גם בלי המתנה מטראמפ: חמקן העתיד שארדואן בונה עליו

בזמן שטורקיה ממשיכה ללחוץ על וושינגטון לחזור לתוכנית ה-F35, באנקרה מקדמים במקביל חלופה שאפתנית משלה: מטוס הקרב החמקני KAAN. עבור הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, זה הרבה יותר מפרויקט תעופה. מדובר במהלך אסטרטגי, תעשייתי ופוליטי שנועד לשדרג את חיל האוויר הטורקי, לצמצם את הפער לעומת מדינות שכבר התקדמו לדורות מתקדמים יותר של מטוסי קרב – ולהציב את טורקיה במועדון המצומצם של מדינות שמסוגלות לפתח מטוס קרב מתקדם מדור 5.

הדחיפה האחרונה לפרויקט הגיעה דווקא מוושינגטון. כוונת ממשל טראמפ למכור לטורקים עשרות מנועי F110 מתוצרת ג'נרל אלקטריק נתפסת באנקרה כחבל הצלה ל-KAAN: בלי מנועים זמינים, הפרויקט התקשה להתקדם בקצב שתכננה טורקיה. לפי הדיווחים, אנקרה כבר קיבלה בעבר משלוח ראשון של מנועים, וכעת היא מבקשת להשלים רכש נרחב יותר, שיאפשר להרחיב את מספר אבות הטיפוס ולקדם ניסויים.

חיל האוויר הטורקי נתקע מאחור

מאחורי פרויקט KAAN, או בשמו האחר MMU, עומדת בעיה מבצעית אמיתית: חיל האוויר הטורקי מזדקן. עיקר הכוח שלו עדיין מבוסס על מטוסי F16 אמריקניים שנקלטו עוד בשנות ה-90, לצד מטוסי F4 ותיקים עוד יותר. למרות שדרוגים מקומיים ואמריקניים לאורך השנים, באנקרה מבינים שהצי הזה רחוק מלהדביק את קצב ההתחמשות האזורי.

הפער בולט במיוחד על רקע המתחולל סביב טורקיה: ישראל מפעילה כבר שנים טייסות F35 מבצעיות, יוון מתקדמת לעבר קליטת F35 ורכשה גם מטוסי ראפאל, ומדינות אחרות באזור – מקטאר ועד איחוד האמירויות – התחמשו גם הן במטוסי קרב מתקדמים יותר. בעיני אנקרה המשמעות כפולה: גם צי ישן שדורש החלפה, וגם חשש מאובדן היתרון היחסי על יריבות ושכנות.

הלקח הזה, מבחינת הטורקים, התחדד עוד יותר אחרי המערכה האחרונה בין ישראל לאיראן, ובפרט לאור הדגש המחודש שניתן באזור לחשיבות העליונות האווירית, היכולת לפעול בעומק, החמקנות, הלוחמה האלקטרונית והיתוך המודיעין. אנקרה מבינה שאם היא רוצה להמשיך לנהל מדיניות חוץ עצמאית ואסרטיבית מסוריה ועד מזרח הים התיכון – היא לא יכולה להרשות לעצמה להישאר מאחור באוויר. גם ההישענות הגוברת על כטב"מים מתקדמים לא סיפקה את הסחורה.

"הפער הוא לא לעומת ישראל בלבד", אומר ד"ר רמי דניאל, מומחה לטורקיה מהמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), בריאיון למגזין N12. "טורקיה תקועה בדור 4, בזמן שמדינות אחרות התקדמו לדור 4.5 עם הראפאל, או אפילו לדור 5 עם ה-F35. יש כאן פער מול הרבה שחקנים באזור – וחלקם, כמו יוון, הם שחקנים שטורקיה רואה בהם יריבים".

לדבריו, מבחינת אנקרה מדובר גם בניסיון לתקן טעות אסטרטגית. בסוף העשור שעבר הוציאו האמריקנים את הטורקים מפרויקט ה-F35, לאחר שהאחרונים החליטו לרכוש מערכות טילי קרקע–אוויר מדגם 400-S, מתוצרת רוסיה. "בגלל רכישת ה-S-400, טורקיה מצאה עצמה מחוץ לפרויקט ה-F35 ובלי פתרון אמיתי להתיישנות של הצי האווירי שלה. יש כאן גם פער לעומת מדינות אחרות, גם צורך לתקן טעות שארדואן עשה בעצמו, וגם עניין תעמולתי שהמשטר משתמש בו".

"לא סימן של כוח, סימן של לחץ"

פרויקט KAAN לא נולד רק מהמשבר עם ארה"ב. לפי דניאל, הוא נשען גם על תפיסה טורקית ותיקה ולפיה אין המדינה יכולה להרשות לעצמה להיות תלויה באחרים בכל פעם שהיא נתקלת באתגרי ביטחון. "טורקיה הרגישה לאורך השנים שבכל פעם שהיא צריכה להתמודד עם אתגר כזה, השותפות שלה עושות לה בעיות מבחינת אמצעי לחימה", הוא מסביר. "היא הרגישה את זה בקפריסין בשנות ה-70, ונגד הכורדים בשנות ה-80 וה-90, ומשם נוצרה התפיסה שטורקיה צריכה להיות מסוגלת לייצר את האמל"ח שהיא צריכה בעצמה".

הרעיון של מטוס קרב טורקי "היה באוויר במשך שנים רבות", אך קיבל תנופה מחודשת אחרי ההדחה מתוכנית ה-F35. טורקיה לא הייתה רק לקוחה של המטוס האמריקני, אלא שותפה בפרויקט, השקיעה בו, וחלקים ממנו היו אמורים להיות מיוצרים בשטחה. רכישת מערכת ההגנה האווירית הרוסית S-400 שינתה הכול: בוושינגטון סברו שאין היגיון לאפשר לטורקיה להחזיק במקביל גם במטוסי F35 וגם במערכת רוסית שמטרתה להפילם, וחששו מחשיפת מידע רגיש על החמקן האמריקני לרוסיה.

"טורקיה מנסה לקחת כל מה שאפשר לקחת", אומר דניאל. "היא קונה יורופייטר מהאירופים, מפתחת מטוס משלה שהיא טוענת שהוא הטוב ביותר, ובמקביל מתחננת לאמריקנים שייתנו לה F35. זה לא סימן של כוח. זה יותר סימן של לחץ".

אב הטיפוס של KAAN המריא לראשונה ב-2024, ובטורקיה מציגים אותו כמטוס הקרב הלאומי הראשון של המדינה – סמל ליכולת טכנולוגית, לריבונות ולשאיפה להעמיד חלופה מקומית למטוסי הקרב הזרים. לפי התכנון, מדובר במטוס דו-מנועי ולו מאפיינים של דור 5: חתימה נמוכה יותר, חיישנים מתקדמים, יכולת נשיאת חימוש מתקדמת וטווח פעולה גדול. בטורקיה אף הצהירו כי המטוס אמור להגיע למהירות מרבית של 1.8 מאך – יותר משל F35.

למה ארדואן עדיין רוצה F35?

אבל מאחורי ההצהרות מסתתר פרויקט מקרטע: KAAN עדיין רחוק מלהיות מטוס מבצעי, עלותו אסטרונומית, והוא נשען על רכיבים זרים בתחומים קריטיים, ובראשם מנועים. "צריך להיזהר מהפער בין התעמולה למציאות", אומר דניאל. "זה פרויקט דגל עם משקל סמלי גדול מאוד, ולכן קשה לפעמים להפריד בין השקרים שהטורקים מוכרים לעצמם או לעולם ובין המצב בפועל".

זו הסיבה שהמנועים האמריקניים משמעותיים כל כך. אף שטורקיה מציגה את KAAN כפרויקט לאומי, עדיין אין היא מחזיקה במנוע מקומי בשל דיו. "התעשייה הצבאית הטורקית באמת התפתחה מאוד, ואי אפשר להכחיש את זה", אומר דניאל. "אבל היא הלכה הרבה לרוחב ולא בהכרח לעומק. יש טכנולוגיות קריטיות שלמרות הכול עדיין מגיעות מן החוץ – והמנועים הם אחת הדוגמאות הכי בולטות. זה מלמד שטורקיה עוד לא השיגה את המטרה המוצהרת שלה".

למרות ההשקעה ב-KAAN, טורקיה לא ויתרה על היעד המקורי: חזרה לפרויקט ה-F35. מבחינת אנקרה, KAAN הוא פתרון ארוך טווח – לא פתרון מיידי. ה-F35 מציע יכולות שטורקיה תתקשה לשחזר במהירות בעצמה: חמקנות בשלה, היתוך מידע, לוחמה אלקטרונית מתקדמת, יכולת פעולה ברשת וניסיון מבצעי מצטבר. "העובדה שלמרות כל ההצהרות הפומביות והפומפוזיות ארדואן עדיין רוצה F35, עדיין קונה יורופייטר ועדיין מנסה להשיג מנועים אמריקניים – מראה שגם הוא כנראה מבין ש-KAAN לא יספק את הפתרון באופן מניח את הדעת, לפחות בשנים הקרובות", אומר דניאל.

נורת אזהרה לישראל

ל-KAAN יש גם תפקיד חשוב בזירה הפנים-טורקית. בעיני ארדואן מדובר בפרויקט שמשרת את הנרטיב שהוא בונה כבר שנים: טורקיה כמעצמה עצמאית, חזקה, שמסוגלת לפתח בעצמה מערכות נשק מתקדמות. "אם תלך לחשבון הטוויטר של ארדואן, תראה אותו לבוש סרבל טיסה – תמונה שנלקחה מהטקס שהוצג בו הדגם הראשון של KAAN", אומר דניאל. "זה מראה כמה חשוב לו הנושא הזה גם ברמת הנרטיב".

טורקיה רואה ב-KAAN גם מוצר יצוא עתידי. אנקרה כבר חתמה עם אינדונזיה על עסקה לאספקת 48 מטוסים בעשור הקרוב, ויש דיווחים על עניין מצד מדינות נוספות. אבל הפער בין טיסת ניסוי למטוס מבצעי עדיין גדול. "מטוס דור 5 הוא מערכת מורכבת מאוד", מזכיר דניאל. "לא מספיק לייצר אב טיפוס. צריך לייצר בכמות, להכשיר טייסים, לבנות מערך תחזוקה, לאבחן תקלות ולצבור שעות טיסה".

מנקודת מבט ישראלית, התרחיש המדאיג ביותר הוא חזרה טורקית ל-F35. אבל גם התקדמות ב-KAAN, או רכש נרחב של יורופייטר ושדרוגי F16, ישפרו משמעותית את מצבו של חיל האוויר הטורקי. "ברור שעדיף לישראל שטורקיה תשקיע בניסיון לפתח את KAAN מאשר לקבל טייסת של F35", מבהיר דניאל. "אבל התפיסה הישראלית כיום היא שכל התחזקות של טורקיה שלילית לישראל. ולכן גם המנועים, וגם האפשרות שטורקיה תקבל טכנולוגיה ותתקדם בפרויקט שלה – צריכים להדאיג".

כעת השאלה שמטרידה לא רק את אנקרה אלא גם את ירושלים היא לא רק מה יעלה בגורל פרויקט KAAN, אלא אם יחליט נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לפתוח מחדש את הדלת בפני טורקיה בדרך חזרה לתוכנית ה-F35. לפי הדיווחים, בבית הלבן מוכנים עקרונית לבחון מהלך כזה – בתנאי שטורקיה תיפרד ממערכות ה-S-400 הרוסיות שרכשה. מבחינת ישראל, זהו התרחיש המדאיג ביותר: מטוס חמקן אמריקני מוכח, מתקדם ומבצעי, שעלול להגיע לידי שלטון הולך ומקצין.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מנסה כבר עכשיו לבלום את האפשרות הזאת. בימים האחרונים הוא התראיין פעמיים לרשת פוקס האמריקנית, תקף את ארדואן שאיים בכיבוש ירושלים, הדגיש את קשרי טורקיה עם חמאס ועם תנועת האחים המוסלמים – והעלה מיוזמתו גם את סוגיית ה-F35. המסר לטראמפ היה ברור: החזרת טורקיה לתוכנית לא תהיה רק מחווה לארדואן, אלא מהלך שעלול להשפיע על מאזן הכוחות האזורי כולו. השאלה היא כמה טראמפ, שהרעיף על ארדואן מילים חמות וצעד עימו שלוב זרוע באנקרה המארחת את פסגת נאט"ו, קשוב לאזהרות האלה.

כך או כך, גם אם ארדואן לא יקבל בקרוב את המטוס האמריקני שהוא רוצה, הוא לא מתכוון להישאר מאחור. פרויקט KAAN הואץ מתוך משבר – ההדחה מה-F35, הזדקנות הצי והצורך לסגור פערים – אבל הוא הפך לסמל רחב יותר: לאמביציה האזורית של טורקיה, למאמציה לשדרג את כוחה האווירי, ולניסיון של ארדואן להציג את מדינתו כמעצמה ביטחונית עצמאית גם בעידן שבו היא עדיין נזקקת למנועים, לטכנולוגיה ולאישורים מהמערב.