הג'וב הביטחוני של הסופרת הארוטית: החיים הכפולים של בר דרור

"על השאלה איך זה מרגיש להעביר הכשרה כקצינה במילואים ובערב לכתוב סצנת מין, אני לא באמת יכולה לענות", אומרת סופרת הספרות הארוטית בר דרור, "אלו ימים מאוד אינטנסיביים, ימים של עבודה קשה וריכוז שיא". לבר בת ה-26 יש הרבה כובעים, לא רק שברזומה שלה יש חמישה רומנים רומנטיים ואלפי קוראות, היא גם קצינה במילואים ויש לה גם משרה שהיא לא יכולה לחשוף: "אני עובדת בתעשייה ביטחונית, זה כל מה שמותר לי לומר", היא מציינת ואז מודה בכנות: "ברור שזה מביך כשהמפקד שלי במילואים או חברים בצוות בעבודה קראו את הספרים שלי".

לדבריה בהכשרות במילואים היא בעיקר שומרת על טון מקצועי ועל דיסטנס פיקודי הכרחי. ובכל זאת קשה שלא לדמיין איך במקביל לתכנים צבאיים, יש סיכוי סביר שבראש שלה מתרוצצת עלילה אחרת לגמרי. אולי היא חושבת על אלה, הגיבורה שלה שנמצאת בשבי, ועל דניאל "הילד הרע" שיוצא להציל אותה; אולי היא מנסה לטוות סצנה שבה הסוכן הסמוי ג'ייק מגלה שבת זוגו לשעבר, ג'ני, עובדת במועדון חשפנות ומחליט להוציא אותה משם; ואולי היא בכלל מלטשת סצנה ארוטית שתגרום לקוראות שלה להחסיר פעימה ולחכות בקוצר רוח לספר הבא בסדרה.

כשהדיסטנס הפיקודי עומד למבחן

השילוב הזה הוא המהות של דרור, אבל ההפרדה בין החיים כקצינה במילואים לחיים כסופרת לא תמיד מצליחה לעמוד במבחן המציאות. בעולם של רשתות חברתיות, שבו הסופר אינו רק שם על כריכה, אלא דמות שמתקשרת עם קוראיה, דרור - שהפכה למוכרת בקרב חובבות הז'אנר ואף מארחת עשרות קוראות בביתה בכל השקה - מוצאת את עצמה במצבים שבהם הדיסטנס הפיקודי עומד למבחן.

"יצאו לי סיטואציות הזויות", היא מספרת משועשעת. "אני עומדת מול חיילת, צריכה לשמור על מרחק פיקודי, ופתאום אני קולטת איזה מישהי מהצד, חיילת אחרת, שמסתכלת עליי וקולטת מי אני. אני רואה את המבט הזה, את ההתרגשות וההתלהבות שפתאום נדלקת לה בעיניים, ואני אומרת לעצמי בלב: 'פאק, רק שהיא לא תגיד שום דבר עכשיו מול כולם', כי אם היא תפתח את הפה - הלך על הדיסטנס. במקומות האלה, הגבולות פשוט נעלמים".

למרות גילה הצעיר, ברזומה של בר שגרה בגני תקווה עם בן זוגה ("הוא מעדיף להישאר אנונימי, אבל הוא איש צבא קבע שמשרת בחיל הים"), יש כיום חמישה ספרים בז'אנר המותחן הארוטי: "עדיין נושמת", "עדיין שלך", "הבת של השטן", "אחיו של המלאך" ו"עדיין חי". ספרה הראשון והשני יצאו כדואט, ובהמשך נולדו ספרים נוספים. עד כה היא מכרה אלפי עותקים (לדבריה מעל לרף ה-10,000 העותקים), נתון שהציב אותה בצמרת רשימות הספרים הנמכרים ביותר של הרשתות, והיא גם מככבת במכירות בירידי הספרות הרומנטית שהן עורכות.

הכתיבה, המילואים והעבודה, למרבה ההפתעה, הם לא כל מה שהיא עושה. "בימים אלה אני מסיימת תואר ביזמות, מנהל עסקים ושיווק באוניברסיטת רייכמן ויש לי גם עסק להשכרת מנופי הרמה", היא מפתיעה ושולפת תמונה של מנוף, כדי להדגים מה זה בדיוק מנוף הרמה. דרור מספרת איך בעזרת אביה רכשה מנופים והחלה לשווק אותם בקרב חברות. בהחלט לא משהו שהייתם מצפים מסופרת רבי מכר ארוטיים.

