יהודים וערבים ביחד, שותפות וכל זה, ועל זה אתה צריך להילחם כל הזמן. אז יש לך שתי אופציות: לכעוס ולצאת, או לכעוס ולשנות. אז אני כעסתי, התאכזבתי ואכלתי את הלב, וידעתי מי נגד מי, אבל המשכתי כי זו דרכי".

איך אתה מרגיש כלפי האיש שדחק אותך אז מחוץ לכנסת?
"אני לא מסתכל על יאיר גולן כיאיר גולן. אני חושב שיש לו נבחרת מעולה. הנבחרת של יאיר גולן בעיניי הרבה יותר מושכת אותי ממנו. יאיר גולן לא מושך אותי, מי שמושכת אותי היא הנבחרת של הדמוקרטים. אני לא מצביע ליאיר גולן כי הוא יאיר גולן, אני הולך עם הדמוקרטים, כי זו דרך חיים. והנבחרת שנבחרה בדמוקרטים היא נבחרת מעולה, והיא בעצם העיקר".

נחזור לאיילון: כשאני שואל אם נותר בו טעם חמוץ מההדחה, הוא משיב בשלילה: "זה לא חמוץ. מה שאני זוכר מהתקופה אלה ארבע שנים שבהן ניהלתי את מדיניות החוץ של ישראל בפועל, עם הרבה מאוד סמכויות”.

ובכל זאת, שיחת הטלפון הזאת לא משליכה על ארבע השנים שקדמו לה?
"לא. אם אני צריך להגדיר את זה, זה היה עניין של הפתעה. פשוט הפתעה, כי לא ראיתי את זה בא, לא חשבתי שזה יבוא”.

איילון מודה שהופתע והתאכזב, אך אומר שהתגובה הטבעית שלו לדחייה היא להפנות עורף ולהמשיך הלאה. במקרה הזה, המעבר היה מהיר: "שבוע אחרי שעזבתי את הכנסת הרמתי כמה טלפונים: חבר אחד מארצות הברית שם את הכסף, חבר אחד מכאן שהוא בהייטק הצטרף, אנחנו שלושה שותפים, ובאמת עושים חיל בקו הזה של השקעות בין ארצות הברית לישראל כבר כמעט, וואלה, עשר שנים”.

לפוליטיקה הוא - כמו פריג' וזאב - לא מיהר לחזור. "אתה יודע כמה הציעו לי מאז? כל מיני כאלה ממפלגות ותיקות ואחרות, אני לא מתקרב לשם עכשיו. זו צריכה להיות שיטה שונה ואווירה שונה כדי להחזיר אותי לשם”.

לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv