"כמו חקר החלל": אוצרות הים העמוק - הפלא שאנחנו לא מכירים מול חופי ישראל

המוני אנשים גודשים בימים האלה את חופי תל אביב, תופסים רגעי קיץ אחרונים. ענני ריח קרם ההגנה חריפים במיוחד ותקתוקי המטקות ושריקות המצילים נבלעים היטב ברעש הגלים. לפניהם פרוש אותו ים כחול ומוכר של הקיץ הישראלי. לו רק ידעו מה מסתתר בהמשך הדרך, הרחק מתחת לגלים.

כ-60 קילומטרים מערבה משם, בעומק של יותר מקילומטר ובחושך מוחלט, מתקיימת סצנה שנדמה שנלקחה מעולם אחר. מאות כרישים מתקבצים סמוך לקרקעית, סביב שדה ביצים המשתרע על פני יותר מ-200 מטרים רבועים. חלק מן הביצים ישנות וריקות, ובאחרות מתפתחים עדיין עוברים חיים. כל זה מתרחש ממש מול המטרופולין הגדול בישראל, במקום שעד לפני שנים ספורות איש כמעט לא ידע מה נמצא בו.

הפער בין שני העולמות האלה מתחיל בעומק. אפילו צוללים מנוסים מגיעים רק אל שכבה דקה מן הים. "זה לא מה שיש מתחת לאף כשאתה יושב בהרצליה, אלא מה שיש בקצה הרחוק, הרבה מעבר לעומק הצלילה", מסביר אלון רוטשילד, מנהל "החצי הכחול", תוכנית הים של החברה להגנת הטבע. "עומק צלילה ספורטיבית הוא 30 מטר, ואנחנו מדברים פה על דברים שחלקם בעומק מאות מטרים, חלקם אלף מטר, וחלקם מגיעים גם לאלפיים מטר".

כ-22 קילומטרים מן החוף מסתיימים המים הריבוניים של ישראל. מעבר להם מתחיל תא השטח שמוכר כ"מים הכלכליים" - שטח ימי שקנה המידה שלו דומה לזה של המדינה היבשתית. החוק הבין-לאומי מעניק לישראל זכויות בלעדיות בשטח הזה בכל הקשור לחיפוש, לניצול ולניהול של משאבי הטבע, ולשאר הפעילויות שרווח בצדן. אלא שבניגוד למרחבים שעל היבשה, את רובו אי-אפשר לראות, לסייר בו או אפילו להתמצא בו בקלות. מתחת למשטח הכחול נמצאת ארץ שלמה: מדרונות תלולים, רכסים, עמקים וקניונים, שחלקם גדולים לא פחות מתצורות הנוף המוכרות לנו מעל פני האדמה.

"חקר הים העמוק הוא כמו חקר החלל, אבל לא חקר החלל כמו שהיום אנחנו שולחים למאדים ומחפשים איזה אבן שאולי יש בה חיים", מסביר פרופ' איציק מקובסקי, גיאופיזיקאי מאוניברסיטת חיפה שמנהל את פעילות חקר הים העמוק באמצעות כלים תת-ימיים. "ב'מסע בין כוכבים' הם הסתובבו בחלל וכל הזמן פגשו צורות חיים והיו באינטראקציה איתן. חקר הים העמוק דומה לחקר החלל במובן הזה שאנחנו מסתובבים בתוך מרחב לא ידוע, קשה מאוד להתמצאות, וכל הזמן מתעסקים בצורות חיים אקזוטיות ומשונות שיש לנו אינטראקציה איתן".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

"קילומטרים של אלמוגים"

בעשור האחרון הכלים החדשים החלו להאיר נקודות בודדות בתוך השטח העצום הזה. אחת מהן התגלתה כאתר העשיר, המגוון והמפתיע ביותר שנמצא עד כה במעמקי הים התיכון מול חופי ישראל. לאתר הזה יש שם: גלישת פלמחים - או בשמו הוותיק יותר, "הפרעת פלמחים". אלא שהשם עשוי להטעות.

לא מדובר בנקודה קטנה הסמוכה לחוף פלמחים, אלא בחלקה עצומה של קרקעית הים. חלק ניכר ממנה נמצא פחות או יותר מול תל אביב, במרחק עשרות קילומטרים מן החוף. "ככה קראו לזה", מסביר מקובסקי. "ב-1979 פרופ' צבי גרפונקל מהאוניברסיטה העברית מיפה לראשונה את הדבר הזה והחליט לקרוא לו 'הפרעת פלמחים', כי המרכז שלו הוא פחות או יותר מול פלמחים. אבל זה דבר ענק, זה רוחב של 15 קילומטר, אורך של 50 קילומטר. תחשוב, זה כמו כל מרכז הארץ".

שוב תל אביב לוקחת את כל הפוקוס אליה. אבל הפעם היא עושה זאת בלי שאיש ברחובותיה יוכל לראות את הכוכבת החדשה: חלקה משובשת בקרקעית הים, שבתחומיה התגלה עד כה עולם החיים העשיר והמפתיע ביותר במעמקי הים מול ישראל. מה יש דווקא במקום הזה שהופך אותו לשונה כל כך מכל הסביבה?

התשובה מתחילה בשני מצוקים עצומים שנוצרו בקרקעית. לאורך שניהם משתרעים גני אלמוגי עומק - לא שוניות טרופיות מן הסוג שמוכר למבקרים באילת, אלא מרחבים של בעלי חיים שהסתגלו לקור, ללחץ ולחושך. "גן אלמוגים שכל גני האלמוגים שאתה מכיר מאילת הם פראיירים לידו", מתלהב מקובסקי. "זה קילומטרים של אלמוגים, שיחים בגובה של מטר, שניים לפעמים. אלה שיחים עצומים, מטורפים".

השיחים שמקובסקי מתאר אינם צמחייה. כל אחד מהם הוא מושבה של בעלי חיים. גני האלמוגים האלה התגלו כאן לראשונה רק ב-2010, מאות מטרים מתחת לפני הים, במקום שאליו אור השמש לא מגיע. בניגוד לאלמוגים המוכרים מאילת, הם אינם נעזרים באצות שמפיקות עבורם אנרגיה מאור השמש. הם נאלצים להסתפק במזון שהזרמים מביאים אליהם, ולכן חייהם מתנהלים בקצב אחר לגמרי.

"המשמעות היא שבגלל שאין שם אור שמש, אין שם מנוע אנרגטי חזק, והם גדלים מאוד-מאוד לאט, בקצב של כמה אלפיות סנטימטר בשנה", מסביר רוטשילד, שגם הוא היה מעורב במחקר יחד עם החוקרת עתרת שבתאי. "ולכן השיחים האלה, בגובה של נגיד מטר, הם חלקם בני מאות שנים. יש שם כאלה שאולי הם בני אלף שנה, אולי יותר. אתה מדבר פה על בעלי חיים שנמצאים איתנו אולי מהתקופה הביזנטית, והם עדיין חיים פה".

"כמו מעיינות במדבר"

אבל האלמוגים הם רק השכבה הראשונה של הסיפור. עמוק יותר, בקרקעית שנמצאת יותר מקילומטר מתחת לפני הים, מתאן מפעפע מתוך המשקעים. הנביעות האלה אינן מאגרי הגז המסחריים המוכרים בשמותיהם מן החדשות, אף שמדובר באותו חומר בסיסי. חיידקים בקרקעית יודעים לנצל את האנרגיה שבו, ועליהם נבנית מערכת חיים שלמה: תולעי צינור, צדפות, סרטנים, דגים ובעלי חיים נוספים.

אם רוב קרקעית הים העמוק מזכירה מדבר דל במזון, הנביעות האלה הן המעיינות שסביבם הכול מתרכז. "תחשוב על זה כמו על מעיינות במדבר", מציע רוטשילד. "הסביבה הכללית בים העמוק היא מאוד ענייה, היא מדברית, וזה כמו מעיינות כאלה של נחל צין, עין עקב - מעיינות שסביבם כל החיים מתרכזים".

הכרישים הם מבעלי החיים שנמצאו סביב מוקדי השפע האלה. אלא שבמקרה שלהם, המקום משמש לא רק לאכילה: הנקבות מגיעות אליו גם כדי להטיל את ביציהן. בפי החוקרים יש למקום כינוי פשוט בהרבה - "תינוקיית כרישים". את הפינה הזאת במעמקים מול תל אביב גילו החוקרים רק ב-2021. להערכתם, שפע המזון והתנאים שנוצרו סביב הנביעות הם שמושכים את הכרישים אל הנקודה הזאת. "זה מקור חיים מטורף שמרכז סביבו חיים בקנה מידה אחר", אומר מקובסקי, "מייצר בקצב ייצור שהוא הרבה יותר גבוה מכל מה שאתה מכיר בים, כולל הריף של מפרץ אילת".

ה"עיניים" החדשות בקרקעית הים

אבל מדוע כל זה נמצא דווקא כאן? כדי לענות על השאלה צריך לחזור כחמישה מיליון שנה לאחור, אל תקופה שבה מפלס הים התיכון ירד ושכבות עצומות של מלח הצטברו בקרקעית. מה שקרה למלח הזה בהמשך עיצב את פני האזור עד היום. "לפני חמישה מיליון שנה הים התיכון היה דומה, למשך תקופה מסוימת, לים המלח", מסביר מקובסקי. "מפלס המים ירד והעסק התמלא במלח. היה פה קניון שנכנס פנימה ליבשה, והוא התמלא במלח. מאוחר יותר, חול וחרסית שהגיעו מהנילוס מילאו מעל זה, ואז הם לחצו על המלח. מה שקורה זה שהבוץ שמילא את הקניון פשוט גלש החוצה".

התנועה הזאת עיוותה חלק עצום מקרקעית הים ויצרה את המצוקים, הסדקים והמצעים הקשים שעליהם נאחזו האלמוגים וסביבם התפתחו מוקדי החיים. הגיאולוגיה הכינה את הקרקע, תרתי משמע; הנביעות והזרמים עשו את השאר. במשך מיליוני שנים העולם הזה התקיים בחשכה, במרחק לא גדול מחופי תל אביב, בלי שאיש מעליו ידע שהוא נמצא שם.

"אני בעסק הזה כבר 16-17 שנה", אומר מקובסקי. "כל פעם שאנחנו מכניסים רובוט למים אנחנו מופתעים מחדש. יש פה עולם שלם שהוא בחושך מוחלט. אתה עובד עם הפנסים של הרובוט. זה שטח שהגודל שלו כמו הגודל של מדינת ישראל, וכל מה שאנחנו מכירים בו זה נקודה פה, נקודה שם".

כדי להגיע אל אותן נקודות בודדות, החוקרים נזקקו לעיניים מסוג חדש. "צוללות היום לצורך מחקר זה לא יעיל, זה מסוכן, זה מאוד יקר", מסביר מקובסקי. "לכן הדרך הבסיסית והמהותית יותר היא להשתמש בטכנולוגיה רובוטית, להשתמש ברובוטים כדי לחקור את הים העמוק. בגדול יש שני קצוות לספקטרום".

בקצה הראשון נמצא הרובוט המונחה מרחוק. "אתה קושר אותו בכבל לספינה, מוריד אותו, ואז הספינה שולטת בו בזמן אמת", ממשיך מקובסקי. "היא יכולה להעביר לו כוח, יש לו זרוע, יש לו מצלמות 4K, והוא יכול גם לאסוף דגימות. אבל המגבלה שלו היא שאתה משתמש באורות, וכל מה שאתה רואה זה כמה מטרים לפניך. וזה בעצם מגביל את היכולת שלך להכיר את המרחב".

כדי לחפש בתוך שטחים גדולים בהרבה משתמשים החוקרים בכלי מסוג אחר - מעין "רחפן" תת-ימי שאינו מחובר לספינה. "הרחפן חייב להיות אוטונומי, כלומר הוא חייב לקבל תוכנית ולבצע אותה בצורה עצמאית, משום שהתקשורת איתו מאוד איטית", אומר מקובסקי. "הוא נשלח ועושה סקרים בים העמוק, כאשר הוא משתמש באקוסטיקה במקום באופטיקה כדי לייצר תמונה של תת-הקרקע".

הכלי האוטונומי יכול לסרוק את הקרקעית ברזולוציה של סנטימטרים ולחזור אל הספינה עם מפה מפורטת. במפה הזאת מחפשים החוקרים שקעים, מצוקים ותצורות חריגות שעשויים להעיד כי משהו מעניין מתרחש במקום. רק אז הם שולחים אל הנקודה את הרובוט המחובר בכבל, כדי להתקרב, להאיר ולאסוף דגימות.

כך נחשפו האלמוגים, הנביעות ותינוקיית הכרישים. ובאותה דרך כבר סומנו לאורך הים הישראלי מקומות נוספים שאיש עדיין אינו יודע מה בדיוק מסתתר בהם.

מה"מניפה הדרומית" לקניון אכזיב

במשך שנים, ים סוף היה המקום שאליו נשאו הצוללנים בישראל את עיניהם: עולם צבעוני, עשיר ונגיש יחסית, שהים התיכון האפרורי התקשה להתחרות בו. הים שממערב לנו נותר מעין חצר אחורית, מעט מוזנחת, בוודאי בכל הנוגע למה שמתרחש הרחק מן החוף. אלא שעכשיו, אחרי שכבר התברר מה הסתתר במעמקים שמול תל אביב, הסימנים שמופיעים במקומות נוספים נראים פתאום מסקרנים הרבה יותר.

הראשונה היא גלישת דור. מבחינה גיאולוגית היא שייכת לאותה משפחה כללית של האתר שמול תל אביב, וגם בה נמצאו נביעות שסביבן מתפתחים מוקדי חיים. אלא שדור נחקרה הרבה פחות. "גלישת פלמחים היא מכתש רמון - הכי גדול, הכי מגוון, הכי מרהיב", מדמה רוטשילד. "גלישת דור היא המכתש הקטן - גם כן דומה, קצת פחות מגוון, אבל עדיין אתר מרהיב, שונה לחלוטין מכל הסביבה המדברית של הים העמוק הרגיל שלנו".

לפי שעה גלישת פלמחים היא המלכה, ודור - שעוד עשויה להפתיע ככל שכלי המחקר יכסו חלקים נוספים ממנה - היא הטוענת לכתר. דרומה משם נמצא מתחם תת-ימי שזכה לשני שמות שונים מאוד. החוקרים מכנים אותו "המניפה הדרומית", משום שהוא נמצא בחלקה הדרומי של מניפת הנילוס - מרחב עצום של משקעים שהנהר פרש לאורך הדורות על קרקעית הים בצורת מניפה. במפות של משרד האנרגיה אותו אזור מוכר בשם המנהלי והיבש בהרבה "מקבץ E" - קבוצת שטחים שסומנה לצורכי חיפושי גז ונפט.

כאן הידע מצומצם עוד יותר. הכלים האוטונומיים והסריקות האקוסטיות כבר חשפו מאות תצורות שעשויות להיות קשורות לנביעות ולבתי גידול מיוחדים, אך רבות מהן עדיין לא נבחנו מקרוב. "הייתי אומר שזה עדיין ה'וויילד קארד' שלנו, האזור שבו אנחנו עדיין לא באמת יודעים עד איפה נגיע", אומר מקובסקי. "מתוך נתונים כלליים הבנו שיש שם משהו. במשך שנים לא האמינו לנו, ואז עשינו סקר הדמיה וראינו שיש שם מלא תופעות בצפיפות מטורפת. מהן התופעות האלה? אנחנו מחכים לרדת לשם עם רובוט מצלם כדי בפעם הראשונה לראות מה באמת קיים שם, הפוטנציאל הוא עצום".

קרוב יותר לחוף נמצאים "ים פולג" ו"רכס השביטים". שני מתחמים תת-ימיים נוספים שגם אותם לא היה אפשר לאתר ולהבין בלי הסריקות שסימנו את רכסי הכורכר המבצבצים מתוך החול ובלי הרובוטים שהתקרבו אליהם. על המצע הקשה התפתחו גני ספוגים, נוצות ים, כוכבי ים ויצורים נוספים. הם נראים אולי צנועים ביחס לגני האלמוגים שתוארו קודם לכן, אך כל אחד מהם מחזיק הרכב מעט שונה של חיים - מעין איים צבעוניים בתוך מרחב חולי.

בצפון חורץ קניון אכזיב את מדרון היבשת, ובמקומות מסוימים עומקו מגיע למאות מטרים. כלי המחקר חשפו סמוך אליו ריף קדום, דגי מורנה ענקייים ועדויות למים מתוקים שמגיעים מן האקוויפר (מאגר מים תת-קרקעי) שמתחת לגליל. הקניון מרכז סביבו גם דולפינים ובעלי חיים גדולים אחרים, וחלקו העמוק נמשך צפונה אל המרחב הימי של לבנון.

אף אחד מן האתרים האלה אינו מתחרה עדיין בעושרה של גלישת פלמחים. אבל עצם קיומם מבהיר שהסיפור אינו מסתיים שם. אותה טכנולוגיה שהוציאה את האתר מן החשכה כבר משרטטת את קווי המתאר של התגליות הבאות - בחלק מן האתרים תוכניות התשתית והפיתוח מתקדמות מהר יותר מן היכולת להבין מה נמצא בקרקעית.

הסכנה הגדולה של בתי הגידול

כך נוצר מול חופי תל אביב מעגל אירוני: המתאן המפעפע מן הקרקעית הוא אחד ממקורות החיים שעליהם נבנה עושרו של האזור, ואילו החיפוש אחר מאגרי גז הוא גם אחד הדברים שעלולים לסכן אותו. לא מדובר בהכרח באותו גז או באותו מאגר: הנביעות הקטנות בקרקעית אינן נובעות משדות הגז המסחריים שמתחת לים. אבל כדי לחפש ולהפיק גז צריך להגיע אל אותה קרקעית שעליה התפתחו בתי הגידול.

הסכנה הראשונה היא פגיעה ישירה. קידוח, עיגון מתקנים או חפירת תוואי לצינור יכולים לשבור את משטחי הסלע שעליהם נאחזו האלמוגים, הספוגים ותולעי הצינור, או פשוט לקבור אותם מתחת לתשתית. הסכנה השנייה מתפזרת מעבר לנקודת המגע עצמה: העבודה בקרקעית מרימה אל המים ענן של בוץ ומשקעים, ואליו עלולים להצטרף שברי סלע ובוץ קידוח. כשהחומר שוקע מחדש, הוא עשוי לכסות בעלי חיים מקובעים או לסתום את מערכות הסינון שבאמצעותן הם ניזונים. דג יכול להתרחק מאזור העבודה; אלמוג בן מאות שנים אינו יכול לזוז לשום מקום.

אם מושבה כזאת נהרסת, קצב הגדילה האיטי פירושו שההתאוששות אינה נמדדת בשנים בודדות, אלא עלולה להימשך דורות. "בשנת 2019 משרד האנרגיה נתן לחברת אנרג'יאן רישיון לקדוח בשטח הזה קידוחי גז", מספר רוטשילד. "אנחנו אמרנו להם, 'חבר'ה, מה עשיתם? אתם נותנים לקדוח גז באתר הכי רגיש בים התיכון העמוק?', והלכנו עם זה לבג"ץ. השורה התחתונה היא שבסוף לא קדחו שם גז, אלא להפך - הצלחנו להכריז שם על שטח מוגן בגודל של 450 קילומטר רבוע".

פלמחים קיבלה הגנה אחרי שכבר נחשף עושרה; באתרים האחרים, שחלקם עדיין אינם מוכרים די הצורך ואינם מוגנים, ההכרעה עלולה להגיע מוקדם יותר מן התגלית.