מתי בדיוק את מספיקה לכתוב?
"אני כותבת כל הזמן, זה הכיף שלי. יש היום טכנולוגיה כל כך מתקדמת, שאני פותחת בטלפון את האפליקציה של ההכתבה ואומרת לו את העלילה: 'היא נכנסה לחדר. התאורה הייתה עמומה, האנשים היו מאוד מאוד קרים, ואף אחד אפילו לא חייך אליה', והוא מקליד לי הכול, ואחר כך אני עורכת. יש לי גם קשיים בריכוז, אז זה לא שזה קל לי לשבת על מסמך כזה ארוך. אבל כשאת נהנית כל כך ממה שאת עושה, זה פשוט זורם".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

"הייתי צמאה לאישור חברתי"

המסע של דרור לעולם הספרות הארוטית החל כשהייתה ילדה עם עולם דמיון עשיר ומעט מאוד חברים. "תמיד כתבתי", היא נזכרת. "אולי כי לא היו לי המון חברים, אז פשוט ברחתי לעולם הדמיון. אימא שלי והחברה הכי טובה שלה היו מביאות לי המלצות על ספרים, והייתי קוראת המון - רומנטיקה, ארוטיקה, הכול והייתי כל הזמן כותבת. אבל בגיל 14, כשסוף-סוף היו לי חברות, אחת מהן זרקה לי עקיצה: 'מה את כותבת? זה ממש מוזר'. הן צחקו עליי. הייתי כל כך צמאה לאישור חברתי, ולא רציתי לסכן את המקום שלי בחבורה. אז פשוט הפסקתי לכתוב".

ההפסקה הזו נמשכה ארבע שנים, עד שאירוע בצבא הצית מחדש את ניצוץ הכתיבה. דרור הייתה בקורס שלישים, ובאחד הימים הגיע להרצות לחניכי הקורס הטייס לשעבר שנפל בשבי עשרות שנים לפני כן. "באותה תקופה לא ידענו באמת מה זה שבי, זה לא הגיע לרמת הכאב של היום", היא משחזרת. "הוא סיפר את הסיפור שלו בצורה מאוד אופטימית, עם המון תקווה. כששמעתי אותו, העלילה פשוט התחילה לרוץ לי בראש. זה היה מטורף. התחלתי לכתוב בכתב יד על דפים של הצבא, כי זה מה שהיה לי. כתבתי מהאמצע, מהסוף, מההתחלה. פתאום מצאתי את עצמי עם חבילה של 500 דפים מלאים. לא יכולתי להפסיק".

מתוך הדפים האלה נולד ספר הבכורה שלה - "עדיין נושמת". עלילת הספר עוסקת באלה, צעירה שנחטפת על ידי אויביו של בן זוגה דניאל – דמות של "ילד רע". היא מתארת כי "במהלך הספר מקבלים את נקודת המבט של אלה מהשבי, פלאשבקים לזוגיות שלהם ואת היומן שלה. רציתי להראות איך דמות נבנית לאורך הדרך, ואיך התהליך הזה נעצר פתאום באלימות".

"שיקרתי לה בביטחון"

כשדרור השתחררה מהצבא, היא עדיין לא ראתה בעצמה סופרת. היא עברה לניו יורק ועבדה במשרד הביטחון כעוזרת צמודה של בכיר במשרד, כאשר הדפים שכתבה בצבא נשארו במגירה. "אימא שלי שכנעה אותי לשלוח את הספר לשרון צוהר", היא מספרת על התפנית המפתיעה בחייה. "שרון היא האיידול שלי, היא 'אם הרומנטיקה' בישראל, הראשונה שהוציאה כאן סדרת טלוויזיה מהספרים שלה ('כשהגלים מתחזקים'). אמרתי לעצמי: 'או-קיי, היא עורכת, אני אשלח אליה רק כדי להתנסות בזה'".

התגובה של צוהר לא איחרה לבוא. "הייתי בניו יורק, קמתי כל הזמן באמצע הלילה כדי לרפרש את המייל. ואז שרון חזרה אליי ואמרה: 'אני לא מבינה למה שלחת לי את זה. תשלחי את זה מיד ללינדה מזרחי. את רוצה לשמור את זה במגירה? זה ממש טוב'. רציתי למות מהתרגשות, ולא ישנתי כל הלילה".

הסופרת לינדה מזרחי, הבעלים של הוצאת "יהלומים", היא האישה החזקה של עולם הרומנטיקה בישראל, ודרור לא תשכח את התגובה שלה. "הייתי בביקור בארץ, בבית קפה בגבעתיים עם אימא שלי, ולינדה מתקשרת", מספרת דרור. "היא אמרה לי בטון כזה, כאילו היא לא מרוכזת: 'תשמעי, אני לא יודעת מה שלחת לי...' והשיחה נקטעה באמצע. הלב שלי נפל. התחלתי לרוץ בגן הבנים כדי למצוא קליטה בטלפון, ואז אני תופסת אותה והיא אומרת לי: 'סיימתי את הספר במתח. אני חייבת שתשני את הסוף או שתכתבי ספר המשך'".

בר תהתה איך תכתוב ספר שני, כשהראשון עוד לא פורסם. מזרחי הבהירה: "אני צריכה להחתים אותך על שני הספרים". כשנשאלה כמה מילים כבר נכתבו מהספר השני, דרור לא היססה: "אמרתי לה שיש לי כבר 20 אלף מילים. האמת היא שהיו לי בקושי 5,000 מילים וראשי פרקים".

"שיקרתי לה בביטחון", היא צוחקת. "הייתי חייבת רק לחתום על החוזה. הוצאת 'יהלומים'? אני? בטח. שרון צהר עורכת שלי? ידעתי שאני לא יכולה לפספס את ההזדמנות הזאת. חתמתי על החוזה וידעתי שיש לי עד ינואר לכתוב ספר שלם כמעט מאפס". הלו"ז שעמד בפניה היה צפוף במיוחד: "זה היה ספטמבר, והיו לי טיסות לפרו, ללאס וגאס וביקור משפחתי. כתבתי בכל מקום - במטוסים, ברכבות ובלילות. ככה נכתבו הספר הראשון והשני. הייתי חייבת לסיים את הספר השני בגלל לוחות הזמנים של החוזה".

באחת מאותן טיסות היה מקרה מביך. "ישבתי במטוס והקלדתי סצנה ארוטית חמה במיוחד. לידי ישב נוסע שדיבר ספרדית, אז הנחתי שהוא לא מבין עברית. ראיתי שהוא בוהה לי במסך, אבל חשבתי שהוא סתם מסתכל על השפה", נזכרת דרור. "כשנחתנו, אחרי שלוש שעות טיסה, הוא הסתכל עליי ואמר בעברית מושלמת: 'מאוד מעניין הספר שלך. את כותבת טוב'. רציתי לקבור את עצמי. זה היה מביך ברמות".

"הספרים זה הרגעים הכי אינטימיים שלך"

שילוב אלמנטים של מתח, פגיעות נפשיות וארוטיקה מאפיין את כתיבתה של דרור. "עבורי, מטרת הארוטיקה היא לסגור את ה-360 מעלות של הזוגיות", היא מסבירה. "קחי למשל את איתן ואביגיל", היא מתארת סצנה מספרה 'הבת של השטן'. דרור אומרת כי "רודפים אחריהם רוצחים שכירים והם נמצאים בסיטואציה של הישרדות קיצונית. כשהם סוף-סוף הופכים לזוג, הם מורידים את המגננות והמתח פורק את עצמו במיניות. בגלל הרגעים האלה הם אפילו מסתבכים בהמשך, כי הם מאבדים ערנות והרוצחים מדביקים את הקצב. אם אשמיט את זה, הקוראת לא תבין את הצורך שלהם להתרפק אחד על השני בתוך הסכנה".

איך כותבים סצנה ארוטית?
"אני רואה את זה כחלק בלתי נפרד מהעלילה, הדמויות כבר מגובשות בראש שלי בשלב הזה ואפשר לומר שיש להן רצונות משלהן".

קרה לך בחיים שהיית בסיטואציה עם גבר שחשבת "זה טוב, אני אשלב את זה בספר"?
"סיטואציה שלי בהכרח לא. לפעמים אני שואבת מסיפורים של אנשים, מסיפורים של חברות. כשהספרים יוצאים לאור הם חשופים לביקורת וכדאי, או לפחות זאת ההמלצה שלי, להכניס כמה שפחות ממך - כי אז גם את חשופה לביקורת, ובתוך הספרים זה הרגעים הכי אינטימיים שלך, לא רק בגלל הארוטיקה, בגלל הדמויות עצמן".

דרור מציינת כי ביחס לז'אנר, כתיבתה נחשבת מאופקת יחסית. "יש ספרים עם שמונה או תשעה פרקים ארוטיים מאוד, תכנים שלא הייתי ממליצה לנערות לקרוא. אני נמצאת באזור של ה'ונילה'" - היא משתמשת במונח המקובל בז'אנר לתיאור מיניות רגילה ומתונה, ללא קיצוניות. "אין הרבה מותחנים רומנטיים בישראל", היא ממשיכה, "והארוטיקה מבחינתי יושבת תחת הרומנטיקה, אם את קוראת את כל הספר, את מגיעה לעשרה עמודים שהם מיניים. זה לא באמת כל הספר".

זה פחות מהממוצע?
"כן, יש ספרים שיש בהם כמה פרקים מאוד ארוטיים. אצלי זה באמת פחות מבדרך כלל, אבל זה עדיין נמצא שם. אני מאוד אוהבת את זה בתוך הספר, זה מוסיף לעלילה בעיניי".

למה הלכת דווקא לכיוון כמו החטיפה והאקשן?
"כי אני לא אוהבת שהגבר הוא רק האביר על הסוס הלבן. יש לי גם ספר כזה שאני כותבת, וגם ספרים כאלה הם מדהימים. אבל בסופו של דבר אני אוהבת שיש עוד אלמנט. אני אוהבת שיש עוד עניין חוץ מה'בא לי, לא בא לי אותו'. אני אוהבת טראומות ילדות - אלו דברים שמאוד חוזרים בז'אנר".

"גבר אלפא חזק, ואישה שנמצאת במשבר"

שניים מהספרים של דרור, "הבת של השטן" ו"אחיו של המלאך", נכתבו לדבריה בעקבות ביקוש - אבל גם מתוך רצון לתקן משהו. "פתאום נחשפתי לכל הנערות שקוראות את הספרים האלה ולכל מערכות היחסים שמתוארות בהם", היא אומרת. "בסדר, הן צורכות תכנים ארוטיים, נשים את זה בצד. אנחנו מבינים שגיל החשיפה היום נמוך, ילדים בני שמונה כבר נכנסים לאתרים שהם לא אמורים להיכנס אליהם. אבל זה שהן צורכות תוכן על זוגיות שהיא מתעללת, על בני זוג שהם כזה: 'את הכי יפה בעולם ובגלל זה אני רוצה להשוויץ בך' - התכנים שנמצאים בספרים האלה זו לא מערכת יחסים נורמטיבית".

זה מאפיין את הספרים האלה?
"הרבה פעמים כן. יש לך גבר אלפא מאוד חזק ואישה שנמצאת במשבר - זה ממש מוטיב חוזר. אישה שנמצאת במשבר, לפעמים בגלל הגבר אלפא ולפעמים בגלל מישהו אחר, והגבר אלפא הוא זה שצריך להציל אותה. ואז הוא מגיע כמו אביר על הסוס הלבן ולוקח אותה לרכב לעבר השקיעה. בדרך הוא מתייחס אליה לא יפה, היא נופלת כמה פעמים, אבל ככה הרבה מהספרים בנויים".

ומה מקור המשיכה? כשמסתכלים באתרים ובקבוצות הפייסבוק ורואים שהקוראות פשוט מתות על זה.
"מה, לא היית רוצה שיגיע איזה גבר חסון ויגיד לך: 'תקשיבי, תרשמי לי על נייר את כל הבעיות שלך ואני אפתור לך אחת-אחת'? סופרות יודעות לעשות את זה כי הן כל כך נקשרות לדמות, שזה כבר הופך לחלק מהן. את כבר מרגישה אותו".

"אי אפשר להתפרנס מזה"

"בספר שאני כותבת עכשיו יש לי דמות שעברה אונס", היא משתפת. "לחקור את הנושא הזה היה קשה ברמות, והיא עברה את זה בגיל צעיר יחסית. המיניות בתוך הספר היא חלק בלתי נפרד מאמנדה, כי היא צריכה לעבור את הדברים האלה. היא צריכה לתת לגבר להוביל פתאום, לשחרר ולהוריד את המגננות, לעבור את כל הדברים האלה כדי באמת לסמוך".

זה לא בעייתי לכתוב רומן רומנטי על דמות שעברה אונס? זה לא מרגיש קצת חורג מהגבולות?
"בספרי רומנטיקה היום את תראי גם ספרים שבהם הגבר אונס את הדמות. שמעתי על ספר שהוא עושה את זה בנוכחות אבא שלו - דברים משוגעים. יש קשת שלמה. אני חושבת שאני יושבת מאוד ב'ונילה' פשוט".

אז למה בחרת דווקא דמות שעברה אונס, למרות שאת אומרת שאת ב"ונילה"?
"את לא פוגשת כל יום אישה שעברה מערכת יחסים מתעללת, את לא פוגשת גבר עם פוסט-טראומה בכל יום. אני אוהבת להכניס את כל הקשת הזאת, לנרמל, להכניס למודעות. אני רוצה לתת לאנשים להרגיש שהם מכירים את זה קצת, ובשביל זה אני עושה הרבה עבודת מחקר".

דרור מפרטת על עבודת המחקר והשטח המקיפה שהיא עושה לפני כתיבת הספרים. "הלכתי למרכז תמיכה לנשים שעברו זוגיות מתעללת כדי להבין את המנגנון הנפשי מאחורי זה", היא משתפת. "המחקרים מראים כי כ-60% מהנשים שהיו בזוגיות מתעללת עלולות לחזור לקשר דומה. רציתי להעלות את המודעות לזה".

"במהלך העבודה על הספר 'עדיין חי', שמעתי עדויות ממעל 20 בנות זוג שכולות, כדי להבין את חווית האובדן שלהן", היא ממשיכה לתאר. "כשכתבתי על המאפיה בארה"ב, ביקרתי במוזיאונים ייעודיים וכעת אני כותבת רומן היסטורי על תקופת האצ"ל, אז נסעתי לארכיונים באוניברסיטה העברית בירושלים ושוחחתי עם פרופסורים להיסטוריה".

העיסוקים הביטחוניים שלך מסייעים לך בכתיבה?
"זה נותן לי הרבה אנשים לתחקר. בתחילת הלחימה, למשל, הגיעה משלחת של קאובויז מהדלתא פורס. ואחד מהם, מייג'ור חייט עזר לי ממש. הוא ישב איתי לשלוש וחצי שעות של עבודת מחקר. הוא קצין בכיר שהעביר שנתיים בסוריה ועוד שנתיים בעיראק, שהגיע לארץ במלחמה".

מייג'ור חייט, זה שם של דמות בספר שלך.
"נכון, אמרתי לו: 'מה אתה רוצה בתמורה?', והוא ענה 'אני רוצה להיות דמות בספר שלך'".

כמה כסף יש בז'אנר הזה? אפשר להתפרנס מכתיבה רומנטית בישראל? יש לך שאיפות כאלה?
"לא, אין לי שאיפות כאלה. העסק של במות ההרמה מכניס מעולה, התעשייה הביטחונית, אני סומכת יותר על האופקים האלה. גם סופרת מאוד-מאוד מצליחה לא יכולה להתפרנס מזה בארץ, כשלדעתי צריך יותר מ-10,000 שקל בחודש כדי לחיות פה ברמה טובה".

ומה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה מכל הדברים האלה?
"אני מאוד נהנית מזה שכל דבר שאני עושה שייך לעולם אחר. זה מדליק אותי. אני לא מרגישה שאני חייבת לבחור עיסוק אחד בלבד".

ומה לגבי החברות מגיל 14, שבגללן הפסיקה לכתוב? "הן יודעות שאני סופרת, אבל לא שלחו הודעה", היא אומרת בשלווה. "פעם אולי קיוויתי לאישור או לבקשת סליחה מהן, אבל היום זה כבר התגמד. התמיכה שאני מקבלת מהקוראות, מהעשייה ומכל העולמות שאני פועלת בהם - זו התשובה הטובה ביותר".